חבל נחלתו כט יט
סימן יט
הזזת חלק מקישוט סוכה בשבת או ביו"ט
שאלה
אדם קנה קישוט לסוכה שעיקרו גלגל עליו כתובים שמות האושפיזין. לפניו מחובר לוח עם חלון, ובסיבוב הגלגל מתחלף שם האושפיזין בחלון.
האם מותר לסובב את הגלגל בשבת וביום טוב בסוכות?
תשובה
א. בסתם מוקצה בשבת ויו"ט אסור להזיז אפילו חלק מהמוקצה ולא רק את כל המוקצה. הלכה זו נלמדת מן האמור במשנה (פכ"ג מ"ה, שבת קנא ע"א): "עושין כל צרכי המת: סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזיז בו אבר".
פרש רש"י (שבת קנא ע"א): "שלא יזיז בו אבר – לא יגביה לו ידו או רגלו או ריסי עיניו".
וכתב הרמב"ן (שבת קנא ע"א): "הא דתנן ובלבד שלא יזיזו בו אבר ש"מ דטלטול מקצת שמיה טלטול שלא תאמר עד שיגביה או שיגרר אלא כיון שמזיז ראשו של דבר שאינו ניטל אסור".
וכך באר הריטב"א (שבת קנא ע"א): "ושמעינן מהכא דכל האסור לטלטלו כולו כך אסור לטלטל מקצתו ואף על פי שאינו מגביהו מן הקרקע, דהא כשמזיז אבר המת אינו מגביהו כי מחובר הוא בגופו של מת וכן כתב הרב ישעיה ז"ל (=הרי"ד)". וכן באר הר"ן בחידושיו על אתר. וכן הביאו הנ"י בחידושיו.
כך כתב המאירי (שבת קנא ע"א): "ובלבד שלא יזיז בו אבר ר"ל שלא יגביה ידו או רגלו או אפילו ריסי עיניו שטלטול מקצת שמיה טלטול".
וכן הדין בכל מיני מוקצה. ועי' בשו"ת מהרש"ם (ח"ז סי' נב). ועי' בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' קצו) שהתיר סיבוב בורג לפקוק תנור שכבה, והנפט מציף אותו וירטיב וילכלך את בית, וצרף כמה טעמים, עי"ש.
ב. שונים מכלל המוקצה, דיניהם של נויי סוכה.
פסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תרלח ס"ב):
"וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה, אסור להסתפק מהם כל שמנה, אפילו נפלו (הוס' רמ"א: ובי"ט ושבת אסור לטלטלם דמוקצים הם); (טור) ואם התנה עליהם בשעת שתלאם ואמר: איני בודל מהן כל בין השמשות (הוס' רמ"א: של ח' ימים) (ב"י בשם א"ח), הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה, שהרי לא הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה; ודוקא שמתנה בזה הלשון, אבל אם אמר: אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו, אינו כלום; ואם אמר: אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה, מהני, שגם בין השמשות בכלל".
היינו בנויי סוכה מועיל תנאי להשאירם כחולין וכדי להשתמש בהם ואף לכלותם תוך כדי החג.
הוסיף הרמ"א בענייני התנאי: "וצריך לעשות התנאי קודם בין השמשות הראשון (ד"ע כסברת א"ח שהביא הב"י, ולא כמהרי"ל). יש מן האחרונים שכתבו דבזמן הזה אין נוהגים להתנות (מהרי"ל), והכי נהוג בנויין התלוים בסכך; אבל בנויין שנותנים בדפנות, כגון סדינים המצויירים, נוהגין לטלטלם מפני הגשמים אפילו בלא תנאי, משום דיש אומרים דאין איסור אפילו בדפנות עצמן, כ"ש בנויין. ומ"מ טוב להתנות עליהם (ד"מ). אם סכך בהדס או תלה בסוכה אתרוג לנוי, מותר להריח בו, דלא הוקצה מריח, רק שלא יגע בו, דאסור בטלטול; ויש אוסרים בהדס (ר"ן ס"פ לולב הגזול) כדלקמן סימן תרנ"ג".
ג. באר בערוך השולחן (או"ח סי' תרלח):
סעיף י
"כל מה שתולין בסוכה לשם נוי אם הם אוכלין ומשקין אסור להסתפק מהם כל שמנה אפילו נפלו דהוקצו למצותם וביו"ט ושבת אסור לטלטלם דמוקצין הם ואפילו מאן דלית ליה מוקצה מודי במוקצה מחמת מצוה דאפילו ר"ש מודה בה ואם יודע שהתינוקות יאכלום מוטב שלא לתלותם או יעשה תנאי כמו שיתבאר ואם הנוי סוכה הם חפצים לא יטלטלן בשבת ויו"ט ולא ישתמש בהם בחוה"מ לצורך תשמישיו ואם סיכך בהדסים שיש להם ריח טוב או תלה אתרוגים לנוי סוכה או שארי פירות שיש להם ריח טוב מ"מ מותר להריח בהם דלא אקצייה מריחו ומתשמיש אקצייה ולא מריחו ורק יזהר שלא יטלטלם בשבת ויו"ט מטעם מוקצה כמ"ש ויש שאוסרים בהדסים דבשלמא אתרוג שראוי לאכילה ג"כ אמרינן דמאכילה אקצייה ולא מריחו אבל הדסים שאינם עומדים רק לריח כי אקצייה מריחו אקצייה ויתבאר בסי' תרנ"ג בס"ד".
סעיף יא
"בנוי סוכה מהני תנאי והיינו שיאמר בעיו"ט מבעוד יום איני בודל מהם כל בין השמשות כלומר אינני מקצה אותם למצוה ויותר טוב לומר כל בין השמשות של כל ימי החג אך בסתמא כשאומר כל בין השמשות ג"כ הכוונה כן על כל ימי החג והרי מסתפק מהם בכל עת שירצה שהרי לא הקצה אותם ולא חלה עליהם קדושת הסוכה ומצוותה ולא נחשבו כנוי סוכה ודווקא כשאמר בלשון הזה אבל אם אמר אני מתנה עליהם לאוכלן כשיפלו אין זה כלום דזהו כמו שאומר הקדושה תחול עליהם עתה ולכשיפלו תפקע קדושתן ודבר זה אי אפשר אמנם אם אמר אני מתנה עליהם לאוכלן אימתי שארצה מהני שגם בין השמשות בכלל וממילא דלא נחתא עלייהו קדושה ויש מי שסובר דלשון זה לא מהני [ר"ן שם] אבל הטור והש"ע פסקו דמהני והכי קיי"ל, ומ"מ טוב יותר לצאת כל הדיעות ולומר בלשון איני בודל מהם כל בין השמשות. ויש שסוברים דהתנאי לא מהני רק על אחר שנפלו ואינו עיקר כמ"ש הטור והש"ע ומ"מ נכון להחמיר שהרי כן היא דעת התוס' בשבת [מ"ה.] לחד תירוצא והבה"ג לפמ"ש הטור ע"ש".
עולה שמן הראוי להתנות על הקישוטים שברצונו להזיזם שאינו פורש מהם כל בין השמשות.
ד. וכ"פ המשנה ברורה (סי' תרלח):
"(כד) כ"ש בנויין – הרבה אחרונים השיגו ע"ז ודעתם דנוי סוכה בודאי אסורים בלא תנאי מדינא דנוי כסכך הן. ועיין בט"ז שהסכים להקל בסדינים המצויירים שיש חשש מפני גנבים אנן סהדי שלא תלאן לשם מתחלה להיותן שם תמיד ע"כ לא איתקצו כלל ואפילו לא התנו ומ"מ לכתחלה טוב להתנות כמו שכתב הרמ"א דהיינו שיאמר קודם ביה"ש איני בודל מהן כל ביה"ש וכנ"ל מי שדעתו להסיר נוי הסוכה ביום טוב מפני הגשמים והגנבים יזהר מתחלה שלא יקשור הנויין בסוכה בקשר גמור שהרי אסור להתירן ביום טוב אלא יענבם".
ה. פסק החיי אדם (חלק ב–ג, הלכות שבת ומועדים, כלל סו סי"ג):
"כל דבר אינו אסור אלא למה שהקצה אותו, דהיינו אתרוג לא הקצה אלא מאכילה, ולכן מותר להריח בו מן הדין, רק לפי שנחלקו אם מברכין עליו, כיון שאינו עומד להריח, יש למנוע מלהריח בו בשעת נטילתו. אבל באמצע היום או בשבת, מותר להריח בו ולברך עליו. וההדס שאינו עומד אלא להריח, נמצא שהקצה אותו מלהריח, ולכן אסור להריח בו. ואפילו בשבת שאין נוטלין הלולב, מכל מקום כבר הקצה אותו לכל ז' (תרנ"ג ע"ש במ"א). וכן אם תלה פירות בסוכה לנוי, אסור לאכלן ומותר להריח בהן. ואם תלה בה עשבות המריחים, נ"ל דאסור להריח בהן (ומ"ש המ"א סס"י תרל"ח דאם סיכך בהדס יש מתירין להריח, היינו דוקא בסיכך בהן דאפשר לסכך בעצים כמ"ש שם מ"א בשם ר"ן מה שאין כן בתלה בה). וכן אסור לטלטל הלולב בשבת. ונראה לי דלא מבעיא לצורך גופו דאסור, כיון שכבר הקצה למצוה, אלא אפילו לצורך מקומו, אסור, דהוי כאבן".
ומכאן לגבי הקישוט שתארנו.
מלכתחילה ראוי להתנות שאינו בודל ממנו כל בין השמשות כדי שיוכל לסובב את הגלגל בשבת ויו"ט, ובדיעבד נראה שאף אם לא התנה, הרי זה כל יחודו של הקישוט – שניתן לסובב את הגלגל ולהחליף את השמות של האושפיזין ולשם כך קנהו. ולכן אף אם לא התנה נראה שכוונתו לא להקצותו כדי שיוכל לעשות זאת.