פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן יעריכה

ראיתי בתשובתו הרמתה אמ"ו עולה ויורד לעומקה של הלכה ומכלל דלא פליגי הר"ן ורא"ם ושניהם כאחד עונים ואומרים אלו ואלו דברי אלקים חיים.

הנה לענין האמת אף אני כמוהו מודה לאמ"ו דמגילה אינו רק דרבנן ולא דחה לעבודה דאורייתא. אבל יש תשובה לדון לפני כ"ת בקרקע ובלא"ה דברי ר"ן צ"ע כיון דלדחיי' לגמרי מיירי לא תיפשוט מגדול כבוד הבריות וצ"ל דמיירי לקדימה כאשר תרצתי לעצמי וגם מ"ו יאמר עליו כי הוא זה ונכנס בדוחק לחלק אבעי' דרבא. ולדעתי לא אפשר למתוקמא הכי כאשר אביא ראי' לסתור רוב בנין זה. וזה החלי בס"ד מה שכתב אמ"ו וכן הב"ח סי' תרפ"ז לומר דאבעי' דרבא מיירי רק לקדימה כמו שכתב מכ"ת דמ"מ ומגילה ביחיד איירי ויכול לעשות שניהם ופשיט לי' הש"ס לענין קדימה אם יוכל לעשות שניהם מ"מ קודם אבל הרא"ם אשמועינן אם יהיה האופן שאם יעשה קבורה מ"מ קודם יבטל המגילה לגמרי ובאם יקרא קודם יכול עדיין לקבור מ"מ אח"כ וקאמר בזה דמגילה קודם זה תמצית דבריו אבל לענין דחיה מי יבקש לומר דמגילה שהוא דרבנן קודם מ"מ לדחייה. ולענ"ד לא הוה (ל"ק דזה לא מקרי אפשר לקיים שניהם דמ"מ יש העדר כבוד הבריות בזמן שקורא המגילה ומבואר זה בדבריי) צריכנא לרא"ם לזה פשיטא שאם יכול לקיים שניהם אם יקרא מגילה תחילה ובהפך יבטל המגילה לגמרי שיקרא המגילה קודם והל"ל כמצוה עוברת ואינה עוברת דפשיטא דעוברת קודם. ועוד דא"כ דכדעת מ"ו דגם מגילה ביחיד יש ה"א אם יכול לקיים שניהם אפ"ה יקדים מגילה למ"מ א"כ למה לא אבעי' ליה לרב אנמי ת"ת דיחיד ומגיל' ביחיד כי בית ר' היו מבטלין לשמוע מגילה ברבים אבל למגילה ביחיד לא שמעינן. (הא פשיטא ליה דיש להקדים מגילה דזריזין מקדימין וחשש שמא ישכח וכמ"ש שאין בטול ת"ת לשעה מקרי עוברת) אלא פשיטא דביחיד לא שייך פרסום ניסא בקדימה רק לדחייה כמו שאביא באריכות ולא דמי לנ"ח שמביא אמ"ו ראיה ממנו. וראיה לזה מתוספת במסכת שבת פ' ב"מ דף כ"ד (לא הבנתי ראיה זו והלא גם אני בתשובתי זכרתי דברי התוס' הללו) ומפורש בטעמים באשר"י גבי הפטרת דר"ח טבת שחל להיות בשבת קורין ראשון בשל ר"ח ואח"כ בשל חנוכה משום דלענין פרסום ניסא הוא כמו כן אם יקרא בצבור אח"כ של חנוכה כמו קודם ר"ח. אבל בהפטרה שהוא לענין דחיה מפטירין נרות דזכרי' משום פרסומי ניסא עדיף מתדיר. וא"כ ה"נ האיך יעלה על הדעת לומר דמיירי בהולך מכפר לכפר ביחיד ויכול לקרות אח"כ שכבר קבר מ"מ מה לי (כבר הסברנוהו יפה יפה שני חלקי הסותר והתוס' שזכר גם אנחנו זכרנו והוכחנו דהעדיפות מועיל לחדות ולהקדים והוא אמת הברור) אם יקרא קודם או אח"כ והאיך יאמר ע"ז פרסומא ניסא עדי שענין זה לא שייך לכאן כלל אלא אם בדחייה לגמרי מיירי כמו בהפטרה יעיין מר שם ובמג"ד סי' תרפ"א גבי כ"ח. וע"ז יצאתי לפרש דמיירי בהולך לקהלה ברבים וס"ל לרא"ם דמגיל' כעין דאורייתא ויש עוד בה פרסומא וידחה מ"מ לגמרי. ובה מתורץ מה שהקשה לי אמ"ו אם יהי' תי' הש"ס דברכות דף כ' שריר וקיים דאסורא מממון לא ילפינן א"כ מגילה דאסור' הוא ושב ואל תעש' הוא לילף מלאחותו דמ"מ דוחה אותו ה"נ כן מגילה (וכמו שהקשתי זה להר"ן) דשאני מגילה דמלבד שהיא כעין דאורייתא חובת קריאת' כמו שאביא בסמוך יש עוד בו פרסומא ניסא. ומה שכתב מ"ו הלא מגילה דרבנן איך דעה עקומה יאמר לדחות מת מצוה. הנה לזה אתרץ קודם הקושיא שכתב מ"ו בשם מורי אב"ד נ"י ל"ל לריב"ל לומר דנשים חייבין במגילה מטעם שאף הם היו באותו הנס לימא משום שהוא בכלל לא תסור וה"ל ל"ת ונשים חייבות בכל ל"ת. וכתב מ"ו עכשיו באורך לתרץ זה בענין מלקות ולפנים תירץ ליה בענין אחר. ואני בעניי תמה אני על שני אבות העולם האיך נחלקו בדבר זה ונעלם מהם דברי תוס' בפ' ערבי פסחים דף ק"ח ע"ב וז"ל שאף הן היו באותה הנס ואי לאו האי טעמא לא היו חייבים משום דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא אף על גב דארבע כוסות דרבנן כעין דאורייתא תקנו עכ"ל וא"כ ה"נ מגילה ונ"ח דצריכין הטעם שאף הן וכו' (חלילה לא נעלם ממנו דברי התו' והתוס' לא הקשה שם קושי' שלנו אם לא שנאמר דהתוס' ה"ק ואף על פי דד' כוסות מדרבנן ותיפוק ליה מלא תסור וזה רחוק אף כי כל דתרצו התוס' כעין דאורייתא כוונתם דמסתמא לא תקנו לחייב נשים וממילא לא הוי ל"ת דלא תסור ואף דזה תירוץ תורת אמת על קושית הרב וכך תרצתי לו בשנים קדמוניות מ"מ התוס' לא כוונו לזה וגם דברי מכ"ת אינם במשמע שכיון לזה) דאל"כ ה"א שהם מ"ע שזמן גרמא דכעין דאורייתא תיקון וק"ל.

ובזה מיושב לי נמי למה במגילה אין הנשים מוציאי' האנשים כמו קידוש היום סימן רע"א כמו שהקשה מג"ד שם. דכיון דהם חייבי' מטעם בעלמא שאף הן היו באותו נס ואנשים מחוייבים מל"ת כעין דאורייתא א"כ להכי אין מוציאי' האנשים. כמו שכתבו הפוסקים לענין מגילה גבי קטן שהגיע לחנוך אינו מוציא אחרים כיון שעיקר חיובו אינו אלא מדרבנן ומגילה עצמה נמי אינו אלא מדרבנן וה"ל דרבנן דרבנן וה"נ זה כן ואין רצוני לכפול הדברים ללא צורך. זכינו לדין שכתבו התוספות שדברי רבון הנכללים בלא תסור ה"א כעין עשה דאוריי' אף במגילה אין לתמוה והוה כעין דאורייתא ומה גם פרסומא ניסא דוחה מכל מקום ושפיר (דברי רוח הם אלו דמה ענין כעין דאורייתא לענין יפוי כח לדחות ואין הלשון סובל ודו"ק) איבעי' ליה אפילו לדחות לגמרי כמו שכתבתי מקדם. ועוד הלא מ"ש דמגילה הוא כעין דאורייתא היינו לר"ת ולר"ת יש לי ראייה עצומה מנ"ח וקידוש היום נ"ח עדיף ש"מ כיון שהוא גם פרסומא ניסא דוחה קידוש היום דאורייתא וה"נ ומכ"ש מת מצוה שכ' מ"ו בכבודו ובעצמו שלא מנוהו מוני מצות ומגילה הוא כעין דאורייתא פורסומא ניסא פשיטא דדוחה אותו. ואם נפשך לומר שאני התם מדיכול לקדש על הפת כמ"ש מכ"ת בשם הר"ן וכן ראיתי בב"י בשמו כי ר"ת רוח אחרת עמו דאיתא בהגהות אשר"י בפ' ב"מ ופסחי' דף ק"ו ע"ב בתוס' ד"ל לר"ת דאין מקדשין על הפת כלל וא"כ נדחה קידוש לגמרי מנ"ח דרבנן משום פרסומא ניסא לדעת ר"ת. ואין לומר כמו שכתב במג"א סי' רע"א דר"ת ס"ל דמש"ה אין מקדשין על הפת משום דכבר יצא בזכירה בתפילה יע"ש. במחילה מכבודו לענ"ד הוא ראה (אמת הוא שלא ראה דברי הרא"ש ומ"מ דברי המג"א אמתיים בזה והוכחת הרא"ש אינה מוכרחת די"ל דאין לו מעות לקיים כלל קידוש היום לא ביין ולא בפת [כי נלפענ"ד דאין מקדשין רק על לחם שלם דפרוס גרע מכוס פגום והארכנו בסמ"ח ע' ס"ד י"ז] ולדמג"א י"ל דבעל האבעי' מסתפקא ליה אם יצא בתפלה) תוספת ערבי פסחים ולא ראה ברא"ש שם דדייק כן מדאבעי' לן בשבת נ"ח וקידוש היום הי מנייהו עדיף שמד אין מקדשין על הפת כלל דאם לא כן פשיטא יקדש על הפת ויקנה נ"ח לקיים שניהם וכן איתא בהגהות אשר"י בשבת פ' ב"מ וא"כ פשיטא דס"ל דאין יוצא בתפלה ואפ"ה אין מקדשין על הפת דאל"כ ישאר ההכרחיות במקומו עומדת וצווח' מאי איבעי' כיון שכבר יצא בתפל' בקידוש פשיטא יקנה נ"ח. אלא מדאבעיא לי' ש"מ דסל דאף שאינו יוצא אבעי' לי' ועל זה פשוט נ"ח עדיף א"כ במגיל' פשיטא דוחה מ"מ לגמרי. ואחת על כולן אני אומר מה יעשה מכ"ת לדעת בתוס' פ' ערבי פסחים דף ק"ו ע"א ד"ה זכרהו על היין וז"ל (בזה תלי מכ"ת דחיית דברי במצינו למימר של התוס' נגד כל הפוסקים דלא ס"ל כן. ולאו מר בריה דרבינא חתם עלה ובוודאי מהא דנ"ח עדיף מקידוש היום נדחה דעה החיצונה ההיא ולדעתו ה"ל לאקשויי מגמ' ריש נזיר לפי' רש"י וכבר דחאו ר"ת וראיי' ממ"ש זימנין דהוי חביבא לי' ריפתא מקדש אריפתא) ועוד מצינו למימר דקידוש על היין ד"ה אלא הא דמברך צריך שיטעום הוא רק דרבנן עכ"ל הרי בפירוש דעה סוברת קידוש על היין דוחה אותו ואפ"ה אמרינן נ"ח עדיף וא"כ אף מגילה ומ"מ לכ"ש ומכאן יראו עין בעין שאין זה תמי' שתמה מכ"ת האיך ידחה דרבנן כיון שהוא עוד סברא פרסומא ניסא:

ועוד ראיי' מרי"ף שהשמיט גבי מכאן סמכו של בית רבי וכו' וק"ו מעבודה לא גריס וצריך טעם למה. ונ"ל לענ"ד משום דלא צריכין לק"ו כיון דאם יקרא יכול להשלים ת"ת אח"כ אבל אי ילמוד עכשיו יבטל מגילה לשמוע ברבים פשיטא דישמע מגילה ברבים וילמוד תורה אח"כ והוה כמצוה עוברת שקודמת לאינו עוברת כנ"ל. ואם כן ה"נ כן אם יהיה כדברי מכ"ת אין אנו צריכין לרא"ם בזה פשיטא דיקרא מגילה קודם כיון (מ"מ מקרי דחיה לשעה כמ"ש בתשובתי) שיכול לקבור אח"כ ואם יעש' הקבור' ראשון יבטל כמו שפירש מ"ו דברי רא"ם. ואין לומר בשלמא התם הוא פשיטא דמיירי מגילה ברבים אבל כאן לדעת מכ"ת מיירי ביחיד וה"א מ"מ דוחה אותו אף אם יקרא תחלה יקבור אותו אחר כך ובהיפך יבטל המגילה. דהא נגד זה יש כאן דחייה לגמרי, אם יקבור תחלה אינו יכול לקרות המגילה ויהיה ה"א דאפ"ה יקדום מכל מקום דצריך הרא"ם לאשמועינן דיקדום המגילה וזה הוא כעין דאורייתא ומגילה ברבים אינו אלא פרסום בעלמא דהא איפליגי ר"ח ורב אי יהדר אחר עשרה או לא לקמן ובסי' תר"ץ. ואם כן מכל זה נראה פירש הב"ח נשאר. ומה שהקשה לי מ"ו אם כן למה נר ביתו דוחה נ"ח משום שלום בית אין סתירה דרש"י פי' שם שלום בית שלא ישב בחושך ויצטער וכמה התירו משום צער ב"ח וזה נמי דאורייתא. [עמ"ש סוף תשובה קצ"א] (דא חוכא ואפילו אמירה לגוי בקושי גדול התירו קצת פוסקים ולולי המנהג הי' אסור לדעת רוב גדולי הפוסקים) משום עונג שבת וקראת לשבת עונג. וגם זה בעיני יפלא שכתב אמ"ו על מה שהקשתי לתרץ גבי קושיא ועבודה חמורה מת"ת וכו' ולחלק בין קדימה לדחייה ביהושוע היה ביטול לגמרי כנאמר שם בכתבי הראשון. וז"ל כשאין סברא מחלקת העדיף לדחות עדיף גם כן להקדים ששניהם בשם עדיף יכונה וראייה מש"ס פ' ב"מ שאמר איבעי' לי' נ"ח ונ"ש הי מנייהו עדיף והיא לדחות זה את זה ואמר נ"ש עדיף משום דתדיר או נ"ח עדיף וכו'. והלא מהיכן פשיטא ליה דתדיר קודם אם לא ממשנה דכל התדיר מחבירו קודם לחבירו ושם מיירי בקדימה ש"מ שאין חילוק ע"כ לשון מ"ו ואני עיינתי (פה לא ירד מכ"ת לסוף דעתי בעיונו דהכי קאמינא דמה עלה ע"ד האבעיין לומר עדיפות התדיר לדחות ודו"ק) בשבת דף כ"ד ולא מצאתי לנ"ש טעם תדיר רק טעם משום שלום בית ומשום צער וא"כ שפיר שעדיף לדחות כנ"ל ואינו ענין לתדיר כלל. אדרבה אביא ראייה לאין מספר ומה אקבע אשר לא קבע מ"ו מסמורות נטועים בו שסתם עדיף רק לקדימה ולא לדחייה. ועיקור מהפטרות גבי ר"ח טבת דאמרינן תדיר קודם לקדימה וקרינן של ר"ח קודם ולענין הפטרה דהוא דפניה לגמרי מפטירין נרות דזכרי' ולא עדיף לדחות ומה שכתב מנ"א סי' תרפ"א סתירה מסוכה כתבו תוס' דף נ"ד ע"ב גבי שיר של ר"ח ושל שבת ד"ה ואמאי תדיר וכו' דמשמע אפי' לדחות תדיר קודם וכתב ויש ליישב. ואני אומר מעיקרא לק"מ דשאני התם דשבת הוא תדיר ושיר של ר"ח אין בו מעלה כלל. אבל היכא שלצד שכנדו יש מעלה גם כן כמו הפטרה דנרות אף דר"ח הוא תדיר חנוכה הוא פרסומא ניסא. לדחיי' אמרינן פרסומא ניסא עדיף משא"כ שיר של שבת הוא תדיר ור"ח אין בו מעלה כלל אמרינן תדיר עדיף אף להקדים. ומש"ה כתבו תוס' אף בלא ר"י הוה י"ל כן וק"ל. ואף אנו נאמר כן גבי ת"ת ועבודה שניהן שווין במעלה שפיר יש לחלק בין קדימה לדחייה ומסולק מכל סתירות אמ"ו:

ומה שכתב אמ"ו וז"ל והנה לדעת (קושייתי במסקנא וקושייתו באיבעיין ודו"ק) מכ"ת תירוץ הש"ס שריר וקיים איסור מממון לא ילפינן ולדעת רש"י שפירש בלאו דל"ת להתעלם מעתה לא שייך גדול כבוד הבריות בדבר איסור והיה למ"כ להרגיש דקשי' ע"ז מביטול עבודה ופסח מפני מ"מ ולילף מיני' ואם יאמר תי' הש"ס שב וא"ת שאני. כי זה נמי לדעת הר"ן לדחייה שב וא"ת ואסורא עכ"ל תמהני שלא הרגיש (לא פגע ולא נגע והרגשתו אינו כלום כמ"ש שגם לר"ן בקדימה מיירי) מכ"ת ממה שהרגשתי בזה. הא זה לי עיקר קושיותי שכתבתי וז"ל אבל זה לי קושית עצומה לענ"ד ל"ל לפשוט מגדול כבוד הבריות לילף מלאחותו. לרא"ם דקאי לענין קדימה אין למיפשט כמו שהארכתי בזה ודאי צ"ע להר"ן דהא ודאי שריר וקיים בכל הש"ס ממון מאיסור לא ילפינן. כתירוץ ה"ס נמי ב"ק פ"ק גבי כ"ד אבות דר"א ובכמה דוכתי'. ומה שתירץ אמ"ו וז"ל אמנם בלה"נ (רצוני מה שהקשה איך פשיט מת מצוה עדיף מגדול כבוד הבריות והמשיב לא ירד לסוף דעתי) קושית מכ"ת ליתא דאין מניעת קריאת המגילה רק דרבנן ואינו נקרא אסורא וכו' אדרבא אוסיפת קימחא דמכ"ש לילף מיני' אם דוחה איסור דאורייתא בשב וא"ת מכ"ש מגילה דרבנן ולא חמיר כאסורא דהא כ"כ דנחפש להקל איסור מניעות קריאת המגילה מכבוד העבודה מכ"ש כיון שהוא איסור ואפ"ה דוחה וקשה לילף מיני'. והנה בתה"ד סימן רס"ו גבי מילה ומגילה יש מקום עיון לדעתי ומג"א כתב בשמו מה שלא כתוב בתשובה ואין כאן מקומו. ומה שפס בידו אם צריך להפסיק לת"ת בכפר נ"ל כיון שכתב רש"ל גבי נ"ח שצריך להפסיק ה"נ דינו הכא דחד טעם אית להו זה אמת ויציב שכל דברי מג"ד ומג"א בסימן תרפ"ז מרישא לסיפא אין בהן מתום אינן ראויין לאמרן. ומג"ד כתב ומלבד זה אין קיום לדברי ש"ע וכו' והמעיין וידע מהיכן נובע מקור הדינים מש"ס ופוסקים ישפוט בצדק שמשה אמת ותורתו אמת אין מדבריהם סתירה כלל. גם מג"א השיג על מה שכתב רמ"א גבי מ"מ כדי צרכו. ולדעתי אין מקום לדבריו ודברי רמ"א הם דברי תוס' מגילה דף כ"ט ע"א ואין רצוני להאריך. וכל זה כתבתי דרך פלפול בעלמא ולא ח"ו כמתעקש כי האמת אני מקבל ממי שאומרו. אבל מ"מ יש עדיין לברר הדברים ואנא נמי לברר קאמינא ודברי אמ"ו איידי דחביבין עלי השתעשעתי בהן ותו לא מידי: