חבל נחלתו כט מו
סימן מו
מסייע לגניבה
שאלה
ילדים (מן הישוב, ומחוצה לו) הלומדים בתלמוד תורה באים לקנות ממתקים במכולת הישובית, חלקם ברשות הוריהם וחלקם שלא ברשות הוריהם 'ומוסיפים' ל'כרטיס' בחשבון המשפחתי, או מחייבים את כרטיס האשראי של המשפחה (במסירת ספרות בלבד ללא כרטיס). מהתנהגות הילדים ניכר שלא קבלו רשות מהוריהם (מסתכלים לצדדים אם רואים אותם). האם הקופאי יכול להתעלם מהתנהגות הילדים המלמדת שהם עושים זאת בגניבה, או שצריך לומר להם: אינכם מורשים לקנות עד שאדע שהוריכם מרשים לכם. (ילדים שבאים לקניית שבת של המשפחה או עם כסף מזומן של כמה שקלים לקניית ממתקים אינם בכלל השאלה הזאת).
תשובה
א. אסור לסייע לגנב לגנוב, בכל אופן: לא לקנות ממנו סחורה גנובה, ולא לסייע בהוצאת הגניבה מבית הבעלים, ואף ממון שהגיע לגנב בעבירה אין ליטול ממנו בעסקאות כשרות 'ולהלבין' את הממון, וכן אין לחפות עליו ולהתעלם מן הגניבה. ואע"פ שהמסייע אינו נוטל חלק פעיל, ואינו עובר על לאו של גונב ממון.
ב. נאמר בבבא קמא (פ"י מ"ט): "אין לוקחים מן הרועים צמר וחלב וגדיים, ולא משומרי פירות עצים ופירות, אבל לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה, וכלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכולן שאמרו להטמין אסור ולוקחין ביצים ותרנגולים מכל מקום".
פרש הרמב"ם (בבא קמא פ"י מ"ט): "דברים אלו שהזהיר על קנייתן לפי שחזקתן גניבה בידם".
פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' שנח ס"א): "כל דבר שחזקתו שהוא גנוב, אסור ליקח אותו. וכן אם רוב אותו דבר שהוא גנוב, אין לוקחין אותו. לפיכך אין לוקחין מהרועים צמר או חלב או גדיים, אבל לוקחים מהם חלב וגבינה, במדבר אבל לא ביישוב. ומותר ליקח מהרועים ד' צאן או ד' גיזות של צמר מעדר קטן, או חמשה מעדר גדול, שאין חזקתו שהוא גנוב. כללו של דבר, כל שהרועה מוכרו, אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללוקחו; ואם לאו, אסור".
כלומר כל סחורה החשודה כגנובה אין לקנותה מן המוכרה. זה באופן כללי לגבי קונה דבר החשוד כגנוב. בשאלה שלפנינו אין סחורה גנובה אלא יש מכירת סחורה לגנב כאשר הוא משלם מכסף שגנב מאחרים.
ג. נאמר בבבא קמא (פ"י מ"א): "אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק".
פרש ר' עובדיה מברטנורא (בבא קמא פ"י מ"א):
"אין פורטין. אין מחליפים סלעים בפרוטות".
"מתיבת המוכסין. ליטול פרוטות מתיבתן שנותנים בה מעות המכס".
"ולא מכיס של גבאים. גבאי המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא. לפי שהן של גזל. ודוקא במוכס נכרי או מוכס ישראל שאין לו קצבה, שלוקח כמו שהוא רוצה. אבל מוכס ישראל שהעמידו אפילו מלך נכרי ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות, אינו בחזקת גזלן ופורטין מתיבתו. ולא עוד אלא שאסור להבריח מן המכס שלו, דדינא דמלכותא דינא".
"מתוך ביתו. של מוכס שהוא בחזקת גזלן".
"או מן השוק. אם יש לו מעות בביתו או בשוק שאינם בתיבת המכס. ואם חייב אדם פרוטות למוכס מן המכס בחצי דינר ואין לו פרוטות. נותן לו דינר כסף ומקבל ממנו פרוטות בשוה חציו ואף על פי שנותן לו מתיבת המכס, מפני שהוא כמציל מידו".
היינו ממון שהוא גזול (או גנוב) אפילו להחליף עם בעל המעות אסור, ולכן שולחני שמחליף מטבעות והן גזולות אין להחליף אצלו כיון שהוא 'מלבין' את הגזילה ע"י ההחלפה. מקרה זה קרוב יותר למקרה שלפנינו – הגנב גונב באשראי גנוב מהוריו – סחורה מן החנות.
ד. יש סיבה נוספת לאסור זאת על המוכר במכולת, (שהוא שכיר של המכולת) עפ"י הכלל: "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (גיטין מה ע"א, קידושין נו ע"ב).
