חותם הארבעה/פרק 6
| ארתור קונן דויל | |
| חותם הארבעה | |
|---|---|
| פרק 6: שרלוק הולמס נותן הדגמה | |
| פרק 7← | |
דף זה נוצר באמצעות תרגם מכונה. דרושה הגהה מלאה. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (תוך צפייה בטקסט בשפה המקורית והשוואתו) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
"ועכשיו, ווטסון, "אמר הולמס ומשפשף את ידיו, "יש לנו חצי שעה לעצמנו, נצלם את זה, המקרה שלי הוא, כפי שאמרתי לך, כמעט שלם: אבל אסור לנו לטעות בצד של ביטחון יתר, פשוט כפי שנראה עכשיו, אולי יש משהו עמוק יותר ביסודו ".
"פשוט!" פלטתי.
"בהחלט, "אמר במשהו מאנשיו של פרופסור קליני המופיע בכיתתו. "פשוט תשב בפינה שם, שעקבותיך לא יסבכו את העניינים, עכשיו לעבודה, מלכתחילה, איך הגיעו האנשים האלה ואיך הם הלכו? הדלת לא נפתחה מאז הלילה שעבר. ? הוא נשא את המנורה לרוחב, ממלמל את התצפיות שלו בקול רם בעודו מדבר אל עצמו ולא אלי. "החלון צולף על הצד הפנימי, מסגרת העבודה מוצקה, אין צירים בצד, בואו נפתח אותה, אין צינור מים קרוב, הגג רחוק מלהישג יד, אבל גבר נעמד ליד החלון. מעט בלילה האחרון, הנה הדפס של כף רגל על אדן החלון, והנה סימן בוץ עגול, וכאן שוב על הרצפה, ושוב ליד השולחן, הנה, ווטסון זה באמת יפה מאוד הפגנה."
הסתכלתי על הדיסקים העגולים המוגדרים היטב.
"זה לא סימן-רגל, "אמרתי.
"זה משהו הרבה יותר יקר לנו, זה הרושם של גדם עץ, אתה רואה כאן על אדן החלון את סימן האתחול, מגף כבד עם עקב מתכת רחב, ולצדו סימן העץ - אצבע ".
"זה האיש בעל רגליים".
אבל יש מישהו אחר - בעל ברית יעיל מאוד ויעיל, האם אתה יכול לאמוד את הקיר הזה, דוקטור? "
הסתכלתי החוצה מהחלון הפתוח. הירח עדיין זרח באור בהיר בזווית הבית. היינו במרחק שישים סנטימטרים מן הקרקע, וכשהסתכלתי במקום שבו הייתי רואה, לא יכולתי לראות שום דריסת רגל, וגם לא סדק בלבנים.
"זה בלתי אפשרי לחלוטין", עניתי.
"ואם אין לך עזרה, אבל נניח שיש לך חבר שהוריד לך את החבל המוצק הזה, שאני רואה בפינה, מאבטח קצה אחד שלו בקיר הגדול הזה בקיר, ואז אני חושב שאם היית גבר פעיל, אתה יכול להמריא, רגל עץ וכל זה, אתה נוסע, כמובן, באותו אופן, ובעל בריתך היה מצייר את החבל, מתיר אותו מהוו, סוגר את החלון, חוטף אותו מבפנים , ולברוח כפי שבא במקור.כנקודה קטנה, יש לציין, "הוא המשיך, ממשש את החבל, "שחברנו בעל הרגליים העבות, אם כי מטפס הוגן, לא היה מלח מקצועי. הידיים שלי היו רחוקות מהקרניים, העדשה שלי חושפת יותר מסימן דם אחד, במיוחד לקראת סוף החבל, שממנו אני מגלה שהוא החליק במהירות כזאת שהוא הוציא את העור מידיו ".
"זה בסדר גמור, "אמרתי. "אבל הדבר נעשה בלתי-מובן יותר מאי-פעם, מה עם בן-הברית המסתורי הזה?
"כן, בעל הברית!" חזר הולמס בהרהור. "יש תכונות של עניין בעל ברית זה, הוא מרים את המקרה מאזורי השגרה, אני חושש שבן ברית זה שובר קרקע חדשה בתולדות הפשע במדינה הזאת - אם כי מקרים מקבילים מעידים על עצמם מהודו, ואם זכרוני משרת אותי, מסנגמביה ".
"איך הוא בא אז?" חזרתי על כך. "הדלת נעולה, החלון אינו נגיש, האם זה דרך הארובה?"
"הסככה קטנה מדי, "ענה. "כבר חשבתי על האפשרות הזאת".
"איך?" התעקשתי.
"אתה לא תחיל את הצוואה שלי, "אמר, מניד בראשו. "כמה פעמים אמרתי לך שכשאתם מסירים את הבלתי אפשרי, מה שנשאר, בלתי סביר ככל שיהיה, חייב להיות האמת י אנחנו יודעים שהוא לא בא דרך הדלת, החלון או הארובה, וגם אנחנו יודעים שהוא לא היה יכול להסתתר בחדר, כי אין הסתרה אפשרית, אז למה הוא בא? "
"הוא הגיע דרך החור בגג!" בכיתי.
"כמובן שהוא עשה את זה, הוא בטח עשה את זה, אם תהיה לך החסד להחזיק את המנורה בשבילי, נרחיב את המחקר שלנו לחדר מעל - החדר הסודי שבו נמצא האוצר".
הוא עלה במדרגות, ותפס בידו קורת-גג בשתי ידיו, התנדנד אל תוך הגג. ואז, שוכב על פניו, הוא הושיט את ידו אל המנורה והחזיק אותה בזמן שאני עקבתי אחריו.
החדר שבו מצאנו את עצמנו היה בערך שלושה מטרים בכיוון אחד ושישה את השני. הרצפה נוצרה על ידי הקורות, עם מישור דק וטיח בין, כך שבצעד אחד היה צריך לעבור מאור לקורה. הגג עלה עד לשיא, והיה ככל הנראה הקונכייה הפנימית של הגג האמיתי של הבית. לא היו רהיטים מכל סוג שהוא, ואבק השנים שנצבר היה עבה על הרצפה.
"הנה אתה, אתה מבין, "אמר שרלוק הולמס והניח את ידו על הקיר המשופע. "זו דלת סגורה שמובילה אל הגג, אני יכולה ללחוץ עליה בחזרה, והנה הגג עצמו, משופע בזווית עדינה, אז זו הדרך שבה נכנס מספר 1. בוא נראה אם אנחנו יכול למצוא כמה עקבות אחרים של האינדיבידואליות שלו? "
הוא החזיק את המנורה על הרצפה, וכשעשה זאת ראיתי בפעם השנייה באותו לילה מבט מבוהל, מופתע, עולה על פניו. לעצמי, בעודי עוקב אחר מבטו, היה עור קר מתחת לבגדי. הרצפה היתה מכוסה בעבות עם הדפסים של רגל עירומה - צלולה, מוגדרת היטב, מעוצבת להפליא, אך נמוכה פי שניים מגודלו של אדם רגיל.
"הולמס", אמרתי בלחש, "ילד עשה את הדבר הנורא הזה".
הוא החלים את שליטתו העצמית בבת אחת.
"הייתי מדוכדך כרגע, "אמר, "אבל הדבר טבעי לגמרי, הזיכרון שלי נכשל בי, או שהייתי צריך לנבא אותו, אין עוד מה ללמוד פה.
"מה התיאוריה שלך, אם כן, לגבי הסימנים האלה?" שאלתי בלהיטות כשהחזרנו שוב את החדר התחתון.
"ווטסון היקר שלי, תנסה קצת ניתוח בעצמך, "אמר בקורטוב של קוצר רוח. "אתה מכיר את השיטות שלי, מיישם אותן, וזה יהיה מאלף להשוות את התוצאות".
"אני לא יכול להעלות על דעתי משהו שיכסה את העובדות, "עניתי.
"עוד מעט יהיה לך די מהר, "אמר, בדרך לא יציבה. "אני חושב שאין כאן שום דבר אחר, אבל אני אראה".
הוא שלף את העדשה ואת סרט ההילוכים ומיהר על החדר על ברכיו, מדוד, משווה, בוחן, האף הדק והארוך שלו רק כמה סנטימטרים מן הקרשים ועיניו החרוכות נוצצות ועמוקות כמו אלה של ציפור . תנועותיו המהירות, הדוממות והחשאיות, כמו תנועות של כלב-דמים מאולף, שהרימו ניחוח, לא יכולתי אלא לחשוב איזה פושע נורא היה עושה אילו הפך את כוחו ואת כוחו נגד החוק במקום להפעיל אותם להגנתו. בעודו רודף אחריו, הוא כל הזמן מלמל לעצמו, ולבסוף פרץ אל תוך קול רם של שמחה.
"ודאי שיש לנו מזל, "אמר. "עכשיו אנחנו צריכים להיות קצת מאוד צרות.מספר אחד יש לו את הצרה כדי לדרוך בקראוסוט.אתה יכול לראות את קווי המתאר של קצה הרגל הקטנה שלו כאן בצד של הבלגן הזה ריח רע. , אתה מבין, והדברים דולפים החוצה ".
"מה אז?" שאלתי.
"למה, תפסנו אותו, זה הכול, "אמר.
"אני מכיר כלב שיבוא אחרי הריח הזה אל קצה העולם.אם חבילה יכולה לעקוב אחר הרינג נגרר על פני הפלך, עד כמה יכול כלב מאומן במיוחד לעקוב בריח חריף כל כך? זה נשמע כמו סכום שלטון של 3. התשובה צריכה לתת לנו - אבל Hallo הנה נציגים מוסמכים של החוק. "
צעדים כבדים וקול קולות רמים נשמעו מלמטה, ודלת המסדרון נסגרה בהתרסקות קולנית.
"לפני שהם באים, "אמר הולמס, "פשוט שים את היד שלך על הזרוע של הבחור המסכן הזה, וכאן על הרגל שלו.
"השרירים קשים כמו לוח, "עניתי.
הם נמצאים במצב של התכווצות קיצונית, הרבה מעבר לקשיי המוות הרגילים, יחד עם העיוות הזה של הפנים, החיוך היפוקראטי הזה, או "רסוס סרדוניקוס", כפי שקראו לזה הסופרים הישנים, איזו מסקנה היא תציע לראש שלך? "
"מוות של איזה אלקלואיד צמחי חזק", עניתי, "איזה חומר דמוי סטריכנין שיביא לטטנוס".
"זה היה הרעיון שעלה בדעתי ברגע שראיתי את שרירי הפנים הנמשכות, וכשנכנסתי לחדר חיפשתי מיד את האמצעים שבהם נכנס הרעל למערכת, כפי שראית, גיליתי קוץ אשר היה מונע או נורה ללא כוח רב לתוך הקרקפת, אתה רואה שהחלק שנפגע היה זה שיופנה לעבר החור בתקרה אם האיש היה זקוף בכיסאו, עכשיו תבחן את הקוץ הזה ".
הרמתי אותו בזהירות והחזקתי אותו לאור הפנס. הוא היה ארוך, חד ושחור, עם מבט מזוגג קרוב לנקודה כאילו איזה חומר דביק התייבש עליו. הקצה הקהה היה גזוז ומעוגל בסכין.
"זה קוץ אנגלי?" הוא שאל.
"לא, זה בהחלט לא."
"עם כל הנתונים האלה אתה צריך להיות מסוגל להסיק קצת מסקנה בלבד, אבל הנה הקבועים, כך כוחות עזר יכול לנצח נסיגה."
בעודו מדבר, נשמעו הצעדים המתקרבים בקולי קולות על המסדרון, ואיש חסון מאוד, גמיש בחליפה אפורה, נכנס לחדר. פניו היו אדומות, גסות וחצופות, עם זוג עיניים קטנות ומצומצמות, שנראו מתוחות בין שקיות נפוחות ונפוחות. בעקבותיו עמד מפקח במדים ועל ידי תאדיאוס שולטו, שעדיין היה דפוק.
"הנה עסק!" הוא בכה בקול עמום, צרוד. "הנה עסק יפה י אבל מי הם כל אלה י למה, הבית נראה מלא כמו ארנבת ארנביה!
"אני חושב שאתה חייב לזכור אותי, מר אתלני ג'ונס, "אמר הולמס בשקט.
"למה, כמובן שאני עושה!" הוא התנשף. "זה מר שרלוק הולמס, התיאורטיקן, תזכרי אותך, אני לעולם לא אשכח איך הרצית לכולנו על הסיבות וההשלכות וההשפעות בתיק התכשיטים של בישופגייט, זה נכון שהגדרת אותנו למסלול הנכון, אבל עכשיו זה היה יותר מזל טוב מאשר הדרכה טובה. "
"זה היה היגיון פשוט מאוד".
"לואי, בוא, אל תבייש לעולם, אבל מה זה כל העסק הזה רע י עסקים רעים י עובדות חמורות כאן - אין מקום לתיאוריות ... איזה מזל שבמקרה יצאתי לנורווד על מקרה אחר הייתי בתחנה כשהגיע המסר, מה אתה חושב שהאיש מת? "
"אה, זה כמעט לא מקרה שאני יכול לתאר לעצמי, "אמר הולמס ביובש.
אבל לא, אנחנו לא יכולים להכחיש שאתה מכה את הציפור על הראש לפעמים, יקירתי י אני נעולה, אני מבינה, תכשיטים בשווי חצי מיליון חסרים, איך היה החלון?
"חזק, אבל יש צעדים על אדן החלון.
"טוב, טוב, אם זה היה מהודק, הצעדים לא יכלו להיות קשורים לעניין, זה היה השכל הישר, אולי האדם מת בהתקף, אבל אז התכשיטים חסרים, יש לי תיאוריה. אני רק פעם, סרג'נט ואתה, מר שולטו, החבר שלך יכול להישאר - מה אתה חושב על זה, הולמס, היה שולטו, על הודאתו, עם אחיו אתמול בלילה. בהתקפה, שעליה הלך שולטו עם האוצר?
"שבו המת בקפיצות רבה קם ונעל את הדלת מבפנים."
"יש לנו פגם, הבה נביא את השכל הישר לעניין, תדיאוס שולטו היה עם אחיו, היה ריב: כל כך הרבה אנחנו יודעים, אחיו מת והתכשיטים נעלמו, גם אנחנו יודעים אף אחד לא ראה את האח מהרגע שתאדיאוס עזב אותו.המיטה שלו לא ישנה בה. תדיאוס נמצא במצב נפשי מופרע ביותר, ההופעה שלו - טוב, לא מושכת, אתה רואה שאני אורגת את הרשת שלי תדיאוס, הרשת מתחילה לסגור עליו ".
"אתה עדיין לא בעל העובדות, "אמר הולמס. "רסיס העץ הזה, שיש לי כל סיבה להאמין שהוא מורעל, היה בקרקפתו של האיש שבו אתה עדיין רואה את הסימן: הקלף הזה, שכתוב עליו כפי שראית אותו, היה על השולחן, ולצדו היה מונח סקרן זה איך כל זה מתאים לתיאוריה שלך? "
"הוא מאשש את זה מכל הבחינות, "אמר הבלש השמן. "הבית מלא עניינים הודיים, תדיאוס העלה את זה, ואם הפיצול הזה היה רעיל, תדיאוס היה יכול לעשות בו שימוש רצחני כמו כל גבר אחר." הכרטיס הוא איזה הוקוס פוקוס - עיוור, כמו שלא. השאלה היחידה היא, איך הוא עזב, אה, כמובן, הנה חור בגג ".
בפעולה רבה, בהתחשב בגודלו, זינק במעלה המדרגות ונדחק אל תוך הגג, ומיד שמענו את קולו המרעיש והכריז כי מצא את דלת הפתח.
"הוא יכול למצוא משהו, "העיר הולמס ומשך בכתפיו. "יש לו רמזים מזדמנים של התבונה, אבל אין לי שום דבר.
"אתה רואה!" אמרה אתלני ג'ונס, שבה והופיעה שוב במורד המדרגות. "העובדות טובות יותר מהתיאוריות, אחרי הכל, הדעה שלי בעניין אושרה, יש דלת מתקשרת עם הגג, והיא פתוחה חלקית".
"אני הייתי זה שפתחתי אותו".
"אז באמת ראית את זה? ""לא. הוא נראה קצת מתמוטט על התגלית. "טוב, מי שראה את זה, זה מראה איך הג'נטלמן שלנו ברח.
"כן, אדוני, "מן המעבר.
"שאל את מר שולטו ללכת בדרך זו - מר שולטו, חובתי להודיעך כי כל דבר שתאמר, ישמש אותך נגדך, אני מעצר אותך בשם המלכה כבעל דאגה במותו של אחיך .
