חדושי מהר"ל יורה דעה טז

סעיף טו

תייש הבא על הצביה וכו׳ פטור אבל אסור זה גם כן לרבנן ופטור דדילמא אין חוששין לזרע האב וזהו בת צבייה גמורה ופטור מן המלקות ואיסוריה מיהא איכא דדלמא חוששין לזרע האב והוי מקצת תיישה ורבנן אמרי שה ואפילו מקצת שה ולר״א מותר לכתחלה מיהו דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן.

ומקשינן על הרא״ש דפסק כחנניה דנוהג בזכרים וחוששין לזרע האב כמו שמביא דבריו לעיל אם כן האיך מתוקמא סוגיא דילן ויש לומר דאי סברינן לן כחנניה דחוששין לזרע האב אם כן ספוקי מספקא להו אי אמרינן שה ואפילו מקצת שה ובסוגיא הראשונה שהאם תיישה לפיכך לוקה מפני אביה אי אמרינן חוששין לזרע האב מכל מקום האם היה ודאי שה ולא מקצת שה ובסוגיא שלישית והאב תייש אי אמרינן דלמא לא אמרינן שה ואפילו מקצת שה לפיכך פטור אבל אסור דלמא לא אמרינן שה ואפילו מקצת שה ואם כן אז לא היה כאן שה כלל בין האם או בנה מפני שחוששין לזרע האב אולם בסוגיא האמצעי לא מתוקמא שפיר בצבי הבא על התיישה וילדה בת ובת ילדה וכו׳ אמאי חייב דלמא לא אמרינן שה ואפילו מקצת שה וצ״ע ואי דייקו שפיר איתוקמא כולה ואפילו אם חוששין לזרע האב וצריך שתדע דאף על פי דחוששין מכל מקום אינו ודאי דמשום הכי נקט חוששין דחששא איכא ולא ודאי ואם כן בצבי הבא על התיישה וילדה בת הבת הזאת היא ודאי מלקות תיישה מצד אמה וע"כ כששוחטין אותה עם בתה חייב דלא אתיא חששא לזרע אב לאפוקי מיד מלקות ודאי אבל בתייש הבא על הצבייה והצבייה ילדה בת אותה בת היא ודאי צבייה ופטור ולא אתא חשש דזרע אב לחיוב מלקות ומשום הכי פרישנא וארווחנא בפירושא דאשכחנא לכמה רבוותיה דלא סלוק להו כהוגן ומאן דמעיין בדבריי קאים על בוריו: