חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים)
חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) מתוך 
חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ״ז–1967
הגדרות
בחוק זה –
”קרקע חקלאית“ – קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם, או להחזקת ציוד חקלאי או מלאי חקלאי;
”שימוש חורג“, לענין קרקע חקלאית – שימוש שהוגדר כך בתוספת הראשונה.
איסור שימוש חורג
המחזיק או הזכאי להחזיק קרקע חקלאית ממקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק־יסוד: מקרקעי ישראל – על פי הסכם חכירה או על פי רשות (להלן – מחזיק), לא ינהג בקרקע שימוש חורג אלא על פי היתר בכתב מאת שר החקלאות או מאת מי שהשר הסמיכו לכך ברשומות, ובלבד שאם סירוב להתיר שימוש חורג ניתן על ידי מי ששר החקלאות הסמיכו כאמור, יהיה המחזיק רשאי לבקש עיון מחדש על ידי השר עצמו.
איסור להעביר מכסת מים [תיקון: תשס״ו]
מחזיק שנקבעה לו מכסת מים על ידי מנהל הרשות הממשלתית, או על ידי רשות אחרת המוסמכת לכך על פי דין, או שהוקצתה לו כמות מים מתוך מכסה שנקבעה כאמור לחבר בני־אדם שהוא נמנה עמו (לשתיהן ייקרא להלן – מכסה אישית), לא יעביר מכסתו האישית לאחר, ולא ישתמש בה ולא יניח לאחר להשתמש בה, לצרכי קרקע שנוהגים בה שימוש חורג, אלא על פי היתר בכתב מאת שר החקלאות או מאת מי שהשר הסמיכו לכך בהודעה ברשומות. בסעיף זה, ”מנהל הרשות הממשלתית“ – מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, שמונה לפי סעיף 124יט לחוק המים, התשי״ט–1959.
ועדת הכרעה [תיקון: תשס״ט]
שר המשפטים יקים ועדת הכרעה, או ועדות הכרעה, לענין חוק זה; ועדת הכרעה (להלן – ועדה) תהא מורכבת משופט בית משפט שלום שימנה שר המשפטים והוא ישמש יושב־ראש ומשני מומחים שימנה שר החקלאות, ובלבד שלא יהיו ביניהם עובדי רשות מקרקעי ישראל ואחד מהם לפחות יהיה מי שאינו עובד המדינה; הודעה על הרכב הועדה תפורסם ברשומות.
נוהל וסדרי דין
(א)
המומחים ישתתפו בכל דיוני הועדה וייעצו לשופט בכל הבעיות הכרוכות בתביעות שהובאו לפני הועדה על פי חוק זה, אך דעתו של השופט תהיה קובעת בקביעת ההחלטה.
(ב)
לא בא אחד המומחים לישיבת הועדה, רשאי השופט לקיים דיון בהשתתפות המומחה השני בלבד; לא באו שני המומחים, רשאי השופט לקיים דיון לבדו.
(ג)
שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את סדרי הדין של הועדה, ובמידה שלא קבע כאמור יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ״ג–1963.
תביעה להפקעת זכות לחלקה
(א)
מי שהפר הוראה מהוראות סעיפים 2 או 3 לגבי קרקע חקלאית פלונית שהוא מחזיק בה או לגבי המכסה האישית שניתנה לגביה, ועל אף התראה בכתב מאת שר החקלאות, או ממי שהשר הסמיכו לכך בהודעה ברשומות, לא חדל מן ההפרה תוך חודש ימים מיום קבלת ההתראה, רשאי שר החקלאות, או מי שהשר הסמיכו לכך בהודעה ברשומות, לתבוע בועדה הפקעת זכותו לגבי אותה קרקע חקלאית ולמכסה האישית שניתנה לגבי אותה קרקע.
(ב)
ביקש המחזיק, לאחר קבלת ההתראה, היתר לשימוש החורג וניתן לו סירוב סופי כאמור בסעיף 2, לא תוגש התביעה אלא כתום חודש מיום שקיבל המחזיק את ההתראה או כתום שבוע ימים מיום שקיבל הודעה על הסירוב, לפי המועד המאוחר יותר.
(ג)
הפקעת הזכות
הוכחה ההפרה כאמור בתביעה לפי סעיף 6, תפקיע הועדה את הזכויות, כאמור בסעיף 6, ובלבד שאם היה בית המגורים של המחזיק בקרקע החקלאית שהופקעה לא יחול צו ההפקעה על הבית; ואולם רשאית הועדה על פי בקשת מי שקיבל את הקרקע כאמור בסעיף 10 או על פי בקשת המחזיק, להחיל את צו ההפקעה על הבית, אם הוכח כי הובטח למחזיק סידור חלוף כמשמעותו בחוק הגנת הדייר, תשט״ו–1955.
כופר במקום הפקעה
ההפקעה בהפרה חוזרת
מי שהופקעו זכויותיו כאמור בסעיף 7, ולאחר מכן חזר והפר הוראות הסעיפים 2 או 3 תפקיע הועדה, על פי תביעת שר החקלאות, את זכותו לגבי כל קרקע חקלאית הנמנית עם מקרקעי ישראל שברשותו ולכל מכסה אישית, ובלבד שאם נמצא בית המגורים של המחזיק בקרקע כאמור, לא יחול צו ההפקעה על הבית; אולם רשאית הועדה להחיל את צו ההפקעה על הבית על פי בקשה ובתנאים כאמור בסעיף 7.
החזרת הקרקע [תיקון: תשס״ט]
ראיות
הוכח בועדה שאדם זולת המחזיק או שכיריו עשה בקרקע החקלאית פעולות הקשורות בהכשרת הקרקע, בעיבודה, בזריעתה, בשתילתה, בטיפול בצומח הקשור בעיבודה, באיסוף יבולה או בשימוש במים לעיבודה, או נהג בה באופן אחר מנהג בעלים, תהא חובת הראיה על המחזיק שלא נהג בקרקע שימוש חורג.
דין המתקשר עם המחזיק
(א)
אדם שהתקשר עם המחזיק באחת הפעולות המהוות שימוש חורג, או שקיבל ממנו מכסתו האישית (להלן – המתקשר), יהיה זכאי, לגבי המחזיק, לכל תמורה או פיצויים שהיו מגיעים לו אילמלא הוראות חוק זה, והועדה תחליט, על פי בקשתו, על תמורה או פיצויים כאמור, במסגרת ההליכים נגד המחזיק.
(ב)
בכל תביעה לפי חוק זה יוזמן המתקשר להשתתף בדיון בפני הועדה, וכל החלטה על הפקעת זכויות כאמור בסעיפים 7 או 9, יהיה כוחה יפה גם לגביו.
(ג)
כל סכום שיגיע למתקשר מכוח סעיף קטן (א) יהווה שעבוד על הפיצויים שיגיעו למחזיק על פי סעיף 15, והועדה רשאית לקבוע הסדרים להבטחת תשלומם.
אכיפה
ערעור
פיצויים
(א)
מחזיק שהופקעו זכויותיו במקרקעין לפי חוק זה, זכאי לפיצויים, ממי שהוחזרו לו הקרקע או הזכויות כאמור בסעיף 10, על השבח שהשביח את המקרקעין על ידי הקמת מבנים, נטיעת מטעים או כל דרך אחרת.
(ב)
הועדה תקבע את סכום הפיצויים לפי הכללים שבתוספת השניה, וכן תקבע את מועדי התשלום, הבטחונות ויתר תנאי התשלום, ודין קביעתה בכל הנוגע לאכיפה ולערעור יהיה כאמור בסעיפים 13 ו־14.
(ג)
הועדה תחליט בענין הפיצויים, כאמור בסעיף קטן (ב), במסגרת ההחלטה על ההפקעה.
(ד)
לא יופקעו זכויותיו של המחזיק, אלא אם שולמו הפיצויים או סודרו הבטחונות בהתאם להחלטת הועדה כאמור בסעיף קטן (ב).
תיקון התוספות
שר החקלאות רשאי, בתקנות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לתקן את התוספת הראשונה או השניה, להוסיף עליהן או לגרוע מהן.
תוקף החוק
הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין.
סייג לתחולה [תיקון: תשס״ט]
הוראות חוק זה לא יחולו לגבי שימוש חורג שהותר בהסכם שבכתב בין המחזיק לבין רשות מקרקעי ישראל.
מעמד ההסתדרות הציונית
האיסורים וההגבלות שבחוק זה לא יחולו על ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל, אולם יחולו על מי שמחזיק קרקע חקלאית מטעמה.
ביצוע ותקנות
שר החקלאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.
התוספת הראשונה
(סעיף 1)
ואלה פעולות בקרקע חקלאית שהן שימוש חורג:
1.
העברה או הקנייה של כל זכות שיש למחזיק בקרקע או בחלק ממנה, או שעבוד הזכות; ואולם עיבוד הקרקע על ידי שכירים או על ידי מי שקיבל על עצמו את העיבוד בקבלנות ועל חשבון המחזיק לא יראו כשימוש חורג.
2.
יצירת שותפות בקרקע או ביבול, מלבד אם השותפות היא בין תושבי אותו ישוב והשותפים עובדים במידה שווה.
3.
הקניית זכות אריסות בקרקע או ביבול.
4.
[תיקון: ק״ת תשמ״א]
הקנית זכות רכישת היבול בשדה (דמאן).
5.
שעבוד היבול, למעט שעבוד שנעשה על פי הוראות פקודת המלוות לזמנים קצרים על יבול (ערובה), 1935, או שעבוד שתנאיו מנעו מהנושה את הטיפול ביבול.
6.
[תיקון: ק״ת תש״ם]
הקניית זכות מגורים.
התוספת השניה
(סעיף 15(ב))
1.
תאריך ההפקעה
בתוספת זו, ”תאריך ההפקעה“ – תאריך החלטת הועדה על ההפקעה, ואם הוגש ערעור על החלטה זו – תאריך החלטת בית המשפט המחוזי המאשרת את ההפקעה.
2.
שיעור הפיצוי
(א)
סכום הפיצויים שישולמו למחזיק יהיה שווה לסכום שבו עלה ערך הקרקע החקלאית שעליו לפנות (להלן – הקרקע המפונה) עד יום ההפקעה מחמת הקמת בנינים, התקנת מיתקנים של קבע, נטיעת נטיעות או הכשרת הקרקע החקלאית (ולכל אלה ייקרא להלן – שיפורים) על ידי המחזיק או מטעמו (להלן – הערך המוסף).
(ב)
בחישוב הערך המוסף לא יובאו בחשבון שיפורים שנעשו בניגוד לתנאים שעל פיהם מוחזקת הקרקע על ידי המחזיק ושנעשו שלא לצורך עיבוד חקלאי.
3.
ערך מוסף שעולה על ההשקעה
עלה הערך המוסף על הסכום שהיה מושקע בשיפורים אילו נעשו ערב תאריך ההפקעה בניכוי סכום הבלאי הטבעי בעד כל התקופה (להלן – ההשקעה הנקיה), לא יעלה סכום הפיצויים על ההשקעה הנקיה.
4.
ערך מוסף שהוא פחות מההשקעה
היה הערך המוסף פחות מההשקעה הנקיה, תקבע הועדה את סכום הפיצויים כפי שתראה לצודק בנסיבות המקרה, ובלבד שלא יעלה סכום הפיצויים על שלושה רבעים מההשקעה הנקיה.
5.
שומה
ערך הזכות שהיתה למחזיק בקרקע, הערך המוסף וההשקעה הנקיה, לענין תוספת זו, יקבע שמאי שימנה שר החקלאות לאחר התייעצות עם שר המשפטים.
נתקבל בכנסת ביום כ״ד בתמוז תשכ״ז (1 באוגוסט 1967).
- לוי אשכול
ראש הממשלה - חיים גבתי
שר החקלאות - שניאור זלמן שזר
נשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.