פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן ידעריכה

תשובה ראיתי שכתב מר מלתא דאבעי' לי פשיטא לי' והוא מה שהקשיתי בגמ' ריש נזיר ריש דף ד' בקושיות הש"ס והרי מושבע ועומד והיי מאי קושיא והרי חייל בכולל וגם לפי' ר"ת קשה. במחילה קא עבר מר על דברי קבלה אל תצא לריב מהר ונבהל להשיב בלי עיון הראוי למשיב לרעהו אף כי לדקשיש מיני' וראוי לאדם לחשוד עצמו בעיונו טרם יחשוד לזה שכנגדו לומר שלא הרגיש ברב עיונו (ולהושיט בקנה מה שזה טריה טרי' לרישי') מה שזה השיג שמושכל ראשון והכרתי שכלו הטוב וישר ומזה ידעתי כי לא בא לכלל העיון להביע דבריו בכור הבחינה רק כמתנמנם ניים ושכיב. וז"ל מכ"ת מלה במלה דהכי פריך והרי מושבע ועומד דע"כ איירי בה"ה עומד בע"ש ב"ה ונזיר עצמו מיין מצוה דלא שייך עדיין מיגו דכולל ואפ"ה קאמר לאסור יין מצוה וכו'. תם אני לא אדע מה הביאו ומי הכריחו לבא לענין עומד בע"ש ב"ה. ולמה לא כתב דע"כ איירי בהזיר עצמו מיין מצוה לבד ובודאי בה די בער ודי עולה ישיב ותירוץ על קושיותי לדעתו. ומה לו ללבלר בקולמסו לצאת בע"ש ב"ה וגם כל אריכות דבריו בתר הכי שהביא ראי' מרא"ש ומהוכחות דנזירות הוי שבועה ולא נדר. והם דברים שלא נתנו לכתוב מרוב פשיטתן ואת מי אין כמו אלה. ואינם לא מעלין ולא מורידין בתמצית המבוקש וודאי אי ס"ד דנזירות הוי נדר לא אזלא שמעתתא כלל שהרי נדר חל על מצות וע"כ נאמר דהוי שבועה והכי מוכח בר"ן ובש"ע י"ד ס"ס ר"ו ומפורש בש"כ שם. ולדעתי ממ"ש מכ"ת בע"ש ב"ה וגם ממ"ש דל"א שיי"ך עד"יין הוא דסבר מכ"ת מ"ש בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה דמ"ש בליל פסח קאי על זמן שנשבע ור"ל שנשבע בליל פסח שלא אוכל מצה שאז לא שייך כולל הואיל דפגע תכף במצוה.

והיא שגיאה גדולה ובא למכ"ת בלי עיון במקור דתניא ג"כ בכה"ג גבי סוכה וא"א לפרשו כך גם אין הסברא מסכמת. גם לפי דעתו אם סבר הך תמה אני למה כתב ונזיר עצמו מ"יין מצ"וה דא"כ ה"ה נזיר עצמו סתם אם נפרש בליל פסח קאי על זמן מתי נדר. לכן א"א לעמוד על כוונתו ואם שגיתי וחשדתיו בכשרים בהבנה שיבושית זו (כי הביא עצמו לידי חשד הזה) ימחול לי כי קשה עלי לבוא לחשד אחר.

והאמת הברור כשמש שגבי שבועה ענין הכולל הוא אם אמר סתם שלא אוכל מצה וכן נשבע שלא אשתה יין אפילו עומד בליל פסח או בע"ש ב"ה ה"ל כולל על זמן שזכר או לעולם כבס"ס רי"ט ואם לא שאומר שלא אוכל מצה בליל פסח או שלא אשתה יין קידוש אפילו עומד ואומר לך באמצע השנה לא חל ולוקה. וכ"ש אם עומד בע"ש ב"ה ונשבע שלא אשתה יין קידוש ואין חילוק בין ע"ש ב"ה לכל השנה. ואם יסור מכ"ת מדבריו ויפנה לדרך שכתבתי ויאמר דסוף כל סוף יתורץ קושיותי לומר דתדע מכח קושיותי דע"כ ריבוי דקרא לאסור יין מצוה מיירי בלא כולל רק בהזיר עצמו מיין מצוה קידוש והבדלה לחוד. גם זה טעות גדול שאין למעלה ממנו דאעפ"י דנזיר הוי כמו שבועה מ"מ בזה אינו שוה לו דגבי שבועה תלי באמירתו ורשאי לישבע על דבר כללי או פרטי וככל היוצא מפיו יעשה וגם במצוה ע"י כולל. משא"כ בנזיר כל עצמו אינו רק כולל כמ"ש מפורש בקרא שבמלת הריני נזיר מחויב לעשות ככתוב בתורה.

וסוגי' זו עצמה דשקלינא וטרינא בה מוכח דהאומר הריני נזיר מן החרצנים וכו' [עי' פ"ב מג"ד דנזיר] דלרבנן הוי נזיר גמור ולר"ש אינו נזיר כלל ולית מאן דס"ל דיקיים מה שהוציא מפיו וק"ל כרבנן. ולכן לא שייך נזירות מן היין פרטי לומר מיין מצוה לחוד או לומר הריני נזיר מיין חדש או מחביות זו ואפילו הריני נזיר מכוס זה הוא נזיר גמור ואסור בכל והוא משנה ואפילו אמר ע"מ שאהיה שותה יין ומטמא למתים או הריני נזיר כ' יום הרי זה נזיר ל' והאריכום בזה אך למותר. ומזה דמה שסיים מכ"ת וז"ל נ"ל פשוט וברור הוא עקום ועמק עכור ושוב אין צורך לפקפק ולדקדק בשאר דבריו שגם המה בלתי ברורים. ותמה אני על חכמתו כי רבה היא שנכנס לכלל דוחקים אף דהוי מצי לישב הדברים ולקיים סוגיות הש"ס אף אם יסוד מוסד דנדר חל על דבר מצוה בכולל שריר וקים עפ"י דברי התוס' מסכת שבועות דכ"ד ע"א ד"ה הן היכא משכחת ליה. אם יעיין מכ"ת שם בסוגיא עצמה יראה כי כל דברי בזה בכתבי למכ"ת הם רק לחדודי ולשמוע מה ידבר ולא לחנם כתבתי ריש מילין אמרתי לכאורה והאמת יעשה דרכו כי מעיקרא ל"ק מידי דמבואר שם דר"ש לית ליה כולל ומוכח שם דהנדר חל על מילי דרשות הנכללים בנדר עם מילי דמצוה אבל על מילי דמצוה הנכללים לא חל וסוגי' דנזיר שהקשינו בה אזלא אליבא דר"ש ותו לא מידי:

יאיר חיים בכרך: