חדושי מהר"ל יורה דעה נז

<< · חדושי מהר"ל יורה דעה · נז · >>

סעיף יג

ומסקנת א״א ז״ל כסברא הראשונה.

פי׳ ועדיין לא שמענו מהרא״ש דלא מפליג בין מצילין לאין מצילין וסבר לחומרא אלא בחתול דבהכי איירי התם אבל בשאר הדורסין דלא אפליג בין מצילין לאין מצילין ע״כ הביא רבינו ורי״ף בכל ענין אוסר פירוש בכל הדורסין בין מצילין ובין אין מצילין.

ולי הכותב נראה דהכי פירושא ומסקנת א״א הרא״ש כסברא הראשונה שהוא לחומרא אע״פ שלפי נראה שהרא״ש סובר לקולא מכל מקום כיון שבסוף דבריו כתב הרא״ש ורי״ף אוסר בכל וכו' משמע שרצה להחמיר כרי״ף ובזה מתורץ מה שמקשים האיך כתב רבינו ומסקנת הרא״ש כסברא הראשונה דהיינו לחומרא ולכאורה משמע בלשון הרא״ש שפוסק לקולא אבל לפי זה קשה הלא המעיין בדברי הרא״ש עצמו יבין שהרא״ש סבר כלישנא קמא לקולא ומפליג בדרסה בין מצילין לאין מצילין וזה ידענו מדהשמיט הרי״ף דין זה שמע מינה דאוסר בכל ענין וישבת בגבו של אחד מהם פירוש דבהדי שליף רגלו שדי' זהירי׳ הציפורן נשמט ואף שהאריס אינו בא אלא בהדי דשליף צפורן לאו דוקא ציפורן אלא דשליף רגלו והא לא אמר שמא דרס וחזר דרס כדלעיל וי״ל כאן מיירי כשהציפורן לבדו נמצא תחוב ולעיל איירי שהציפורן עם היד תחוב בגבה בהמה:

סעיף נ

ונראה שיש תקנה אפילו ודאי דרוסה והקשה בב״י הא לקמן סימן ק״ו פסק רבינו עצמו דבבעל החיים או בשאר דברים חשובין חיישינן שמא יקח מן הקבוע ואין היתר ע״י דנאדו י״ל דהתם שודאי איסור וע״כ אין מבטלין איסור בידים אבל הכא אין כאן איסור ודאי דאע״ג דודאי דרוסה היא מ״מ שמא לא הטיל בה ארס.

ולעיל באותו ואת בנו דהיתר ע״י דנאדו משום לאין איסור בביטול להא אין איסור בשחיטת הבהמה דבהמה כשירה היא אין בה לא איסור הזמן א״כ בביטול לא שרינן איסור וכאשר אח״כ אמרינן דכל לפריש מרובא קפריש דכבר נתבטלו בהיתרי אבל התם אין מבטלין ויכול להאכיל לכלבים אצטריך לאשמועינן אע״ג שצריך לנהוג אותם דרך גדולה מ״מ שרי׳ ליה להאכילם לכלבים: