חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים מתוך

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס״א–2000

2000085

ס״ח תשס״א, 58; תשס״ה, 332; תשע״א, 784; תשע״ד, 594; תשע״ז, 442, 984.

1.

מטרה

חוק זה נועד לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים.

2.

הגדרות [תיקון: תשס״ה, תשע״ז־2]

(א)

בחוק זה –

”כוחות הביטחון וההצלה“ – צבא הגנה לישראל, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, אגודת מגן דוד אדום בישראל שהוקמה בחוק מגן דוד אדום, התש״י–1950, הרשות הארצית לכבאות והצלה או גוף שנקבע בצו לפי סעיף 4(א)(8) לחוק שירות לאומי–אזרחי, התשע״ד–2014;

”מעמד אישי“ – היות אדם רווק, נשוי, גרוש או אלמן;

”מקום ציבורי“ – כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית;

”שירות ציבורי“ – שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור;

”שירותים פיננסים“ – שירותי בנקאות, מתן אשראי וביטוח;

”שירותי תחבורה“ – אוטובוסים, רכבות, תובלה אווירית, אניות, שירותי הסעה והשכרת רכב.

(ב)

לענין סעיף זה, ”ציבור“ – ציבור בלתי מסוים; ואולם לא ייחשב מקום או שירות כמקום או שירות שאינם עומדים לשימוש הציבור בשל שלילת השימוש או הכניסה מחמת עילות ההפליה המנויות בסעיף 3.

3.

איסור הפליה [תיקון: תשס״ה, תשע״א, תשע״ד, תשע״ז, תשע״ז־2]

(א)

מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.

(א1)

מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי במקום העסק, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת מקום מגורים; ואולם לא יראו הפליה לפי סעיף קטן זה הבחנה שנעשית על ידי רשות מקומית בין תושביה ובין מי שאינם תושביה, במידה הנדרשת לביצוע תפקידיה או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה, והכול בכפוף להוראות כל דין.

(ב)

לענין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי.

(ג)

בחוק זה, ”מי שעיסוקו“ – לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו.

(ג1)

לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין.

(ד)

אין רואים הפליה לפי סעיף זה –

(1)

כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי;

(2)

כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק;

(3)

בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה.

(ה)

על הפליה מחמת מוגבלות בנושאים שחוק זה דן בהם, יחול פרק ה׳1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח–1998.

4.

מודעות מפלות

מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפרסם מודעה שיש בה משום הפליה אסורה לפי סעיף 3.

5.

עוולה אזרחית

(א)

מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3 ו־4 הם עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה.

(ב)

בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש״ח, בלא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב־16 בכל חודש, בהתאם לשיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; לענין סעיף קטן זה –

”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;

”המדד החדש“ – מדד החודש שקדם לחודש העדכון;

”המדד הבסיסי“ – מדד חודש אוקטובר 2000.

6.

חזקות [תיקון: תשע״א]

הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:

(1)

הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;

(2)

הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;

(3)

הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.

(4)

הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.

7.

מעמד תאגיד העוסק בהגנה על זכויות

(א)

תובענה בשל עוולה לפי חוק זה יכול שתוגש בידי תאגיד העוסק בהגנה על זכויותיו של מי שאסור להפלותו לפי חוק זה, ובלבד שאם עילת התביעה היא הפליה כלפי אדם מסוים, אותו אדם הסכים לכך.

(ב)

בתובענה בשל עוולה לפי חוק זה רשאי בית המשפט לתת לתאגיד כאמור בסעיף קטן (א) להשמיע את דברו, בדרך שיורה.

8.

אחריות נושאי משרה בתאגיד

מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:

(1)

העוולה נעשתה שלא בידיעתו;

(2)

הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את העוולה.

9.

עונשין

(א)

העובר על הוראות סעיף 3, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (להלן – חוק העונשין).

(ב)

בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיף קטן (א) רשאי, נוסף על כל עונש אחר, לצוות על הפסקת העיסוק בעסק שאותו אדם הוא בעליו, מחזיקו, מנהלו, או האחראי בפועל בו, לתקופה שיקבע, ובלבד שמצא כי האדם הורשע לפני מועד ביצוע העבירה האמורה, בעבירה לפי אותו סעיף קטן.

(ג)

המפרסם מודעה בניגוד להוראות סעיף 4, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.

10.

דיון בדלתיים סגורות

(א)

בהליך בשל הפליה מחמת נטיה מינית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, מנימוקים שיירשמו, לדון בהליך בדלתיים סגורות.

(ב)

החליט בית המשפט על עריכת הדיון בדלתיים סגורות, יחולו הוראות סעיפים 68(ד), 70(א) ו־70(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984.

11.

דין המדינה

לענין חוק זה דין המדינה כדין כל אדם.

12.