חות יאיר/מא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן מאעריכה

נשאלתי שר של מידנה שגבה מס כמה שנים מבני מדינה איש איש דבר קצוב כרצונו ונתפשר עם איש אחד לבקשו שיטריח בחצר השר בשריפת היין ובזה יהיה נפטר ממס כל זמן שירותו וכך עשה זמן רב ואחר כמה שנים נתפשר הפרנס הוקם על בני המדינה עם השר ועשה אתו עמו סכום כללי לשנה על בני מדינה והם יאספו אותן הממון כרצונם לפי ערך והן חסר או יתיר יהיה לגבי מדינה והנה בני המדינה מבקשים מאיש הנ"ל חלקו לפי ערכו אחר שנתפשרו עם השר נמצא שמה שטרחת היין עליו הוכבד על גבי המדינה. ופלוני השיב שלפי דעתו מאחר פטרו השר ובאותה השעה לא היה מגיע שום היזק לבני מדינה מאחר שאז היה המס נגבה מאיש איש בפרטית א"כ גם אח"כ עומד בפיטורו.

זה עיקר שאלה ותשובה אף שהרבו עוד דברים קצתם אין בהם ממש כלל וקצתם אבאר אי"ה. והנה לפום ריהטא היה נראה לנו לפוטרו ממה שכ' במרדכי בבתרא דקמא סי' רמ"ב אמנם אם השר אמר מעצמו קוד' הפשרה פלוני לא יתן מס אלא פלוני ופלוני יתנו אותו הוא פטור וכו' וה"מ קודם שנתפשרו עמו וכו' והיינו לכאורה נדון דידן אבל כד דייקת ביה רחוקה היא ממנו דקשיא לן בלשון המרדכי מה זה שאמר פלוני לא יתן אלא פלוני ופלוני יתנו אלא זה מיותר לגמרי וע"ק מה זה שאמר אע"ג דהורגלו לתת מס ביחד אם פירושו סך כללי לכולם זה אינו שהרי מסיים אם כבר נתפשר וכו' שהוא להיפך ואם ר"ל ביחד שכולם נתנו מס ולא נפטר אחד מהם זהו פשיטא וא"צ לומר. וע"ק מה שסיים דוקא קודם שנתצפשרו עמו דומיא דאבולי ואיסטרטיגי והרי דמי כלילא המוטל עליהם היא כמו פשר דבר שיתנו כך דמי כלילא וא"כ אפי' אחר שנתפשרו נמי ועוד שאם כפשטי' הוא נגד כל הפוסקים כמו שנבאר אח"כ (אף כי התנה המרדכי שפטרו מעצמו מש"כ בנדון דידן רק שבר מן דין לית בי' ממשא). אלא באמת ברור כשמש שדמי כלילא היה מס מחודש שהטיל השר עליהם שהיה דרך המלך להטיל מס על הצבור כל שנה ושנה כרצונו לפי מה שנצרך והיינו דאמר שם מעיקרא אאבלוי הווי כתבי ואסטרטיגי היו מסייעי ר"ל שניתינת והטלת אחרים היה המלך כותב אאבולי לחוד והטלת עול זה כתב בה תרווייהו ונמצא שתיכף בשעת הטלת מס ציוה המלך שיתן כל כת וכת החצי והיינו קודם הפשרה כי מעולם לא נתפשרו עם השר שיתנו אותו יחד רק תחלת הטלת העול היה באופן זה ומה שנתנו אבולי ואיסטרוגי בשנים שעברו באופן אחר אינו ענין למס זה.

וכן פי' תחלת דברי המרדכי אע"ג דהורגלו ליתן המס ביחד ר"ל דלא מיירי בדין יחיד שפטרו המלך מהצבור דודאי בתרייהו גריר ואין ביד המלך לפטרו כלל מעול המוטל על הקהל אפי' לפני ההטלה והפשר רק מיירי בשלשה יחידים נפרדים בכפריהם או שהם יחד בעיר והיה המלך מטיל עליהם שנה בשנה הטלה ברצונו והיה נותנים ביחד ושנה אחת הטיל עליהם סך מה ר"ל על שנים מהם ואמר שהשלישי יפטר דתרי לגבי דחד לא חשיבו ציבור דיגרור בתרייהו נגד רצון השר.

ועוד דאם ביחיד וצבור איירי הוא סותר דבריו שם סמוך לזה סי' רמ"א אבל אם קודם הפשרה וכו'. ואין להקשות מלשון אמנם שכתב המרדכי דמשמע דאיחיד וצבור קאי דוגמא מ"ש למעלה שם זה אינו דע"כ מיירי בדין מחודש שהרי לעיל מיני' מיירי בפשר שעשה השר ופטר ליחיד וניכה חלקו מסך כללי של הקהל שיש לו דין אחר כמבואר שם שאם פטרו אחר בקיעת הסך נפטר לי"א ואם לפני קביעת הסך פטרו חייב והוא נדון דידן ושאלה הנ"ל וזה מתנגד לדברי המרדכי סי' רמ"ב אם איתא דביחיד נגד צבור מיירי כמ"ש למעלה דהוא סותר דבריו שם סמוך לה סי' רמ"א וכו'. אלא ע"כ כמו שכתבנו וקרוב לועי"ל שכ' בפי' דהיחיד חייב מ"מ וקאי אדלעיל שפטרו השר לפני הפשר ואע"ג דמסיים סי' רמ"ד בענין יחיד גבי קהל. מ"מ מוכח בהדיא מלשונו סי' רמ"ג אבל היכא ששותפין היו לגמרי וכך הל"ל אבל יחיד לגבי קהל שותף הוי בעל כרחו ודו"ק וכל זה מיירי בפטרו מעצמו ואת"ל תרי שינויי סתרי בנדון הקהל מוחזקים והיחיד חייב. ועוד בגמ' פרק ח"ה אמר רב אשי פרדכת מסייעי מהא וה"מ דאצילנהו אינהו וכו' הביאו הב"י סי' רס"ק וכ' בשם נ"י וקבעו רמ"י ורמ"א להלכה דכל זה מיירי קודם שקבע המס על כל בני עיר והיינו נדון דידן וש"מ דבאצילנהו אינהו חייב וכ"ש איהו (וכ"כ בתשובות מהר"ם סי' תתקל"ב בהדיא) לבקשתו ואע"ג דהרשב"ם פי' דמיירי אחר קביעת המס כמבואר בפירושו נראם דלא ס"ל לכל העוסקים כוותי' דלא מייתו ליה. ועוד דמוכרח פי' הנ"י בש"ס דאי לפי' הרשב"ם מה זה שאמר באצלינהו אינהו דמ"מ חייב א"כ מה זה הצלה לגבי' דידי' הוא אם מ"מ יתן ויכול למימר אתן המס דלהוי לי טפי יד ושם במשא ומתן ודו"ק.

אלא ע"כ האמת הוא כפי' נ"י שהביאו הב"י ורמ"י ורמ"א וכל האחרונים בלי חולק ומיירי שבאותו זמן שפטרוהו בני העיר הי' המס נגבה מכל יחיד ויחיד כרצון המלך ונפטר ע"פ דבריהם ולבסוף שנתפשרו הקהל עם השר בסך כללי שיש כח ורשות ביד הקהל לתקן דבר אע"פ שממנו יגיע היזק ליחיד שהרי תנן במשנתינו אם האילן קדם לעיר קוצץ ונותן דמים אע"ג דלגבי בור דיחיד כה"ג לא יקוץ ולא פריך לי' נמ' כלל בלא יחפור כדפריך אידך קושיות דפשיטא ני' דבזה שני היזיקא דרבים מהזיקא דיחיד ע"ש כי קצרנו וכן מבואר במרדכי בקמא דבתרא סי' תקפ"ה ועל ענין שומרי העיר שמתחלה וכו' ש"מ משם שאין ליחיד או יחידים לערער ולפקפק מה שהצבור משתדלים לצורכם ובנדון דידן תיכף אחר הפשר הוסבה הגבי' לדין תורה שהקהל מושתפים בענין שומרי העיר יע"ש והוא תשובות מהר"ם סי' ק"ד.

ואם בא לערער ולומר שאינו טובת המדינ' בפשר זה גם זה הבל הואיל דאין מערער בדבר נתרצו למעשיו כדק"ל גבי שותפין סי' קע"ו ואפי' יערערו כלם הואיל שנבחר הפרנס למדינה אין אחר מעשיו כלום כדמקשי בירושלמי פ' בתרא דמגלה אם שקבלו עליהם אפי' יחיד נמי ועיין במרדכי שם סי' תר"ו. גם מה שטענו הקהל שהשר או פקידו אומרים שזמן רב שלא עשה פלוני שירותו והוא כופר הפקיד נאמן כדאיתא בהגהות מרדכי פרק חזקת הבתים סי' תרע"א גבי הבורח שפרע לפקיד. ומה שתתרעם פלוני על הפרנס או קצת טובים שלא הודיעו לו שלא יפטר ממסים ואז הי' בטל מלאכתם של השר והפקיד והם השיבו שלא ידעו כלל שרצונו לפטר אחר הפשר. יהיה תערומתו צדיק אם לא עכ"פ לא יזכה בדין בעבור זה נגד הקהל. ואין לומר עוד שאני נדון דידן דלא נפטר היחיד כלל רק שכר טרחתו הוא נוטל זה אינו כמבואר במהר"ם סימן תתקל"ב אחד מן הצבור שרוצה להתפשר עם השר א"י לפרוש מן הצבור ואין לומר שאני התם דבאסורה עביד מ"מ אחר שנתפשרו הקהל יחזור הדבר לדין תורה כמ"ש וכ"כ בריב"ש סי' קל"ב הביאו רמ"א סי' קס"ג ורשב"א סי' תתמ"א. ומכ"ש ביחיד פלוני הנ"ל שעל פי בקשתו פטרו השר מכ"ש שאין הפיטור כלום אחר פשר הקהל וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' ל"ח. ואסור לפלוני לומר להשר או פקידו שהיהודים לקחו ממנו דבר רק להבא יכול לעשות להשמט ממינוי ושירות השר בלא היזק להקהל כמבואר בשו"ת רשב"א הנ"ל:

חיים יאיר בכרך: