חובת התלמידים/פרק ח


נחיצת עליות הנפש והמדות.

תלמיד ותיק,‏ חזור נא את דברינו עד כה וקח לך בפרוטרוט כל תקון שרשמנו לך לתקן את עצמך.‏ הכניסהו אל קרבך ותקן עצמך בו.‏ ואם לא יעלה לך בפעם אחת אל יפול לבך בקרבך,‏ כי רק ליפול ולרדת לבאר שחת יכולים מהר,‏ אבל להתקן צריכים עבודה רבה,‏ קשה ומתמדת.‏ אדרבא,‏ אם ידעת בך איזה מדה שהיא נפגמת,‏ ועיינת בדברינו,‏ והתחלת לתקנה ודומה לך שבפעם אחת כבר תקנתי׳, דע לך שמרמה אתה עצמך,‏ הרבה פעמים והרבה זמנים צריך אתה לעבוד בה ולתקנה מעט מעט עד שתוכל לה.‏ אבל בכלל דע לך,‏ כי דברינו עד כה עוד לא דים לך שתוכל לעלות ע״י אל מה שצריך אתה לעלות.‏ דברינו עד עתה הם רק מין נקוי החדר למשל מן האבק ומן העכברים,‏ שקננו בו,‏ אבל עוד לא הוכשר בזה החדר לבקש את המלך שיבא וישכון בתוכו,‏ עוד צריך ליבון,‏ עוד צריכים לציירו בפרחים,‏ ליפותו בכלים נאים וכו׳ לפי משפט המלך ורוחו.

מי שיש בו אחת מכל המדות והנטיות הרעות, כגון שהוא עצל מתרפה או מתבטל לדעת העולם וכו׳, נשחת הוא עד שא״א לו להגיע אף אל קצה העבודה.‏ לכן ראשית דברינו היו איך לנקות את האבק המרעיל והמשחית הזה, אבל להיות יהודי עם סגולתו עם קרובו שרצה והתנה ד׳ עמנו, עוד צריכים התיפות, עלי׳ והתקרבות גם אחר שינקה א״ע מסחי ומאוס הנ״ל. הלא תראה את דברי המדרש (קהלת פ״א) מי נברא בשביל מי, ישראל בשביל התורה או התורה בשביל ישראל,‏ ומסיים המדרש שהתורה בשביל ישראל. השתאה והשתומם, התורה שהיא כ״כ קדושה, תורת ד׳ שכ״כ השתוקקו המלאכים אלי׳, כל עצם ותכלית בריאתה בשביל ישראל היא. האין סוף לסיני בא ועמו מרכבות קודש, הרעים את השמים והרעיש את הארץ, והכל בשביל ישראל, להעמיד אותך ואת חבירך שתהיו ישראלים עם קרובו קרובים ממש, הי׳ תכלית ביאתו וטרחת קדשו. וזאת תהי׳ גם מטרתך אשר אלי׳ תמיד תשתוקק, שתהי׳ קרוב אליו, לבך ונפשך ירגישו אף הם את קדוש ישראל אשר שוכן בקרבם וכו׳ כנ״ל. א״כ גם אתה צריך לפעול בזה, צריך אתה לעורר את נפשך ממסגרתה, אשר היא סגורה בגופך ולקרבה אל אביה המצפה אלי׳. עבודה ופעולה והרגל רב צריכים לזה.

תלמיד ותיק, חוששני שנבהלת מדברינו אלה, עד עתה חשבת שכל עליותיך שדרשנו ממך עד כה ואמרנו לך שאין אתה בן חורין להפטר מהן, הן רק איך לנקות את מדותיך ואיך לרחק את האבק המרעיל הנ״ל, ודי לך בזה להתעלות ולהיות איש ישראל אמיתי, והבנת אותנו. לא כן עתה שגם אחר הנקיון ותיקון רעת המדות שוב דורשים ממך עלי׳ והתקרבות, עלי׳ יותר גדולה שכל עצמותך יתקרב לד׳, דבר שהוא רק מין תוספת בעיניך ורק אנשים מבני עלי׳ וצדיקים גדולים אחד בעיר וב׳ במשפחה צריכים להשתדל ולבא אלי׳, וכל איש ישראל פשוט פטור ממנה. טעות גדולה טעית. כי הן אמת שצדיקים גדולים התקרבותם ועלית נשמתם גדולה הרבה מאד מן השגת האיש הפשוט, אבל גם כל איש ישראל איך שהוא, כמעט א״א לו להיות ישראל עובד את ד׳ בלב יבש ובנפש ישנה וטמונה, אם לא יעלה את עצמו עכ״פ לפעמים למעלה מעצמו ולמעלה מכל העולם. משה רבינו אמר לישראל, אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו. לא לדורו בלבד אמר זאת, כי התורה נצחית היא, ומשה רבינו מנהיגנו הנצחי הוא, וגם עתה מכריז ומשמיע לכל לב ונפש ישראל, אתה הראת לדעת כי ד׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו. הידיעה שנחשוב שד׳ ית׳ נמצא במרום מחוצה לנו לא די׳ לנו, רק הראת לדעת, שנראה ונרגיש אותו ית׳ הוא העיקר, וגם אתה תלמיד ותיק, כבר הראת מעט לדעת זאת. ואם לא תראה כנביאים והצדיקים הגדולים את שכינת כבודו לנגד עיניך, כבר רמז לנו משה רבינו, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. והשבות אל לבבך השב אל לבבך, ותדע כי ד׳ הוא האלקים וכו׳, כי ראה נא מה היא הרעדה אשר בלבך לד׳ ותשוקתך לתורה ומצות ולתפלה אמיתית,‏ ולמה זה כאשר מעלה אתה במחשבתך,‏ מה טוב הי׳ לי לו הייתי צדיק גדול קרוב לד׳ כצדיקים אשר מלפנים,‏ ומה מאושר הייתי לו התפללתי את תפלותי כהמגיד מקאזניץ זצלל״ה למשל,‏ ונתדבקתי ונתאחדתי בטהרה עלאה ע״י,‏ לבך כ״כ מזדעזע וכל גופך מפרכס מן תשוקה זו אשר יוקדת כאש בך,‏ מאין כל אלה בך,‏ אם לא שלפני אדון ד׳ צבאות אשר לנגדה תחיל נפשך ואליו תשתוקק ותתמוגג,‏ וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים,‏ כשתשיב אל לבך אז תדע כי ד׳ הוא האלקים.

אבל משה רבינו אמר לא לבד וידעת שד׳ הוא האלהים בשמים,‏ אמר‏ רק גם מתחת אין עוד,‏ וזה הוא העיקר,‏ לראות ולדעת שגם למטה בארץ אין עוד זולת ד׳ ית׳ וקדושתו,‏ ואיך יכול האדם לומר זאת אם בלבו אל זר ח״ו נמצא,‏ והגמרא אומרת,‏ איזה אל זר שיש בגופו של האדם,‏ הוי אומר זה היצה״ר ‏(שבת ק״ה). ואיך יכול האדם לומר,‏ ישראל אני ואת ד׳ אני עובד,‏ אם גם לאל זר אשר בקרבו,‏ להבדיל הוא עובד,‏ אליו שומע ואת רצונו ח״ו ממלא.‏ ואיך יגש לד׳ לאמר,‏ ברוך אתה ד׳ אלקינו,‏ נוכח ד׳ אומר ד׳ אלקינו אתה,‏ ובלבו להבדיל אל זר מתקנן ואליו ח״ו א״ע מכניע.

זה הוא העיקר,‏ שתגרש את האל זר והיצה״ר מקרבך.‏ לא שדורשים אנו ממך שבפעם אחת תגרשהו כלו,‏ תשכים ותמצא טהור מכל שמץ וחלי,‏ זה א״א.‏ רק שעכ״פ תתחיל בעבודתך זו,‏ תתחיל אבל גם תתמסר כלך לה.‏ משל למה הדבר דומה,‏ למלך שהתגנב אויבו ובא והתקנן בארמונו,‏ והי׳ אם שר הארמון יתאמץ בכל כחו לגרש את האויב,‏ המלך לא יכעס ולא יעזבהו,‏ עוזר הוא לו עוד במלחמתו וכל חדר וכל פסיעה מן הארמון אשר ידחה האויב משם ימהר המלך לבא ולשכון בהם,‏ אבל אם יתרשל השר,‏ לא יריב ולא ילחם,‏ ואף אם ירגיש המלך שעוד משלים הוא עם האויב בסתר ואליו שומע,‏ תקוד כאש חמתו,‏ יקצוף ויחרפהו לאמור,‏ נוכל ובוגד,‏ את דירתי לאויבי מסרת ועוד עמו השלמת, ואיך תעיז עוד לרמות אותי ולאמר לי,‏ מלכי אתה ואותך אני עובד.‏ את הנמשל בטח אתה מעצמך מבין,‏ גופך ונשמתך,‏ הארמון של האין סוף הוא,‏ אשר בו ישכון,‏ אבל האל זר היצה״ר אויב המלך,‏ התגנב ובך התקנן,‏ ומה תגדל חמת מלכו של עולם בראותו שאתה שר הארמון לא לבד שנתת לאויב ולאל זר לשכון בקרבך,‏ רק עוד השלמת אתו,‏ תכנע לפניו ואליו תשמע.‏ יקצוף ויקרא לך נוכל ובוגד,‏ איך עוד תרמה אותי לאמר לי ברוך אתה ד׳‏ אלקינו.‏ לכן החל נא לנקות את מדותיך ומחשבותיך שלא תהיינה בור רפש,‏ עבוד נא בכל לבך לקדש אותן,‏ המלך את ד׳ עליהן שרק כדבורו ומצותיו תעשה,‏ תדבר אף תחשוב.

והנה כל יכולת האיש הישראלי לגרש את הרע מקרבו,‏ להפוך את עצמו מרע לטוב,‏ ולחדש את עצמו,‏ הוא ע״י הבחירה שנתן ד׳ לנו,‏ הבהמה והחי׳ מוכרחות במעשיהן במחשבותיהן וכל עניניהן,‏ ולאיש נתן ד׳ בחירה שיוכל לבחור את דרך החיים או ההפך ח״ו,‏ וכאב רחמן מבקש את כל אחד מאתנו ובחרת בחיים למען תחי׳,‏ אבל האיש אשר רוצה לבחור באחד מב׳ הדרכים,‏ צריך הוא להיות למעלה וחוצה להם.‏ המדרש ‏(בראשית כ״ב)‏ אומר,‏ אשרי לאיש שהוא גבוה מפשעו,‏ אוי לו לאיש שפשעו גבוה ממנו.‏ האם יוכל השכור בעודו בשכרותו לבחור בטוב ולהחליט בדעתו שלא ישתכר יותר,‏ מי הוא אשר יבחר דעתו המטורפת ורוחו המבולבלת ביין,‏ ובמה יתגבר האיש לבחור בדרך הקודש,‏ אם ברוחו רוח נפש הבהמה היורדת מטה,‏ או בדעתו המלא מנגעי יצרו ומבין לרע שהוא טוב ולטוב שהוא רע.‏ ובכן מוכרח האיש להתעלה עכ״פ לפעמים שיהי׳ גבוה מפשעיו,‏ מיצרו,‏ מנגעותיו ומכל העולם.‏ וברגע של עלי׳ וטהרה זו רואה ומרגיש א״ע לישראל קרוב לד׳,‏ ואת כל מעשי נערותו,‏ לשטותים,‏ ויצרו עם נטיותיו,‏ לנחש ופתן,‏ אשר מעצמו יתבייש ויפחד לאמר,‏ הוי,‏ מה כ״כ בזוי ומשוקץ אני במדות ושטותים גרועות כאלו,‏ הוי איך אני קוטף א״ע ואת שורש אבותי נשמת ישראל אשר בי ממקור החיים והקדושה,‏ ומשליך עצמי בקן של נחשים פתנים, מקום העפוש והמות ר״ל.‏ כלו יתחלחל וכלו ירעד,‏ בכל כחו יתחזק ינער את נפשו וגופו מן הרפש ומן הנחשים הכרוכים בו,‏ ויתגבר לבחור מעתה בחיים בטהרה וקדושת ד׳.‏ והאם גם אתה בחור ישראל אינך מרגיש שביום שאתה לומד בהתמדה ומתפלל בכונה לפי יכולתך, ובשעה שאתה מתקרב מעט אל הקדושה,‏ בוש אתה מעצמך מן שטותיך ומזוהמים הם בעיניך,‏ וקל לך יותר למשול ע״ע ולישר את כל עצמותך.‏ וזהו אשר אמרנו לך להעלות א״ע,‏ לא מין תוספת לצדיקים גדולים בלבד היא,‏ רק כ״א לפי מצבו מוכרח להעלות את כל עצמו עכ״פ לזמנים ולפרקים.‏