חבל נחלתו ל לא
סימן לא
מהוצאות ביתו אינו מפריש מעשר כספים
שאלה1
שכיר המקבל משכורת חודשית, קיבל על עצמו (בל"נ) לתת מעשר כספים ממשכורתו. איך צריך להיות חישוב החיוב. האם מפריש עשירית ממה קיבל במשכורתו, או שמפחית ממשכורתו את הוצאות ביתו ההכרחיים, ונותן מעשר כספים ממה שנותר (אם נותר)?
תשובה
א. כתב בשיירי כנסת הגדולה (הג"ט יו"ד סי' רמט):
"ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שירויח יותר על אשר פזר בדברים הצריכים לבית, ויקח המעשר כמו שאמרתי".
אולם בספר 'צדקה ומשפט' (פ"ה ס"ח) כתב: "הוצאת מזונותיו ומזונות בני ביתו, אינו מנכה מסכום הריוח"... ובהערה לד כתב: "כן הסכמת הפוסקים". והעיר שאור החיים הק' כתב בראשון לציון (יו"ד סי' רמט) כמו כנסת הגדולה. אבל שאר הפוסקים, סבורים לפי דבריו, שאין לחסר הוצאות ביתו מתוך הסכום הכולל ממנו ינתן מעשר כספים.
ולענ"ד לא דייק ורוב הפוסקים האחרונים לא סברו כמו שכתב.
ב. השיב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' ו):
"דבר ספיקו הוא על אודות מעשר כספים מהריוח, באיזה דרך יש להפרישו, כי בקיצשו"ע ה' צדקה כתוב בלשון: 'יתן מעשר מן הריוח שהרויח כל שנה חוץ מצרכי ביתו', ואילו בערוך השלחן יו"ד סי' רמ"ט כתוב להיפך ד'אבל הוצאות ביתו לא ינכה'. ועל כן נפשו בשאלתו איך לנהוג הלכה למעשה. עוד מוסיף ושואל דאת"ל דאפשר לנהוג כהקצשו"ע יש עוד לדעת מה נקרא צרכי ביתו אפשר בהרחבה או במתון".
"(א) והנה אמנם בשו"ת אבקת רוכל סי' ג' כתוב הוראה בזה בזה"ל: אחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית. וזהו כדעת הקיצוש"ע, וניתן לחשוב שמשם הוא ששאב באמת הבעל הקיצשו"ע מקור דבריו בזה".
"ובאמת מצינו גם להבעל כנה"ג בשיורי כנה"ג יו"ד סי' רמ"ט הגה"ט אות א' שמביא ג"כ תשובה זאת הכתובה באבקת רוכל להלכה, אך אינה מיחסה להב"י כי אם לה"ר מתתיא טריויש עיין שם". "ויש איפוא להכריע לכאורה כן להלכה".
"(ב) אולם מאידך גיסא מצאתי שנים מגדולי הפוסקים שדעתם מסייעת לדעת הערוה"ש.
"ראשונה ראיתי בספר בית דינו של שלמה בקונטרס המעשר שנשאל על כך בשאלה הט"ו אם צריך לתת מעשר מכל הריוח שמרויח או אחרי נכות הוצאות ביתו ובניו את אשר יותיר מזה יתן ממנו מעשר לבד ואין צריך להוציא על הכל, והשיב דדעתו דצריך לתת מעשר מכל הריוח שהרויח (ונכ"ה) [ונכה] לא (ינכ"ה) [ינכה] הוצאותיו אלא שלם ישלם תשלומין בראשון. אמנם מביא שם התשובה הנ"ז כפי שמובאת בשיורי כנה"ג אבל קורא לה נדחה וכותב ולדידי חזי לי שאין נראה כן מסתמיות דברי הפו' דכל כי האי הו"ל לפרושי בהדיא, ומתוך שאינה מיוחסת שם להב"י כי אם לחכם אחר בשם ה"ר מתתיא טריויש מטיח עוד דברים נגדה לאמר ובאמת לא ידענא להרב בעל התשו' הנז' אי בר סמכא הוא"... על כן חוזר ומסיים (=בית דינו של שלמה) הכרעתו בזה שצריך ליתן מעשר לפי חשבון כל הריוח שמרויח וא"א לומר (ונכ"ה) [ונכה] יציאותיו וחייב הוא לשלם גם בעד הוצאותיו. עיין שם".
"(ג) שותף שני לדעה זאת ראיתי להחיד"א ז"ל בברכי יוסף יו"ד סי' רמ"ט אות ה', ויתירה מזאת, דהגם שהוא ראה כבר ראה דברי התשובה שכתובה באבקת רוכל ומרן ב"י הוא שחתום עליו, בכל זאת כותב ג"כ לפקפק עליה בטענה, דמכיון דמצינו דמדמים מעשר כספים לזרע הארץ – א"כ כמו שם כך גם מעשר כספים צריך נמי להוציא מכל אשר ירויח. וכו'. וכמו"כ עומד שם הברכ"י עדנה בספק מבטן מי יצאנה תשובה זאת וכותב ואנחנו לא נדע קושטא דמילתא תשובה זו היולדה המחזיקה מאן גברא רבא הוא. ועוד זאת דבספרו שיורי ברכה על יו"ד סי' רמ"ט אות ב' מוסיף על ספיקו זה וכותב והן עתה נטה דעתי שאינו מתורת מרן ויש לי סמוכות על זה ואין ראיה דחתים עלה מרן כי כזה וכזה עושים המעתיקים כאשר נתברר לי כמה זימני"...
אולם המשיך שם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' ו)
"(ה) ובנוגע לשאלתו השניה, הנה ממנהג האנשים בדרך ההפרשה מן הריוח, שבעל התשובה באבקת רוכל סומך ידו על זה, נלמד פתרון גם לשאלת כת"ר השניה: מה נקרא צרכי ביתו, דהרי כתוב שם בלשון שמפרשין מן הריוח רק מה שירויחו יתר על הוצאותן מאכילה ושתיה ולבוש ושאר הדברים הצריכין לפיזור ומהמותר יפרישו. ומשמע מהך לישנא דאין חישוב קצוב בה אלא יכול להוציא מקודם לצרכי ביתו מכל הדברים הצריכין לפיזור הן מאכילה ושתיה ולבוש והן יתר הוצאות הבית די מחסורם אשר יחסר לו".
"(ו) וראה זה מצאתי בספר מהר"ם ברודא בחלק השו"ת סי' י"ד שהכריע מדעת עצמו בב' השאלות האמורות וכותב בהמשך דבריו שם כעל דבר הפשוט, דחיוב המעשר אינו מוטל אלא במה שנשתייר ריוח אחר כל הוצאותיו, וכמו"כ אינו מחויב לצמצם ולקמץ א"ע מצרכי גופו ופרנסת ביתו בשביל המעשר שקיבל עליו ורשאי לפזר באין מונע עיין שם".
"(ז) ומעתה אני מסכם ואומר דמאחר דכפי שביארתי בספרי שו"ת צ"א ח"ט סי' א' דעת רוב הפוס' היא, דמעשר כספים אינו אלא מדרבנן, והרבה סוברים עוד דאינו אלא ממנהגא לכן מי שרוצה לקבל עליו להפריש מעשר כספים בודאי יכול, אבל להתנהג כפי הדעה להפריש המעשר מן הריוח לאחר ההוצאה לצרכי ביתו ככל מה שנצרך ומבלי שיהא לו צורך לצמצם ולקמץ ויצא בזה שפיר ידי מצות מעשר כספים, אך אם כבר נהג כמ"פ לתת מהריוח ולכלול בזה גם חשבון ההוצאות לצרכי ביתו, וכעת כאשר נודע לו שיש מקילים רוצה לחזור בו ולהתנהג כדעת המקילים. בכל כגון דא יש מקום לומר דצריך התרה על כך, עיין יו"ד סי' רי"ד סעיף א' וש"ך סק"ה ובט"ז בסי' רל"ב ס"ק ט"ז ובפרי חדש או"ח סי' תצ"ו וחיי אדם ה' פסח כלל קכ"ז עיין שם. והדברים ארוכים".
וא"כ דעת הציץ אליעזר שלא כדעת הרב בלויא ב'צדקה ומשפט'.
ג. אף בשו"ת יביע אומר (ח"י יו"ד סי' נח) הביא את את שו"ת אבקת רוכל ודחה את הדעה שאינה מתשובות מהר"י קארו. והביא מן הגאון רבי כלפון משה הכהן בשו"ת שואל ונשאל (ח"ב סי' קס) שג"כ דחה טענה זו. והביא בשם "הרה"ג רבי אברהם דוד הורביץ בשו"ת קנין תורה (סימן קב אות ד) הביא ג"כ בשם הגאון ר' יעקב שור, אב"ד קוטב, (מחבר שו"ת דברי יעקב ועוד), שהעלה בתשובה שאפילו להמחמירים במעשר כספים, היינו רק לאחר שהוציא לכל צרכי ביתו, ונשאר עדיין ריוח, אז יתן מעשר מהריוח, וכתב על זה שמצא שכן מבואר בכנסת הגדולה יורה דעה (סימן רמט). ע"כ. גם בשו"ת מהר"י שטייף (סימן נו) פלפל גם כן אם המעשר הוא אחר ניכוי הוצאות ביתו, וצידד שמה שצריך למזונות האדם הוא קודם לכל, וכמו שכתב הרמ"א בהגה (סימן רנא סעיף ג) לענין צדקה, שאין אדם מחוייב לתת צדקה עד שיהיה לו כדי פרנסתו, מלבד שלישית השקל שצריך לתת בכל שנה. והוא הדין לכאן. ע"ש. וכן הגאון רבי רפאל אנקאווא בשו"ת תועפות ראם (סימן צא) פסק, דנקטינן להלכה שיש לנכות תחלה הוצאות הבית וממה שנשאר יש להפריש מעשר כספים. וזו היא דרך ישרה, ודלא כהחיד"א ז"ל. ע"ש. גם בשו"ת ציץ אליעזר חלק י' (סימן ו) הביא מה שכתב החיד"א והבית דינו של שלמה, וכתב לדחות דבריהם, והביא שבשו"ת מהר"ם ברודא (סימן יד) כתב בפשיטות שחיוב מעשר כספים אינו מוטל אלא על הריוח שנשאר אחר כל הוצאות הבית, וגם אינו חייב לקמץ ולצמצם הוצאותיו בשביל המעשר שקיבל עליו, ורשאי להתנהג בפרנסת ביתו באין מונע".
"והרב ציץ אליעזר הכריע שבהיות שרוב הפוסקים סוברים שחיוב מעשר הוא רק מנהג או מדרבנן, אפשר להקל בזה לתת מעשר מהריוח שנשאר אחר כל הוצאות הבית, מבלי לצמצם בפרנסת ביתו. ואם כבר נהג לתת המעשר מכל הריוח, לפני ניכוי ההוצאות, רשאי לעשות התרה, ויחזור לתת המעשר אחר ניכוי הוצאות ביתו ע"ש. ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק חלק ה' (סימן לה). ובשו"ת ויברך דוד (חיו"ד סי' קט). ע"ש". וחזר הגר"ע יוסף על הדברים בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' עו).
א"כ שנים מגדולי הפוסקים בדור האחרון העלו שלא כדעת 'צדקה ומשפט'.
ד. כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' לה): "הנה כל השאלה בזה, רק בנוגע לתשמישי בית ובגדים, ומס של בית דירתו, דאלו במסים של סחורה או בתים שקונה למסחר, הרי בזה, גם לתשו' אגרות משה, אין לעשר עליהם, דמס זה כאלו לא הרויח, ובזה נלענ"ד, דכפי מה שמוכח מדברי בעל האור החיים, דכל המסים שמשלמים לנכרים, יוכל לנכות מהרווח כנזכר, א"כ כ"ש המסים שמטילים על תשמישי בית ודירה... דהנראה מזה, דכל הנצרך להוצאת הבית אכילה ושתי' וכסות וכיוצא בזה, אין צריך להוציא ממנו מעשר... מ"מ עכ"פ בנוגע להמס העולה על זה, שפיר יש לצרף שיטת הב"י בתשו' הנ"ל, לשיטת האור החיים, דכל המסים יוכל לנכות מהריוח, ובודאי אין חילוק בין מס שנותנים להמדינה, או להעירי', וכמובן שיש להחשיב עם מה שכתבתי בהמסקנא שם: ובזה הנלענ"ד וכו', וגם רק בנוגע לתשמישי בית ודירתו בדרך הממוצע, ולא בפזרנות יתירה, שאין לפזר יותר מהרגיל על חשבון המעשר".
עולה, כי אף לדעת המנחת יצחק סך הוצאות ביתו אינו כלול בסכום ממנו מפרישים מעשר כספים.
ה. כך סיכם זאת בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קלג אות ד):
"בגדר נכוי הוצאות ומסים ישנם כמה דרכים:"
"(א) יש הסוברים שמנכים מן הריוח כל המסים באין הבדל בין מס כרגא, למס הכנסה, ושארי מסים, וכן לענין הוצאת הבית דעת הכנה"ג סי' רמ"ט וקצש"ע שא"צ להפריש מעשר רק ממה שנשאר אחר הוצאות ביתו, ומחשבים זה כפי הוצאה מינימלית, ולדרך זה מצות מעשר כספים דבר קל הוא ואפשר להרגיל עצמו בקלות. (וברכי יוסף השיג ע"ז, ודרכי להורות דבעלי פרנסה קטנים ומדחיקים עצמם לקיים מצות מעשר כספים יעשו כהכנה"ג ויורידו הוצאות הבית וכו'. אבל בעלי פרנסה גדולים יחמירו לכתחלה כהברכי יוסף. ועיין ג"כ בדע"ת להגאון מהרש"ם בזה)".
"(ב) ויש דרך שני והוא כנראה הסכמת הפוסקים, וכן דעת נוטה שמסים והוצאת המסחר ובכלל זה גם מה שצריך לאכל או להלביש עצמו בשביל המסחר וכן מלון, ונסיעות הכל מורידים מחיוב מעשר כספים כיון שהוא בגדר הוצאות, אבל הוצאת הבית שהוא וב"ב אוכלים ושותים וכן מלבושים וכו', זה הריוח שחייב במעשר, מלבד אם מחזיק אורחים או יתומים שפשוט שאינו חייב לעשר על זה".
"(ג) ויש גם דרך המחמירים שגם במסים יש הבדל בין מס הכנסה שהם מסי ריוח שצריך להוריד מהריוח ונחשב כאלו לא הרויח כלל זה אפשר להוריד מהחיובים, לא כן מסי כרגא כל גולגולת ושאר מיני מסים מהבית וכו' שנחשבים כמו חוב ופורע חובו שמחויב במעשר, אמנם כבר כתבתי בעניי שהדרך השני הוא דרך המובחר ונראה".
עולה מדברי שבט הלוי שסתם שכיר לא רק שאינו מחשב מעשר כספים לפי ה'ברוטו' של משכורתו (ממנו ירד מס הכנסה וביטוח לאומי), אלא גם מה'נטו' – הסכום שהוא מקבל 'ביד' הוא מסיר את הוצאות ביתו וממה שנשאר לחסכון יפריש מעשר כספים. כמובן שהוצאות נחשבות הוצאות ישירות לקיום ולא טיולים בחו"ל וכד'.
ז. כל זה למי שאינו בעל עסק גדול. ואדם שהקב"ה חלק לו עושר ונכסים רבים, הוא מן הראוי שלא יחשב את הוצאות ביתו בתוך החישוב למעשר כספים. אולם רוב הציבור בימינו שהם שכירים ומשתכרים לפי הסכמי עבודה, עשירית ממשכורתם נצרכת להם לכלכלת ביתם, והלואי שהיו יכולים לחסוך עשירית ממשכורתם לשם הוצאות כבדות שנפלו עליהם2.