פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קנהעריכה

כאשר הראיתי ספרי מקור חכמה וחיים לקצת מגדולי וחכמי אשכנז ושאלתי אחד המיוחד שבהם אח"כ ההיטב אשר עשיתי ודברתי השיב אלי אחר המחילה כי מצא בו חסרונות לא מעטין הא' כי בכמה מקומות התחלתי בשיקלא וטריא בדברי תוס' או רמב"ם או שאר פוסקים וכאשר יגעתי מאד ושווית' שמעתתא כגדי סנקן נשאר הדבר ההוא תמוה אי כבראשונה וא"כ טובה היתה השתיקה (עמ"ש תי"ט על דברי הרע"ב מס' כלאים) הב' כי במקומות ידועים תקעתי עצמי לדבר הלכה יותר מן הראוי לחלוק על כגדולי הקדמונים לומר כי אישתמיטתי' מינייהו גמ' פלוני או דברי תוסק דבמקום פלוני או לומר בפשט הגמ' נגד סברתם והבנתם וכה"ג. ואמרתי לו פי' לי חדא מינייהו אמר הלא הוא בסוגיא דעיר השעויה כקשת בכן נדרתי נדר לבאר ולפרש קצה באעריכות מה שחדשתי בספרי באותה סוגיא יכירו וידעו כל המעייני' האמת אתי אם לא.

בגמ' בפרק כיצד מעברין דף נ"ה ע"א אמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשית פחות מד' אלפים מודדין לה מן היתר ואם לאו מודדין לה מן הקשת ואמרתי בספרי שנ"ל מלשון שאמר מודדין לה מן היתר לאו מן הקשה דלא אתי למימר לעשות שני ראשי הקשת של העיר הזאת כשתי עיירות לומר שלא ילכו בני ראש הקשת דמצד זה אל כפר שהוא תוך אלפים לראש השני של הקשת ד"א להלום דין זה כלל בלשון שאמר רב הונא. ועוד דאין הסברא נותנת זה בשום ענין דעכ"פ עיר הזאת חדא היא ולמה תגרע כאשר היא בקשת מאלו הי' עקמימותה פשוט לדרך הישר שאף אם היתה גדולה כאנטוכיא הולכם בני קצה העיר עד אלפים לקצה השני וה"ה ה"נ כל שקרוב תוך אלפים לבתי הקשת הן שיהי' חוץ לגובה הקשת או נגד ראשי הקשת כל בני העיר מותרים לילך לשם. ומ"ש רב הונא בפחות מד"א בין שני ראשי הקשת מודדין מן היתר הוא חידוש שנתחיל למדוד ממקום שאין שם בית כלל והוא באמצע להיתר לכפר שהוא תוך אלפים כשנמדוד מאמצע היתר אף שהוא חוץ לאלפים משני ראשי הקשת ולע"ד סברא ישרה היא זו ואם דברי התוס' מתנגדים קצת לכאורה וכן קצת פוסקים מה הוי רוח אל עשני כמוני כמותם ואני לא אמרתי קבלו דעתי הלכה למעשה רק לא אשא פני איש כמ"ש ואדברה בעדותיך ולא אבוש מתת טוב טעם לדברי ומהעלו' על ספק מה שנתקשיתי בדברי התוס' ההמה (ובספר תורת חיים נאטבד קונטרס שבה סוגיא זו).

איתא שם בגמ' וכמה הוי בין יתר לקשת רבה בר רב הונא אמר אלפים אמה רבא בריה דרבה אמר אפי' יתר מאלפים ואמר אביי כוותי' דרבא מסתברא דאי בע' הדר אתי דרך בתים וכתבו התוס' דכשם דלרבא אם בין שני ראשי הקשת פחות מד"א אפי' בין קשת ליתר יתר מאלפים מודדין מן היתר ה"ה ה"נ אם בין קשת ליתר פחות מאלפים אפי' בין שני ראשי הקשת יתר מד"א מודדין מן היתר ובסוגיא דשמעתתא שם בדף נ"ז ע"ב בענין שלשה כפרים המשולשים א"ל רבא לאביי כמה יהא בין חיצון לאמצעי א"ל אלפים אמה א"ל והא את הוא דאמרת כוותי' דרבא בריה דרבה מסתברא דאמר גבי עיר העשויה כקשת אפי' יותר מאלפים ומשני הכי השתא התם איכא בתים וכו' ובתר הכי עוד א"כ רבא לאביי כמה יהא בין חצין לחצין א"ל מה נפקא לך מינה כל שאלו מכניס וכו' ואפי' ארבעת אלפים אמה א"ל והאמר רב הונא עיר העשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מד"א וכו' א"ל התם ליכא למימר מלא הכא איכא למימר מלא.

וכתבו התוס' ג' פירושים. הפי' הראשון הוא לע"ד דהתם גבי עיר העשויה כקשת ביש יותר מד"א אמה בין שני ראשי הקשת באופן דא"א לילך זה אל זה דרך היתר ליכא למימר דמ"מ הי' כאלו יתר משוך מבתים דבקשת ושנמדוד לבני קשת מאמצע היתר דאי הוי מקו' בני קשת ביתר מפסידין מקומן למערב משא"כ בדין כפרים המשולשין הוא לענין אם יהיו כאחת למדוד לב' החיצונים לכל א' מפתח חברותיה ואין המבוקש למדוד לבני אמצעי מאמצע החלל והריווח שבין שתי החיצונו' (ואפי' למדוד מן כפרים החיצנים כלל) דזה לא יעלה על דעת אפי' כל אחת רק אלפים מחברותי' דעיר העשויה כקשת שאני דאמצע היתר הוא תוך חלל העיקר וזה מוכח נמי ממ"ש כמה יהא בין חיצון לאמצעי אלפים אמה ומשמע שאם יש יותר מחצונה לאמצעי מאלפים אסור אע"פ דהוי רק אלפים מאמצעי לאמצעי חלל שבין שתי החיצונים. מ"מ אסור והוא משום דלא איכפת לן באמצע חלל שבין החצונים ואין המבוקש רק למדוד מפתח כפר השני אף ליושבים בכפר זה וגם רבא הבין כך רק דהקשה מסברא בעלמא מעיר העשויה כקשת ואביי בירר לו הסברות והחילוקי' שביניהם. וכתבו כהתוס' דה"ה גבי עיר העשויה כקשת דבני ראש הקשת הא' מודדין להם מראש הקשת האחרת אפי' יש בין שני ראשי הקשת יותר מד' אלפים ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים כמו בין אמצעי לחצונה דלא שרי אלא עד אלפים. ע"כ ודברים אלו ודאי צריכים עיון רב כי לא די דסתרו הנחה שהנחמנו במה דמשמע מדבריהם דמצד דאמרינן מלא הוא דמדדינן לבני ראש הקשת זה מראש השני של הקשת אפי' יש יותר מד"א אמה ביניהם ואנחנו כתבנו דזה מונח קיים בלי טעם מלא שכל שקרוב תוך אלפים לראש אחד דקשת כל בני העיר הולכים לשם ומכ"ש במה שכתבו ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים דנשמע מזה דהא דאמר רב הונא אם יש בין שני ראשים פחות מד"א מודדין מן היתר מיירי בפחות מאלפים מקשת ליתר דאז מודדין לבני קשת מן היתר והוא נגד מ"ש התוס' דנ"ה ע"א דלרבא בריה דרבה דס"ל אפי' יותר מאלפים בין קשת ליתר ה"ה אם פחות מאלפים בין קשת ליתר אפי' לו יותר מד"א בין שני ראשי הקשת ומוכרחי' אנחנו לותר דהא דכתבו התוס' ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים כמו בין אמצעי לחצונה לא להלכה כתבו כך רק לפי מה שבקשו שם לדמות ולהשוות יחד ממש דין עיר העשויה כקשת לכפרי' המשולשין מבלי שנביט אל החילוק רב שביניהם כמ"ש התם איכא בתים וכו' דהוא האמת הברור גם לדעת התוס' דס"ל דבעי סברת אמרינן מלא דאז לענין ילך צד הא' לצד השני של הקשת אפי' רחוק יותר מד"א ביניהם וגם יותר מאלפים בין קשת ליתר שרי דרב הונא דאמר אין בין שני ראשיה ד"א מודדין מן היתר לרבא דס"ל אפי' יותר מאלפים בין קשת ליתר ה"ה להיפך כמ"ש התוס' שם וככה נצרך לומר לדעת הרא"ש דכתב תירוץ התוס' הנזכר וכתב ובלבד וכו' גם דברי התוס' דדנה דבפחותין מאלפי' אפ' בין שני ראשי הקשת יתר מד"א מודדין מן היתר.

ומ"מ צ"ע דה"ל להפוסקי' להודיע לנו דין זה כי חדש וחידוש הוא שאפילו יש יתר מד"א בין ראשי הקשת ויתר מאלפי' בין קשת ליתר מודדין לבני צד זה מצד אחר לפי דעתם דממה דאמרינן מלא בא היתר זה שהרי כתבו דין דאם יש פחות מד"א בין שני ראשי הקשת אפי' יתר מאלפים בין קשת ליתר מודדין מן היתר ור"ל מאמצע היתר אף שיגיע התחום חוץ לאלפים אפי' מראשי הקשת וכן בהיפך וא"כ ע"כ הא דאמרינן גם בעיר העשויה כקשת לדעת פירש שפירשו התוס' לענין שמותר לבני ראשי הקשת לילך לצד ראש קשת השני אפי' ביותר מד"א ואפשר דלא סמכו על תירוץ זה בקולא הולדה ממנו אחר דהתוס' תירצו עוד שני תירוצים אחרים.

וז"ל הרשב"א בעה"ק דל"א ע"א. עיר העשויה כקשת ויש בין ראשיה ששת אלפים אמה ואורך צלעי הקשת אלף אמה ועיר אחרת יושבת כנגד חוץ ליתר שלה רחבה אלף אמה ורחוקה מן היתר אלף אמה בני הקש' אינן יכולין לכנוס לעיר היושבת וכו' אבל בני אותה העיר הולכים אפי' לקשת וכו' וא"א לי לפרש דבריו כלל אפי' אם ס"ל דכל דיותר מד"א בין שני ראשי הקשת לא מהני מה שאין אלפים בין קשת ליתר.

והטור ג"כ תפס שני תירוצ' התוס' ראשון ואחרון להחמיר ולא להקל וכ' והאמצעי' אין מודדין לה אלא מחומתיה והוא התולדה מתירוץ תוס' הראשון דהשוה יחד דין בני הקשת לכפר האמצעי ועל זה ודאי יש מקום ללין דה"ל לומר אם לא שאין בין שני החיצונים יותר מד"א דאז ודאי גם לה מודדין מן החיצונים כמו לשני ראשי הקשת מן היתר דגם שם לא אמרינן לבני קשת מלא ביותר מד"א ומ"מ בפחות מד"א שרי אף כי מן הקשת ליתא יותר מד"א למדוד מן היתר כ"ש בכה"ג בג' כפרים לענין למדוד לכל א' מהחיצוני' מחברתה החיצונה דג"כ מותר בפחות מד"א אפי' יש יותר מד' אלפים מהאמצעי לחיצונית.

ולפי מ"ש והכי דייק לשון המשנה דעשה אמצעי את שלשתן להיות כאחת שאין חילוק בין אלו ג' כפרים בדין מדידה אפשר לומר שאין הכוונה בתוס' ורא"ש שיהיה האמצעי' גרוע משתים החיצונים דאין זה סברא כלל ואם אלו שתים החיצונים מודדין לכל א' מפתח חברתה אף כי רחוקים המה זה מזה עד ד"א כ"ש שנמדוד להם מפתח כבר האמצעי' הסמוך להם תוך אלפים וכן להפוך בנמדוד לאמצעית מפתח בית כפרים החיצונים וזה לא שייך לומר דאם תתן כפר האמצעי בין החיצונים למערב יפסד כנגדו במזרח דלא נצרך לעקרו ממקומו כלל רק לעשות שלשתן ככפר אחד כאלו ששלשתן כפר העשוי כקשת אעפ"י שבאם תמשוך א' מן החיצוני' בין שני' האחרי' לא יתכן כי ישאר יותר מע' אמה ושיריים בין הכפרים מ"מ כיון דבאופן אחד יש לכוונם ממילא נעשו שלשתן אחת. והא דאמר הכא אמרינן מלא ופי' התוס' כשבאין בני החיצונה האחת לילך דרך חצונה האחרת וכו' נ"ל דכ"ש אם באו בני הפנימי האמצעי' לילך דרך א' מן החצונה ולא אתי רק לאפוקי דלא נימא דרואין בני האמצעי כאלו עומדין בני החיצוני' למדוד לה משם פי' מאמצע החלל שביניהם כנדון דמודדין מן היתר דגם שם אין היתר ביש ד"א ביניהם אם יש בין קשת ליתר יתר מאלפים לפי מה שכתבו התוס' דנ"ה ע"א דלזה ודאי צריך לומר מלא דאל"כ מהיכי תיתי לן למדוד ממקום פנוי שאין בית. מש"כ הכא אמרינן מלא פי' אין המבוקש רק שנמדוד מפתח חברתה ולזה אמרינן מלא בלי עקיר' הכפר ממקומו מש"כ לענין למדוד מריוח שבין שני כפרים החיצוני' מאמצע הריוח לכפר סמוך והלאה בהא לא קא מיירי.

ולענ"ד דאפי' ג' כפרים המשולשין ואין מכל א' לחבירו אלפי' אין מודדין מאמצע ריוח שבין שני כפרים משם והלאה דבזה מיר העשוי' כקש' שאני דבאמת הכל עיר א' ואם כל העיר יכולין לאסוף לשם באמצע היתר אמרינן דכמאן דמליא בתים דמיא אבל הטור שכתב בפירוש שהאמצעי' מודדין מחומותיה ודאי קשיא כי הבין דברי תוס' ואביו הרא"ש כך שמהם לקח דבריו.

זה הוא מה שהעלתה מצודת שכלי ואם יש באלה דברים בלתי נכונים נגד התוס' והפוסקים שגיאו' מי יבין ותורה היא וללמוד אני צריך ואני יכול לפרש כל פי' שפרשו במ"ש מודדין מן הקשת הן פירש"י לכל א' מפתח ביתו או כמ"ש הרא"ש גם הטור דלאו דוקא מן הקשת רק מן המקום שנתמעט המרחק ע' טור סי' שצ"ח הן מ"ש הרשב"א דאם הולך מצד ימיני לצד שמאלי דבקשת מודדין לו מפתח ביתו כאלו כל צלע עיר לעצמ' בא למדוד מביתו אל היתר וממנו לחוץ מודד מיתר הסמוך לצלע אשר שם ביתו וכל הנאמר בזה הכל במודד לכפר אשר הוא חוץ לאלפים מכל פינות העיר ולא אמרינן דהוי כסתום ומלא בתים.

והנ"צ האריך מאד והיסב דברי רשב"א לכוונה אחרת מה שלא עלה על דעתו כלל דהרשב"א מיירי בשאין כאן עירוב תחומין כלל ויש יותר מאלפים מקשת ליתר ויותר מד"א בין שתי ראשי הקש' ומ"ש שמודדין מן היתר הסמוך לצלע ר"ל ג"כ שמושכין יתר סמוך לפתח ביתו ולא ר"ל שמודדין מן היתר שבקצווי הקשת כמו שהבין הנ"צ והאריך לומר שבה נתישב הסוגיא ובאמת הרגיש קצת מה שהרגשנו בדברי התוס' דסתרי אהדדי ועיין בו ובדבריו ובדברינו ואתה תבחור:

יאיר חיים בכרך.

והנה מה שכתבתי בתשובה לעיל וזה לשוני (דקמ"א ע"א שורה י"ד) דנשמע מזה דהא דאמר רב הונא אם יש בין שני ראשיה פחות מד' אלפים וכו' מיירי בפחות מאלפים מקשת ליתר וכו' קצרתי מאד. ובאתי לבאר דתמצית כוונת התוס' שפירשו מה שתירץ בש"ס הכא ליכא מלא וכו' שאין שני המדידות בשני הנידונים דהיינו בג' כפרים המשולשים ובעיר העשויה כקשת שווין.

כי אמצע גובה העיגול הוא ככפר השלישי ושני ראשי הקשת הם כשני כפרים החיצונים. ובעיר עשויה כקשת לענין דנימא מודדין מן היתר ור"ל שבני גובה הקשת ימדדו מאמצע יתר או קרוב לו להלאה לצד מזרח עד מקום שהוא יותר מאלפים אפי' לבני ראשי הקשת ולכן צריך בזה שיהיה פחות מד' אלפים בין שני ראשיה דאי הוי ד"א כ"ש יותר מודדין מפתח ביתם אלפים ותו לא ונראה דאם בין קשת ליתר יותר מאלפים אין לבני גובה הקשת לילך אפי' עד היתר אם לא שיפסידו מצד שני ודוק.

ומ"ש התוס' אא"כ מפסידין מצד אחר לפי המובן לכאורה דאם רצונם להפסיד מצד אחר אמרינן מלא ומודדין גם להם מן היתר וזה היה דין זר וחדש לא זכרו אדם. גם לא יתכן לשון לא אמרינן מלא ועוד דא"כ בג' כפרים המשולשים נימא הכי אלא כוונת התוס' דליכא למימר מלא ומודדין מפתח בתיהם אלפים ותו לא דא"כ מפסידין וכו' ר"ל הדין הוא כך שאם ירצה לצאת להלאה מאלפים מפתח בתיהם לצד היתר שהוא למזרח יפסידו לצד מערב ולפי זה אם יש יותר מד"א מראש קשת ליתר א"א בשום פנים להם ילך אפי' עד היתר.

וה"ה ג"כ גבי ג' כפרים המשולשים דאמר אביי אפי' טובא אינו לענין היתר בני כפר אמצעי לילך עד אלפים משני החיצונים ולהלאה דג"כ לענין זה לא אמרינן מלא רק לענין היתר כל אחת משני החיצונים לילך עד סוף אלפים מפתח חברתה הוא דשרינן אפי' טובא וכן שרינן אפי' טובא גם בעיר כקשת שתלך בני ראשי קשת זה עד סוף אלפים מראש השני של הקשת.

והיינו שכתבו התוס' דלענין דין א' אמרינן בתרווייהו מלא ולענין דין השני לא אמרינן בתרוייהו מלא רק דיש חילוק בן כוונת המכוון בדברים האמורים לכן מ"ש התו' שרשאין בני ראש הקשת לילך אלפים מראש שני של הקשת אפי' ביותר מאלפים וכתבו ובלבד שלא יהא בין יתר לקשת יותר מאלפים תימא דע"כ כוונת התוס' דבהא לא מיירי רב הונא שרב הונא מיירי לענין מדידה מן היתר ולפי זה משמע דלענין למדוד מן היתר צריך שלא יהא יותר מד"א אפי' אין בין יתר לקשת יותר מאלפים וזה ודאי נגד דברי התוס' לעיל דנ"ה ע"א.

וע"ק לי למה להו להתוס' לומר בפי' כוונת התרצן דדין הנאמר במשנה גבי ג' כפרים המשולשים לא מיירי רק לענין מדידה שנים החצונים דזה זר משני פנים הא' דאיך נאמר מ"ש במשנה עשה אמצעי את שלשתן להיות כאחת דיתיר לשני כפרים ולא לעצמו ועוד דהל"ל עשה את שני החיצונות לא עשה את שלשתן. ועוד אם ג' כפרים משולשים שכל אחד במדה שוה תוך אלפים לאיזה כפר תתן דין אמצעי ולאיז' דין שנים החיצונים.

ולא ידעתי למה להתוס' לבא לכלל זה לחלק בדין בין הכפרים ללא צורך כי גם זולת זה תירוצם עולה יפה כי גבי עיר עשויה כקשת מיירי להתיר למדוד מאמצע יתר אף שיכלה מדת אלפים חוץ לאלפי' אפי' מראשי הקשת מש"כ בג' כפרים המשולשי' מ"ש עשה אמצעי את שלשתן להיות כאחת אין הכוונה למדוד מאמצע אויר והלאה רק שנמדוד אלפים לכל אחת משני כפרים האחרים והלאה והוא כהיתר גבי עיר כקשת שמותר ג"כ אפי' יותר מד"א בין שני ראשיה לילך בני ראש זה עד אלפים מראש השני ולמה נחלוק בדין בין הכפרים. ואף כי הטור והרא"ש הלכו בדרך התוס' ופסקו כך מ"מ הרשות בידי לומר על אבוהון דכלהו שהוא התוס' שצל"ע ומלבד זה אנחנו לא נדע דין כפר האמצעי דאפשר גם בפחות מד' אלפים בין חיצון לחיצון אין לו רק אלפים ממקומו ואפשר דאפי' רק אלפים או פחות בין חיצון לאמצעי כיון דלא איירי מתניתין רק במדידות שנים החיצונות והכי משמע בדבר הטור שסבר בסמוך בג"ה ולפי ע"ד גם התוס' לא כיוונו לחלוק בדין בין הכפרים וכמ"ש בג"ה. ואפשר גם הרא"ש. רק דברי הטור נשארי' תמוהין: