פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן עעריכה

שאלה: אילת השחר וכו' נ"י פ"ה מ"ה כמוהר"ר חיים נר"ו אל ירע בעיני הוד רוממות מכ"ת שבא איש מסכן לא חכם לרמוס חצרות קדשו בשאלך אחת קטנה והיא צורך שעה באשר בין כסא לעשור נדרתי איזה נדרים לאסור איסור על נפשי לפרישות ומהם שלא לאכול ולסעוד בסעודת רשות. ובאשר אירעו מאז כמה סעודות של אורחים גדולים שבאו לכאן ואילו ב"ב גדולים בעושר וכבוד שאסעוד עמהם בשלש סעודות אחר הדרוש כנהוג והמה מפצירים בי והמניעה מלכת אליהם הוא לי להיזק קצת מכמה פנים. חפצתי לדעת אחר שבעלי הדרוש ורוב המסובי' ת"ח ולא פסק פומייהו מפלפול ודבר הלכה בסעודה ואתייקורי דמתייקרו בי וקרוב לומר דבכה"ג סעוד' מצוה הוי יודיעני נא מכ"ת בחסדו ואגב ירחיב הדיבור בשאר סעודות דוגמת זו ויתן גדר וכלל לסעודת מצוה או רשות למען אדע דרך זו אלך ולוא תהיה הצדקה ושכר כפול מן השמים:

תשובה: קשה מאד לתת גדר לסעודת מצוה וכמ"ש הפילסוף הפרטים לא יכללום המספר ומעט מזעיר נמצא בפוסקים ורש"ל ביש"ש בב"ק בפ' מרובה על גמ' שם ד"פ רב ושמואל ורב אסי אקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לי' לבי ישוע הבן ופי' רש"י פדיון הבן ותוס' בשם ר"ת סעודה שעושין ביום שנולד בן זכר וכ' רש"ל דמכאן מוכח דכל סעודה שאדם עושה שלא בדרך מריעות ושמחה אלא כדי ליתן שבח והודיה למקום או כדי לפרסם הנס הוי סעודת מצוה כי גם לפי' ר"ת הוא לפרס' הנס שנמלטה האשה וכו' ותמהתי על שלא הביא הגאון רש"ל שכ"כ במרדכי פרק מקום שנהגו סי' תתקי"ט נשאל למהר"ם היאך אוכלים בסעודות נשואין בת ת"ח לע"ה והשיב לכן נהגו לומר שירות ותשבחות להקב"ה להללו על החסד שעשה עם אדם וחוה לאפוקי שמחת מריעות או סעודות חנוכה שאוכלים אלו עם אלו.

אכן בהגה' מרדכי כ' שסעודת שעושין בחנוכה ה"ל ג"כ סעודות מצו' מפני שנהגו לומר שירות ותשבחות באותן סעודות ועוד שהרי אסור להתענות בהם וכו' והוא טעם קל"ש שהרי סגי בטעימת פרקי רק פ"א ביום ע' א"ח סי' קפ"ח וכ"כ רמ"י סי' תר"ע שנחלקו בסעודת חנוכה ונוהגין לומר שירות ותשבחות וכו' ומשמע די"א שס"ל שהם ס"מ גם זולת זה ויש קצת ראיה מגמ' דר"ה די"ח ע"ב דמשני שאני חנוכה דאיכא מצוה וא"א לומר שר"ל הדלקת נ"ח שהרי מקשה ותיבטל איהו וכו' ודו"ק יוכ"כ רש"ל שם דסעודות בר מצוה אחר שאינו נעשה באותו יום שנעשה בן י"ג שנה ויום אחד אינו סעודות מצוה אם לא מצד הדרוש וכ"כ שגם סעודות הסיום אפי' יחיד שסיים מסכת' שלמד נקרא ס"מ לכל ת"ח המסובים בסעודה. ועמ"ש בזה לקמן. הן אלה קצות דרכי הפוסקים מ"ש בזה ונדקדק קצת בהם.

כי ודאי אע"פ שלכאורה בחדא שייטו שאפו ובחדא מחתא מחתינהו מ"מ לכשתמצא יש חילוק ביניהם. דודאי דברי רש"ל על שבוע או ישוע הבן נכונים ומקובלים ומתישבים על הלב כי הסעודות בעצמן נעשו ע"ש המצוה ובשם סעודות מצוה יש לכנותם כי המצו' סיבת הסעודות (אע"פ דודאי אין דברי רש"ל מוכרחים ממה דדקדק זה מההיא דפרק גיד הנש' דצ"ח ע"ב דרב לא מתהני מסעודות הרשות דמאן לימא לי' דרב נהנה מאותו סעודה לאפשר שהלך לשם לחיבוב מצוה להורות איך יעשו ולשמוע ברכת פדיון ולא אכל מאומה [וכן ראיתי מדקדקים וגדולים נוהגים] וכן חבריו ואפי' פירושו יום שנולד שאין כאן ברכה לא מוכח מידי שהרי אמר איקלעו להתם ולשון זה אינו לשון זימון וכוונה רק לשון הזדמנות שלא בכוונה וכמ"ש בפרק הפועלי' כד הוו מקלעי ר' ישמעאל בר' יוסי' וראב"ש בהדי הדדי ועוד בפרק זה איקלע רבי לאתרא דראב"ש וכהנה פעמים אין מספר ומלבד כל זה אי נימא דכל עסק תורה במסיבה משוי ליה ס"מ כ"ש תלתא גדולי הדור אמוראים שהמה יחד במסיבה בלי ספק לא ימושו מפיהם דברי תורה אף כי רב שאמרו במס' כריתות דכ"ה ע"ב דלא סגי ליה בלי הוראה וכדבעינן למימר לכן אין ראיה דסעודת פדיון או יום שנולד מצד עצמו ה"ל ס"מ ואין להקשות א"כ רב דלא מתהני מסעודות רשות היכי דמי י"ל דהיירי בסתם סעודה של המון עם) מש"כ היתר בשירות ותשבחות או הדרוש בסעודות בר מצוה או בנשואין דלפי דעתי לא היה המנהג בימי מהר"ם כך דאיצטרך לשירות ותשבחות ומ"מ אפי' לדעת מהר"ם אין ללמוד ממנו סעודת חנוכה כי ודאי שירות ותשבחות שאמר מהר"ם הם פיוטים שאינם חובה שדרכם היה לשורר אותם על הסעודה ולא ר"ל ברכת אירוסין ונשואין ושהשמחה במעונו לכן תלאם במנהג מש"כ ז' ברכות הם מגמ' ולהוציא מכלל ס"מ סעודות חנוכה אפי' היה כבר בימיו זמר מעוז צור וכו' דהוא מנהג קבוע ואין ענינו לעשות מהסעודה מצוה דדרכו להאמר לפני הסעודה על הרוב ומה ענינו לסעודה ומסברא זו בעצמה לא גרמו ז' ברכות לסעודת הנישואין להיות ס"מ להיותם אחר גמר סעודה ומ"מ פשוט שלא נצרך מהר"ם לכל זה רק בנישואין דבת ת"ח לע"ה מש"כ בשווין (ולעד"ן דאין לנו ע"ה שדברו חכמים פה כמו שאין ע"ה שאמרו בו ששה דברים בפסחים פ"ג יע"ש) ודאי אין לך מצוה וסעודות מצוה גדולה מזו כמבואר בברכות עצמן ששון ושמחה גילה רינה וכו' קול ששון וקול שמחה וכל הנהנה מסעודות חתן וכו' והוא הוא הסעודה כי אין שמחה רק בבשר ויין וכן בסעודות הברית כמ"ש שש אנכי על אמרתיך ודורשי רשומות אמרו ביום הג' מל את יצחק וא"ז יאכל ב"ו ונוטריקון מילה משתה יעשה לכל הקהל אכן בליל שבת שלפני הברית והחתונה כ"ש בזמן הזה שערבה של שמחה וכן סעודת אירוסין וסעודת חינוך הבית יש להסתפק אע"פ דמדמי לה הכתוב גבי ילך וישוב ללקוחי אשה וחילול כרמו דודאי מצוה הם ע"ש בתרגום יונתן. מ"מ שיהיה הסעודה סעודות מצוה מנא לן אם לא שדורשין בו וע"י כך נעשה ס"מ וא"כ ה"ה נימא אם יש שם ת"ח. ולפי זה נפל סעודות הרשות בבירא דמסתמא יש בסעודה איזה יודעי ספר ונאמ' הא דבגמ' פסחים פ"ג אמר רשב"א כל סעודה שאינה של מצוה אין ת"ח רשאי להנות ממנה הוא דוקא כדמפרש התם בת כהן לישראל ובת ת"ח לע"ה ואין לומר דפי' רשאי ר"ל מחויב כמו אין הבוגרת רשאי וכו' עיין תוס' תענית די"ג ע"ב וחולין דנ"ד וקידושין דל"ג עירוכין דכ"ח ולאפוקי ממ"ש שמונה כמנודין בפע"פ וי"א וכו' עי' ש"ע י"ד ס"ס רס"ה דא"כ לא הל"ל להנות רק להסב בה אלא ע"כ כמ"ש ומפרש כגון בת כהן וכו' ותדע דאל"כ מה רבותי' דרב דלא מתהני מסעודות רשות הא כל ת"ח נמי אלא ע"כ לא דיבר רשב"א אלא דוקא כמפרש שם והיינו דמקשה הש"ס על רשב"א כגון מאי ואתי שפיר מ"ש בפא"ט דר"א כי מזמני לי' לא אזיל ור"ז אזיל ע"ש דבסעוד' רשות מיירי.

ומ"מ י"ל דפלפול הת"ח בסעודה לעולם לא אלים לעשות הסעודה לסעודה מצוה להקל לענין נדר ומ"ש כל הנהנה מסעודה שת"ח בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה מקרא דסעודת יתרו אין לומדים הלכה מן ההגד' כבירושלמי ודמי למ"ש שנים שיושבים ויש ביניהם ד"ת כאלו אכלו משלחנו של מקום והטעם מפני שאין הסעודה גורמת בעצם לד"ת כי גם זולת הסעודה הת"ח לומדים ובאסיפתן יחד שקלו וטרו בד"ת וכן סעודת הסיום נקרא ס"מ מצד שמחת הסיום לא מצד שת"ח מסובין יחד. אבל הדרוש שבסעודה ודאי מספיק כי כל המסובין הן ת"ח או המוניים מקשיבים לקול הדורש.

ויש להקשות א"כ הא דא"ל לפנחס בן יאיר לרבי בפרק א"ט כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני וכו' דמהיכן תתי יחשוב רבי כן ויותר קרוב שיחשוב שאינו נהנה מסעודת הרשות וי"ל דבוודאי גבי תרי גברא רברבא כאלו שם עדים יחד לא שייך סעודות רשות כלל. ויותר נכון לפענ"ד דמנהג פרישות דרב וכן כל המקבל עליו אינו לאכול עם חבירו הוא רק בשדרך בני אדם להקדיש קרואים לאסוף יחד בסעוד' כי שם רגילים דברים בטלים שחוק וק"ר והרבה יין עושה. ולכן נ"ל באם אינו אומר בל' אשכנז איך וויל ניט אויז עשין רק שאומר איך וויל אויף קיין סעודה גיין זולת סעודת מצוה, שאין בכלל זה לסעוד עם חבירו ובני ביתו.

ובכה"ג מיירי ג"כ דר"א ור"ז הנ"ל אפילו נימא דנהגי כרב כי מצינו בר"ז שהיה מופלג בחסידות עי' תשובה מש"כ אם זימן בני אדם אין מספיק מר שהוא סעודות שבת לומר שהוא סעודת מצוה ק"ו מסעודות ר"ח כבירושלמי וטור וש"ע א"ח סי' תי"ט דשם ר"ל להרבות בבשר ומעדנים ויין דג"כ נקרא סעוד' מי שיש לו מזון שלי סעודות וכו' וסעודה המפסקת מ"מ זימון קרואים אינו מצוה ואע"פ דיש קצת ראיה גם בזה ממ"ש זבח משפחה עי' בב"י שם סי' תי"ט דאינו ראיה יע"ש גם י"ל שכך היה מנהג בעלמא ונדר דפרישות אינו רק באסיפות בני אדם כמ"ש ושהאסיפה מצוה מצד עצמו או מצד הדרוש. וסעודות הסיום ודאי הוא ס"מ כבמדרש הביאו ב"י א"ח סי' תרס"ט ונ"ל ה"ה יום של אחריו כנהוג שהרי שהמע"ה עשה משתה ז' ימים ואפשר שגם שאחר אחריו כמ"ש גבי ז' ברכות מחמת הילולא ומ"מ מה שהביא רש"ל ראיה מהא דאמר אביי אפי' אחד סיים מסכתא עביד יו"ט לרבנן וה"ל ס"מ (מלבד מה שפי' שסיים ראש ישיבה מסכת' ומפרש צורבא מרבנן ראש ישיבה דודאי ליתא רק בחור מחודד שכ"פ רש"י בתענית והכי מוכח שם במ"ש דדמי לפרצודא וכו'. אף כי ג"כ אין ראיה משם שיהיה סעודות מצוה רק שאביי עשאו לחיבוב מצוה ותורה שזה נתן לו שמחה בלבו כמ"ש ר"י מאן דאמר לי אין הלכה כר"י דאמר סומא פטור וכו' עבידנא יומא טבא וכו' וכי ס"ד דה"ל סעודת מצוה.

ומ"מ אין צריך ראיה דאחר שנעשית מחמת גמר דבר מצוה ודאי ה"ל ס"מ וכן נ"ל סעודה שעושה בעל הנס ביום שנעשה לו נס או סעודה שעושה מי שנתן ס"ת וכלי קודש לבהכ"נ. וכן סעודת חבורה שלומדים יחד כשגמרו ספר, מש"כ יום המוגבל לחבורה בכל שנה או סעודת בן שבעים שיש להסתפק אפי' זה הבן שבעים מברך שהחיינו כי כך נ"ל מ"מ לא יחויב שיהיה סעודות מצוה לכן ראוי לדרוש בהם. וסעודות ליל שלפני מיל ויום שלישי למילה לא הוי ס"מ שאינם רק מנהג. וסעודות חתונה בזמן הזה שערבה כל שמחה אין ענין לבא לדיני ברכת שהשמחה במעונו וז' ברכות דבגמ' ובטור וש"ע סי' ס"א רק סעודת לי' סבלונות שלפני יום החתונה אחר דהו מנהג נתינת סבלונות בכל מדינות אלו והוא מעין קדושין שהרי פליגי בגמ' אם חוששין לסבלונות גם קרינן שם הסעודה על שם מעש' זה יש להתירה אפס זולתו. וליל שבת של בן זכר פסק בת"ה סי' רס"ט שהוא ג"כ ס"מ ולדעתו הוא ישוע הבן דבגמ' דב"ק ד"פ לר"ת (ולדעתי צ"ל ר"ח כי כ"כ בערוך ערך שבע בשם ר"ח וזה אישתמיטתי' להתוס' שכתבו על פי' רש"י שפי' פדיון הבן שכ"כ הערוך ומ"מ גם זה אמת וא"א להגיה בערוך ר"ת שעדיין לא הי' וע' בכה"ג עוד בספרי חה"ש סוף דק"ה ובספרי מ"ק הוכחתי שמ"ש התוס' בקידושין די"א ע"א בשם ר"ח דפי' קובויסטוס משחק בקוביא ור"ל קובוי מלשון קוביא [ובפנים חדשות דכ"ו ע"ב מראה מקום בפי' מלת קוביא על תשובות המזרחי ח"א סי' נ"ז. ואין התשובה בידי ולעד"ן שהשם נגזר מלשון העקוב למישור ומפני שהשטח הפרוס שוה לכן כל דבר הבולט ויש לו ג' מרחקים אורך ורוחב וגובה ובולט למעלה דומה להר כמ"ש רז"ל בתענית ד"ג מעלי תלגא לטירא כה' מטרי לארעא ופירש"י ראשו וד' צדדיו והיינו דמות קוביא מונחת וגם בלשון יון נקרא חשבון של דבר שלו ג' מרחקים קוביק ובעלי הנדסה כיונוהו מעוקב. רק הקוף נוספת בלשונות כמו בל"א צארניק פארשטענדיק פארגעסיק גלארניק קרעציק והוא שם תואר ה"נ חשבון קוביק. וענינו חשבון של דמות קוביא. ובלשון הקודש ניתוסף העי"ן העקוב ואפשר שמזה כל הולך הדרך לא ישר נקרא עוקב כמ"ש ויעקבני זה פעמים ואפשר שמזה ג"כ בא עליו בעקיפין כי ב' ופ' מתחלפין כמו הבקר לענין הפקר רפ"ו דפאה].

וסטוס הוא מדרך הלשון על שאומנתו בכך וצ"ל ר"ת [ואף כי ראיתי בחידושי הרמב"ן מס' ב"ב דצ"ב שכתב ג"כ פי' התוס' בשם ר"ח ולא נכתב ראשי תיבות רק רבינו חננאל מ"מ נ"ל דשם טעות המעתיקים הוא שמצאו ר"ת ועמ"ש בתשובה א' בהשגה יוד] כי הערוך פי' על קבסתן מענין קוביו סטוס ור"ל גנבת דעתינו ושכ"כ ר"א והוא פי' רש"י שפי' קוביוסטוס גונב נפשות ונ"ל כי לדעתו פי' קוביו מלשון היקבע אדם אלהים וע' גמ' דר"ה דך"ו וסטוס הוא בשר כפי' התוס' בשם ר"ת במס' שבת דע"ט רע"ב ודוק). וחלילה לי לחלק עליו אף כי להקל מ"מ יש פתחון פה לומר שבשם סעודה לא יכונה וכן ליל שפינהאלץ כי בנדרים אזלינן בתר לשון בני אדם שאין אוכלין שם בקבע רק אלו נכנסין ואלו יוצאין ושותין מעט מזעיר וכמה לא יטעמו דבר גם אין מזמינין בו בני אדם.

ולפענ"ד זה הכלל שבלשון בני אדם לא נכלל במלת סעודה רק כשמזמנין שם קרואים ולא נקרא סעודות מצוה אלא כשאסיפות בני אדם הוא בשביל המצוה או היתר הדרוש שכבר יצא מפי הקדמונים מפני שהדרוש בא מחמת הסעודה וכל המסובים בני הסעודה מקשיבים לקול הדורש שכך ראוי להיות דלא כמנהג מקולקל של ההמוניים מש"כ מה ששם קצת ת"ח שיש ביניהם ד"ת אינו מספיק כמ"ש לעיל וראיה עוד מסעודת עיבור החודש דבלי ספק דאין נכנסים רק גדולים ות"ח ואפ"ה לולי שהסעודה עצמה היא של מצוה לא היתה בשם ס"מ כדמוכח שם בסנהדרין ד"ע ע"ב (יע"ש דתניא אין מעלין לה אלא בפה דגן וקטניות ופי' רש"י ולא ידענא משום מה נקט פת דגן ומשמע דלמעוטי פת אורז ודוחן קאתי ולעד"ן דודאי לא יעלה על דעת אם נקט סתם פת לפרש ואפילו לכלול בו פת דוחן ואורז שאינו נקרא לחם ואין מברכין עליהם המוציא רק מפני דהוצרך התנא לשנות ג"כ קנית לאפוקי בשר ודגן ומן הדין שיקדים פת וירא היה שנגרוס פת קטנית ושנשתמט ו' זעירא לכן הוצרך להוסיף מלת דגן וראיה לדברינו דבפ' הפועלים דפ"ז ע"א אבעיא ליה לרב אתי אם פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן והשיב האלהים צריכה ויו כמורדיא דלברות ור"ל וי"ו גדולה דלא נדלגה ודוק).

ומה שעושין סעודה אחר כתיבת התנאים שקורין קנס מאל ודאי לא מקרי ס"מ כי אין זה סעודת אירוסין דבימי הש"ס שהיה אחר קידושין. ובאשר ידעתי שאתה מחבב כתבי ושותה בצמא את דברי הארכתי למעניתי קצת ואתה שלום וכו':

כ"ד אהובך הנאמן בבריתך הטרוד יאיר חיים בכרך

הו"ד לחוד זיו אמ"ת לפ"ק: