חבל נחלתו ל כה
סימן כה
השחתת פאת הזקן במספרים כעין תער – שימוש במכונת גילוח
שאלה
פסק הרמב"ם (הל' עבודה זרה פי"ב ה"ז):
"דרך כהני עובדי כוכבים היה להשחית זקנם, לפיכך אסרה תורה להשחית הזקן, וחמש פאות יש בו לחי העליון ולחי התחתון מימין וכן משמאל ושבולת הזקן, ולוקה על כל פאה ופאה ואם נטלן כולן כאחת לוקה חמש, ואינו חייב עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך גילוח שיש בו השחתה, לפיכך אם גלח זקנו במספריים פטור, ואין המתגלח לוקה עד שיסייע"...
ובשולחן ערוך (יו"ד סי' קפא סי"א) פסק: "פאות הזקן הם ה', ורבו בהם הדעות, לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל. (ואפילו תחת הגרון) (ב"י בשם אגרת ר"י וסמ"ג)".
בדרך כלל המונח 'פטור' בש"ס, ברמב"ם ואף בפוסקים שאינו עובר באיסור תורה אבל אסור מדרבנן1 ויש אף שלוקים על כך מכת מרדות. וכ"כ בספר החינוך (פרשת קדושים מצוה רנב): "וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה [עכו"ם פי"ב ה"ז] ואם גלח במספריים פטור. נראה מדבריו דדוקא פטור הוא אבל אסור לעשות כן. ואפשר שיהיה הענין במגלח במספריים כעין תער, וכמו שנראה הענין כן במסכת נזיר"...
האם המגלח במספרים כעין תער את פאות הזקן אסור מדרבנן (ואולי חייב מכת מרדות) או שמותר לגמרי2?
תשובה
א. כתב הבית יוסף (יו"ד סי' קפא אות י [ב]):
"אינו חייב עד שישחית בתער. בסוף מכות במשנה (כ.) ויליף לה בגמרא (כא.) מקרא ומשמע ודאי דאינו חייב דקתני לאו דוקא דלכתחלה נמי מותר לגלח הזקן במספרים ואפילו כעין תער שהרי ממשנה זו למד הרמב"ם (פי"ב ה"ו) להתיר להקיף פאת הראש במספריים כמו שנתבאר (לז. ד"ה וכתב הרמב"ם) דקא סבר דמתניתין בין אפאת זקן בין אפאת ראש קאי ואף על פי שהתוספות (שבועות ב: ד"ה חייב) והרא"ש (מכות פ"ג סי' ב – ג) חולקים עליו וסוברים דלא קאי לפאות הראש מכל מקום לפאות הזקן דקאי לכולי עלמא שרי ודאי לכתחלה במספרים ואפילו כעין תער דאי לאו כעין תער מודים התוספות והרא"ש דשרי אף בראש ואם כן מאי רבותיה דזקן אלא ודאי אפילו בכעין תער שרי במספרים ולכתחלה נמי שרי כדפרישית ואף על פי שכתב הרמב"ם גבי זקן (שם ה"ז) אינו חייב עד שיגלחנו בתער על כרחך לומר דסירכא דלישנא דמתניתין הוא דנקט ולאו דוקא דלכתחלה נמי שרי שמאחר שהתיר בפאות הראש לכתחלה משמע ודאי דלא גרעי פאות זקן מינייהו".
עולה מדברי הב"י שפאת הזקן מותר לגלח במספרים כעין התער, ואין שום איסור דרבנן בכך.
וכ"כ המאירי (מכות כ ע"ב):
"יש מחמירין שלא להעביר תער בזקנם כלל ממה שאמר רב במסכת נזיר מיקל אדם כל גופו בתער ופרשוה שם במספרים כעין תער ואף בשאר אברים והרי הזקן אצלם כשאר אברים ולדעתנו לא נאמר בשאר אברים אלא מסרך עדי אשה ואין ראש וזקן בכלל זה".
וכן הביא בקובץ שיטות קמאי (יבמות קג ע"א) מתשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת (סי' קנז): "ולכך אומר הר"ץ דדוקא מה שאסור אפי' במספרי', היינו במקום שיש כינוס שיער באשה, אבל בזקן מותר לגלח במספרי' אפי' כעין תער, ואפי' בתער נמי היכי דליכ' פיאה שרי, היכ' דאין כנגדו באשה כינוס שיער".
בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' נב) האריך לדחות את דברי ר"א מאמסטרדם אב"ד קראקא בספר מעשה רוקח (רמזי המשניות מס' מכות) שחלק על השו"ע, וכתב שאסור לגלח במספרים כעין תער מדרבנן. והרב חיד"א דוחה דבריו באריכות. וכתב בתוך דבריו: "הראת לדעת שהרב החינוך והרב מרכבת המשנה סברי כהרב מעשה רקח דבזקן לדעת הרמב"ם מספריים כעין תער פטור אבל אסור. הגם דשלשת הרועים האלה כל אחד יש לו שיטה בפני עצמו בדברי הרמב"ם כמו שנבאר הא מיהא לדינא שוין דלדעת הרמב"ם בזקן מספרים כעין תער פטור אבל אסור הפך מרן הכ"מ". ודוחה את ראיותיהם ונשאר בדעה כמו הב"י שמותר לגלח במספרים כעין תער.
עוד כתב הרב חיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' נב): "ואתה תחזה לרבינו ירוחם נתיב טו"ב ח"ה שכתב דאינו חייב בזקן אלא בתער אבל בכלי אחר כגון מספריים וכיוצ' בו מותר ע"ש גם ריב"ן בסוף הסוגי' כתב דבמספריים מותר ע"ש גם הרב הנמקי כתב עד שיטלנו בתער אבל במספריים מותר דלית בהו השחתה ע"ש גם הכלבו סוף סימן צ"ז כתב דבמספרים מותר. ומשמע דכל הני רבוואת' אפילו כעין תער קאמרי וכן כתב הריטב"א בחידושיו בפירוש דאף במספרים כעין תער מותר".
כלומר כמה וכמה ראשונים מחזיקים בדרך שפרש השו"ע את הרמב"ם שגילוח במספרים כעין תער מותר לגמרי.
הרב חיד"א התיר להסיר את הזקן ע"י משחה3 שאין בו חשש איסור של תער ומספרים כעין תער.
ב. יש שחלקו על כך.
יש מטעם איסור השחתה.
בשו"ת מן השמים (סימן לו) כתוב:
"ועוד שאלתי על המשחיתים זקנם במספרים אם אסור או אם מותר כי יש מהחכמים אומרים שלא אסרה תורה כי אם בתער".
"והשיבו: לא תשחית אמרה תורה, בכל דבר שיש בו השחתה, ואל המשחיתים תאמר איה [צור] מלככם (וציר) [וצור] מעוזכם אשר במצוה הקלה לקיים אותה שכחתם".
משמע שאסור, אולם לא כתב האם מן התורה או מדרבנן.
בשו"ת חתם סופר (ח"ב [יו"ד] סי' קלט [בתשובה לחותנו רעק"א]) כתב: "שמגליון תוס' עולה שהוא איסור תורה במספרים כעין תער בפאות הראש ובפאות הזקן".
וכן בס' זיו משנה (הל' עבודה זרה פי"ב ה"ז) ראה את דברי הב"י וחלק עליו שיש בכך איסור דרבנן.
ג. יש שאסרו משום מראית עין:
במושב זקנים4 (ויקרא יט, כח) כתב: "וכתובת קעקע. אמרינן במכות (כ"א א') אסור לאדם שיתן אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע. ומכאן א"ר משולם מנרבונה שאסור לספר זקן במספרים כעין תער, מפני שנראה כאלו העבירו בתער, ואין להאריך".
היינו משום מראית עין אוסר לגלח זקנו במספרים כעין תער. ועי' בפי' ר' חיים פלטיאל (דברים כב, ה).
ד. יש שאסרו כסייג לאיסור תורה שלא יגיע לתער.
כך השיב בתרומת הדשן (סי' רצה):
"שאלה: יש נידנוד איסור לגלח פאת הזקן במספרים או לאו?"
"תשובה: יראה דיש מקום להחמיר אלא שאין העולם נזהרין בדבר. כתב בגיליון בתוספות בריש מסכת שבועות וז"ל: יש נזהרין כשמספרים במספריים שאין עושין בתחתון כלום אלא בעליון, כי חוששין שאם יעשו כלום בתחתון שמא (אירע) [יארע] שלא יחתוך זוג העליון אלא בתחתון והוא כמו תער עכ"ל. והנה קשה מאד להיות נזהר בדבר זה, אמנם נראה דנכון ליזהר שלא יספר פאת הזקן במספריים שהוא חדוד מאד, דליכא למיחש שיחתוך התחתון ולא העליון אלא כשהוא חדוד מאד, אבל אם אינו חדוד אי אפשר לתחתון בלי דבוק העליון, הנראה לעניות דעתי כתבתי".
היינו, תרוה"ד חושש שמא יחתוך את שערות הזקן ע"י החלק התחתון במספרים כעין תער, ואז זהו תער ואסור מן התורה. (גם במכונות הגילוח יש כאלו שהן בעצם תער והסכין חותך את השערות ללא הרשת מעל הסכין, שנצרכת להגנה בלבד). וכ"כ בפסקי תוספות מכות (פרק ג אות כז).
וכן בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' סו) באר שיש לאסור משום כך עפ"י הדין משום סייג לגילוח בתער. ולא רק כמנהג חסידות. וז"ל:
"מכתבו היקר הגיעני ומאוד נהניתי אשר עמד בפרץ אשר פרצו בני הנעורים לגלח זקנם במספרים כעין תער. ועי"ז רבתה המכשלה שההמון מגלחים אף בתער. כי אין יודעים לחלק בין מספרים לתער. והלומדים המזוייפים אשר עמדו כנגדו וחרב בידם בהראותם דברי השו"ע סי' קפ"א שמתיר במספרים כעין תער. זה מורה כי אין יראת ד' בלבם. ולא יחושו לפרצת הדור שנעשה עי"ז הגילוח כהיתר. ובהמשך זמן יהא נשכח ח"ו כל איסור גילוח זקן. ומוטל על כל ירא שמים לעמוד בפרץ בזה. וביותר ראוי לבני תורה ליזהר בזה כי מהם ילמדו כל ההמון והקולר יהא תלוי בצוארם".
כלומר יש לעשות סייג שלא לגלח במספרים כעין תער משום שאינם מבדילים בין זה לבין גילוח בתער עצמו. ומוסיף:
"ובאמת יפה כתב כת"ר דאף ע"פ דין יש לדון דאסור. דאף דבשו"ע סי' קפ"א החליט שמותר. מ"מ דעת כמה פוסקים דאסור. וכ"כ החינוך במצוה רנ"ב והבין כן דברי הרמב"ם שכתב דבמספרים כעין תער פטור. משמע דמ"מ אסור. וכ"כ בשו"ת חיים שאל סי' נ"ב שגם המעשה רוקח ומרכבת המשנה פירשו כן בדעת הרמב"ם. ועוד כי המגלחים לא ידעו לחלק בין מקום ששייך לפיאות הראש או לפיאות הזקן. כי פיאות הראש מגיעים עד לחי התחתון. ובפיאות הראש דעת התוס' והרא"ש ועוד הרבה פוסקים שאסור במספרים כעין תער והובא דעתם בשו"ע סי' קפ"א. וגם דהא כתב בשו"ע שצריך להזהר בזקן שלא יחתוך בזוג התחתון שבמספרים דהוי כתער. ובודאי אין יודעים להזהר בזה. והב"י שהכריע להיתר בשו"ע הוא מפני שפירש כן בכ"מ בדעת הרמב"ם. אבל כיון שהרבה גדולים מפרשים שהרמב"ם אוסר יש להחמיר. ואף שהחיים שאל שם מכריע כהב"י בפירוש דברי הרמב"ם. בכ"ז יש מקום לדון בדבריו יעו"ש. ועוד יש לדון דכיון שכבר נהגו אבותינו מעולם שלא לגלח במספרים כעין תער. הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאסור מדין נדר וכדאיתא בפסחים (דף נ"א). ובפרט שיש דיעות פוסקים המחמירים בזה. הרי חזינן שקבלו עליהם לנהוג כדעת הפוסקים הללו. וע' פר"ח בדיני מנהגי איסור. וגם כי המקובלים החמירו בענין זה מאוד. וכ"כ בשו"ת מן השמים סי' ל"ו שאסור להשחית במספרים כעין תער ע"ש. ואוי לאותה בושה כי הלא הרבה מבני נכר מגדלים זקנם. ולמה יכבד זה על אחב"י אשר אנחנו מצווים על זה".
כאמור, צד איסור נוסף הוא מצד חיקוי הגויים. והוסיף עוד צדדי איסור.
ה. יש אומרים משום 'לא ילבש'.
בשבלי הלקט (דין גלוח של זקן סי' מא) כתב: "ועל המגלחים זקנם כעין תער במספריים, אינו עובר משום פאת זקן, אבל לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אשה, ואפילו שלא במקום פאה... ועל גלוח שער כעין תער מתקן עצמו כעין אשה שאין לה זקן".
וכן כתב בכלי חמדה (פרשת כי תצא אות ז) כותב שיש בכך משום 'לא ילבש'. והביא מקור לכך מתרגום המיוחס ליונתן (דברים כב, ה): "...ולא יספר גבר בי שיחיא וערייתיה ובי אנפוי לאיתחמאה היך נשא".
[ויש לדון האם 'לא ילבש' גדריו קבועים ומדויקים או שמשתנה לפי המנהגים השונים בעולם.]
ו. יש שאסרו משום 'ובחוקותיהם לא תלכו'.
הביא בפי' הכתב והקבלה (ויקרא כא, ה):
"ופאת זקנם לא יגלחו. יכול גלחו במספרים יהא חייב ת"ל לא תשחית שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה וזהו תער (רש"י מרבותינו). ואפשר לתת טעם למה שהכפיל הכתוב האזהרה בשני מקומות בשנוי לשון כדי לילף זו מזו, ולא אמר בחד דוכתא לא תשחית את פאת זקניך בתער והיינו שומעים הכל, דכש"כ כהן, כי רבוותא פליגי בפאת זקן אי איכא איסורא במספרים כעין תער, יש סוברים דמותר לגמרי, ואיכא דסברי אף על גב דמשורת הדין מותר במספרים כעין תער מ"מ ממדת חסידות יש למנוע מפני חשד הרואים (עיי' חדושי ריטב"א מכות כ"א, ובפסקי תוס' שם סי' כ"ז כ"ח, וביו"ד סי' קפ"א ס"ט), והרב בתשו' חתם סופר (סי' קל"ט, ק"מ) הבין בדעת גליון התוס' דבמספרים כעין תער אסור מן התורה, והרב בית הלל (סי' קפ"א) דבמספרים כעין תער אית בי' משום בחקותיהם ל"ת, והיינו למ"ש הרמב"ם בס' המצות (סי' מ"ד) ובס' המורה (ח"ג פל"ז) שגלוח הזקן היה קשוט ותיקון לגלחי עכו"ם וכומריהם, וכמו שביאר הב"ח (סי' קפ"א) דעתו, שאין כוונת הרמב"ם לתת בזה טעם למצוה, כי מצות מלך היא לנו אף אם לא נדע טעמם, רק הגדיל בזה האזהרה, שמלבד הלאו המפורש בקרא עוד עובר עליו בלאו דבחקותיהם ל"ת. מעתה אפשר לומר דבכוונה אמר הכתוב בכהנים לשון לא יגלחו לחוד, להורות אזהרה יתרה על כהני ה' לאסור עליהם הגלוח במספרים כעין תער לפי שהוא חוק כהני אליל. אמנם ליתנהו ע"ז כ"א באיסור, אבל חיובא דמלקות ליכא רק בתער כישראל".
ז. כך מסכם את האיסור בשו"ת קול מבשר (ח"א סי' יט):
"היוצא לנו מדברי כל הפוסקים והמחברים הנ"ל שהבאתי דבפאות הראש איכא חיובא מדאורייתא במספרים כעין תער (זולת להרמב"ם וסמ"ג דינו שוה לפאת זקן), ובזקן במספרים כעין תער אסור מדרבנן, ונהגו ישראל להחמיר בזה. אולם דעת החת"ס חיו"ד סי' קל"ט (ד"ה ועוד נ"ל) בשיטת גליון תוס' המובא בתה"ד דבין בראש בין בזקן אסור במספרים כעין תער מן התורה והגמ' דמכות דממעט מספריים היינו שלא כעין תער אבל כעין תער אסור בשניהם מה"ת וכתב שם החת"ס שזהו דעת המפרש המיוחס לרש"י (והוא פי' ריב"ן חתנו של רש"י כנודע) במס' נזיר דף מ' ע"ב ד"ה ואינו חייב ע"ש בספר אורח מישור שנתקשה בזה ולדעת החת"ס אתי שפיר והוא ראי' אלימתא דגם הפי' המיוחס לרש"י דמס' נזיר סבירא לי' דלאו דוקא תער והוא הדין מספרים כעין תער מחוייב בשניהם מלקות בין בראש בין בזקן, וגם בסי' ק"מ (ד"ה ומ"ש פר"מ על מ"ש שאפשר שאנו נוהגים ע"פ גליון תוס') החזיק החת"ס בשיטה זו בכל תוקף. ולפי שיטת החת"ס בע"כ צריך לפרש חומרת התה"ד בשם גליון תוס' דלא כשאר מחברים הנ"ל דמיירי במספרים כעין תער דוקא והחשש הוא שמא יעשה בתחתון לבד ויהי' תער ממש דחייב מן התורה ולכך החמירו וגזרו גבי מספרים כעין תער שחותך בעליון ובתחתון אטו חתיכת תחתון לבד דהוי תער ממש אבל במספריים שלא כעין תער מותר דהוי גזרה לגזרה, אבל לשיטת החת"ס דבמספריים כעין תער נמי אסור מדאורייתא וחייב ע"ז כמו המגלח בתער ממש א"כ חומרת הגליון תוס' שבתה"ד הוא במספרים שלא כעין תער דגזרינן אטו חתיכת תחתון לבד דזה הוי כעין תער. וכן מבואר דעת החת"ס חלק או"ח סי' קנ"ט (ד"ה עוד כתב שמסתמא צויתי וכו') שכתב שם וז"ל כי אפילו היה מסתפר במספריים מ"מ מהיכא תיתי להסתפר מגוי והוא לא ישמע לנו שלא להניע גם חלק התחתון ויעשה כעין תער משא"כ ישראל עכ"ל וכ"כ שם להלן (בסי' קנ"ט חאו"ח) ד"ה אשר מלא פיו תוכחות וכו' בסוף הדבור וז"ל ואי משום מספריים כעין תער זה חשש רחוק ושרשו פתוח מתה"ד כשהזוג חדוד מאוד יש להזהר אולי יחתוך בתחתון לחוד וידענא שהוא מידי דלא שכיח עכ"ל. מבואר מזה דחומרת גליון תוספות ותה"ד היא במספרים שלא כעין תער שמא יעשה כעין תער".
"והנה מהו נקרא כעין תער עיין פירש"י בנזיר נ"ח ע"ב ד"ה כעין תער שגזז במספרים סמוך לבשר כעין תער ובדף מ' ע"א בנזיר פירש"י ד"ה אלא כעין תער שמעבירן סמוך לעיקרן עכ"ל. ודעת הרמב"ם פ"ה מהלכות נזירות הי"א שאם לא הניח מן השיער כדי לכוף ראשה לעיקרה זה הוי כעין תער, אבל התוס' בנזיר (דף ל"ט ע"א ד"ה נזיר שגלח ושם ע"ב ד"ה ת"ר וד"ה כל שהוא ודף מ' ע"א סד"ה ובתער) פירשו דדוקא כשעוקר ומשחית את השיער מעיקרו לגמרי הוי כעין תער, ועי' בלח"מ על הרמב"ם שם...
"עכ"פ יצא לנו לדעת החת"ס בשיטת גליון תוס' ורש"י (דנזיר) דאסור מן התורה במספריים כעין תער אף בזקן ומדרבנן אסור אף במספריים שלא כעין תער. וכן כתב במגדול עוז (שהי' תלמידו של הרשב"א) על הרמב"ם פי"ב מה' עכו"ם ה"ח וז"ל" ומ"מ יש מחמירין בדבר וחולקין בכמה ענינים וכתבו רבותינו נ"ע משעמדנו על דעתנו לא העברנו ברזל על בשרנו אפילו מספריים כלל וכלל לא בראש ולא בזקן חוץ מן השפה עכ"ל, מבואר דאף במספרים שלא כעין תער החמירו רבותיו. וכבר רמזתי במכתבי הראשון לספר מעשה רוקח על המשניות מהגאון ר' אלעזר רוקח אבד"ק בראדי ואמשטרדם זצ"ל בסוף מס' מכות ע"ש שהרחיב הדבור בזה והעלה דבע"כ העיקר כהפוסקים דאפילו במספרים שלא כעין תער אסור בפאות הראש וכן בפאות הזקן איכא אסורא מדאורייתא או עכ"פ מדרבנן ודלא כהב"י וסיים וז"ל וכבר האריך בזה בספר יין המשומר ע"פ סודות נפלאים שהוא איסור גמור אף במספריים וגם בשאר ספרים ומה לי להאריך עוד בזה ובפרט בעוה"ר בדור פרוץ המרובה על העומד הזה כשרואין הלומדים ובני תורה שמגלחין זקנם במספריים אז הם משחיתים בתער ולכן אותם הלומדים חוטאים ומחטיאים את הרבים וכו' ע"ש. וגם רמזתי במכתבי לספר שו"ת צ"צ החדשות חיו"ד סי' צ"ג מהגה"ק ר' מענדעל מליבאוויטש זצ"ל ע"ש שהאריך ג"כ בפלפולו מאוד והביא כמה ראיות שהוא איסור גמור להשחית זקנו אפילו במספריים שלא כעין תער וגם יש בו עוד לאו דלא ילבש גבר וכו' ע"ש".
אולם אף שהחמיר כדעת המחמירים, יש הרבה מאד שמקילים, ולכן כל הציבור אין חייב להחמיר כשיטתו.
ח. כתב בדרכי תשובה (סי' קפא ס"ק יז)
"אבל במספרים מותר. עי' בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קנ"ט שכ' וז"ל אבל אשר הרעיש שם נגד מגולחי הזקן לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה וכו' ומה שרמז לספרי המקובלים שכתבו שלא להושיט ידיו בזקנו כלל אין לנו עסק בנסתרות אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ איטאליא וכו' ונתלים באילן גדול ר' מנחם עזריה בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא הי' מגולח מבלי השאיר שערה אחת וכן העיד עליו היש"ר מקאנדיא באילים שלו וכו' והנה זה ברור ונכון כי אולי הי' תחלת מנהגם באיסור הי' בו משום חוקי העכו"ם אבל אחר שנהגו כבר לגלח וכו' ע"כ צריכין אנו ללמוד זכות וכו' וכיון שהותר הותר והמחמיר קדוש יאמר לו והמקיל לא יאמר עליו מקור משחית ח"ו עכ"ל הנה מה שהעמיד החת"ס יסוד על האומרים שאבי המקובלים הוא ר' מנחם עזריה הי' מגולח זקנו מבלי השאיר שערה אחת וכפי הנראה שהעמיד היסוד בזה ע"ד הבאר עשק בתשו' סי' ע' שכתב שכן דרש וחקר על מנהג הרמ"ע זצללה"ה והגידו לו שהי' מסתפר בדיקני' כמנהג מדינת איטליא וכ' שם לחלק בין יתבי ארעא קדישא ובין אנשי חו"ל עיין שם אמנם הנה במחכת"ה נעלם ממנו לפי שעה תשו' דברי יוסף (להגאון מוהר"י אירגאז ז"ל) סי' כ"ה שהביא דברי הרב באר עשק בתשו' זו וכתב עליו דכד נייח ושכיב כתב תשובה זו והסתירה מבוררת וכו' ועוד אני חקרתי על זה ממהור"ר בנימין הכהן נ"י בעיר רגייו יע"א והשיב לי וז"ל דברי בעל הבאר עשק אין ראוי לסמוך עליהם כי כבר התעשקו עמו בעלי הוראה מכמה תשובות שבאו שם דלא כהלכתא ואני ראיתי במנטובא צורת הרמ"ע זלה"ה והוא בזקן מלא על כל גדותיו והרי זה הכחשה בגופו של עדות וכו' או שמא איש חולני הי' הרמ"ע זלה"ה שאם לא הי' מספר הי' בא לחולי כבד ומש"ה לא הנהגו עצמו לקיים מצוה זו ע"פ פנימיותה וכו' וסיים שדברי החכם בתשו' זו הם בלי טעם וריח והפוך הקערה על פיה שארי לי' מאריה ולא תהי' זאת לפוקה וכו' עכ"ל".
ואף שהחת"ס למד מהרמ"ע מפאנו ויש מכחישים את דבריו. בכ"ז דבריו עומדים להיתר בדורנו.
ממשיך הדר"ת: "איברא כי הגה"ק בתשו' צ"צ החדשות חיו"ד סי' צ"ג האריך טובא בעיקר ההלכה והעלה בראיות בדברי הש"ס והביא כן מדברי הרשב"א בתשובה דעיקר לדינא דאסור מן התורה לגלח הזקן אפי' במספרים שלא כעין תער ודברי הרשב"א נעלם ממרן הב"י ואלו הי' ראה הב"י תשו' הרשב"א הוי הדר בי' ועיי"ש באריכות בפלפולו בכמה דפין וסיים וז"ל וכיון שנתברר שהכהנים בפאות הזקן והראש אסורים לגלח במספרים שלא כעין תער כלל וכלל לא א"כ ה"ה בפאות הזקן דישראל דהא השוו זה לזה מג"ש וכו' והרד"ק שם כתב שזה מנהג שהיו נוהגין כן שלא לגלח השער א"כ גם לדבריו מנהג שנהגו בו אבותינו מזמן קבלת התורה עד עתה א"א להתירו ח"ו מכ"ש שיש לומר שאינו מנהג לבד כי אם איסורא איכא עכ"ל ועיי"ש עוד בדבריו בחיבורו על המשניות בסוף מס' מכות שהרבה ג"כ להביא ראיות לאסור עיין שם באורך וכן במעשה רוקח (להג"מ אלעזר מאמשטרדם זצ"ל) במס' מכות ובשו"ת מכתב לדוד להג"מ דוד פארדו זצ"ל כתבו לאסור אפי' במספרים כמו שהבאתי דבריהם לעיל בסי' זה (ס"ק ב') בתשו' צ"צ שם ועיי"ש עוד שאוסר במספרים גם מטעם לא ילבש גבר כמו שביאר שם בארוכה ונביא דבריו להלן בסי' קפ"ב (ס"ק י"ח) עיין שם שוב ראיתי בקונט' תורה מציון שנה ז' חוברת ב' סי' י"ד שהאריך בזה רב אחד ושפך סוללה על המקילין וסומכים עצמם ע"ד הח"ס בדבר עדותו של הרמ"ע מפאנו שאין ממש בעדות זה וגם בגוף דבריו בודאי אם הי' רואה הח"ס דברי הרשב"א בתשו' שהביא הצ"צ שם ודברי תשו' דברי יוסף הנ"ל לא הי' כותב ככל מה שכתב בזה עיין שם וכה ראיתי בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' נ"ה דף מ"ב סוף ע"א שכ' שם לענין הגזירה שילבשו ישראל מלבושי נכרים וז"ל וגם נראה כי יראו השרים אשר ילבשו ישראל כמותם ולא השיגו מגמתם בפקודה ההוא ואמרו כי הי' הרצון גם לגלח פאת זקנם וזה ודאי גם ע"י מספרים יש בו עכ"פ משום ובחוקותיהם לא תלכו עכ"ל וכן כתב בהיכל הברכה ואוצר החיים על החומש פ' קדושים מצוה רנ"ג וגם במצוה רס"ג כי גם במעביר זקנו ע"י סם יש עכ"פ איסור לאוין דלא ילבש גבר וגם ובחוקותיהם לא תלכו עיין שם ועי' בדברי בני הרב שליט"א בשו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' מ"ח שהאריך בזה לבאר דברי האחרונים ז"ל הנז' המחמירים בזה עיין שם באריכות, וגם בדברינו לעיל סי' ב' (ס"ק פ"ט) ובסי' זה לעיל (ס"ק ב') ובסי' שלאח"ז (ס"ק י"ח) וגם להלן (ס"ק י"ח וי"ט)".
"במספרים מותר. עפת"ש מ"ש מהבית הלל והנו"ב ועי' בס' יפה ללב חלק ה' אות ב' שכ' דמ"מ מפני מראית העין יש לאסור במספרים כעין תער כשגזזו המספרים סמוך לבשר או ע"י סם אפי' לבחורים שהן פנויין בלא אשה אף שעושין רק מפני הבושה וכ"ש לנשואין וילדו להם בנים עיין שם ועי' בבית מאיר שכ' כן בשם הריטב"א דמשום חסידות יש ליזהר שלא יעשו גם כעין תער מפני חשד הרואים עיין שם ועי' בס' עין יעקב על העין יעקב בחידושיו לע"ז דף ב' ע"ב שכ' תוכחת מגולה להמקילין בזה שהזקן הוא א' מסימני טהרה של ישראל ואותן המשחיתים ומסירין פאת הזקן מסירין מפניהם סי' טהרה שלהם עיין שם לדרכו".
ואף שיש בדבריו להחמיר, למעשה הביא אחרונים שהקלו.
ט. למעשה, המחמיר לשייר עדיף אבל אי אפשר לאסור את המגלחים במכונת גילוח כשאין בה משום תער. כך השיב בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג סי' תיב):
"נשאלתי מהחכם השלם הדיין המצויין והכולל כמה"ר ר' חיים חורי הי"ו אם מותר לגלח הזקן במספרים כעין תער?"
"תשובה לדינא מרן מתיר במספרים כעין תער כמבואר בסי' קפ"א סעיף יו"ד, ולרבים יש להורות כדעת מרן, ואם כן אם המכונה המשתמשת בליכתריסיתי [בחשמל] היא עושה בשני הזוגים בבת אחת כמו השמוש במספרים, יש להעלים עין מהעושים כן, ואם מרוב המהירות זוג משני הזוגים פועל ומגלח לבדו הא ודאי דזה תער גמור ואסור מדינא בפשיטות, ולהיות כי אין דבר זה מצוי אצלינו לא נוכל לדעת מה טיבה של מכונה זו".
מסקנה
מי שנהג להתגלח במכונת גילוח נוהג כדין (שנבדקה ונמצא שמגלחת כעין מספרים), והמחמיר להשאיר זיפים או זקן קדוש יאמר לו.