חבל נחלתו כח מד
סימן מד
מתנה לבר מצוה שבתוך אבלות שנה
שאלה
האם מותר לתת מתנה לילד הנכנס למצוות ונמצא בשנת אבלות על אחד מהוריו1? (מעבר למתנה יש כאן חיזוק לאישיותו ולהתבגרותו לאחר שנפטר אחד מהוריו).
תשובה
א. צריך לדון לענ"ד מצד שלשה צדדים שהעלו הפוסקים: שאילת שלום, שמחה, ברכת שהחיינו.
ב. באר הלבוש (יו"ד סי' שפה ס"א):
"אבל אסור בשאילת שלום2, שאבילות זה צוה השם יתברך ליחזקאל שיעשה שאמר לו [כד, יז] האנק דום, שפירושו שידום מלשאול שלום לבריות. אף על גב דשאר דברי אבילות התיר לו, זה צוה עליו לקיימו, וכן שלא לעסוק בדברי תורה, דדום כולל שתיהם שידום מדברי תורה ומלשאול שלום לבריות. וכיצד הוא איסורו באבל, ג' ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו לא ישיבם שלום אלא יודיעם שהוא אבל. משלשה ועד שבעה אינו שואל, ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם, משבעה עד שלשים הוא שואל בשלום אחרים שהרי האחרים שרויין בשלום, ואין אחרים שואלים בשלומו שהוא אינו שרוי בשלום, וכל שכן שאם אחרים שאלו לו בשלום שהוא משיב להם, לאחר שלשים יום הרי הוא כשאר כל אדם. במה דברים אמורים בשאר קרוביו, אבל על אביו ועל אמו הוא שואל בשלום אחרים לאחר שבעה ואין אחרים שואלים בשלומו עד אחר י"ב חודש. ובתוך שבעה שאמרנו שאסור בשאלת שלום כל שכן שאסור להרבות בדברים עם הבריות, ואם עושה לכבוד רבים כגון שרבים באים לנחמו מותר לומר להם לכו לבתיכם לשלום דלכבוד רבים שרי. יש מקילין האידנא בשאלת שלום לאבל על אביו ואמו לאחר ל', ואין טעם להם אם לא שיאמרו שאילת שלום שלנו אינו כמו שאילת שלום שבימיהם, ואינו נכון".
המדובר בשאילת שלום בדיבור ולא במעשים ופעולות.
כתב בשו"ת מהרי"ל (סי' לא, א): "ומה ששאל אחי אם יש למזוג לאורח תוך י"ב חדש, מהר"ז כתב באלפסי3 דשלוח מנות אין לך שאילת שלום גדול מזה, ואם כן תפשוט מיניה דאסור למאי דנהגינא דאין שואלין בשלום אבלים אפי' בשבת". למזוג לאורח נראה שהוא כמנהג בימינו להציע שתיה חמה ולעתים כיבוד קל לאורחים.
פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' שפה ס"ג): "מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת, שואלים. וכתב הרמב"ם שהאבל נותן שלום לכל אדם בשבת, שהוא מכלל דברים שבפרהסיא".
ורמ"א הגיה: "ואסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו כל י"ב חודש, ואפילו בשבת, במקום שנהגו שלא לשאול בשלומו בשבת (תשובת מהרי"ל סי' ל"א); אבל במקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת, גם זה שרי". וכן הביאו הלבוש והדרישה.
בבאר היטב (יו"ד סי' שפה ס"ק ג) כתב: "(וכן למזוג שקורין שענקי"ן לאורח אבל. מהרי"ל)". ונלענ"ד שדוגמא זו תסביר את הקשר בין מנות לשאילת שלום. ישנן פעולות של קבלת פנים מתוך שאילת שלום בין ע"י האורח ובין ע"י המארח, בימיהם היו שותים עם האורח לגימה קלה. ובימינו כגון הבאת פרחים שהאורח מביא לבעה"ב או הצעת משקה חם וכיבוד קל. ולכן אם בעה"ב אבל אין להביא לו פרחים.
אולם נראה שמתנה לבר מצוה אינה שאילת שלום, אלא פעולה של קירוב הדעת, השתתפות בשמחה, ולעתים אף החזר ממוני לבעל השמחה (כגון שושבינות עי' ב"ב פ"ט מ"ד) שהשקיע עבור אורחיו בסעודה, ולכן אינה שאילת שלום.
כיון ששאילת שלום הותרה בשבת הן לפי השו"ע והן לפי הרמ"א, ניתן לדעות המשוות זאת לשאילת שלום לתת לו את המתנה סמוך לשבת, או אם אינה מוקצה אף בשבת עצמה.
ב. במתנה לאבל על אביו ואמו תוך שנתו לכאורה ישנה שמחה למקבל, שהרי בדר"כ אדם שמח כאשר הוא מקבל דבר שחדש לו ואף מברך עליו שהחיינו.
אולם לא מצאנו איסור על נתינת מתנות לאבל משום שמחה.
כתב במשנה אחרונה (סימן תקנא אות כב) לגבי נתינת מתנה בתשעת הימים שהן ימי אבלות הציבור והושוו לאבלות של יחיד באיסוריהן:
"(כב) נתינת מתנה אינה בכלל משא ומתן, ולפיכך מותר ליתן מתנה לבר מצוה בתשעת הימים. ויש שכתב שאין ליתן מתנות שיש בהן משום שמחה, כגון מתנות שנותנים החתן והכלה זה לזה או מתנות ליולדת".
ובאר משנה אחרונה בהערה נב:
"אשרי האיש (או"ח ח"ג פס"ט סכ"א) בשם הגריש"א, הגר"ש וואזנר (מבית לוי חי"ג עמ' כד ס"ז), הגר"נ קרליץ (קרא עלי מועד פ"ד סי"ג), הליכות שלמה (ניסן – אב פי"ד הע' יא), [אמנם בהע' 26 כתב שרק לבר מצוה יכול לתת אבל שאר מתנות המנהג שלא ליתן בתשעת הימים אף שמן הדין יש להתיר], וראייתם מדברי המשנ"ב לקמן (סי' תקנד סקמ"א) שאסור לתת מתנה בתשעה באב משום שאילת שלום, משמע שבתשעת הימים מותר. אמנם הגר"ח קנייבסקי (קרא עלי מועד שם הע' כה) נשאר בצ"ע שאולי גם נתינת מתנה בכלל משא ומתן, ואם רוצה ליתן מתנה לבר מצוה יתן לו בלי להקנותה עד לאחר ת"ב. אמנם בתורת המועדים (סקכ"ח) כתב בשמו שמשמע שכל האיסור הוא רק מו"מ שבזה שעוסקים בזה מסיחים הדעת מהאבלות אבל מותר לתת מתנות כשיש צורך כמו לבר מצוה או למלמד וכל כיוצא בזה".
בשנת האבלות ודאי שאדם נושא ונותן ורק נאסרה עליו שמחה. וע"כ תימה על בעל ספר פני ברוך (פט"ז סי' יג) שכתב: "אסור לשלוח דורונות לאבל תוך ל', ולאבל על אביו ואמו אסור כל י"ב חודש, ואפילו בשבת במקומות שנוהגים שאין שואלין בשלומו בשבת. אבל במקומות שנוהגים לשאול בשלומו בשבת מותר לשלוח לו דורונות בשבת".
והסתמך על המהרי"ל ומשום שאילת שלום (הובא לעיל). וכבר הערתי שמתנות משום שאילת שלום הן דברי קשר בפגישה שבין אדם לחבירו, אם במילים ואם בפעולות יעודיות כגון לגימה משותפת או פרחים וכד'. ולכן הם נחשבו כשאילת שלום. אבל מתנה אפילו בתשעת הימים צורפה למשא ומתן, ולא לשאילת שלום ולא לשמחה.
ג. ראיה נוספת שאין איסור בנתינת מתנה לאבל שהרי על מתנה המשמחת אותו צריך לברך שהחיינו.
כאמור בשולחן ערוך הרב (סדר ברכת הנהנין פרק יב):
סעיף ג
"ואם ניתן לו במתנה יש אומרים שמברך במקום שהחיינו הטוב והמטיב שהוא טובה לו ולנותן (שאם המקבל עני הוא טובה לנותן שזיכהו הקדוש ברוך הוא לעשות צדקה. ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו מתנתו) ויש חולקים ויש לחוש לדבריהם ולברך שהחיינו שהיא ברכה הראויה וצריכה ואינה לבטלה לדברי הכל".
סעיף ד
"וכל מקום שמברך שהחיינו או הטוב והמטיב על בגדים חדשים מברך מיד בשעת הקנין שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתם והוא שקנה בגד תפור ומתוקן אבל אם צריך לתפרו יש אומרים שלא לברך בשעת הקנין אלא אחר שלבשו מיד ואם לא בירך יכול לברך כל זמן שלא פשטו אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללבשו לאלתר אלא לאחר זמן לא יברך בלבישה שנייה".
אבל כתב המגן אברהם (סי' תקנא ס"ק מב) לגבי שהחיינו בתשעת הימים:
"מלומר שהחיינו. ובשב' שרי (מט"מ בשם ס"ח ולבוש) ובכתבי האר"י אסר אפי' בשבת ונ"ל דאם חל י"ז בתמוז בשבת ונדח' מותר לכ"ע ועס"ד וטעם האיסור נ"ל כיון דהזמן ההוא זמן פורעניות אין לברך שהחיינו לזמן הזה, אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו".
מסקנה
מעיקר הדין נראה לענ"ד שמותר לתת מתנות לאבלים, על אף שמשמחם בכך ואין זה נאסר מפני שאילת שלום. וכן מותר לתת מתנה לבר מצוה אבֵל הנכנס למצוות. אולם כיון שיש פוסקים הסבורים שיש בכך משום שאילת שלום, מוצע לתת לבר מצוה את המתנה בשבת (אם אינה מוקצה) או סמוך לשבת4. וצ"ע מדין משלוח מנות לאבל בפורים (או"ח סי' תרצו ס"ו ברמ"א).