פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן לעריכה

טנרא רבה ותקפא. דרמי דיקלא וזקפא. ה"ה האלוף המרומם. בדאורייתא פטיט ובשורשי הלכות מחטט וגומם. מעיין ומתמיד מעולם. לא מצאו אדם יושב ודומם. ואם אמר יאמר איש מצאתיו ואחשבהו עד זומם. על רוב חכמתו מנזיהותיה כשעה חדא אשתומם. ומטיבותי' אמינא עתה אקום עתה ארומם. החריף והבקי הותיק כמהר"ר מאיר יצ"ו. עם אפיס' הפנאי לא אוכל עצור במילין על מה שכתב אלי מכ"ת בענין האי חיוור והאי סומק עריבים עלי דברי דודי צח ואדום ובדר הזה לא עמדתי על דעתו ולא ידעתי מאי קשיא ליה שהרי אחר מסקנת הש"ס באמ' לא שייך תערובו' דם פר דם שעיר כלל ניכר לכל רק בכה"ג ביוה"ך אגב חולשי' חיישינן לאחלופי לכן ועל כן מ"ש מכ"ת שבקל ניכר ההפרש בין מראה דמים אם שניהם מונחים לפנינו ואפילו לענין נדה וכו' מי לא ידע בכל זה ואת מי אין כמו אלה שיש חילוק והיכר' בין דברים מתחלפים במראה אם הם לפנינו דכוותי' מצינו גבי שטר הבא הוא ועדיו על המחק דמנכרא מילתא דשינוי בין נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים מש"כ אם אין שניהם לפנינו. כדמוכח בטור סי' מ"ה ושם בש"ע סעיף כ' וכ"ב לא מינכרא כלל.

כיוצא בזה שמעתי מקשין על מה שכתב רש"י וישחטו שעיר עזים לפי שדמו דומה לדם אדם מהא דפרק הניזקין גבי נבוזראדן דשחט על דם זכריהו פרים אלים וכבשי' ולא אדמי והתירוץ ע"פ סברא הנ"ל נכון מאד אבל אין צורך לכל זה וקושיתו נשארה מעל. ואם כל דבריו אינן אלא תמה על הש"ס איך יטעה כה"ג בין מראה דמים מה דק"ל לענין נדה שכל אדם יכול להבחין אין זו תמיה קיימ' כלל דשאני גבי דם נדה שכל עצמו זקוק להבחין בין דם לדם זכר לדבר ממ"ש בפ"ק דפסחים הוא עצמו מחזיר עליו לשרפו מיכל קא אכיל מיני' ומזה למדו היתר לקרות במה מדליקין לאור הנר כמ"ש הטור סימן רע"ה ואע"פ ששם הטעם הוא על שלא ישכח (מ"מ לקחנו שיש סברא לחלק) מש"כ כה"ג ביוה"ך איידי דטרוד בעבודתי' לא יתן לב להבחין ויטול קמי דמטי לידו.

ואפילו במלתא דלית ביה טעות כלל גבי כה"ג חששינן כמ"ש במשנה פ"ק ומעבירין לפניו פרים אלים וכבשים כדי שיהא מכיר. ואם רחוק מן השכל לדעת. מכ"ת איך יתחלף לו שני מראו' מתחלפין כמ"ש האי חיור והאי סומק נראה דאין זו קושי דאין כוונת הש"ס דאגב חולשי' לא יבחין בשינוי מראה וידמה לו שווין או שיראה לו הלבן אדום וההיפך רק דאגב טרדי' לא יתן לב למראה כלל וכמ"ש ואפי' אם נפרש שחחינן שיטעה במראה מ"מ אין זה פלא דע"כ מ"ש האי חיוור לאו דוקא הוא שהחוש יכחיש זה ועוד שהרי ק"ל גבי נדה דחמירא שלבן טהור הוא מקרא דאדומים כדם בפרק כל הים ואעפ"י דרבינן מדמיה דמיה ד' מראות מ"מ לבן מטהרינן לכ"ע ואן לומר נהי דקים להו לחז"ל דאין דם לבן באשה מ"מ דם בהמה שאני זה אינו שהרי ארז"ל דם שעיר דומה לדם אדם אלא ע "כ מ"ש האי חיוור ר"ל דיהה באדמומית מדם פר ויש שינוי הנראה לעינים רק דמשום חולשה דכה"ג חששינן דלא יבחין בין מראה אדומה עזה לדיהה ממנה ומעתה תמה אני על תמיהתו ואינו אלא תמה. והא דנתקשה מר במה דכתב טור ח"מ סי' ק"א בשם י"א דאף אם יש ללוה מעות יכול המלוה לומר בהקרקעי או במטלטי אני רוצה עכ"ל וזאת היא נפלאת בעיני מכ"ת איך יעלה על לב סברא זו דא"כ נפל כולא שיטת' דשומא הדרי בבירא אשר אין חולק עליו. והנה באמת עכ"ל דברי הפוסקים האמיתיים והישרים אנו מצטערים לבל ידמו בחולש' שכלינו למעוותים וחתחתים בדרך יושר ונכון ומכ"ת בקש מאתנו לעשו' העקוב למישור הלא הרב ר"ש בעל העיטור דמייתי לי"א אלו מחי להו אמוחייהו במאה עוכלי מש"ס ערוך פרק הכותב ופרק כל שעה ומעתה אוי לעיסה שנחתומה מעיד עליה ומה לו לדחות אבן אחר הנופל הלא גברי דחויי ננהו. האמנם אף מבלעדי סוגיית הגמרא סברא דדהו הוא ג"כ נגד השכל כל ישר הולך שהרי נכסייהו דבר נש אינון עריבין ביה ואיך יתפוס המלוה הערב על כרחו של הלוה שרוצה לפרוע. ולולי דמסתפינא למימר שכל האחרונים לא הבינו כוונת הי"א הללו אמינא שאין כוונת י"א הללו שאם הלוה רוצה ליתן מעות ולפרוע חובו במזומנים שהמלוה יטול ע"כ של לוה קרקעותיו דמי פתי יסור הנה לחשוב כן נגד השכל ונגד כמה גמרות ערוכו' הן אלו דמייתי הרב ב"ה הן סוגיא דשומא הדרי דקשייתא למכ"ת רק כוונתם הוא באם הלוה אומר איני רוצה לשלם או אומר הריני משלם אחר זמן וכבר קבעו לו הב"ד זמנים הראוים דמעתה לא צייתינן ליה כמ"ש בסמ"ע ס"ס ק' או טוען אין לי מעות וידוע לכל או נרא' לב"ד שיש לו ושהוא משקר וס"ל להנהו רבוותא דאם המלו' אומר מה לי לכופו בנידויין וחרמים עד שיתן מעות הכבוש תחת ידו יהי לו המעות אשר לו וכתבו לי אדרכתא על הקרקעות או תנו לי מטלטלים אשר המה בעין פה וס"ל דצייתינן לי' ואם לאח"כ יבוא הלוה ויביא מעות באיזה מן שיהיה יחזיר לו הקרקע.

ולכאורה יש פנים לזה ממ"ש הטור ס"ס ק' אבל אם יאמר איני רוצה לשלם כותבין אדרכתא על נכסיו ולא פליג בין ידוע שיש לו מעות או אין לו עוד הסברא אינה מתנגדת לזה דהא ק"ל סימן קכ"ט ס"י דאם הלוה גברא אלמא נפרעין מן הערב תחילה וה"נ בגברא אלמא אף יש לו מעות ואינו רוצה נפרעין מן נכסיהו דאינון ערבין ביה ומכל מקום דחי להו הרב ב"ה וס"ל דלעולם אין כותבין אדרכתא אא"כ סבורין אנו שאין לו מעות מש"כ ביש לו כופין אותו עד שיתן מעות או יתרצה ליתן קרקע עם רצון המלוה אחר שאין דין המלוה רק על המעות וכההיא דאמרינין פ' המדיר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון וכ"כ שם הרי"ף ור"ת ש"מ הואיל שבידו לזון כמ"ש הרב המשביר בא"ה סי' קנ"ד כייפינן ליה על עיקר חיובו שמחויב מן התורה ה"נ דכוותי' כך עלה ברשת עיונינו.

אבל ממה שכתב הרב הב"י בש"ע להדיא הלוה אומר לפרעו במעות וכו' משמע אפילו בכה"ג שומעין למלוה לי"א ומדאיצטרך לכתוב היפך זה משמע דהוה סליק אדעתין כי"א הללו וזה פלא כמ"ש הרב ב"ה גם מכח קושיית מכ"ת מסוגיות שומא הדרי. ואפשר לנו לומר דס"ל דווקא שומא שהית הבע"כ של לוה הדרי וכמ"ש כל הפוסקים וא"כ מיירי שלא הי' ללוה מעות והמלוה ביקש מעות ומפני שלא הי' לו תבעו בב"ד ומתוך זה כתבו אדרכתא ושומא על נכסיו ובזה ק"ל שומא הדרי דאחר דידעינן שהמלוה ביק ליקח מבראשונה מעות הוי משום ועשית הטוב והישר ליקח ג"כ עתה מעות מש"כ מעיקרא בעת הפירעון אה"נ יכול המלוה לומר בקרקע אני רוצה ואותה שומא ודאי דלא הדרי דס"ל דהרשות ביד המלוה ליקח קרקע או מטלטלים או מעות כטוב בעיניו ואף כי זה נגד הסברא מ"מ סוגי דשומא הדרי ל"ק עליה ואף כי ידעתי דשינויא דחיקא היא זו אמינא נקיטי לה בידי מיהא עד כי אשמע שינויא דרוויחא מיניה אף כי דעת י"א מצדה תברא ואין אומרים הביא גסטרא לגסטרא.

ושומא הואיל דקאמינן עלי' נימא בה מלתא אשר הרב הגדול בסמ"ע שגה ברואה במחילה במ"ש ס"ס ק"ג ס"ק כ"ט ואח"כ נמצא וכו' פי' לא זו אף זו כתב המחבר וכו' שהנפקד עצמו ידע מזה וכו' ומשמע דאין חילוק רק בין שהנפקד הערים או אבדו באמת ולהמעיין בש"ס יראה דבנפקד ידע לא קמיירי כלל רק שאמר לא ידענא היכן הנחיתינהו וכו' ולבסוף אשתכח כיפי ברשותו ולא הי' אבודין כלל רק לפי דעתו ועל זה כתב בנ"י דאפילו נאבדו באמת חוץ מרשותו וחזר ומצאן הוי ג"כ שומא בטעות ועכ"פ בשניהם לא ידע הנפקד מהם תדע מל' הטור שומר חנם שפשע וכו' וכן לשון הש"ע ושגגה היא ביד הרב בסמ"ע או טעות וגמגום בלשונו שפלטתו הקולמס אגב ריהטי'.

וכבר הארכתי יותר מדאי והי' כי יבואו אלי דברי מכ"ת כפעם בפעם יבטח כי יגיע אליו תמיד מענה רך ממני הטרוד מאד ד"ש וטובתו כל הימים:

יאיר חיים בכרך.