חדושי מהר"ל יורה דעה יח

סעיף טו

ובעל העיטור כתב אם הם מסוכסכות כשרה בדיעבד אלא מיירי באוגרת והקשה ב"י אם כן מאי איריא הרבה אפילו חדא נמי ויש לומר דיש לחלק דכשהוא מלא פגימות נידון כמגורה ודינו כמגל יד דאסור לשחוט אפילו בצדו השני וסבר בעל העיטור דוקא במלא פגימות כמגל דאין שוחטין בצד השני אבל כשאין שם אלא פגימה אחת מותר לשחוט בצד השני וכן משמע במתניתין דלא נקט אלא מגל יד וסברא הוא דבמגל יד היה ספק אחד שמא ישחוט בצד הפגימה ואז ודאי פסולה אבל בחד פגימה שוחטין בצד השני מטעמיה דסוף סוף ספק שחט בצד החלק ספק בצד הפגימה ואם תמצי לומר בצד הפגימה שחט מכל מקום אף על גב דשחיטתו פסולה מדרבנן אינו נעשית נבלה ואף על גב דרבינו כתב בסימן ו בשם הרא״ש דסכין שיש לו ב׳ פיות לא ישחוט בצד אחד אלא אם כן בדקו מב׳ צדדין אין בעל העיטור סובר כן דלא נהירא ליה ללמוד מדין מגל ואפשר דגם בעל העיטור מודה לדברי הרא״ש היכי דיש לו ב׳ פיות ולא בדק א׳ מהן דאז יש לחוש שמא ישכח וישחוט באידך גיסא שהרי זה כזה ואינו נשמר מכך אבל כאשר יש פיות גם הרא״ש מודה בזה ללא חיישינן ששכח ושחט באידך גיסא דודאי נשמר בכך ואם תמצי לומר לא נשמר מכל מקום אינו נבלה כיון שאין כאן אלא פגימא חדא אבל במגירה אין כאן אלא חדא לטיבותיה ספק שמא שחט בצד המגירה ספק שמא לא שחט ואם שחט נעשית נבלה וקצת מוכח דגם הרא״ש מודה בשיש פגימה אחד בצד האחד דאם לא כן הא לכתב לרבינו שאם יש פגימה בסכין אסור לשחוט באותה צד אפילו במקום חלק עדיפא מיניה ה"ל לאשמעינן אפילו אם היה פגימה באידך גיסא אסור לשחוט בצד החלק אלא לכהאי גוונא אינו אוסר. או נוכל לומר איפכא לתרץ קושית הב"י הנ״ל דאיצטרך לאשמועינן הרבה לענין שאם יש לי שתי פיות במגירה והו"א דוקא אם יש לה פגימה חדא אזי פשיטא לא ישחוט אפילו באידך גיסא דאין שם פגימה משום גזירה שמא יטעה וישחט באידך גיסא שיש שם פגימה משום דחדא פגימה אין ניכר כ"כ משא״כ אם יש לה פגימות הרבה דאז ניכר אותן פגימות דבודאי לא יטעה והו"א למישרי באידך קמ״ל סכין שיש לה פגימות הרבה אפילו הכי נידון כמגירה והמגירה היא דינה כמגל יד ואסור לשחוט אפילו באידך גיסא כן נלענ״ד.

וכן לפרש״י קשה כן כי לעיל הביא ב״י פירש״י שסבר שחיטתו כשרה ואוקימנא מקיימי ברישא דסכינו משמע באמצע אפילו חדא פסל ולא כרי״ף וכאן אמר הרבה פסול ומתורץ ע״ד שכתבנו. הג״ה ועיין בשו"ע זה בביאורי שכתבתי:

סעיף כב

ומקום מיוחד שמצניעין שם וצריך שיהא המקום סגור שאין יד אחר שולט בו דאל״כ מה מועיל הלא סתם סכין בחזקת פגום הוא כדאמרינן אם לא בדקו מתחלה ונאבד פסולה:

סעיף כח

אף כי אינו נכון וכו׳.

ודעתו שיבדוק החכם הסכין פעם הראשון ואח״כ על הבדיקה ולאחר השחיטה הימנוהו רבנן לבעל הבית דאטו בימי חכמי התלמוד היה מראין הסכין לחכם בין שחיטה לשחיטה: