חבל נחלתו כ מט

<< · חבל נחלתו · כ · מט · >>

סימן מט

עלי בצל שגדלו בסל הירקות בבית

שאלה

מי שקנה בצל והניח בארון ירקות בבית, ולאחר זמן מה ראה שעלו עלים מן הבצל והוא רוצה לאוכלם ללא הבצל עצמו, האם צריך להפריש עליהם תרומות ומעשרות (ובשבת אם הם טבל הם מוקצים), ומה ההבדל בינם לבין נבטים שהנביט בבית כדי לאוכלם?

תשובה

א. נאמר בכלאים (פ"א מ"ט וכן בשבת נ ע"ב, עירובין עז ע"א ועוד): "הטומן לפת וצנונות תחת הגפן, אם היה מקצת עליו מגולים – אינו חושש [נא ע"א] לא משום כלאים, ולא משום שביעית, ולא משום מעשר, וניטלין בשבת!"

מפרש הרא"ש (כלאים פ"א מ"ט): "ולא משום מעשרות – אם היו משנה שנייה שדינה מעשר שני ונכנסו לשלישית והוציאו ספיחים אין צריך ליתן מהם מעשר עני".

עולה מפי' הרא"ש שעלים שגדלו אחר הטמנה אינם צריכים הפרשת תרו"מ נוספת. ובמקרה שלפנינו שאפילו לא טמנם קל וחומר שאין חייב במעשר.

ב. העיר הגרי"ש אלישיב (שבת נא ע"א):

"ולא משום מעשר. וצ"ב, דהרי בהכרח איירי שכבר עשרוהו, דאל"כ הרי פשיטא דחייב במעשר, [דפשוט דלא נפקע החיוב מעשר משום ההטמנה], וא"כ מאי רבותא דאינו חייב במעשר, ואיזה צד יש דמשום דהטמינו בקרקע יתחייב במעשר מחדש".

"והביאור י"ל, דיש לחשוש שמא ניתוסף בפרי חלק נוסף, וד"ז הרי לא נתעשר מעולם, והלכך ס"ד דיתחייב לעשר משו"כ, וע"ז קמ"ל מתני' דאין חושש לעשר אפי' חלק זה, והטעם דבאמת אינו צריך לעשרו משום דחשיב כאילו ניתוסף שלא ע"י זריעה, וכהניחו ע"ג החלון והוסיף מהלחלוחית, דאי"צ לעשר התוספת, משום דאין כוונתו לזריעה. וה"נ כיון דכוונתו להטמנה ולא לזריעה אי"צ לעשרו, אמנם בנתכוין לזריעה אפי' במים והוסיף, חייב במעשר, [והא דקאמר דבמים חייב במעשר היינו כשכוונתו לזריעה (וגם אין עליו מבחוץ)]".

עולה מהערת הגרי"ש אלישיב שהכוונה היא הקובעת ולא המציאות של פעולת הזריעה, ועל כן גם אם הוסיף ללא זריעה במים בכוונת הוספת הירק של עלי הבצל חייב כזורע.

ג. וכך פרש את המשנה בכלאים ר' עובדיה מברטנורא: "לא משום כלאים ולא משום שביעית – לא משום זורע כלאים ולא משום זורע בשביעית. אי נמי אפילו הוסיף מאתים משום כלאים שרי דלאו דרך זריעה [הוא] ואם היה מששית ונכנסו לשביעית והוציאו ספיחים כדרך שמוסיפים הבצלים בתלוש, אין בהם משום ספיחי שביעית".

"ולא משום מעשרות – אינו חייב לעשר כשיתלוש אותם ממקום שהטמינם דכתיב (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ, והאי לאו זריעה היא".

משמע ממנו מפני שאין זו דרך זריעה ולא התייחס לכוונתו כלל.

ד. והעיר התוספות יום טוב:

"לא משום כלאים – כתב הר"ב כדרך שמוסיפין הבצלים בתלוש. וז"ל התוס' בשבת דף נ אומר ר"י דרגילות הוא שמתוספים מחמת לחלוחית הקרקע כמו שאנו רואים שומין ובצלים שמתוספים אפילו כשמונחים בחלון. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם במ"ט פ"ב דשביעית1".

ואם כן תוספות עצמם מזכירים שבצל מוסיף עלים ופוטרים ממעשר.

ה. פרש רש"י (שבת נא ע"א): "ולא משום מעשר – דנימא בטלה לה אגב קרקע, והרי הוא כלוקטה מתחלה, ויהא צריך לעשר על הנוסף, שמא ניתוסף".

והוסיף רש"י בעירובין (עז ע"ב): "ולא משום מעשר – לשמא נשרש וניתוסף, ואם היה חושש למעשר – צריך לעשר את תוספתו ליכא למיחש להכי דלא נשרש".

משמע מרש"י טעם אחר שירק שנטמן פטור מתרו"מ, לא משום שאין כוונת השרשה, אלא משום שלא היתה השרשה על אף שיצאו עלים חדשים.

ו. וכן כתבו תוספות (נ ע"ב):

"הטומן לפת וצנונות כו' – ע"כ בשלא השרישו מיירי דבהשרישו לא היו ניטלין בשבת ואם תאמר בשלמא כלאים ושביעית איצטריך לאשמעינן דלא גזרינן כשמתכוין להטמין אטו דילמא אתי לנוטעה, אבל מעשר אמאי נקטיה דאפי' השרישו לא שייך מעשר כיון דליכא תוספת ואי נקטיה דשרי לעשר מן התלוש ממקום אחר עליו או לעשותו מעשר על התלוש ולא חיישי' דילמא אתי לעשר מן התלוש על המחובר או להפך א"כ הוה ליה למינקט תרומה דבכל דוכתא רגיל להזכיר תרומה על זה כדאמר (תרומות פ"א מ"ה) אין תורמין מן התלוש על המחובר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין, ואומר ר"י דרגילות הוא שמתוספין מחמת ליחלוחית הקרקע כמו שאנו רואין שומין ובצלים שמתוספין אפי' כשמונחין בחלון ועל אותו תוספת קאמר דלא בעי לעשורי ודוקא נקט הטומן אבל במתכוין לנטיעה חושש משום כולן".

ומשמע מדבריו כהסבר הגרי"ש אלישיב, שהכונה היא הקובעת ולא ההשתרשות בפועל לא לחיוב ולא לפטור.

ז. הרמב"ם (הל' מעשר פ"א הי"א) כתב: "בצלים שהשרישו זה בצד זה אפילו השרישו בקרקע עלייה פטורין מן המעשרות, נפלה עליהן מפולת והרי הן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה וחייבין במעשרות".

מהרישא של דבריו ניתן להוכיח שכונה קובעת לפטור ממעשרות. ומסיום דבריו משמע שאם לא טמנם אלא נפלה עליהן מפולת והשרישו חייבים במעשר, ולכאורה דבריו סותרים מן הרישא לסיפא. ונראה שכאשר יש אדמה על הבצלים, לא מספיקה כוונה שלא ישתרשו אלא צריך מעשה, ולכן רק אם טמנם בכוונה שלא ישתרשו מועילה כוונתו שלא יתחייבו במעשרות.

ובאר הרדב"ז: "בצלים שהשרישו זה בצד זה כו'. פרק בתרא דמעשר בצלים שהשרישו בעלייה טהרו מלטמא נפלה עליה מפולת והרי הן מגולין הרי אלו כנטועים בשדה ואמרינן עלה בירושלמי ר' יוחנן בשם ר' ינאי ערימה של בצלים שהשרישה שתולש מהן בשבת ואינו רוצה בהשרשתן א"ל ר' שמעון בן לקיש מאי איכפלה שבת לגבי מעשרות לא תנן אלא אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות וניטלין בשבת ע"כ".

משמע מהרדב"ז שהכוונה היא הקובעת. והר"י קורקוס הביא מן הירושלמי שאעפ"י שהם בחזקתם למעשרות וכו' אמנם לגבי טהרת זרעים התורה ריבתה שטהור אם השריש אף ללא קרקע.

ח. בשו"ת מאמר מרדכי (כרך ג או"ח סי' יב) דן בנבטים לדיני ברכה ותרומות ומעשרות והביא את הסוגיא בשבת ורש"י ותוס' ואח"כ הוכיח שאם מתכוין שישתרשו, או שיצמחו גידולים – חייב בשבת ובמעשרות וכו'.

וז"ל הגר"מ אליהו: "ועיין בשו"ע (או"ח סי' שי"א סעי' ח') שפסק: '...הלכך צנון שטמן בארץ ומקצת עליו מגולין ולא השריש וגם לא נתכוון לזריעה נוטלו אעפ"י שבנטילתו מזיז עפר ממקומו ואעפ"י שהוסיף מחמת לחות הקרקע – מותר'".

"נמצאנו למדים שגם מרן חושש אם האדם התכוון לזריעה, ולדעתו אם התכוון לזריעה אפי' אם לא השריש – אסור. ולאפוקי מה שכתב המג"א שם (ס"ק כ"ב) שלדעתו אפי' התכוון לזריעה אם לא השריש – מותר".

"וכן פסק בשו"ע (סי' של"ו סעי' ו'): 'עשבים שתחבן בעפר מבעוד יום כדי שיהיו לחים – מותר לאחוז בעלים ולהוציאן, והוא שלא השרישו וגם צריך שאינו רוצה בהשרשתן, אבל אם נתכוון לזריעה – אסור'".

"גם מכאן מבואר שיש נפק"מ גדולה אם התכוון לזריעה. ונראה בנדו"ד של הנבטים, אעפ"י שעושים זאת לא בקרקע אלא במים, כיון שבשבת אין דין קרקע דווקא (כמו בשביעית) ומשרישים אותם ומתכוונים להשרשתן – אסור".

ומסיק: "נמצא שלפי דברי הירושלמי והתוס', העיקר הוא אם מתכוון שיושרשו ואכן השרישו, וכן אם מתכוון לזריעה כמו שכתוב בשו"ע. וכן מבואר בתוס' (שם) ובב"י (סי' שי"א וסי' של"ו) שאם נתכוון לזריעה אסור. ואינו דומה למה שהבצלים גדלים בחלון, כמו שאומרים התוספות, ששם איירי שלא מתכוון לזריעה ולא להשרשה".

ומוסיף בהמשך: "וכבר נתבאר בדברים דלעיל שאם נוטע לשם נטיעה ומשאיר את הבצלים לשם גידול ומתכוון לכך – אסור לתולשו בשבת וחייב בתרו"מ, אפילו שאינם בקרקע. ולפיכך חיטה שמנביטים אותה במיוחד כדי שתהיה ראויה לאכילה, ומכיוון שרבים הם המשתמשים בכך, הגם שאוכלים אותה כמות שהיא – אין לו דין כוסס אלא דין שאוכל דבר העשוי מחיטה, ונאכל כמות שהוא חי – ע"כ ברכתה מזונות וחייב בתרו"מ, ואם אדם מנביט חיטה בביתו או שאר נבטים – אסור לתלוש מהם בשבת".

ועי' דרך אמונה (ביאור ההלכה הלכות תרומות פרק ב ד"ה אוכל).

מסקנה

אף שמרש"י משמע שההשרשה בפועל היא הקובעת, האחרונים בעקבות הראשונים פסקו שהכוונה היא הקובעת, ועל כן עלים שבצלים הוסיפו פטורים ממעשרות.