חבל נחלתו כט כד
סימן כד
בל תוסיף בנר חנוכה
שאלה1
כתב הפרי מגדים (או"ח, פתיחה כוללת ח"א סעיף מ):
"והנה במצות דרבנן שייך בל תוסיף כמו בחנוכה נר אחד והמהדרין מוסיפין כו', ואם נאמר כתוספות ראש השנה י"ו ב' [ד"ה ותוקעים] וכ"ח ב' [ד"ה ומנא] בעשיית המצוה פעמיים ליכא בל תוסיף אתי שפיר, ואם נאמר כחידושי הרשב"א [שם טז, א] ושאר פוסקים דאף כהאי גוונא עובר בל תוסיף, נאמר בדרבנן ליכא בל תוסיף".
היינו הפרי מגדים לוקח את נר חנוכה כמקרה מבחן: האם יש בל תוסיף במצוות דרבנן. הוא מניח שהדלקת נרות היא תוספת (אע"פ שחכמים קראו לה הידור מצוה) ודן עפ"י כללי הראשונים. לאותם ראשונים הסוברים שחזרה על אותה מצוה (מן התורה) פעם שניה אינה בגדר בל תוסיף ניתן לומר שיש בל תוסיף במצוה דרבנן, ואך בנר חנוכה התירו. ואילו לאותם ראשונים הסוברים שאסור לחזור על אותה מצוה דאורייתא פעם שניה משום בל תוסיף, צריך לומר שאין בל תוסיף במצוות מדרבנן, שהרי בנר חנוכה מדליקים כמה וכמה נרות.
ויש לתמוה על הפמ"ג: הרי חכמים כתבו לנו שהוספת הנרות היא משום הידור, ולא סתם תוספת ותקנו לה ברכה, וא"כ מדוע יחשב כמוסיף על מצוה דרבנן?! וכך אמנם כתב בערך שי (יו"ד סי' רצא).
תשובה
א. במצוות דרבנן יש שני עניינים הנוגעים בבל תוסיף. ראשית עצם זה שחכמים הוסיפו מצוה על תרי"ג מצוות ועל כך הראשונים השיבו שאם התוספת היא מלכתחילה רק דרבנן ולא קבעוה כד"ת אלא כמצוה מדרבנן – אין בה בל תוסיף, (עי' רמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ט). ונקודה שניה האם במצוות דרבנן עצמן יש איסור בל תוסיף, ובה עוסק הפמ"ג. דעתו של הפמ"ג שתוספת הנרות כל יום היא בגדר בל תוסיף לא מקובלת על האחרונים.
ב. כתב המהר"ל בגור אריה (דברים ד, ב): "וכל מצות דרבנן, כגון נר חנוכה, אין הכוונה להוסיף על התורה, רק לעשות זכר לנס, ואין הוספה על מצות התורה. וכן כל מצות דרבנן, אינם הוספה על התורה, דלא הוי "לא תוסיפו" רק כאשר מוסיף על התורה להיות שוה עם התורה, אבל לעשות גדרים וסייגים – אין זה תוספות, שלא ישוו עמהם".
לכן עצם הוספת מצוה דרבנן, אין בה משום בל תוסיף.
אמנם בשו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' עג) חלק וס"ל שלפי הרמב"ן אין לתקן אף מצוה מדרבנן אא"כ יש לכך מקור בתורה וז"ל:
"מבואר מדברי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דבאמת גם אמקרא מגלה לולי שהי' להם רמז מה"ת לא היו יכולין לתקן זה משום דהו"ל בכלל בל תוסיף וזה דלא כח"ס ומהר"ם אלשק"ר והמג"א וראי' להפ"ח ז"ל ועיין רש"י מגילה י"ד חוץ ממקרא מגילה וא"ת נר חנוכה כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרדכי היו חגי זכרי' ומלאכי ע"כ. ולפום ריהטא נראה כוונתו לישב בזה דבתורה כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש ובימי חנוכה כבר פסקו הנביאים ואפשר לחדש. אמנם המהרש"א ז"ל בח"א פי' דלא בעי למימר כיון שפסקו הנביאים הי' להם רשות להוסיף נר חנוכה דאין שום סברא שיהא לחכמים כח יותר מהנביאים אלא דבנר חנוכה נמי מצאו חכמים רמז בשום דרשה רמז בתורה כדאיתא במדרשות ע"כ".
"ומכאן צ"ע אמנ"ח מצוה תנ"ד שכתב דבנר חנוכה ונט"י לא שייך בל תוסיף כי התורה נתנה רשות לחכמים לתקן תקנות הן בקום ועשה הן בשוא"ת לפי הזמנים ולא ראיתי בדברי הראשונים שיהיה זה בכלל זה כי הלאו הזה אינו אלא שלא נוסיף במצוה של תורה איזה הוספה וכו' וכתב עוד אבל מה שלא צוה אז ונתחדש אח"כ הסיבות שחז"ל הסכימו לתקן כגון נ"ח ע"י נסים בימי יונים וכדומה דלא הי' אז זמנם אין שום גרעון בהציווי של האדון ב"ה ולא שייך בל תוסיף ע"כ. ודברים אלו תמוהים הם חדא דלא הרגיש ברמב"ן ומהרש"א הנ"ל שכתבו להדיא היפוך דבריו דגם במגילה ונ"ח איכא ב"ת לולי שגלתה לנו התורה וכבר ראיתי בטל תורה מגילה שהקשה לו כן. והשנית דלא דמי נט"י לנ"ח דנטילת ידים הוה גזרה בכלל גזירות חז"ל משום טומאה וזה ודאי ביד חכמים לתקן שהוא בכלל משמרת למשמרתי אבל מצות נ"ח שהוא יום טוב בלי שום גדר אלא לתקן יום טוב לשם יום טוב אסור לתקן בעצמו דהו"ל כבדא יום טוב מלבו אם לא ע"פ רמז בתורה וצ"ע".
ג. כך כתב המנחת חינוך (פרשת ראה מצוה תנד אות א): "והנה כמה מצות שהוסיפו חז"ל כגון נר חנוכה ונט"י וכדומה שהם דברים חדשים, ולא הוסיפו במצות התורה נראה דודאי לא שייך ב"ת כי התורה נתנה רשות לחכמים לתקן תקנות הן בקום ועשה הן בשוא"ת לפי הזמנים. ולא ראיתי בדברי הראשונים שיהי' זה בכלל זה ויתרצו הדברים כי הלאו הזה אינו אלא שלא נוסיף במצוה של תורה איזה הוספה".
"וגם לפי הטעם שכ' הרהמ"ח דהאדון ב"ה בתכלית השלימות וכל ציווי' בתכלית השלימות והתוס' בהם חסרון וזה שייך במצות שצוה אז והוא ית' צוה בודאי הם בתכלית השלימות אבל מה שלא צוה אז ונתחדש אח"כ הסיבות שחז"ל הסכימו לתקן כגון נ"ח ע"י הניסים בימי יונים וכדומה דלא הי' אז זמנם אין שום גרעון בהציווי של האדון ב"ה ולא שייך כלל ב"ת. אדרבא נצטווינו שלא נסור מדבריהם בלאו דלא תסור ובעשה על פי הדבר וכו' כמבואר בר"מ ובראשונים אכ"מ. ול"מ במה שחז"ל מתקנים דהתורה צותה לשמוע דבריהם, אלא אפי' יחיד כגון שנעשה לו איזה נס וקובע לעצמו שיקרא הנס בכל שנה או שיעשה משתה התעלה על דעתך דהוי מוסף מצוה דזה אין גרעון במצות התורה וז"פ. אך לשיטת הר"מ בסייג שאם אומרים שהוא מה"ת הו"ל ב"ת ה"נ במצוה חדשה שאם הב"ד אומרים שהמצוה זו הוא של תורה עוברים בבל תוסיף. אך אפשר לומר דדוקא בגוונא שצייר הר"מ גבי בב"ח דבפסוק כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ומפי השמועה למדו דבכלל הכתוב הזה ה"ה כל מיני בהמה וכל מיני חלב והם אומרים שגם בשר עוף הוא בכלל הפסוק הזה אף על פי שלא נתפרש כמו בשר שאר בהמות וחיות דג"כ לא נתפרשו עוברים על' ב"ת דהם מוסיפים בכתוב. אבל איזה דבר חדש הן תקנה בקום ועשה והן סייג בשוא"ת שאינם יכולים להסמיכו לקרא כלל אפי' אם אומרים שהם מה"ת מאי איכפת לן זיל קרי בי רב הוא דאינו מבואר כלל בתורה ואינם עוברים בב"ת אם הם אומרים שהם מה"ת רק בדבר שנוכל להסמיך אל הכתוב אבל בדבר שידוע הוא שאינו בכתוב כלל לא שייך ב"ת כלל אף שאומרים שהוא מה"ת כנ"ב".
