חבל נחלתו כט י
סימן י
יציאת חיילים לחופשות בשבת בעת מלחמה
א. הרבנות הצבאית הראשית פרסמה פסק הלכה שבשבתות של המלחמה שהתחילה בשמחת תורה, שכל חייל, אפילו מקבל חופשה בשבת, רשאי לצאת בשבת לביתו כדי לחזק את משפחתו וכדי לחזק את עצמו.
נאמר בתחילת הפסק:
"...במתקפה הנפשעת של החמאס נהרגו לצערנו יותר מאלף אזרחים, והתחושה בכל רחבי מדינת ישראל היא שהעורף (ובכלל זה מחנות צה"ל העורפיים) עלול להיות חשוף למעשי טבח והרג. בניגוד למלחמות עבר, שבהן האזרחים שבעורף היו חרדים לשלום הלוחמים שבחזית, הרי שבמלחמה הנוכחית לא פעם הלוחמים שבחזית, שרבים מהם טרם נכנסו ללחימה בפועל, חרדים עד מאד לשלום המשפחות שבעורף, מה שבודאי פוגע במוראל הלוחמים"...
"בתום השבועיים הראשונים של המלחמה1, בכמה גזרות אפשרו המפקדים לחיילים לצאת לחופשת התרעננות בביתם בכדי לאזור כוחות לקראת התרחבות המערכה והתמשכותה. יציאות אלו התרחשו בימים הסמוכים לשבת, ונמשכו לשבת עצמה. לעתים היציאה לחופשה התבצעה ביום ו' והחזרה ממנה בשבת, ולעתים היציאה התבצעה בשבת".
"הרבנות הצבאית פרסמה מסמך הנחיות בו נאמר שככלל מותר לצאת להתרעננות בשבת, אלא שאם ניתן בקלות לדחות את היציאה למוצאי שבת – כך ראוי לעשות".
את פסקה חיזקה הרבה"צ בפסק הלכה ארוך ומנומק המתבסס על כך שלחץ נפשי או טירוף הנפש וחוסר בטחון שקול לעתים כפיקוח נפש, ולכן מותרים מעשים שבמקו"א היו חילול שבת – כדי להפיגו.
כתבו והדגישו בפסקם:
"משיחות שקיימנו עם מאות רבות של מפקדים ולוחמים בשטחי הכינוס, התברר כי במצב הנוכחי, ההתרעננות בבית היא צורך משמעותי עד מאוד להמשך הלחימה. לוחמים רבים מעידים כי היציאה הביתה שינתה לחלוטין את גישתם להמשך הלחימה, ותרומתה של אותה התרעננות היתה ישירה, ולא עקיפה, ומבחינה זו, הדבר אכן 'בנפשם'".
והוסיפו עוד דברים כהנה וכהנה, וכן הביאו דבריהם של רבנים שבאו למחנה 'שורה' שם מתבצע זיהוי החללים וההרוגים ממלחמת שמחת תורה, שכולם סמכו ידיהם על הרבה"צ וממילא על פסקיה2.
בהמשך הסיקו:
"בנידון דידן התרעננות לוחמים לפני יציאה לקרב, ולאור המצב המאוד חריג בעורף ומתוך הכרה בשחיקת הכוחות שגוייסו בצו 8 בעיצומה של שמחת תורה ומאז טרם שבו לביתם, התירה הרבנות הצבאית גם את היציאה להתרעננות בשבת".
והוסיפו: "לכן הודגש בכל פרסום שהופץ בשבת פרשת בראשית ובשבת פרשת נח, שכל הנחיה ניתנת לאותה שבת בלבד ולא כהנחייה גורפת".
ב. לענ"ד פסק הלכה כולל, עבור כלל הלוחמים (ולא עבור תומכי לחימה) שמותר להם לנסוע בשבת לביתם (אם שוחררו ע"י מפקדם), בין אם הם זקוקים לכך ובין אם לאו – אינו ראוי, והוא זלזול בקדושת השבת.
כל ראיות הרבנות הצבאית הן מהיתרים ליחידים (כגון יולדת או חולה מסוכן) בהם הושווה לחץ נפשי לפיקו"נ, אבל היכן מצאנו שהתירו דברים שאינם לחימה ממש לציבור שלם כאחד בשבת רק בגלל חשש פיקו"נ. כיון שההתיחסות היא למצבו הנפשי של כל יחיד ויחיד המגוייס בצו 8 – אסור לכוללם יחד ולהתיר לכולם את השבת, כאילו הם כולם במצב נפשי אחד, אלא צריך לדון ולהתיר לכל אחד בפני עצמו.
נאמר בבבא בתרא (קל ע"ב, חולין מח ע"ב, נה ע"ב, עו ע"א): "ובלבד שלא ידמה בטרפות; דתניא: אין אומרים בטרפות זו דומה לזו".
כלומר הפגיעה של כל בהמה שונה והשפעתה שונה ולכן אין מדמים פגיעה גופנית במקום אחד לפגיעה במקום אחר, וכלשון הש"ס (חולין מח ע"ב): "ואל תתמה שהרי חותכה מכאן – ומתה, חותכה מכאן – וחיה!".
וכן אומדן הפגיעה הנפשית הוא כטריפות ושונה מאדם לאדם. ואיך ניתן לומר ולהכריע שרוב החיילים חייבים להתרענן בביתם ולחלל שבת עבור כך.
אם אוביקטיבית כולם נמצאים במצב המחייב להתיר משום פיקו"נ – כגון פדיון חטופים ושבויים בשבת, ודאי הדיון הוא על כל הקבוצה כאחת מפני שגורם פיקוח הנפש משותף לכולם, אבל מצב נפשי של כל חייל המתכונן ללחימה ושל כל משפחה שבן משפחתה יוצא להילחם שונה מאד מאדם לאדם, ולכן לא ניתן לדמות היתר לפלוני להיתר לאדם אחר.
אי אפשר הלכתית לקחת מצב פרטי של כמה חיילים ומהם להסיק היתר כולל כזה, שרוב החיילים רשאים לצאת בשבת בגלל מתחים ולחץ נפשי. זה ברור שיציאה הביתה להיפגש עם משפחתו תקל עליו, אולם מי אמר שהקלה ורענון כזה דוחה שבת. ואם אצל פלוני הלחץ והמתח קשים מנשוא יצא הוא בשבת, וחבריו שפחות לחוצים ימתינו עד מוצאי שבת.
איני חולק שיש חיילים כאלו שהיו לחוצים מאד או שמשפחותיהם היו לחוצות מאד, ועליהם ניתן להכיל את ההיתר של הרבנות הצבאית, אבל להחיל היתר ליחידים על כל הכלל באיסורי שבת החמורים – זו טעות גדולה, ודרך הסקת מסקנות במו"מ של הלכה שאינה נכונה.
לפי הבנתי כל מי שקיבל אישור לצאת לביתו בשבת צריך להיוועץ עם רב צבאי לפני שבת או בשבת עצמה, ואם באמת הוא נצרך לכך ייסע בשבת. אבל להתיר היתר כולל בלי לדעת אם הוא נצרך לכך – דבר זה לא יעלה על הדעת.
ואף אם מדובר באלפי חיילים – שהרב הצבאי של אותה יחידה יפרסם ליחידתו, שמי שמרגיש שמצבו כה לחוץ עד שיציאה לביתו בשבת תרפא אותו – יצא עוד בשבת עצמה ומי שאינו זקוק לכך לא יצא, בין אם זה אומר שלא יחליף כח בביתו קודם יציאה לקרב, או שיצא לשהות קצרה יותר במוצאי שבת. אבל לא תהא שבת כיום חול מפני שהרבנות הצבאית התירה את שבת לחיילים אלו.
ג. ועוד, כיון שבימינו לכל חייל יש פלאפון וניתן לראות בו עם מי משוחח, לשם שמירת קשר עם ביתו הוא יכול להשתמש בפלאפון, ומדוע צריך לחלל שבת?! שימוש בפלפון בשבת הוא רק איסור דרבנן ולא איסור תורה של נסיעה ברכב עם מנוע הצתה.
ועוד, וכי חייל מילואים לא היה במילואים כמה שבועות רצוף? וכי לא נשאר מספר שבתות במחנה או במוצב בסדיר. וכי מה התבהלה הזאת שהחילו על כל חיילי ישראל.
דוקא המגוייסים 'משדרים' הרבה יותר גבורה ולכידות מאשר העורף, ומדוע להפוך את רובם ללחוצים נפשית ופגועים מוראלית עד כדי חילול שבת.
ד. ועוד, ההיתר ניתן לכלל חיילי צה"ל סדיר ומילואים, והרי חיילי הסדיר 'רגילים' ליציאה אחרי מספר שבועות, וכי גם לגביהם ההיתר של הרבנות הצבאית?!
ה. ועוד, המשוחררים בשבת ילמדו מההיתר הזה שהתירה הרבנות הצבאית – היתרים נוספים כגון: אם בביתו אין אוכל חם מותר לחמם עבורו?! מותר להזמין שליח עם סעודה שבושלה בשבת?! ואם אין מים שהוחמו מערב שבת מותר לחמם עבורו מים להתרחץ?!
לדוגמא רב צבאי סיפר לי שפנה אליו חייל שעמד להיכנס ללחימה בשבת ושאלו האם מותר לו להתגלח בשבת, שכן הזקן מפריע לו ברכיסת הקסדה.
