חות יאיר/קלג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלג עריכה
לגדול אחד צורבא מרבנן לע"ע הוא גדול הדור ורב מופלג נר"ו:
מה שהראני אביו הקצין נר"ו שורתיים מעשה אצבעותיו בשולי היריעה איך שהקשה אחד מן דהו על הא דבש"ע בי"ד ס"ס ט"ז בהמה שנשחטה אמה וכו' כיצד תקנתה נכבשינהו דניידי וכו' והא ק"ל דדבר שיש לו מתירין לא בטל אפי' באלף. ופליאה נשגבה בעיני על השואל ההוא דכד ניים ושכיב הקשה זה וגם על מכ"ת תמיהני דלא הרגיש בו והסיבה הקרובה הוא מפני דתקפה עליו משנתו ואגב חורפי' הא והא גרמה לו דלא דק במחילה מכבודו. ואי ס"ד דיש מקום לתמיה הנ"ל לא נצרך לדשל"מ רק דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי כבסי' ק"י.
מגמר' דזבחים ר"פ התערובות. ואין לומר דלית לן חשיבות בעלי חיים רק בנאסרו מתחילת בריתו. דזה נסתר דגמ' הנ"ל רק בדין בריה ק"ל הכי כבסי' ק'. ועוד לדעת מכ"ת דאם מיירי בענין דמתבטל אתי שפיר וקשה א"כ ל"ל הכבישה דניידי הלא בטלה בהמה אחת ברוב. אלא ע"כ היא נותנת דס"ל לבה"ג מרא דשמעתת' זו דודאי לא בטלה בהמה זו שנתערבה אפי' באלף אחרות אב"א מצד חשיבות ב"ח ואב"א מצד שהוא דשיל"מ. לכך צריך דנכבשינהו דניידי וכו' ואמרינן כל דפריש מרובא פריש ואפי' נתערבה רק בתרי ותלת. ובזה הותרו כל הדברים שאינם בטלים כמבואר סי' ק"י דאף דנקטי שם ב"ח ושאר דברים החשובים שם ה"ה ה"נ שילמ"מ.
ולולי שכתבו התוס' בכמה דוכתי שדברי בה"ג דברי קבלה הם ואין לחלוק עליהם הי' לי מקום ללון לומר דלא נצרך לכבשינהו דניידו רק אם נתערב חד בתרי בטל ברוב כדין יבש ביבש ולוקח אחד מהם ושוחטו ואף כי הוא בעל חי וחשוב גם דשיל"מ מ"מ לא החמירו חכמים רק בדבר האסור מחמת עצמו כמ"ש רמ"א בהג"ה מש"כ מחמת קבלת טעם מאחר מכ"ש בהמה זו דלא נאסרה מצד עצמה רק מחמת שחיטת אמה או בתה היום.
ואף כי האחרונים חולקים על רמ"א בזה מ"מ י"ל בהא דלא אירע שום דבר בבהמה זו לא חמירא בחומרת ב"ח ודשיל"מ. ומ"מ נ"ל דבה"ג לטעמי' אזיל דס"ל לאסור האחרון באכילה בו ביום ולכך סמכן הבה"ג שני הדיני' להדדי וכך הביאם הרא"ש ז"ל רצופין מש"כ לדעת הרמב"ם דכוותי' אזלא שיטת הש"ס פ' כל הבשר דף קט"ו דס"ל דבאכילה שרי א"כ פשוט לענ"ד שאין מקום לומר בזה חשיבות ב"ח ודשיל"מ אחר דאין כאן דבר האסור כלל לא באכילה ולא בהנאה רק דרחמנא אזהרה שלא לשוחטה ובשנתערבה בטילה ברוב ולא נקרא שם איסור על דבר שנתערב כלל ועוד.
אחר דקיימינן באיסור שחיטת זו הבהמה וא"א לומר להא מילתא דב"ח חשיבה אחר דזולת ב"ח לא מצינו שום שחיטה מש"כ לענין אכילה אחר שיש עניני אכילה דחשיבה ודלא חשיבה אמרינן דדבר חשוב לא בטל להתירו באכילה וזו סברא דקה אינו כדאי לדחות דברי הגאון מש"כ מ"ש מקמי הכי נ"ל ברור. כתבתיו בחידושי הרא"ש שלי בג"ה וכתבתי שם דאם נתערבה האם באחרת תחלה ואח"כ שחט בתה מותר אח"כ לשחוט א' מן התערובות כי דשיל"מ פשיטא דלא הוי כמ"ש רמ"א בהדיא בכה"ג והוא מאו"ה אלא אפי' חשיבות דב"ח לא מהני אחר דבשעה שנתערב לא הי' בו שום איסור (וע' תוס' תמורה דף ל' דנראה דסגי בנדון דידן שמפריש בהמה אחת ושוחט כל האחרות מ"מ בלח בלח לא שייך זה ומ"מ מהני דבטל בס' אף שהוא דשיל"מ והכי ק"ל גבי יין הזב בשבת מענבים מהגת לתוך הבור) כ"ש אם שחט תחילה א' מן התערובות שמותר אח"כ לשחוט הבת ושם הארכתי גם בדין שתי בהמות שילדו שתי עגלים ונתערבות האמהות או העגלים ואח"כ שחט אם אם מותר לשחוט עגל או להפך:
יאיר חיים בכרך.