חבל נחלתו ל נט
סימן נט
הקשרים בין ברית מילה ופסח
בין שתי המצוות של ברית המילה וקרבן פסח ישנו קשר חזק מאד. הן מחוברות זו לזו1:
אלו שתי מצוות העשה היחידות שהמבטלן חייב כרת (רמב"ם הל' מילה פ"א ה"א). במילה העובר הוא הבן שלא נימול כאשר יהיה בן י"ג שנה. ובפסח המבטלו (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"א ה"ב).
מי שאינו מהול אינו יכול להימנות ולאכול קרבן פסח (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ה ה"ה).
ערל אסור באכילת פסח (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ט ה"ח).
מי שיש בין בניו כאלה שהגיע זמן מילתם ולא מל אותם, אינו יכול לשחוט קרבן פסח (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ה ה"ה).
מילת עבדים מעכבת את בעליהם משחיטת הפסח (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ה ה"ה).
מילת בנים ועבדים מעכבת את אביהם של הבנים ואת בעלי העבדים מאכילת קרבן פסח (רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ט ה"ט).
מבחינה הסטורית מצינו שלפני עשיית הפסח ביציאת מצרים נמולו כל עם ישראל (במדבר רבה יא, ג).
וכן ביהושע לפני עשיית קרבן פסח הראשון בארץ ישראל לאחר מעבר הירדן נאמר (יהושע ה, ב – ד):
"בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית".
"ויעש לו יהושע חרבות צרים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות".
"וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היֹצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים".
ומיד אחר כך נאמר (יהושע ה, ט – י):
"ויאמר ה' אל יהושע היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה".
"ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו".
ועד כמה המצוות האלו קשורות זו לזו נלמד ממדרש זה. נאמר בשמות רבה (פרשה יז סימן ג):
"ובב' דמים ניצולו ישראל ממצרים בדם פסח ובדם מילה, שנא' (יחזקאל טז) 'ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי', בדם פסח ובדם מילה". (ואנו מזכירים זאת במגיד בהש"פ).
אלו שתי זכויות שעמדו לישראל ביציאת מצרים: דם מילה ודם פסח.
מהו ייחודן של שתי מצוות אלו?
שתיהן מחברות את היחיד בישראל עם הלאומיות הקדושה הישראלית, ועושות אותו חלק מעם ישראל. המצוות: מילה ופסח מגלות את הצד הפנימי של התיחדות האדם מעם ישראל לרבש"ע.
המשנה אומרת (נדרים פ"ג) שהנודר הנאה מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור בגויים נימולים שאינם ערלים. וכן להיפך, אם אסר עצמו מנימולים מותר בגויים נימולים ואסור בישראל אפילו הערלים. והמשנה מנמקת (נדרים פ"ג מי"א): "שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם".
אצל הגויים מילה היא ניתוח פלסטי, שינוי חיצוני. הערלה הגופנית אצל גויים מבטאת אטימות רוחנית לדבר ה', ואף אם מסירים אותה בניתוח הוא עדיין במהותו ערל. זו מהותם הרוחנית של הגויים.
אצל ישראל המילה היא ברית עם רבש"ע. חותמת אלוקית ליצירה הישראלית, מהות רוחנית של קשר ודביקות בדבר ה'. ישראל הם יצירה אלוקית – 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו' (ישעיהו מג, כא). כל אדם מישראל הוא חלק בלתי נפרד מכל עם ישראל הדבקים בה' אלוקינו, והוא מתגלה במיוחד בברית המילה. ולכן אף ישראל שאינו מהול, מבחינה עצמית הוא חלק מעם ישראל ונחשב מהול, ודינו כמעט לכל הלכותיו כישראל מהול. המילה היא חותמת אלוקית שזאת המהות של האדם מישראל.
ולכן (ברכות מט ע"א): "וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים – לא יצא ידי חובתו". הברית ("על בריתך שחתמת בבשרנו") היא חלק הכרחי באדם מישראל, ומי שאינו מודה עליה בברכת המזון אינו יוצא בה י"ח.
וכן קרבן פסח הקרבתו ואכילתו הוא קרבן מהותי של עם ישראל שרק הנימול בפועל רשאי לאוכלו. ואילו גוי גם אם הוא מהול אסור בקרבן פסח.
קרבן פסח הוא לכאורה קרבן של יחיד אבל הוא נחשב כקרבן ציבור כי כל אדם מישראל הנמנה על קרבן פסח אינו אדם פרטי אלא חלק מציבור מעם ישראל, עם אוניברסלי – עם ה'. ולכן קרבן פסח דוחה שבת כמו קרבן ציבור, ומוקרב ואף נאכל כשכל עם ישראל טמאי מתים.
שתי מצוות אלו מחוברות זו עם זו. שתיהן לכאורה מצוות יחיד, כל אב מצווה למול את בנו, וכל אדם מצווה להקריב קרבן פסח בזמנו ולאוכלו עם משפחתו ומנוייו. אבל שתיהן הן מהותיות, מצוות המכינות את הציבוריות הישראלית בקדושתה. ולכן דוקא בשתי מצוות אלו המבטלן חייב כרת.