חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה
חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה מתוך 
חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה, תשי״ט–1959
כ״ז בניסן – יום הזכרון [תיקון: תשכ״א, תשנ״ז]
כ״ז בניסן הוא יום הזכרון לשואה ולגבורה, מוקדש, מדי שנה בשנה, להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם.
חל כ״ז בניסן בששי בשבוע, יקויים יום הזכרון בכ״ו בניסן של אותה שנה; חל כ״ז בניסן בראשון בשבוע, יקוים יום הזכרון בכ״ח בניסן של אותה שנה.
תחילתו של יום הזכרון היא משקיעת החמה אור ליום כ״ז בניסן, כ״ו בניסן או כ״ח בניסן, הכל לפי הענין, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרתו.
דרכי קיום של יום הזכרון [תיקון: תשי״ט]
ביום הזכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; יקויימו אזכרות, עצרות עם, וטכסי התייחדות במחנות הצבא ובמוסדות החינוך; הדגלים על הבנינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; תכניות השידורים ברדיו יביעו את ייחודו של היום, ובבתי השעשועים יעלו אך נושאים ההולמים את רוחו.
סגירת בתי שעשועים ובתי קפה [תיקון: תשכ״א, תשל״ח]
ביום הזכרון לא יקויימו עינוגים ציבוריים ובערב יום הזכרון יהיו גם בתי הקפה סגורים.
עונשין [תיקון: תשכ״א]
העובר על סעיף 2א, דינו – קנס.
הגדרה [תיקון: תשכ״א]
בחוק זה, ”שעשוע“ – כמשמעותו של ”שעשוע ציבורי“ בפקודת השעשועים הציבוריים, 1935.
הוראות לקיום יום הזכרון
השר שיוסמך לכך על ידי הממשלה יתקין, בהתייעצות עם רשות הזכרון יד ושם, הוראות לקיום יום הזכרון בהתאם לחוק זה.
נתקבל בכנסת ביום כ״ט באדר תשי״ט (8 באפריל 1959).
- דוד בן־גוריון
ראש הממשלה - יצחק בן־צבי
נשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.