הסביר בפי' חברותא (קידושין נו ע"ב) את המשל: "לאו עכברא גנב, אלא חורא גנב, משל הוא שעכבר הגונב תבואה ונותנו בחור שלו, אין הוא הגנב אלא החור, שאם לא החור לא היה גונב; ואף כאן, הגנב אינו הלוקח אלא המוכר, שאם לא הוא לא היה קונה הלוקח".
כלומר המעלימים עין מן הגניבה וקונים אותה הם הגורמים לגניבה. אף במקרה דילן, אם המוכרים במכולת לא היו מעלימים עינם שהעיסקה של אותו ילד הבא למכולת לקניית ממתקים היא חשודה ואין למכור לו – לא היתה מתבצעת הגניבה.
כתב בשו"ת הריב"ש (סי' קח) בענין אשה שבעלה השליטה בנכסיו, ואעפ"כ גנבה משל בעלה, ומכרה והרויחה ע"י רכוש בעלה: "ובאמת כי אותו הנפח שעשה לה שני מפתחות בהסתר פנים מן הבעל ולקח בערכם ממנה כפולה אחת (=מחיר כפול) ראוי ליענש על בלי הגיד לבעל. שכבר היה לו להבין שלא לחנם רבתה במחיר המפתחות אלא שהיתה כונתה לגנוב מנכסי בעלה, והנה הוא מסייע ידיה בזה, דלא עכברא גנב אלא חורא גנב. וכן המעידים שהיו קונים הסחורות ממנה בזול פחות משליש בערכם והיתה אומרת להם להעלים מבעלה גם אלה עשו איסור ואף על פי שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית. שלא לחנם היתה מוכרת להם בזול אלא שכך דרך הגונבים. וכבר אמרו ז"ל בפ' הגוזל בתרא (קיח:) שאפי' הדברים שמותר ליקח מן הרועים ומשומרי פירות ומן הנשים וכלם שאמרו הטמן אסור". והו"ד בבית יוסף (חו"מ סי' שנו).
עולה שהמסייע לגנב עובר באיסור לפני עיוור ואולי גם גניבה כאשר מאפשר לו לגנוב. ובודאי בשאלה שלפנינו שהוא מוכר לו בתשלום גנוב מהוריו הוא הופך להיות שותף בגניבה.
וכן כתב ביוסף אומץ (ח"א דיני שחרית שבת בבית הכנסת, סי' תרל) בענין 'חורא גנב':
"לכן יש להפריש הבחורים, והנערים המנוערים ממצוות, משתיית יין שרף בזמן הנ"ל, גם יש לענוש המוכר להם, כי הרבה קילקולים היין שרף גרם, לבטל תפילת מוסף בעשרה, וכמה בחורים שותים עד שהם שיכורים ושוכחים מלהתפלל מוסף, ואם תמצא לומר שלא ישכח והא שיכור אסור להתפלל, וגם גוזלים וחומסים כדי למלאות נפשם ותענוגי גופם. גם ידוע לאו עכברא גנב אלא חורא גנב, על כן ראוי להשגיח על זה".
כלומר לולא שהיו מספקים להם יין שרף לא היו נופלים לשכרות ולדבר עבירה.
וכן באר בערוך השולחן (חו"מ סי' שנו ס"א):
"אסור לקנות מגנב את הדבר שגנב ועון גדול הוא שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה כדאמרי אינשי לאו עכברא גנב אלא חורא גנב וגורם להגנב שיגנוב עוד שאם לא היה מוצא מי שיקנם לא היה גונב ולדעת הטור אסור לקנות ממנו שום דבר כמ"ש בסי' שס"ט וכן איסור חמור הוא לסייע לגנב בשום דבר כדי שיגנוב ולכן אומן שמבקשים ממנו לעשות דבר והוא מבין שהדבר הזה הוא לעסק גנבה אסור לו לעשותם ואם עשה ענשו חמור מאד ואפילו אם הדבר ספק אצלו אם זהו לגנבה אסור לסייע [ט"ז] ואשה שיש לה בעל ומבקשת לעשות לה מפתחות בלי ידיעת הבעל אסור לעשות לה דודאי כוונתה לגנוב [סמ"ע] ורגמ"ה תקן בגזירה חמורה שלא לקבל גנבות מעכו"ם וכמה קלקולים אירע עי"ז לאנשים אחרים הנקיים מזה ולכן יכולים לכוף למי שלא ישמע בכל מיני כפיות ואסור ליהנות מדבר הגנוב אם יודע שגניבה היא וגם לאחר יאוש אסור כמ"ש בסי' שס"ט סעיף ד' ע"ש".
ה. סיבה נוספת לאיסור הוא הנאמר במשלי (כט, כד): "חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד". נתבאר בתוספתא (בבא קמא פ"ז ה"ג): "חולק עם גנב שונא נפשו וגו' משלו משל למה הדבר דומה לאחד שטוען ויצא מבית חבירו מצאו אחד ואמר לו מה זה פלוני אמר לו טול חלקך ואל תגיד. לאחר זמן מצאו בעל גניבה אמר לו משביע אני עליך אם לא ראית אדם שטען כלים ויצא מתוך ביתי אמר לו שבועה שאיני יודע מה אתה סח על זה נאמר חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד". וכ"פ רש"י במשלי.
במקרה שלנו זהו ודאי חולק עם הגנב – הילד גונב מהוריו והקופאי במכולת יוצר רווח ממוני למכולת מן הכסף הגנוב.
חולק עם גנב הוא מדברים שתשובתם קשה.
כך כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ד ה"ג): "ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן:... (ב) והחולק עם גנב, שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח, ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו".
ועוד כתב הרמב"ם (הל' גניבה פ"ה ה"א): "אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב ועון גדול הוא שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח אינו גונב, וע"ז נאמר (משלי כ"ט כ"ד) חולק עם גנב שונא נפשו". ועי' ברמב"ם הל' גזילה (פ"ה הל"א).
וכן במקרה שלפנינו, אם לא היו נותנים לו לקנות במכולת לא היה גונב.
וכך כתב בשערי תשובה (לרבינו יונה, שער א אות נב): "אזכור לך מאשר דברו רבותינו בזה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (רי"ף יומא פרק ח): עשרים וארבעה דברים מעכבים את התשובה, ואלו הם:... ח] והחולק עם גנב".
כתב בחיבור התשובה למאירי (משיב נפש מאמר א פרק ד):
"ומזה המין מן הסבות, ר"ל סבת התעכב התשובה מצד שאיננו סר מהמשך אחר המדה ההיא מפני שאיננה גוף עבירה ולא ירגיש בהיות העון נמשך בעבותות המדה ההיא, החולק עם הגנב, כי הוא לא ירגיש לשוב מזה אחר שאינו גוף עבירה, מצד שאיננו גונב אלא שלוקח הדבר בדמים, ומן הפלא אם לא יביאהו עד גופה של עבירה, כי הלוקח מהגונב טועם טעם הגנבה מצד שלוקח בזול מה שלוקח ממנו וימשך אחר החמדה ההיא מעט מעט, שאם התמיד לקחת ממנו על פי ההזדמן סוף שישתדל על זה במקחיו לחפש ולחזר אחר הגונבים, כי ימתק לו לקחת מהם מפני הזול, וכשישתקע בענין זה ישתקע במדות החמדה עד שיגנוב הוא בעצמו, ויש שכלל זה באותם שהם גוף עבירה, ונכלל בדין מחטיא את הרבים, מפני שהוא סבת העבירה ההיא, על דרך אמרם [קידושין נ"ו ע"ב] לא עכברא גנב אלא חורא גנב, ועל דרך האריכם תמיד במסיע ידי עוברי עבירה, והוא לא ירגיש בחטאו אחר שאיננו מסית אותו בפרוש, ויהיה ממין הסבה השנית, ונכלל עונו בנתינת מכשול לפני העור, והר"ם ז"ל [הל' תשובה פ"ד ה"ג] כתב כן, אלא שהוא ע"ה כללה גם כן במין הסבה השלישית, ר"ל אותם שלא תמצא התשובה בהם, כי כשיתעורר לתשובה לא ידע למי יחזיר שאינו יודע גנבה זו של מי היא, אלא שהגנב גונב משל רבים ומביא לו והוא לוקח".
ותשובתו של החולק עם הגנב קשה מאד.
וכך באר המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התשובה פ"ח): "הי"א החולק עם הגנב, החטא כמו זה שאינו עושה דבר רק שחולק עם הגנב, אין ספק שהוא מוסר עצמו לגמרי אל החטא והחטא אדוק בו ביותר מתעצם בו ומעכב את התשובה, כמו דבר שהוא זר לגמרי שהוא מתעצם בחטא ודבק בו כך זה מתעצם בחטא, אבל הגנב עצמו מפני שיש לו יראה ובושת מן החטא לכך יש לו כפרה, אבל החולק עם הגנב אין לו יראה ואין לו בושת לכך מתעצם בו החטא".
נמצא שהחולק עם הגנב תשובתו קשה ביותר. ומוכר במכולת שאינו יודע מי הם ההורים שנפגעו מהתעלמותו – תשובתו ג"כ קשה ביותר. במידה מסוימת התשובה כאן קשה כי הוא לא ילך ויחזיר כסף להוריו, שהרי לא נהנה מן הגניבה. ואע"פ שהוא אישית אינו מרויח מהגניבה שהרי הרווח הכספי על מכירת מוצר שייך למכולת, ואף אינו מקבל הוספה על מכירות יתירות בכ"ז הוא חולק עם הגנב.
ו. נראה לי שראוי לתקן תקנה בישוב שילד או נער עד גיל מצוות (שאין לו חשבון פרטי במכולת), רשאי לקנות במזומן בלבד, בין אם הוא מן הישוב ובין אם מחוץ לישוב. וילד מן הישוב יכול להביא פתק עם הרשאה של הוריו לתאריך הקניה ולגובה הקניה. ובכך יינצל המוכר מכל סיוע לגניבה.