וא"כ פשיטא ליה שלא שייך כלל בל תוסיף בהוספה במצוה מדרבנן לעשותה כמה פעמים (וכן כתב אף במצוה מן התורה לכל הראשונים שאין בחזרה על מצוה בזמנה ב"ת עי"ש).
ד. כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (משיב צדק אות מה) ביחס להסתפקות הפרי מגדים:
"ובאמת בנר חנוכה בלאו הכי לדעתי לא קשה כלל דהרי הא דמהדרין נמי חכמים אמרוהו בברייתא, ובית שמאי ובית הלל נחלקו שם במהדרין מן המהדרין כיצד עבדי. משמע דתחילת התקנה כך היה שכך קבעו חכמים המצוה חיוב לכל אחד על כל פנים נר אחד ומהדרין יוסיפו והוספתם מצות הידור יש בו אלא שזה אינו מצוה חיובית רק כמצוה של רשות שנתבאר לעיל, דמכל מקום העושה הוא עביד מצוה דרבנן בהידור זה דאם לא כן מה בצע להדר, ואם כן שפיר גם זה בכלל אשר יורוך דתורה ציותה לעשות כהוראת חכמים גם במצוה של רשות שתיקנו שהמהדר יעשה כך ויהיה נחשב למהדר במצוה".
"ולפי מה שכתבתי לעיל גם ישיבת שמיני בסוכה הוא מצוה של רשות ומכל מקום העושה שפיר מקיים מצות חכמים וגם מצות התורה דעל פי אשר יורוך ולא תסור, וכמו שכתבתי לעיל דאפילו למאן דאמר מברכין אשר קדשנו במצותיו וציונו יש לומר כן והכי נמי במה שאמרו חכמים דזה נחשב למהדר במצוה דידהו כיון דהמהדר עושה מצוה בהידורו מדרבנן שאמרו דמהדרין יעשו כך, ממילא גם אי מכוון למצות ה' ליכא בל תוסיף דהרי הוא באמת מצות ה' גם כן ואין ראיה משם כלל לענין מוסיף מדנפשיה בדרבנן".
לפי ר' צדוק אין בשום הידור מצוה משום בל תוסיף.
ומקשה ר' צדוק הכהן מלובלין – על דברי הפמ"ג (משיב צדק אות מו):
"והיה נראה לי ראיה להיפך דשייך גם בדרבנן מדברי גאון שמביא בתשובת הרשב"א (סימן צ"א) אהא דספק התפלל אל יתפלל שפירש דאינו רשאי משום דהוה ליה בבל תוסיף ומוציא שם שמים לבטלה עד כאן, משמע דיש איסור בל תוסיף בתפילה דרבנן וזה קושיא לפרי מגדים בנר חנוכה דשני תירוצים שלו הם גם הכא דעושה המצוה שני פעמים וגם אינו לסייג ועל כרחך צריך לומר שם כמו שכתבתי".
"ומההוא דהתם נמי צריך לומר כמו שכתבתי לר' יוחנן שם דלואי שיתפלל כל היום (ברכות כ"א א) והך לואי אינו שום חיוב ואפילו שיהיה על דרך מהדרין דגבי נר חנוכה לא מצינו, ולפי דעת פרי מגדים גם לר' יוחנן איך הותר כל היום כיון דבמצוה דרבנן איכא בל תוסיף כמו שכתב דאיכא בל תוסיף בתפילה, ועל כרחך כמו שכתבתי דכיון דחכמים עצמם אמרו ולואי וכו' רק דלא קבעוהו חובה לא שייך בל תוסיף כיון דחכמים אמרו דלואי שיוסיף ושהוא משובח הרי מוסיף ברשות חכמים הוא בזה".
"ועל דרך תפילת ערבית דקיימא לן דרשות וכיון דאינה חובה לפי דעת פרי מגדים יהיה משום בל תוסיף אלא כיון דחכמים קבעוה לרשות אפילו לא היה מצוה של רשות רק רשות גמור ליכא בל תוסיף כיון דכך היתה עיקר התקנה שרשות להוסיף תפילה זו, [אלא דאז אם עשאוה לשם מצוה של תורה מיהת היה עובר על בל תוסיף, אבל לפי מה שכתבתי לעיל מרב האי גאון דהיא מצוה של רשות דהמתפלל עושה מצוה דרבנן שפיר יש בתפילת ערבית בעשייתה מצות תורה גם כן דבכלל אשר יורוך הוא וליכא בל תוסיף וכנ"ל]".
"ומיהו יש לדחות זה דיש לומר מה שכתב בל תוסיף אין כוונתו לאזהרת בל תוסיף שבתורה רק לישנא בעלמא נקט לצחות, ורצה לומר דחכמים אמרו שאינו רשאי להוסיף עליהם ודהוה ליה בבל תוסיף היינו שחכמים אמרו שיש בזה איסור להוסיף ומטעמא דמסיים ומוציא וכו' מטעם זה אסרו חכמים להוסיף".
"וקצת סעד לזה דהרשב"א שם אחר כך לר' יוחנן כתב דרשאי ואין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה עד כאן, ולא כתב נמי דליכא משום בל תוסיף ואילו היה זה איסור בפני עצמו מכלל אזהרת בל תוסיף היה לו לומר זה גם כן, אבל למה שכתבתי דבדרבנן לא שייך רק בזה אסרו חכמים שלא להוסיף מסתמא גם טעמם היה משום הזכרת ה' והכל אחד, ולשון דהוה ליה נמי קצת משמע כן דאי הוא איסור בל תוסיף הידוע היה לו לומר יותר לשון דקאי או דעובר בבל תוסיף אבל לשון דהוה ליה משמע קצת שבא לחדש עתה שיש בזה איסור בל תוסיף".
וברירא ליה שאין בל תוסיף בעצם הוספת המצוה.
ה. אולם כך כתב בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ג סי' סו, לנכד החת"ס):
"והנה כיון ששייך גם במצות דרבנן ב"ת ובל תגרע המדליק ט' ימים נרות חנוכה או רק ז' ימים או שקורא מגילה גם בט"ו לשם מצוה עובר, ואם איש א' עושה מצוה אשר אינו מצווה עלי' עתה ועושה אותה בזמנה נראה מדברי הפוסקים שמותר כמבואר בשו"ע או"ח סימן י"ג שמותר ליקח טלית חבירו שלא מדעתו ולברך עליו הגם שטלית שאולה פטור אפי' מדרבנן יכול לברך עליו כמו נשים שמברכות על מ"ע שהזמ"ג הגם שאינם מחוייבים בשום פעם בה, מכ"ש איש שמחוייב לפעמים בה, וכן מצינו כ"פ שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט מ"מ אינו עובר על ב"ת כיון שהדבר בעצמותו היא מצוה, וכן אי' ברמב"ם הל' מלכים שגוי שחידש דת חוץ מז' מצוות שלו חייב מיתה, אבל אם עושה מצוה אחת ממצות התוה"ק כדי לקבל שכר מותר לעשותם, אבל אין ראיה מזה שהלא הגוי אינו מחייב בבל תוסיף".
ובל תוסיף ובל תגרע דיליה במצוה דרבנן של חנוכה הוא בימים אבל לא בנרות, ונראה שפשוט לו שבנרות אין בל תוסיף.
ו. כתב בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' תקכד):
"ובדברי תורה מה שעלה בידך להעיר בספרי משנה הלכות ח"ה סי' ע"ג בקושיא על מנ"ח מצוה תנ"ד במצוה בל תוסיף כתב דנר חנוכה ונט"י לא שייך בהוא קושיא דבל תוסיף כי התורה נתנה רשות לחכמים לתקן תקנות בקום ועשה ושב ואל תעשה לפי הזמן ובספרי הנ"ל הקשתי עליו מדברי הרמב"ן פ' ואתחנן והמהרש"א מגילה י"א בח"א ברש"י חוץ ממקרא מגילה ואתה כתבת לישב דהרמב"ן לא כתב רק מקרא מגילה ולא נר חנוכה והשנית דמנ"ח יסודו בהררי קודש ע"פ דברי הרשב"א ר"ה ט"ז דלא שייך ב"ת אלא מה שבא להוסיף מדעתו משא"כ במה שתקנו חכמים לא שייך ב"ת כלל וממילא שוים נר חנוכה ונט"י וציין לשו"ת אב"נ א"ח סי' תקי"ז אות י"ד".
"ובמה דסיימת אפתח בדברי האב"נ שהביא דברי הרמב"ן מפ' ואתחנן שכתב דבל תוסיף לאו דוקא כשמוסיף על גוף המצוה אלא ה"ה המחדש מצוה אחת נוסף על המצוות שנצטוו והביא ראי' מירושלמי שהביאו מקרא דאלה המצוות וע"ז הקשה האב"נ דמ"ש מכל מצוה דרבנן נר חנוכה וכדומה שאין בהם סייג לתורה ותי' דצ"ל אליבא דרמב"ן כמ"ש המהר"ל מפראג ז"ל בגור ארי' על התורה דמצות דרבנן אין נקרא הוספה אלא כשמוסיף מצוה להיות שוה עם התורה אבל מצוות דרבנן לא ישוו עמהם וכל זה בשאר מצוות דרבנן אבל מקרא מגלה עשאוהו להיות שווה לשל תורה ע"כ הוקשה להם ומבואר נמי דמחלק בין מקרא מגלה ונר חנוכה וא"כ לדעת האב"נ קושית הרמב"ן בפ' ואתחנן לא קאי אנר חנוכה דבלאו הכי לא קשיא נר חנוכה שהוא דרבנן לא קשה אלא ממגילה זה נראה דעת האב"נ ז"ל".
ומלמד את דעתו בהבנת הרמב"ן בספר המצוות.
מסקנה
מכל הטעמים נראה שלית דחש לקושיית הפרי מגדים, ואין בהדלקת נרות נוספים בחנוכה משום תוספת וחשש בל תוסיף, אלא הידור מצוה.
הערת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א – רב העיר רמת–גן (לשעבר)
היא לא רק בל תוסיף אלא גם בל תגרע, כי הנר הנוסף מבטל את הפרסומי ניסא של מספר הימים, הן לב"ש והן לב"ה. רק לשיטת הרמב"ם אפשר לומר שהוספת נר מוסיפה אור ואולי יש בה הידור מצוה. כי לשיטתו בעה"ב מדליק נרות כמספר בני הבית וכמספר הימים וא"א להבחין בין שני המספרים. תוספת נר לא גורעת, אדרבה, היא מוסיפה אור. אך לשיטת התוס', שהתקבלה על הספרדים, בעה"ב בלבד מדליק כמספר הימים משום פרסומי ניסא. תוספת נר גורעת, כי היא מטשטשת את מספר הימים. וגם לשיטת הרמ"א כל או"א מבני הבית מדליק בחנוכיה נפרדת כדי שיכירו את מספר הימים משום פרסומי ניסא. תוספת נר גורעת כי לא ניכר בה הנס של אותו יום (הציון – רמב"ם – על דברי הרמ"א בספרי השו"ע, אינו משל הרמ"א עצמו. אמנם הוא קיבל את דעת הרמב"ם שהמהדרין מן המהדרין נוהגים גם נר לכל או"א וגם כמספר הימים, אך הוא גם קיבל גם את סברת התוס' שיש להקפיד על היכר מספר הימים משום פרסומי ניסא).