חוק המילווה (חברות ביטוח) מתוך

חוק המילווה (חברות ביטוח), תשכ״ג–1962

ס״ח תשכ״ג, 10; תשכ״ד, 6; תשכ״ט, 222; תשל״ו, 28; תשל״ח, 89; תש״ם, 166; תשמ״ו, 132; תש״ן, 144; תשע״ו, 1261.

הגדרות [תיקון: תשכ״ט, תשל״ו, תש״ם, תשמ״ו]

בחוק זה –

”דולר“ – דולר של ארצות הברית של אמריקה;

”מחיר הדולר“ – לגבי הזמן שבו קיימת הגבלה על פי דין על השימוש החפשי בדולרים בישראל – הסכום הגבוה ביותר במטבע ישראל שתושב ישראל יידרש לשלמו ביום הפרעון בעד דולר אצל מי שמורשה כדין לסחור בישראל בדולרים, בניכוי העמלה הבנקאית בעד עסקה כזו; ולגבי הזמן שבו לא תהיה הגבלה כאמור – שער הרכישה הגבוה ביותר של הדולר שיהיה קיים ביום הפרעון בבנק ישראל לגבי משיכות טלגרפיות בנקאיות על ניו־יורק;

”מדד יוקר המחיה“ או ”מדד“ – מדד המחירים, המתפרסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי, ולרבות אותו מדד אף אם יתפרסם על ידי כל מוסד ממשלתי אחר וכן כל מדד רשמי שיבוא במקומו, בין אם יהיה בנוי על אותם נתונים שעליהם בנוי המדד הקיים ובין אם לאו; אם יבוא מדד אחר תקבע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולמחקר כלכלי את היחס שבינו לבין המדד המוחלף;

”המדד היסודי“ –

(1)

של איגרת חוב ”א“ כמשמעותה בסעיף 3(ב) – המדד שנתפרסם לאחרונה לפני התאריך הנקוב של האיגרת;

(2)

של איגרות חוב ”ב“ ו־”ג“ כמשמעותן בסעיף 3(ב) – המדד שנתפרסם לחודש שבו התאריך הנקוב של האיגרת;

”המדד החדש“ –

(1)

לענין פדיון איגרת חוב ”ב“ או איגרת חוב שיום רכישתה לפני ל׳ בכסלו תשכ״ח (1 בינואר 1968) ולענין תשלום הריבית עליה – המדד שנתפרסם לאחרונה לפני הגיע זמן פרעונו של כל סכום קרן או ריבית;

(1א)

לענין פדיון איגרת חוב ”ג“ או תשלום הריבית עליה – המדד שהתפרסם לאחרונה לפני הגיע זמן פרעונו של כל סכום קרן או ריבית, ובלבד שאם המדד שיפורסם אחרי המדד האמור יעלה עליו ביותר מ־5%, יהיה המדד החדש המדד האמור בתוספת שיעור העליה האמור באחוזים פחות 5;

(2)

לענין רכישת איגרת חוב ”א“ שיום רכישתה ביום ל׳ בכסלו תשכ״ח (1 בינואר 1968) או לאחר מכן, ולענין פדיונה או תשלום הריבית עליה בתקופה שבין 1 בינואר ל־30 ביוני של כל שנה – המדד שנתפרסם בדצמבר של השנה הקודמת; ובתקופה שבין 1 ביולי ל־31 בדצמבר של כל שנה – המדד שנתפרסם ביוני של אותה שנה;

(3)

לענין רכישת איגרות חוב ”ב“ ו־”ג“, המדד שנתפרסם לחודש שבו יום הרכישה של איגרת החוב;

”יום הרכישה“, לענין איגרת חוב – היום שבו קיבלה הממשלה את התמורה בעד אותה איגרת, אף אם נתקבלה, לפי הסכם, לפני תחילתו של חוק זה;

”קרן ביטוח“ – ערך התחייבויותיה של חברת ביטוח על פי פוליסות לביטוח חיים, בניכוי ערך התשלומים שחייבים לה המבוטחים כפרמיות שטרם הגיע מועד פרעונן או כהחזר הלוואות בשעבוד פוליסות, הכל לפי חישוב אקטוארי ליום המאזן של חברת הביטוח.

2.

הרשאה ללוות [תיקון: תשכ״ד, תשכ״ט, תשל״ו, תשל״ח, תש״ם, תשמ״ו, תש״ן]

הממשלה מורשית בזה, בשם המדינה, לקבל מחברות ביטוח העוסקות בישראל בביטוח חיים צמוד, מילווה בסכום היתרה המוערכת של קרנות הביטוח הנובעות מחוזים לביטוח חיים שנקשרו ונכנסו לתקפם לפני א׳ בניסן התשנ״ה (1 באפריל 1995); שר האוצר רשאי, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לשנות בצו את המועד האמור.

3.

איגרות חוב [תיקון: תשכ״ט, תשל״ו, תשמ״ו, תשע״ו]

(א)

שר האוצר רשאי להוציא לחברות המלוות איגרות חוב רשומות על שם, בסדרות שיורה עליהן; איגרות החוב לא יהיו ניתנות להעברה, למעט העברה על פי דין, ולמעט העברה שאישר הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון כמשמעותו בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ״א–1981 הנובעת מהעברת התחייבויות על פי פוליסות לביטוח חיים מחברת ביטוח אחת לחברת ביטוח אחרת.

(ב)

איגרות החוב יוצאו בשלושה סוגים שיכונו ”א“, ”ב“ ו־”ג“, כלהלן:

(1)

תמורת כספים שמקורם בפרמיות ששולמו לא לפני המועד שנועד לתשלומם בהתאם לתנאי החוזה, ועל פי חוזים לביטוח חיים שנקשרו ונכנסו לתקפם לפני כ׳ בשבט התשל״ה (1 בפברואר 1975), יוצאו איגרות חוב ”א“;

(2)

תמורת כספים שמקורם בפרמיות ששולמו לא לפני המועד שנועד לתשלומם בהתאם לתנאי החוזה, ועל פי חוזים לביטוח חיים שנקשרו ונכנסו לתקפם לפני ט״ז בטבת התשמ״ג (1 בינואר 1983), יוצאו איגרות חוב ”ב“;

(3)

תמורת כספים אחרים יוצאו איגרות חוב ”ג“.

4.

תשלום וערובה

הסכומים המשתלמים בעד איגרות החוב וכל ההוצאות הכרוכות בביצוע חוק זה ישולמו מתוך הכנסותיה הכלליות ומתוך נכסיה של המדינה.

5.

ריבית [תיקון: תשכ״ט, תשל״ו, תש״ם]

(א)

איגרות החוב ישאו ריבית של 6% לשנה מיום רכישתן, ובלבד שאיגרות חוב אשר יום רכישתן הוא ל׳ בכסלו תשכ״ח (1 בינואר 1968) או לאחר מכן ישאו ריבית של 5.8% מיום רכישתן, ואיגרות חוב אשר יום רכישתן הוא י״ז בניסן תשל״ב (1 באפריל 1972) או לאחר מכן ישאו ריבית של 6.2% מיום רכישתן או ריבית בשיעור אחר שקבע שר האוצר בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת, דרך כלל או לסדרה פלונית.

(ב)

הריבית על איגרות חוב שיוצאו תמורת כספים שמקורם בפרמיות ששולמו על פי חוזים לביטוח חיים שנקשרו ונכנסו לתקפם לפני כ״ב בטבת תשל״ח (1 בינואר 1978), לא תהא חייבת בשום מס המוטל על הכנסה, חוץ מן המס שיש לנכותו מאותה ריבית לפי סעיף 161 לפקודת מס הכנסה, ושלא יעלה על 25%.

(ג)

הריבית על איגרות חוב שיוצאו תמורת כספים שמקורם בפרמיות ששולמו על פי חוזים לביטוח חיים שנקשרו או נכנסו לתקפם בכ״ב בטבת תשל״ח (1 בינואר 1978) או אחריו ונקשרו ונכנסו לתקפם לפני ד׳ בניסן תשל״ט (1 באפריל 1979), לא תהא חייבת בשום מס המוטל על הכנסה, חוץ מן המס שיש לנכותו מאותה ריבית לפי סעיף 161 לפקודת מס הכנסה, ושלא יעלה על 35%.

6.

