חות יאיר/קמד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמד עריכה
שאלה: אלמנה עשירה שהשיאה בתה ובאהבתה אותה ומעושרה עשה לה מלבושים יקרים וגם אחר חתונתה הלבישה מדי שנה בשנה ונתן לה תמיד מתנות ודורונו' ואחר איזה שנים מת בעלה והניח בן קטן מהו בדין מלבושים אם מנכין מכתובתה אם לא.
הנה מזמן רב שנשאלתי בנושא הזה ממש אם מתה האשה [בלי ז"ק אחר ג"ש] ובקשה אמה לומר דחזרה מתנה מהא דק"ל גבי מתנה אזלינן בתר אומדן דעתן ובודאי לא עשתן אמה לה מלבושים שאחר מותה תקחם בעלה [לא נכתב בתנאים אחרונים חוץ ממלבושיה] והשבתי שהדין עם הבעל חדא דלא אמרינן ענין אומדן דעת רק בענין שהיה אומדן דעתו בטעות בעת המתנה כגון זה שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכו' כבח"מ ס'י רמ"ו ואע"ג ששם בטור למד מזה מי שנתן כל אשר לו לאחרים מפני שהיה צריך לברוח וכו' ולבסוף נתפשר וכו' מ"מ י"ל גם זה לא העלה על דעתו שיתפשר וי"ל באומדן הדעת שסבר היה שלא יתפשר עוד ואלו נסתפק בזה לא נתן כל אשר לו לאחרים והיינו טעמא דמתנת ש"מ בכולה חוזר מש"כ בזו שנתנה מלבושי' ותכשיטים לבתה וכי היה הכרע כלל בדעתה שימות בעלה בחיי בתה ואין לומר סבורה היתה שתשאר בחיים [ומ"מ אם אמרה א"א לי לראות נכרי' לבושה בבגדי בתי שעשיתי לה ישומום ואשלם דמיהם הדין עמה דגרע משורך טבוח לעיניך דע"כ תקנו חזרת נדן] ותבלה בגדי' דמיתה שכיח. וראיה עוד מנותן מתנה לאשתו דכתב בר"ן בשם הגאונים שלא אמרינן באלו אם מת או נתגרשה אדעתי' דלמישקל ומיפק לא יהב לה ומשמע אפילו מגרשה מפני מרדה ופשעה וכמ"ש בסי' צ"ט בב"י ובש"ע והארכתי עוד שם בתשובה.
ובנ"ד נלע"ד דכל מלבושים שעשה לה אביה או אמה או מי שהוא בין לפני נישואיה או אח"כ כל מה שבא לידה חוץ משל בעלה בין מלבושים או מתנות כסף וש"כ נותנים לה מלבד כתובתה שק"ל בסי' פ"ה פ"ז שדינה כדין נכסי מלוג קנתה והבעל אוכל פירות ונוטלת אותם אחר גירושי' ומיתת הבעל גם משום אומדן הדעת די"ל כשם שארז"ל לגבי בעלה שעשה לה למישקל ולמיפק לא אקנה לה ה"נ י"ל במלבושים ומתנות שלה מאחרים הסברא בהיפך. וכל מה שכתב בטור וב"י סי' צ"ט מיירי במלבושים שעשה לה הבעל דשייך לומר אדעת' למישקל ומיפק לא אקנה לה וזה הוא אומדן דעת גדול ואין לומר וכי הי' סבר שעכ"פ תמות היא לפניו די"ל סבר הי' שתיטלם עכ"פ רק בניכוי מכתיבתן וכמ"ש הריטב"א ואין זה סותר למ"ש למעלה ואע"פ שהפוסקים סתמו דברים וכתבו בגדיה סתם וכן בש"ס גופי' מה שעלי' סתם קאמר מ"מ בירור הדברים כך הם שבבגדי' שעשה לה הבעל מיירי רק באשר בימים ההם היו רגילים הנשים ללבוש בגדים חדשים מדי שנה בשנה כדמשמע בש"ס ס"פ אע"פ ובטור בי' ע"ג וכשיעור אותו מלבוש שנותן לה הבעל מדי שנה בשנה היו מלבשין הכלה כבטור וב"י סי' י"ח ובש"ע נ"ז ובעידור בשנה ראשונה ק"ל דנוטל כל צד מה שהכניס על כן סתמו כל הפוסקים את דבריהם וכתבו בלשון הש"ס.
ואגב גררא אמרתי להודיעך מה שקשה עלי כתורמוס מה שנתפשט לדעתי מספרי דלא דייקי דכתבי בפרעון סך כל כתובת' לבד מט"ק ולבד מכל תכשיטי' צעיפי' ורדידי' ועל זה רצו קצת ליתן לאלמנה כל צעיפיה שבארץ אשכנז שוים לפעמים כחצי כתובת' ויותר שעושין לה הבעל אחת לאחת לפי חיבתן טימתן. ובודאי אם היה נוסח מפורסם בכל שערי תנאים וכתובו' והיה הפירוש כפי סברתם היה נראה לומר אפי' אם היה בא לפנינו שטר כתובה אחר שלא נזכר בו כך היינו תולין בספרא דלא ידע לאחזוקי כראוי כמבואר בח"מ סי' ס"א ס"ה ובסי' רמ"ב ס"ה דתלינן בספר' במה שנחסר בשטר מנוסח המפורסם לכל אף דלא תלינן בספרא בשינוי לשון כבסי' ס"ז ס"ט לענין שמיטה ודוקא בדבר שידוע לכל בני אדם ועל כן היינו מסתפקים גם בזה שמא הבעל לא ידע שכותבי' כך בכל שטרי כתובות וסברא זו כ' בש"כ סי' ס"א ס"ק י' ע"ש.
והיינו מדקדקים מה מקרי תכשיטיה בזמן הזה ופשוט הוא דכל מה דהוי תכשיט לאיש כגון טבעת שיש עלי' חותם וכן בזמן הזה אפי' טבעת שאין עלי' חותם כמ"ש הר"ן והנ"י הביאו הב"י בא"ח סי' ש"א אוף שלא מלאו לב הפוסקים להקל הלכה למעשה לענין שבת כמבואר שם מ"מ לענין כתובה לא יהבינן לה רק מה שנקרא תכשיט דוקא לאשה ושידוע שעשה או שקנה לה דאל"ה אף דמקרי תכשיט מ"מ לא מקרי תכשיטיה דאדם עשוי לעשות או לקנות תכשיט בזול כדי לחזור ולמכור באם יזדמן לו קונה שתתקשט בו אשתו לפי שעה או לקנות צעיפים לתתם לבתו הקטנה אם ישיאה רק באם לאו בר הכי הוא לקנות צעיפים להרויח גם אין לו בת ואין דרל לקנות צעיפים להצניעם לזמן נישואי בנן לכלתו גם אין סבר' לקנו' תכשיט לאשר עדיין לא נולד שנאמר שקנאם לאולי יהיה לו בת כל' מדרש ב"ר מלך שאמר טלו מילי וקלמירין לבני וכו' ודוק.
ועוד היינו צריכים לדקדק בקצת הדברים העשוין גם לשימוש כבסי' הנ"ל סי"א ובכמה דברים. אך באשר נוסח יחוד לשון זה הוא חדש ומקרוב בא בודאי אפי' אם נכתב כך בקצתם ואפי' ברובם טוענין ליורש שהסופר כ' כך בלא המלכת הבעלים ובעו"ה בזמן הזה סמכינן בסהדותן על ע"ה המה לא ידעו ולא יבינו ולא יבקשו לקרו' כלל שטר שחותמין ומכ"ש באם העדים עצמן יגידו כן כבח"מ סי' ע"א סי"ד שהם נאמנים.
ומ"מ נראה לחפש קצת בזכות סופרים הללו דשיטפו' דלישני' דכתבו בראשית השטר גם הלביש כמר פלוני את בתו כראוי ונתן לה מלבושי כבוד ותכשיטים צעיפים ורדידים ואת אלה הזכירו גם לבסוף לומר שתכשיטי' צעיפים ורדידים שהם ודאי שלה שאביה נותנם לה את אלה תקח בלי ניכוי והדין נותן זה כמ"ש שהם בכלל נכסי מלוג בזמן הזה שאין שמין את המלבושי' תוך כלל הנדן שהוא הקרוי נצ"ב ואפי' ביתומה שירשה מאמה סך מסוים ורב מתכשיטיה כאלה כל מה שלא היה נישום בנדן תקחי בראש.
גם ט"ק הדין נותן שתיקחי בלי ניכוי מידי דהוי אמתנה שניתן לה והכי ק"ל בא"ה סי' נ' כמ"ד בש"ס קידושין לטיבועין נתנו אף שכתב רמ"א שם בהג"ה וכל זה לא מיירי רק במן האירוסין וכו' צ"ע מבטן מי יצאו אלו הדברי' ורמ"י לא הזכירה ולא מצאנוה בב"י כלל אף דיש לומר טעמא דמילתא כי מ"ש רז"ל קידושי לא הדרו הוא משום שמא יאמרו קדושין תופסים באחותה וזה לא שייך רק בארוסה מש"כ בנשואה דאם היה כאן קידושי טעות איך נשאה ושהה עמה ובכה"ג מחלק בש"ס בהאשה רבה דצ"ד ע"ב והוא בטור א"ה וש"ע סי' ט"ו סכ"ז מ"מ כל הפוסקים לא חלקו וטעם נכון הוא דהא רב פפא פסק הלכת' אפי' מת הוא קידושי לא הדרי ולא משום חשש גזירה דאתימר אמר לה וא"כ אף אם יש לחלק בין אירוסין לנשואין בהדרי בה איהי מ"מ במת הוא לא שייך לחלק ודוק ועל כן בודאי שהטבעת קידושין שלה.
ומכ"ש לע"ע שנוהגין לכתוב כן בכל הכתובו' דכל תנאי שבממון קיים גם סבלונו' שלה תיקחי ע"פ הדין כי עד כאן לא פליגו בש"ס ומיירי בסי' הנ"ל רק בחזרה או מתה לפני הנשואין די"ל לא נתן לה אלא ע"מ לכונסה ועל כן מישך שייכ' בה כל דינים הנזכרים שם .מש"כ אם כנסה נתקיים התנאי וזכתה במתנה והרי הן נכסי מלוג שלה ותתקשט בהן כל ימי חייה והן הן פירותיו ולאחר מותו תיטלם בלי ניכוי וה"ה כל המתנות שנוהגים ליתן בהמשך הזמן בין הקנס להחתונה אם שלח החתן להכלה אפי' באלף דינר הכל שלה בלי ניכוי ואם יש טענה וכפירה בינה ובין היורשים אם יש לה מיגו שלא ראו עדים דברים אלו בידה נאמנת במגו ואם לאו מוציאין מידה והבעל נשבע היסת בגרושה וביתומים פטורים בלא שבועה נ"ל. ועבא"ה סי' פ"ה וצ"ו וכן מעות אין ווארף וכסף וזהב וש"כ הכל שלה והמנהג שמחזקת לעצמה לצרכה אע"פ שמצד הדין אם אינו ענין קישוט היה רשות לבעל למכרו [ע' בא"ה סי'צ' סט"ו] ולקנו' מהם דבר שעושה פרי כי דין נכסי מלוג להם ועכ"פ תקחי בלי ניכוי ואף כי ידעתי שכמה מחברים כתבו בדינים אלו מה שראיתי נוהגין ופוסקים גם נלע"ד כתבתי.
יאיר חיים בכרך.