חבל נחלתו כח נא
סימן נא
גזל הגר ומי שדינו כגר
א. נאמר (במדבר ה, ח): "ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו".
היינו, מי שגזל, ונשבע לשקר שלא גזל, צריך לשלם קרן וחומש לנגזל, ולהביא אשם גזלות. אם הנגזל מת ואין לו יורשים, הקרן והחומש עובר למשמר העובד באותו שבוע.
ב. כך פסק הרמב"ם (הל' גזלה ואבדה פ"ח) בענין גזל הגר:
הלכה א
"הגוזל את חבירו ומת הנגזל יחזיר הגזלה ליורשים ואם אבדה או נשתנית נותן להם דמיה ואם נשבע לו ואחר כך מת נותן הקרן והחומש ליורשין".
הלכה ב
"אחד הגוזל או העושק או הגונב או שהלוהו או שהפקיד אצלו או מצא אבדה וכחש בה או שהיתה ביניהן שותפות ונשאר לו אצלו ממון או שעשה לו מלאכה ולא נתן לו שכרו, כללו של דבר כל שאילו הודה חייב לשלם בדין וכפר ונשבע משלם קרן וחומש שנ' (ויקרא ה' כ"א) וכחש בעמיתו בפקדון וכו'".
הלכה ד
"וכן הגוזל את הגר ונשבע לו וחזר והודה לו וזקף עליו הכל מלוה ואחר כך מת הגר אף על פי שזכה בגזלה חייב להוציאה מתחת ידו".
הלכה ה
"במה דברים אמורים בשהודה בנתים אבל אם גזל את הגר שאין לו יורשים ונשבע לו ומת הגר הרי זה חייב לשלם הקרן והחומש לכהנים של אותו משמר1 ומביא אשמו ואחר כך יתכפר לו".
הלכה ו
"מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה (במדבר ה. ח) ואם אין לאיש גואל בגר שמת ואין לו יורשים הכתוב מדבר, ואשם זה האמור כאן הוא הגזל או דמי הגזלה. לפיכך המחזיר גזל הגר בלילה לא יצא שהרי אשם קראו הכתוב ואין מקריבין בלילה, ואין הכהנים חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר כדרך שאין חולקין בשר אשם זה כנגד בשר אשם אחר".
ישנם עוד פרטי הלכות של גזל הגר (שם בהל' גזילה, ובהל' שבועות פרקים ז-ח). המיוחד בגזל הגר שבדר"כ ממונו של גר ללא יורשים הוא הפקר. בגזל הגר הממון שכפר בו בשבועה וחומשו (מלבר שהוא רבע מלגו) ניתן ע"י הגזלן לכהני המשמר. וכן, כמו כל נשבע לשקר על ממון, הוא חייב אשם גזילות.
גזל הגר הוא אחד מכ"ד מתנות כהונה כאמור ברמב"ם (הל' ביכורים פ"א ה"ז): "ומה הן החמש שזוכין בהן הכהנים בכל מקום2, המתנות, ופדיון הבן, ופטר חמור, וגזל הגר, והחרמים, וחמשתן חולין לכל דבר".
ג. הרמב"ם ומוני המצוות בדרכו (סמ"ג, חינוך) לא מנו את גזל הגר כמצוה, אלא הוא חלק מאיסור גזילה. אולם בספר יראים סימן קנא [דפוס ישן – שנט] באר:
"גזל הגר צוה הב"ה בפ' נשא לתת לכהנים גזל הגר שמת, דכתיב ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן. ותנן בהגוזל עצים [ק"י א'] הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם וגו'. ותניא בספרי ומייתינן לה בהגוזל עצים [ק"ט א'] ואם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר. ותניא [ק"ט ב'] לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן. ותניא [ק"י א'] אשם זה קרן המושב זה חומש ובגזל הגר הכתוב מדבר. או אינו אלא מושב זה גזל ובגונב הגר הכתוב מדבר כשהוא אומר והשיב והביא את אשמו בראשו הוי ממון המשתלם בראש הכתוב מדבר. ותניא אידך אשם זה קרן מושב זה חומש, או אינו אלא אשם זה איל כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הוי אומר [קרן] זה אשם. ומנלן דבשבועה שהרי יש בו חומש שלא בשבועה כדכתיב בפ' ויקרא מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסיף עליו. אמר רבא גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא ידי חובתו. החזירו לא יצא מאי טעמא אשם קריא רחמנא פי' ואין אשם קרב בלילה ולא לחצאין. ואמר רבא גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן לא יצא דכתיב ואיש כי יתן נתינה כתיב ביה המושב לכהן עד שתהא השבה לכל כהן וכהן3".
ד. יש לעיין האם גדר מתנת הכהונה הוא דוקא בגזל הגר שאין לו יורשים מישראל (צאצאים) או יש גם ישראל שאין לו יורשים שדינו זהה. נראה שישראל זה הוא בן ישראלית מנכרי כשאין לו צאצאים.
כך מפרש רש"י (במדבר ה, ח): "ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים או בן או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב, אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים".
רש"י הסביר במפורש שאמו ואחיו מאמו אינם יורשים אותו, אלא רק משפחת אביו יורשת אותו מן התורה. אם כן, לא רק גר אין לו יורשים, אלא גם מי שאמו מישראל והוא ישראל כשר, (אם אין לו בנים או בנות מישראל) – אין לו יורשים, שאין לו משפחת אב מישראל, ועל כן מי שגזלו ונשבע לשקר משיב את הקרן והחומש לכהני המשמר.
נלענ"ד שזה עולה ברור מדברי רש"י שהקריטריון להשבת הגזילה לאנשי משמר הוא משום שאין לו יורש מישראל.
כך פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' קכז ס"ב):
"הלוה מהגר שנתגיירו בניו עמו, ומת, לא יחזיר לבניו, ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו. במה דברים אמורים, כשהיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה; אבל אם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה, רוח חכמים נוחה הימנו".
ובאר הש"ך (חו"מ סי' קכז ס"ק ח): "הורתן שלא בקדושה. היינו כשאמו היתה ג"כ עכו"ם אבל כשאמו מישראל ונתעברה מעכו"ם כיון דבכה"ג אינו יורש לאביו כלל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כמותה וגם אם היו שניהם חוזרים לסורם לא היה יורש את אביו דבתר אמיה שדינן ליה לא יחזיר להם כן מתבאר מהרא"ש והר"ן".
היינו בן ישראלית מנכרי, מחד הוא ישראל ומאידך אם אין לו זרע, הרי אין לו יורשין ולכן אף שהוא ישראל ינהג בו גזל הגר.
ה. שיטת תרומת הדשן (סי' שנב) שדין שתוקי כדין גר, ואם מת ללא צאצאים, נכסיו הפקר כדין גר.
וכך פסק הרמ"א (חו"מ סי' רנו ס"א): "ושתוקי יש לו דין גר לענין מתנת ש"מ, והואיל ואיכא פלוגתא דרבוותא דיינינן דין המוציא מחבירו עליו הראיה; ואם שנים מוחזקין חולקין (תרומת הדשן סימן שנ"ב)".
ושוב פסק הרמ"א בחו"מ (סי' רעו ס"ד): "(ואפילו שתוקי שאין לו יורשין מן האב, אין משפחת אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסיו הפקר) (תרומת הדשן סימן שנ"ב)".
עולה שמתייחסים לנכסי שתוקי כלנכסי גר. ונלענ"ד ששונה לענין גזל הגר דין שתוקי מדין מי שאמו מישראל ואביו נכרי. בגזל הגר אפילו במי שאמו מישראל ידוע בודאות שאין לו שאר אב מישראל. וכיון שאין לו צאצאים חלים עליו דיני גזל הגר. אמנם בשתוקי (ללא צאצאים) – לנו הדבר אינו ידוע, אבל כלפי שמיא גליא, ולכן דינו מסופק ונכסיו הפקר, ואין הגוזל צריך לתת למשמר.
כתבו באנציקלופדיה תלמודית (כרך כה, ירושה): "אבל שתוקי – מי שנולד מזנות, ואמו ידועה ולא אביו – יש סוברים שאם מת ולא הניח זרע, נכסיו הפקר, כנכסי הגר שמת ואין לו יורשים, שהרי אין לו יורשים ידועים מן האב, ומשפחת האם אינה יורשת אותו (עי' תה"ד סי' שנב; רמ"א חו"מ רעו ד, ע"פ תה"ד, וכ"כ במל"מ נחלות פ"א ה"ו ובחת"ס חו"מ סי' קכט. ועי' שו"ת חות יאיר סי' רלא, הובא בפת"ש שם ס"ק ג, שתמה למה אין אומרים שיהא מונח, ועי' קצוה"ח סי' רנו ס"ק א ושו"ת מים חיים חו"מ סי' כד, הובא בפת"ש ס"ק ב, בדעתו, ועי' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קעה).
וכך כתב ערוך לנר (יבמות קב ע"א) לגבי שתוקי: "אבל עדיין ק"ל היאך קאמר וכי יש לך אדם מישראל שאין לו יורשים הרי לכל השיטות מצינו כן לפי מה שפסק בת"ה (סי' שנ"ב) דשתוקי דינו כגר ונכסיו הפקר כשמת וכן פסק גם הרמ"א בח"מ (סי' רע"ו ס"ד) וא"כ משכחת בכגון דעשרה עומדים ובעל א' מהם דאמרינן לעיל (ק, ב) דהולד שתוקי לענין ירושה וישראל ודאי הוא וי"ל דמכ"מ קאמר שפיר ממנ"פ אי ידעינן ודאי שאביו ישראל כגון בעשרה עומדים א"כ יש לו יורשים דהם בין כולם יורשים אותו כדאמרינן במתניתן (שם) אבל הם יורשים אותו. ואם איירי בשתוקי שלא ידענו שאביו ודאי ישראל א"כ צריך גירות מספק להנך שיטות שס"ל דכשר אבל הוא גר. אבל באמת לפ"מ דפסקינן דא"צ גירות משכחת אדם מישראל שאין לו יורשים אבל הוא ירש את אמו וקרובי אמו".
ונראה כמו שכתבנו לעיל שמי שאביו נכרי ואמו מישראל – אין לו יורשים מישראל ונוהג בו גזל הגר. אבל שתוקי אף שלגבי ממון דינו כגר ובמיתתו נכסיו הפקר, לגבי גזל הגר – דינו כגר שנכסיו הפקר אבל אין נוהג בו גזל הגר.