חבל נחלתו כט מג
סימן מג
חמישה ששאלו רכב וארעה להם תאונה
שאלה
חמישה בחורי ישיבה נסעו לשבת לרבם, הם שאלו רכב מאחד האברכים. רק לאחד מהם יש רשיון נהיגה. בנסיעתם חזור, אחד הבחורים אשר ישב ליד הנהג וכיוון אותו עפ"י תוכנת 'וויז' הטעה את הנהג, וקרתה תאונה ברכב.
מי חייב לשלם למשאיל על התאונה ברכבו וכן האם יש הסדר תשלומים ביניהם?
תשובה
א. יש כאן שתי מערכות נפרדות:
1) השואלים מול משאיל הרכב – חמישה ששאלו רכב ולא החזירוהו, או שהחזירוהו לאחר תאונה.
2) השותפות בין השואלים על הרכב.
ב. את המשאיל לא מעניין מה הסיבה שהשואלים עשו תאונה ברכבו, הוא השאיל לחמשת הבחורים את רכבו ורוצה את רכבו תקין, וכולם חייבים לו כל אחד חמישית מהנזק, כדין שותפים ששאלו, שכל אחד חייב בחלקו וערב לשאר החלקים של חבריו.
כך כתב בשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' קעא): "אלא שיש לדקדק חיובו של השותף האחד לענין הלכה מאי זה צד הוא אם מצד שליחות או מצד ערבות שלפי הנראה מדברי רש"י ז"ל בפי' בפ' המפקיד (ל"ד ע"ב) נראה ששני שותפים ששאלו אין חל על אחד מהם חיוב אלא בחצי והכי מוכח בגמרא דילן התם. ולכאור' נראה קשיא מאי דאמרי' בגמ' דמערבאי בהא מילתא וכדכתיבנא. ותירץ הרמב"ן ז"ל דלא קשיא מידי בודאי חיובא דשותף שני לית' אלא מתורת ערבות וכל כמה דמשכח נכסי לשותפיה אחרינא לית עליה חיובא אלא על פלגא דמטי לי' ובהא איירי בפ' המפקיד אבל ודאי אי לא מצי לאפרועיה משותף האחד חוזר על שותף שני בדין ערב וכדמוכח האי ירושלמי".
וכ"כ בפלפולא חריפתא (בבא מציעא פ"ח סי' א אות ב) בשם הר"ן שכל אחד אחראי חוץ מחלקו אף על הכל מדין ערב.
ולכן כלפי המשאיל הם חייבים כולם לשלם את חלקם בנזק של הרכב כדי שהוא לא יפסיד מגמילות החסד שנהג בהם.
ג. מערכת השותפות. אם הרכב נאנס כגון שיצא מישהו מכביש עפר לכביש הראשי ונכנס ברכב, הם צריכים כולם להשתתף באונס שקרה לרכב השאול, כי כולם שותפים במידה שווה.
אולם, שותפים שאחד מהם פשע בשותפות או הזיק למה שהשתתפו בו ולא נהג בה כראוי – הוא חייב וכל שאר השותפים פטורים.
כאמור בבבא קמא (י ע"א): "מסר שורו לחמשה בני אדם, ופשע בו אחד מהן והזיק – חייב!"
וכן עולה מן הרמב"ם (הל' שלוחין ושותפין פ"ה הל' א–ב). ועי' מל"מ (שם הל' ב), וערוך השולחן (חו"מ סי' תי סל"ז).
במקרה הנוכחי הנהג פשע, גם אם ה'עוזר' בנהיגה הטעה אותו – כיון שהוא הנהג הוא מחליט היכן ואיפה לנסוע, ולכן הוא זה שגרם לתאונה ולא שאר הנוסעים, ואפילו לא חברו שישב לידו והטעה אותו. ואפילו אם הכניס אותו לכביש חד–סטרי, החבר אינו הנהג ולא יודע את חוקי התנועה, ועל הנהג לבדוק אם ההוראות שהחבר מעביר לו מתאימות לתמרורים בשטח. ולכן הוא חייב בתשלום התאונה – כלפי שאר השותפים. היינו, כל מה שהם שילמו למשאיל הוא חייב לשלם להם כדין שותפים שאחד מהם פשע (ואת החלק שלו בתשלום למשאיל הוא ישלם ישירות למשאיל).
ד. מה שכתבנו הוא מצד הדין, לפי הבנתי. אולם בבבא מציעא (ל ע"ב) נאמר: "דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. ...אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין".
כיון שהנהג שאל איתם את הרכב והיה שלוחם לנהוג, ולא קיבל על כך שכר, וכולם נהנו מנהיגתו, אף שהוא אחד מן השואלים ופשע ברכב. סו"ס הם נהנו מנהיגתו ורוצים להישאר חברים ביניהם, ולכן נראה שלפנים משורת הדין ראוי שכולם ישתתפו בתשלום בסכום משמעותי שיסיר את העול מעל הנהג שהינה את כולם בנהיגתו.
בכמה ישתתפו – יחליטו ביניהם, אבל ודאי ראוי שכולם ישתתפו בתשלום הנזק לרכב.