צמידות

הקרן והריבית של איגרות החוב יהיו צמודות למדד יוקר המחיה, אולם שר האוצר רשאי להצמיד לשער הדולר קרן וריבית של איגרות חוב של אותו חלק מהמילווה שמקורו בכספים שנתקבלו כפרמיות על פי חוזים לביטוח חיים צמוד לשער הדולר שנכנסו לתקפם לפני יום כ״ז בניסן תשכ״ב (1 במאי 1962).

7.

תנאי הצמידות לדולר

על פדיון הקרן ותשלום הריבית של איגרות חוב צמודות לשער הדולר תחול הוראה זו: אם ביום פרעונו של כל סכום קרן או ריבית יהיה מחיר הדולר גבוה ממחיר הדולר בתאריך הנקוב של האיגרת, ישולם לבעל איגרת החוב אותו סכום כשהוא מוגדל בשיעור שבו עלה מחיר הדולר ביום הפרעון לעומת מחירו בתאריך הנקוב של האיגרת.

8.

תנאי הצמידות למדד [תיקון: תשכ״ט]

על פדיון הקרן ותשלום הריבית של איגרות חוב צמודות למדד יוקר המחיה תחול הוראה זו: אם ביום פרעונו של כל סכום קרן או ריבית יהיה המדד החדש גבוה מן המדד היסודי, ישולם לבעל איגרת החוב אותו סכום כשהוא מוגדל בשיעור שבו עלה המדד החדש לעומת המדד היסודי.

9.

השווי הנקוב והנוסח

שוויה הנקוב של כל איגרת חוב, וכן נוסחה של איגרת חוב יהיו לפי שיורה שר האוצר.

10.

פדיון

האיגרות ייפדו במועד שנקבע בהן או במועד אחר שיוסכם עליו בין שר האוצר ורוכש איגרת ושעליו תינתן הודעה לועדת הכספים של הכנסת, ובלבד שכל איגרת חוב תיפדה לא יאוחר מ־40 שנה לאחר התאריך הנקוב בה.

11.

שינוי השווי [תיקון: תשל״ו]

(א)

שר האוצר רשאי במקום להוציא איגרת חוב חדשה, להגדיל את השווי הנקוב של איגרת חוב שנרכשה ודין השווי שהוגדל כדין איגרת חדשה; כן רשאי שר האוצר, במקרה של פדיון מוקדם, להקטין את השווי הנקוב של איגרת חוב שנרכשה, ודין הקטנת הסכום כדין פדיון.

(ב)

שר האוצר רשאי לנהל רישום של איגרות חוב שרכשה חברה מלווה במקום להוציא איגרת חוב.

12.

מחיר האיגרות [תיקון: תשכ״ט, תשל״ו, תשמ״ו]

(א)

איגרות החוב יימכרו במחירן הנקוב בכפוף לעליה שחלה במחיר הדולר או במדד יוקר המחיה בין התאריך הנקוב של איגרות החוב לבין יום רכישתן, ובהנחה של אחוז אחד; ואולם איגרות חוב צמודות למדד יוקר המחיה שיום רכישתן הוא ל׳ בכסלו תשכ״ח (1 בינואר 1968) או לאחר מכן, יימכרו במחירן הנקוב המתואם לפי השינוי שבין המדד היסודי לבין המדד החדש כפי שהוא ביום רכישתן ובהנחה של אחוז אחד.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), איגרות חוב אשר יום רכישתן הוא י״ז בניסן תשל״ב (1 באפריל 1972) או לאחר מכן יימכרו ללא הנחה, אך שר האוצר רשאי להתיר מכירתן של איגרות חוב בהנחה או בתוספת מחיר אשר לא יעלו על אחוז שקבע שר האוצר בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת, דרך כלל או לסדרה פלונית.

13.

פנקס האיגרות

(א)

בנק ישראל ינהל פנקס שבו יירשמו שמותיהם של בעלי איגרות החוב, מעניהם הרשומים ופרטי האיגרות.

(ב)

הפנקס ישמש ראיה לכאורה לכל ענין הרשום בו כדין.

14.

חתימה

איגרות החוב ישאו את דמות חתימותיהם של שר האוצר ושל החשב הכללי.

15.

אצילת סמכויות

שר האוצר רשאי לאצול מסמכויותיו לפי חוק זה, למעט הסמכות להוציא איגרות חוב.