"הנה, עכשיו י לא סיפרתי לך! צעק האיש המסכן והשליך את ידיו והביט בינינו.
"אל תטריד את עצמך, מר שולטו, "אמר הולמס. "אני חושב שאני יכול לעסוק בך כדי לנקות אותך מהאשמה".
"אל תבטיח יותר מדי, מר תיאוריסט, אל תבטיח יותר מדי! "למה? "פלט את הבלש. "אתה עלול למצוא את זה עניין יותר ממה שאתה חושב."
"לא רק אני אנקה אותו, מר ג'ונס, אבל אני אעשה לך מתנה חופשית של השם והתיאור של אחד משני האנשים שהיו בחדר הזה אתמול בלילה, שמו, יש לי כל הסיבות להאמין, הוא ג'ונתן סמול, הוא איש משכיל, קטן, פעיל, עם רגלו הימנית ומעל גדת עץ שחוקה בצד הפנימי, במגף השמאלי יש סוללה גסה, מרובעת, עם רצועת ברזל סביב העקב, הוא גבר בגיל העמידה, שזוף בהרבה, והוא היה אסיר.הסימנים המעטים האלה עשויים לעזור לך, יחד עם העובדה שיש כמות גדולה של עור חסר בכף ידו יד שנייה -
"אה, האיש השני?" "מה קרה? "שאלה אתלני ג'ונס בקול לגלגני, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי, כפי שיכולתי לראות בקלות, את הדייקנות של התנהגותו של האחר.
"האדם סקרן למדי, "אמר שרלוק הולמס ופנה על עקביו. "אני מקווה, לפני זמן רב מאוד, שאוכל להציג אותך בפני הצמד, מילה איתך, ווטסון".
הוא הוליך אותי אל ראש המדרגות.
"התרחשות בלתי צפויה זו," אמר, "גרמה לנו לאבד את מטרתו המקורית של המסע שלנו".
"פשוט חשבתי כך, "עניתי. "אין זה נכון שמיס מורסטן תישאר בבית המוכה הזה".
אתה צריך ללוות את הבית שלה, היא גרה עם גברת ססיל פורסטר בקאמברוול התחתונה, אז זה לא רחוק, אני אחכה לך כאן אם תצאי שוב או אולי את עייפה מדי?
"אני לא חושב שאני יכול לנוח עד שאני יודע יותר על העסק הזה פנטסטי, ראיתי משהו של הצד המחוספס של החיים, אבל אני נותן לך את המילה שלי זה רצף מהיר של הפתעות מוזר הלילה יש מזעזע לגמרי את עצבי, אבל אני רוצה לראות את העניין איתך, עכשיו שהגעתי עד עכשיו ".
"הנוכחות שלך תעזור לי מאוד, "ענה. "אנחנו ננהל את העניין באופן עצמאי, ונשאיר את הבחור הזה לג'ונס כדי להתרברב על כל קן-סוסים שהוא יבחר לבנות, וכשאתם את העלמה מורסטן, אני רוצה שתמשיכו במסלול מספר 3, על שפת המים של לאמבת, הבית השלישי בצד הימני הוא ציפור של ציפורים, שרמן הוא השם, תראה סמור מחזיק ארנב צעיר בחלון, תעיף את שרמן הזקן ותגיד לו, שאני רוצה את טובי בבת אחת, תביא את טובי למונית איתך".
"כלב, אני משער."
"כן, כלבה משונה עם עוצמה מדהימה של ריח, אני מעדיף לקבל את העזרה של טובי מאשר את כל כוח הבלשים של לונדון".
"אז אני אביא אותו, "אמרתי. "זה עכשיו, אני צריך לחזור לפני שלוש אם אצליח להשיג סוס חדש".
"ואני, "אמר הולמס, "נראה מה אוכל ללמוד מגברת ברנסטון ומהמשרת ההודי, אשר, אומר תדיאוס, ישן בגג הבא, ואז אלמד את השיטות של ג'ונס הגדול ואשמע לא סרקזמות עדינות מדי.
"אנחנו ג'ינד כי להכחיש אנשים הם לא מבינים"
"גתה תמיד מלאת חיים".