דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן עח עריכה

וע"ד שבקשת לדעת אם בא לידי כ"י בעדים שביקש לטרוף לקוחות או אם היה בא לידי היאך דנתי כי ידעת כי רב כחי ואני בדוק ומנוסה ומומחה ורגיל בפסקי דינים. אנחת לי חדא כי אמת הוא כי רגיל אני בפסקי דינים ובאו לידי בעלי ריב ושפטתי בין איש ובין רעהו יותר ממה דניחא לי אף כי תמיד אני אומר בכתב ד"ת ל"י ואיני לא בדוק ולא מומחה. ועל דבר כ"י בעדים ששאלתני אמת כי לא בא לפני רק אני נהגתי לעשות כן כשהלויתי מעות על פרי בצד היתר האפשרי ה' יסלח לי והלווים רחקו מקבלת קנין כ"ש נשותיהם. הייתי כותב הכ"י בכא"ה ונאמנות ב"כ על ב"כ לעולם בכל טענה שבעולם וחתמו עליה האשה תחילה ואחריה בעלה ואחריהם העדים וז"ל בפנינו נעשה ההלואה הנ"ל ובפנינו חתמו האשה והדר בעלה הנ"ל ומסרו לפב"פ המלוה ויהיה לכ"י זה כל תוקף שטר בקנין באוה"ב יום פלוני פב"פ פב"פ. ודמיתי שבכח כ"י זה הייתי טורף לקוחות גם קודמת לגביית כתובת אשה החתומה מכ"ש לענין טענות פרעתי או טענת מחילה ובכה"ג שאין חילוק בעולם בין כ"י שנכתב בו נאמנות ב"כ על ב"כ ואפי' על י"ק או הוא בשטר בקנין.

ודוקא כשהעדים העידו על גוף ההלואה שנעשה לפניהם אז הוא ממש כמלוה בשטר מש"כ כשהעידו רק בפנינו חתמו העדים פב"פ ופב"פ נהי דהוי בקיום ב"ד מ"מ לא ה"ל רק כמלוה ע"פ אם לא שמסרו לו בפני עדים וכ"כ בש"כ ס"ס מ' ס"ק ח' ותמהתי שלא כתב דלא כסמ"ע ובאמת דברי הסמ"ע ס"ק ד' תמוהין ויש לדחוק ולפרשם ג"כ כך דתרתי בעינן שיהיה לו שטר מקויים. ואופן שנהגתי הוא דרך נכון ועצה טובה למלוים כי ב"ב ונשותיהן מתרחקים מאד מקנינים ואינם מתרחקין מזה. ואף כי אם בא לידי כך לטרוף לקוחות היה דבר זר ומילתא דתוהו בהו אינשי מ"מ הדין דין אמת רק דלאו כ"ע דינא גמירא לכן לא שכיחא כלל.

והנה מ"ש ומסרו לפב"פ לפנינו אע"פ דמסירה לפני עדים לחוד נעשה מלוה בשטר הרי לדעת הגאונים צ"ל לעדים חתמו וכו' ע' טור וש"ע ס"ס מ' מש"כ אם מלוה בא בכ"י חתומה מהלוה ומבקש מעדים שהיו אצל ההלואה וראו שחתמו אוה"ב שיכתבו זה ויחתמו תחת הכ"י אין בכחם לעשות זה כי לא יעשה ממלוה ע"פ מלוה בשטר שלא מדעת הלוה כבסי' ל"ט. ויותר זה ממה שכתבת וג"כ לא בא לידי וכמה פעמים התבוננתי בו ויגורתי שיבא לפני כי הוא דין ברור וכמוזר בעיני כל והוא כשעומד איש עם רעהו בדין ונתחייב שטורף לקוחות שקנאו מזה שנתחייב אחר שעמד בדין דה"ל כמלוה בשטר שכן פי' רש"י במס' עירוכין דף ז' וז"ל כיון דדינו חרוץ לשלם ה"ל כמלוה בשטר. וז"ל רשב"ם סוף ב"ב דקע"ה ע"ב דמעשה ב"ד כמלוה בשטר דמי. והתוספות נסתפקו שם בטעם דעמד בדין אם מפני שהוא כמוחזק או דקלא אית ליה לכן טורף גם לקוחות וכך הסכימו. ולפי זה טעם האחרון נראה אפי' יצא הדבר בפשר מ"מ קלא אית לי' וה"ל ללקוחות לאזדהורי. מש"כ לפי משמעות פירש"י בעירוכין.

ונ"ל בזה ודאי אין חילוק בין היו יושבים או כנפינהו איהו או לא קיבל עליו עד ששלחו וכל תנאים הנזכרים בש"ס סנהד' דכ"ט ע"ב ובטור וש"ע סי' ל"ט דההיא מיירי כשלא טענו ולא פסקו רק שבא והודה ע' בגמ' פ' ז"ב שכ' רש"י הואיל ועמד בדין נעשה מלוה בשטר שגלוי לכך הלכך כתבינן ובזה נלפענ"ד בעי דוקא תלתא והכי מוכח מרש"י שם שכ' עשאן ב"ד והפקירן הפקר ויכולין לשנותו לעשות מלוה בשטר. ולולי הייתי כדאי הייתי אומר שבמ"ש נדחו דברי בא"ז שבהג"א פז"ב דקכ"ה סע"ב דס"ל דאפי' שנים דהא אפי' בלא פסק דין גובה ממשעבדי משעמד בדין אפי' מלוה ע"פ משום דמעשה ב"ד אית לי' קלא ובי תרי נמי אית ליה קלא. ולע"ד אית לזה פרכא דההיא דאית ליה קלא כשעמד בדין הוא מצד הטענות ופסק שיצא ביניהם כמ"ש רש"י כיון דדינו חרוץ והוא הנקרא מעשה ב"ד ואפשר ה"ה פשר ובההיא איכא למימר ה"ה שנים ואפשר דה"ה אחד.

וגם לא בעי שלא קיבל עליו עד ששלחו אחריו מש"כ כשלא טענו רק הנתבע הודה להתובע על טענתו ולא יצא פסק בההיא מיירי ההיא דפ' ז"ב לזה בעי שישלחו אחריו וכו' והיו קבועי' לפרסומא מילת' דמצד זה נעשה כמלוה בשטר אם מצד הפרסום או מכח ב"ד יפה ובזה צריכים עכ"פ שלשה כמבואר בש"ס ר"ד ל' בסנהדרין וכ"כ כל הפוסקים וש"ע סי' ל"ט סי"ב וכמ"ש בא"ז שם בשם רבינו ברוך מרעגינשבורג ומשמע שהא"ז חולק ולפענ"ד דדין שניהם אמת לפי מה שכתבתי. וכל זה אפי' לא היה ביד הזוכה פסק דין מצד עצמו דקלא אית ליה רק דמ"מ מצד טענת שמא פרע ודאי א"א לגבות לקוחות אם לא כשכ' ההודאה של הלוה וכ"ש הפסק דין די"ל אפי' אותן דס"ל דיכול לטעון פרעתי נגד פס"ד כבסי' ל"ט ס"י מ"מ י"ל דמילתא דלא שכיחא הוא שיפרע זה ויניח הפס"ד תחת ידו ויסמוך על דמצי טעין פרעתי דלאו כולי עלמא דינא גמירא ולכן מסתמא חוקר אצל הב"ד אם נתנו לו פס"ד ולוקחו מיד התובע ולכן טורף לקוחות דמילתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי וגם הלקוחות לא יוכלו לטעון.

ואם זה דוחק בעיניך מ"מ לדעת הש"כ שהכריע דא"י לטעון פרעתי נגד פס"ד כ"ש אם נכתב בפסק נאמנות באופן שאין הלוה יכול לטעון פרעתי ודאי פס"ד טורף לקוחות וכל הנך גמ' דעמד בדין מיירי לגבות מיורשים וג"כ באופן דאין כאן ספק פרעון וכל זה לשיטת הש"כ בסי' ע"ט ס"ק למ"ד ולקיבעא קמא הדרינא שאין זר שיבא דבר זר בעיני הבריות שהוא שריר וקים ע"פ הדין ומתי יבא לידי פס"ד אחר שהכריע בעל ש"כ דאין נאמן לטעון פרעתי נגד פס"ד.

ומה גם עתה שמנהג פשוט שכותבין פס"ד ושאין נאמן לטעון פרעתי נגד פס"ד כ"ש אם נכתב נאמנים בפס"ד אפסוק בו שיטרוף לקוחות ודייני דפרסאה אומרים בכזה וכיוצא בזה מנהג ושקדמונים גדולי הדיינים לא פסקו כך מאחר שאין מבורר שפסקו בהיפך וכבר כ' הרמב"ם והביאו האחרונים בכמה דוכתי דבמילתא דלא שכיחא לא שייך מנהג [גם לא ראינו אינו ראי' כבהג"ה ח"מ ס"ס ל"ז. ועוד דלמא איזה טעם היה לאותן דיינים ע"פ אותו נדון שלא פסקו כך כהא דאמר רבא כי אתא פסקא דידי לקמייכו וכו' ודו"ק]. ודאי דמילתא דלא שכיחא הוא דימשך פרעון של פס"ד עד שיקנו לקוחות נכסי הלוה' כ"ש בזמנינו שנהגו להכריז בבהכ"נ כל מי שיש לו שיעבוד או ערעור ואם הכריזו ובא זה בפס"ד לערער ולא חשו הלקוחות פשיטא דטריף אע"פ שהארכנו במקום אחר דאפי' בא מלוה ע"פ וערער לפני קניית הלוקח וגם התרה בלוקח מ"מ אין ללוקח לחוש אחר שאין המערער רק בכ"י ומלוה שבע"פ ושם האפי' שאל הלוקח את הבית את פי חבירו אם חייב לו המוכר בשטר והשיב לא מ"מ לא אבד זכותו באם יש לו שט"ח וכיחש בו [ע' תשובה ס"ד] אע"פ דלאו שפיר עביד מ"מ זה שבידו פס"ד בדין טריף וכמ"ש רק דמילתא דלא שכיחא הוא.

רק זה צל"ע אם נכתב בפסק שזה ישבע ויפטר תוך זן פלוני ואם לא ישבע תוך זמן זה יתחייב ליתן לו בלי איחור ת"ק ר"ט אם זה לא נשבע ולא יכול לשבע אם טריף לקוחות אפי' ערער זה תוך הזמן דמצי לקוחות למימר אחר שעיקר הפסק על השבועה סבורין היינו שישבע או הי' להם לחוש פן לא ישבע ונדמה לה לתשובות הרא"ש שהביא הטור סי' ס"א וכתבו בש"ע שם ס"ז ע"ש ש"כ ס"ק י"ג. ויש לחלק דשם עכ"פ חייב שמעון לראובן וק"ל לכן נ"ל סברא הראשונה.

ונ"ל עוד דאפי' יש תיקון דלא יועיל שום שט"ח אפילו בקנין אם לא שיהיו עדי קנין פ' ופ' מ"מ מהני פס"ד מיגו דמהני להוציא מלוה מהני נמי לטרוף כי תקנות הקהל הוא מפני ערמות או מפני שתשקנו ג"כ שהתחייב האשה לפרוע מכתובתה אפי' לא קבלה קנין מפני תקנת משא ומתן ולכן בשביל תקנת הנשים תקנו עוד שתוכל האשה למחות דרך כלל אצל עדי קנין על קניני בעלה ואז לא תחייב לשלם ומפני כך הוצרכו ג"כ לתקן שלא יועיל שום קנין זולת שני ב"ב פ' ופ' וק"ל לכן ודאי על פס"ד דלא שכיחא לא תקנו שתשלם מכתובתה ואפילו הוא כשט"ח בקנין הרי קנין כתובתה קודמת ומצד הדין כתובתה קודמת מש"כ אם הפס"ד עליו לפני קנין כתובתה ולפני שנשאה וכן לפני הלקוחות מצד הדין פס"ד קודם לכתובתה כדין שטר וג"כ טורף לקוחות כי חתימת הדיינים כעידי קנין פ' ופ' דמי ומפני דמילתא דלא שכיחא הוא ואין בזה תקנות מלווים ונשים לא נכלל בתקנת הקהל ואפי' את"ל שיש להסתפק בזה לענין לקוחות וקדימה לנשים מ"מ ק"ל בכל ספק יד התקנה על התחתונה וחזר הדין לסיני כמ"ש בשו"ת הרא"ש.

ואכתי איכא למידק על מה וולמה פשיטא לרז"ל דעמד בדין עדיף משאר מלוה בע"פ שהרי רז"ל השווה דבריהם ולא חלקו אפי' ידע הלוקח והתרה בו במלוה ע"פ וכמ"ש ואפי' הלוה לחבירו לפני עשרה דודאי מפרסמא מילתא כענין שאמר ר"פ ביבמות דס"ז ובכתובות ר"ז פוק אייתי לי עשרה ואומר לך וכו' מ"מ לא פלוג רבנן ה"נ וי"ל דלחזק כח הדין והב"ד בצירוף דקלא אית ליה פשוט דאינו נכלל בתקנת חכמים שמלוה ע"פ לא יגבה מלקוחות משום פסידא דלקוחות אחר דמילתא דלא שכיח הוא ואזלא לפי מ"ד שיעבודא דאורייתא ודוק והנלפענ"ד כתבתי:

יאיר חיים בכרך.