וכי אם הוא יצטרך לעשן סיגריה לפני יציאה לקרב בשבת נתיר לו, רק מפני שהוא אומר שזה מיקל עליו. היכן הגבול?! חכמים הזהרו בדבריכם!
חשוב מאד הדיון ההלכתי אם מותר לצאת בשבת לצורך חיזוק היוצאים לקרב. אבל דרך פרסומו וההגבלות ההלכתיות צריכות להיות ברורות מתוכו, כדי שלא יצא ממנו היתר כולל: אין שבת ללוחמים.
ו. ועוד, יש כאן פגיעה בשבת של כל עם ישראל, כולם ילמדו מכאן שבמלחמה הכל מותר – 'הנה בן משפחתי הגיע בשבת בהיתר הרבנות הצבאית' וכיון שרבים החיילים המגוייסים, כמעט בכל מקום יגיעו לדעה כזו. את ההגבלות של הרבנות הצבאית אף אחד מן החיילים שיצאו בשבת לא יזכור, שהן רק לשבתות בראשית ונח, ורק למי שבאמת זקוק לפגישה עם משפחתו, בין מחמת עצמו ובין מחמת משפחתו. וילמדו מן ההיתר הזה עוד הרבה מעבר למלחמה זו.
כי כך זה בציבור, כאשר מגיע היתר כזה, אין חוקרים ואין יודעים את כל תנאיו, ואת כל ההתחבטויות וההתלבטויות של הפוסקים, שישבו על מדוכה זו. הם מקבלים היתר כולל שאינו מותנה באף תנאי וכך יעבירוהו לחבריהם ולמשפחתם.
[לכן הפוסקים התנגדו כל כך למכונית אוטומאטית בשבת, הפוסקים יתירו לנכים להגיע עם זה לבית כנסת, ומהם ילמדו לטיול לחרמון ולחוף הים במכונית אוטומאטית.]
ז. לשם דוגמא: בהפוגה לשם שחרור החטופים – הגיע בשבת (6 שבועות אחר שמחת תורה) לישוב שבו אני מתגורר, תושב הישוב שהוא חייל במילואים לבקר את משפחתו (והוא שומר תו"מ), זאת לאחר שכבר היה בביתו לפחות פעם אחת (שראיתי ואולי היה יותר) מאז פרוץ הלחימה. ואמנם אשתו בהריון בשבועות אחרונים והוא משמח אותה ואת ילדיו הקטנים כשמגיע לביקור, אבל הרי בא בשבת וחילל שבת. אמנם הוא מצא אילן גדול להיתלות בו – פסקה של הרבנות הצבאית שפורסם בריש גלי.
ח. כפי שכתבתי לעיל, איני חולק שמותר לאנשים מסוימים לצאת אפילו בשבת בין עבורם ובין עבור משפחתם שנמצאים בדוחק ובלחץ נפשי גדול, וההתרעננות תסייע להם ותרפא את הלחץ והדוחק שבו הם נמצאים, אבל אין לתת היתר כולל שגרם ויגרום להרבה מאד חילולי שבת באיסורי דאורייתא בכל עם ישראל.
ואין לפרסם היתר כזה ברבים. כיון שהרבים אינם יודעים את כל הטעמים להיתר, והם לומדים מן ההיתר, היתרים נוספים, ובכך ההיתר הזה מכשיל את הרבים בחילול שבת. ורק מי ששואל ניתן לברר מה הם צרכיו ולהתיר במידת הצורך.
ט. עוד צריך להוסיף, שמירת השבת היא סנגור מעולה ללוחמים, ובכך ששומרים עליה בכל מצב שאינו פיקוח נפש זוכים לשמירה גם בלחימה עצמה.
וכן הסכים עמי הרב ישעיהו דורון שליט"א שהכנסת שיקולים פסיכולוגיים בהוראה כוללת, זו פרצה כללית בשמירת השבת בצבא.
תשובת הרה"ג יעקב אריאל שליט"א – רב העיר רמת–גן (לשעבר)
לענ"ד יש להבחין בין חייל לוחם בפועל לבין חייל בשטחי כינוס.
חיל לוחם כשיש החלפת כוחות, והלוחמים יוצאים להתרעננות בת כמה שעות, ההתרעננות היא חלק בלתי נפרד מהלחימה עצמה, וכשם שיש צורך להצטייד באמל"ח מזון וכדו' כך יש צורך להצטייד בכוחות נפש. הנסיעה והחזרה מותרים בשבת.
אמנם גם החיילים בשטחי כינוס זקוקים להתרעננות כדי להתכונן לקראת אפשרות של לחימה. אך זו אינה לחימה ממש. לשם כך יש שישה ימי חול ואין צורך לצאת דוקא בשבת.
אולי אפשר לדמות אותם לעובדי רפואה שלצורך תורנות מותר להם לנסוע ע"י איסור דרבנן.