חבל נחלתו כו כא
סימן כא
בדיקת חמץ בתוך הפסח
שאלה
אדם מתארח בחול המועד פסח ואף ישן במקום שלא נבדק מחמץ (כגון ששכר 'צימר' מנכרי לחול המועד, או שנאנס ושכר חדר במלון בגלל תוכנית טיסה שהשתבשה). האם כאשר נכנס לחדרים בהם הוא מתארח צריך לבדוק חמץ?
תשובה
א. אפילו אם השהיה מתוכננת עוד מלפני הפסח, נראה שהמקום לא יהיה בדוק ולא ניתן לודאות זאת כיון שהמקום של נכרים, והם אינם נאמנים על בדיקת חמץ, וק"ו אם השהיה במקום אינה מתוכננת, ולכן הדיונים בשו"ע (או"ח סי' תלז) אינם שייכים בשאלה הנוכחית.
ב. בטעם חיוב בדיקת חמץ פרש ר' עובדיה מברטנורא (פסחים פ"א מ"א):
"בודקין את החמץ – אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא אם יהיה חמץ בביתו בפסח. ואף על גב דבבטול בעלמא סגי, חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליו על בל יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם. ואית דאמרי טעמא דבדיקה גזירה שמא ימצא חמץ בביתו בפסח ויאכלנו, כיון שאין רגיל להיות בדל ממנו כל שאר ימות השנה".
לפי הטעם הראשון (שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא), נראה שבבית שכור או מושאל אינו עובר בבל יראה ובל ימצא – כיון שהחמץ אינו שלו, ולא יכל לבטלו לפני הפסח. החמץ אם ימצא בחדר שהושכר לו – הופקר (כיון שנשכח שם) בחדר שהאורח מישראל שוהה על ידי בעל הבית. וכמובן שאסור לו לזכות בו, שא"כ יעבור עליו בב"י וב"י, אלא עליו לשורפו.
לפי הטעם השני שחובת בדיקה היא משום שמא יבוא ויאכלנו החשש קיים כיון שהחדר שנכנס אליו לא נבדק, ולכן לכאורה יש מקום להטיל עליו חובת בדיקה אף בתוך החג.
ג. במשנה ובתלמוד בפסחים דנים על חיוב בדיקה בתוך הפסח.
נאמר בפסחים (פ"א מ"ג):
"רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור, וחכמים אומרים לא בדק אור ארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ומה שמשייר יניחנו בצינעא כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו".
רש"י (פסחים י ע"ב) פרש: "בתוך המועד – בשעה ששית, שהוא מועד הביעור. לאחר המועד – משש שעות ולמעלה, עד שתחשך". ועולה שבתוך המועד אין חובת בדיקה אפילו בבית שהיה ברשותו קודם הפסח.
תוספות (פסחים י ע"ב) חלק עליו בפירוש המשנה: "ואם לא בדק בתוך המועד – פי' הקונטרס בשעה ששית וקשה דלרבי יהודה קרי ליה שעת הביעור ולמה שינה לשונו, אלא בתוך המועד היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח, ולאחר המועד יבדוק כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בשל היתר ויאכלנו. ורש"י לא רצה לפרש כן מפני שפירש במשנה דבודקים שלא יעבור בבל יראה".
המדובר בבית שלו עוד לפני הפסח שחל עליו חיוב לבודקו לפני פסח ומשום מה לא בדקו, אולם מן הסתם, ביטל את החמץ. ואומרת הגמרא (פסחים ו ע"ב): "וכי משכחת ליה (=לחמץ בפסח) לבטליה! – דילמא משכחת ליה לבתר איסורא, ולאו ברשותיה קיימא, ולא מצי מבטיל. דאמר רבי אלעזר: שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים, וחמץ משש שעות ולמעלה". וא"כ הביטול גורם שאין חמץ ברשותו.
לפי רש"י שפרש טעם הבדיקה כדי שלא יעבור בבל יראה, הרי הסברנו לעיל שאינו עובר בחמץ שאינו שלו, ולכן כיון שהפקיר את החמץ וביטל אותו אינו צריך לבדוק בתוך הפסח ולא אחריו ולא יעבור על בל יראה ובל ימצא, ומובנת דעתו.
תוס' חלק, וכתב שטעם הבדיקה שמא יבוא ויאכלנו, ולכן מסביר שהבדיקה השניה היא בתוך הפסח (ולהלכה בברכה) והשלישית אחר הפסח (ללא ברכה) מחשש שמא יתערב חמץ שעבר עליו הפסח בתוך אכילתו.
ד. כתב הבית יוסף (או"ח סי' תלה, א): "לא בדק בליל ארבעה עשר יבדוק ביום ארבעה עשר וכו'. משנה בפרק קמא דפסחים (י:) וחכמים אומרים לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר, לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד, לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. ופירשו התוספות (ד"ה ואם) בתוך המועד היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח ולאחר המועד יבדוק כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בשל היתר ויאכלנו וכן פירשו הרי"ף (ד:) והרמב"ם (חו"מ פ"ג ה"ה) ואף על גב דאחר הפסח לא מיתסר אלא מדרבנן כי היכי דקנסוהו לאסרו ואפילו בהנאה עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה להצריכו אף בדיקה. וזה שלא כדברי רש"י שפירש דיבדוק בתוך המועד היינו בשעה ששית ויבדוק לאחר המועד היינו לאחר הביעור עד שתחשך ומשמע דמשתחשך ואילך לא יבדוק. וכתב הר"ן (ד"ה ובודקין) שטעמו דכל היכא דענוש כרת מודו רבנן דאפילו מחזר עליו לשרפו חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה, וכתבו הר"ן והרב המגיד שאין דברי רש"י נכונים".
הר"ן מבאר ברש"י שהטעם שלא לבדוק בתוך הפסח, לפי חכמים, הוא מחשש שיבוא לאכול את החמץ וכיון שחמץ בפסח בכרת, עדיף שלא לבדוק ולא ייכנס לחשש מציאה ואכילה. ולכן לפי רש"י אין בודקים חמץ בפסח. תמוה שהרי הגמרא בפסחים (י ע"ב) כתבה טעם זה דוקא לשיטת ר' יהודה וז"ל: "והכא בהא קמיפלגי, מר סבר: מקמי איסורא – אין, בתר איסורא – לא, גזירה דילמא אתי למיכל מיניה. ורבנן סברי: לא גזרינן", ולכאורה מפורש בגמרא שחכמים אין חוששים לכך, וצ"ע.
ה. לדעת חכמים, לפי שיטת רוב הראשונים שהלכה כמותם, בודקים אף בתוך חול המועד, ואף אחר המועד מחשש שיתערב לו חמץ שעבר עליו הפסח באכילתו. ואף מקום שבשכירות חייב בבדיקה כמבואר בשו"ע (או"ח סי' תלז).
חיוב הבדיקה מתאים לשיטת תוס' שהטילו עליו בדיקת חמץ שמא ימצא בפסח חמץ ויבוא לאוכלו, וכיון שהוא כולו מחזר אחריו למוצאו ולשורפו לא חששו שמא יאכלנו בפסח.
אולם עולה השאלה האם הבדיקה בתוך הפסח באה להחליף את הבדיקה בערב פסח, ומי שלא היה חייב לפני הפסח, אינו מתחייב שוב בפסח כלומר תשלומין, או שזהו חיוב עצמי שכל אדם ששוהה במקום שאינו בדוק צריך לבדוק.
ו. כתב הפרי מגדים (או"ח משב"ז סי' תלו ס"ק ז): "מעשה באחד דר בבית אינו ישראל (=נכרי) בליל י"ד, ודעתו למחר ידור בבית אינו ישראל אחר, ששכר כבר. הנה בבית שני וודאי חייב לבדוק בלילה אף לא לקח המפתח, דבפסח החמץ בביתו, ובישראל מחבירו מבעיא לן [פסחים ד, א] על מי מוטל. ובית שדר בלילה יראה דחייב לבערו, דביוצא תוך שלשים אין צריך מה שאין כן זה שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה והרואה כו', וכהאי גוונא בנר חנוכה [סימן תרעא סעיף ח]. ויברך לבדוק בבית שני ואח"כ ילך לכאן על סמך ברכה, מאחר שדר בליל י"ד כאן ועדיין חמץ שלו חל עליו כאן בדיקה, אבל לא יברך כאן. או יעמיד שליח. נראה לי".
מקרה זה קרוב מעט למקרה בשאלתנו שכן הפמ"ג מבין שבבית השני, בו ידור בפסח, חייב לבדוק בלילה כיון שיש חשש חמץ בביתו ושם ידור בפסח מתחילת הפסח. אולם יש לחלק, כיון בשאלה שלפנינו נכנס לדור שם בחול המועד, כמו"כ שאלנו האם חייב בבדיקה בנאנס ונכנס לדור בבית של נכרי בפסח עצמו. וא"כ בשאלה שהשיב עליה הפמ"ג, התחיל לגור שם מתחילת הפסח ועל כן חובת הבדיקה האמיתית היא בבית הזה ובמקום בו שוהה בליל י"ד חובת הבדיקה היא רק למראית עין. אבל בשאלתנו חובת הבדיקה היתה על המקום בו היה בתחילת הפסח ואותו בדק כראוי ועל כן עולה השאלה על הבית החדש.
ז. בספר 'נתיבי האור' לרב מסעוד בן שמעון (עמ' יח-יט) כתב כי חובת בדיקה בתוך הפסח, היא חובה עצמית שלא יבוא לאוכלו, ואינה תשלומין לבדיקת הלילה, והתבסס על הפמ"ג שעיקר חובת בדיקה בליל י"ד הוא בדירה שידור בה בפסח. וכיון שחובתו לבדיקה היא חובה עצמית שלא יהיה בבית חמץ בפסח, ועל כן אפילו חמצו של נכרי שבא לביתו בפסח חייב לעשות לו מחיצה כדי שלא ישכח ויאכלנו. וכך הסביר הרב בן שמעון ברמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ג ה"ה): "מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל ארבעה עשר בודק בארבעה עשר בשחרית, לא בדק בשחרית בודק בשעת הביעור, לא בדק בשעת הביעור בודק בתוך החג, עבר הרגל ולא בדק בודק אחר הרגל כדי שיבער מה שימצא מחמץ שעבר עליו הפסח מפני שהוא אסור בהנייה".
והקשה, הרב בן שמעון הרי למזיד אין תשלומין כמבואר בהל' תפילה (פ"ג ה"ח) שאין תפילת תשלומין למבטל במזיד. ומכאן שאין בדיקת החמץ תשלומין לבדיקה הראשונה אלא היא עומדת בפני עצמה.
והסיק לפי דברי הפמ"ג שיש חובה עצמית לבדיקה כדי שלא יהא ברשותו חמץ בפסח, שמא יבוא לאוכלו, חובה זו היא אף לרש"י, מפני שכל מחלוקת רבי יהודה וחכמים היא שמא יעבור בב"י וב"י. אבל משנכנס הפסח ישנו חיוב לבדוק שמא יבוא לאוכלו.
ח. לענ"ד, אין מדבריו ראיה שישנה חובה כזו מתקנת בדיקת חמץ, שכן הפמ"ג דיבר במציאות אחרת כפי שהסברנו, וחובת מחיצה מחמץ של נכרי אינה מוכיחה על חיוב בדיקה מדרבנן, אלא זו חובה אחרת שהטילו חכמים שיבדל מהחמץ כדי שלא יבוא לאוכלו, והראיה שאין עליה ברכה, ולבדיקת חמץ חכמים תקנו ברכה. ואף לרש"י היא לא כלולה במשנה שחכמים בארו שיש אף על הבדיקה בתוך החג חובת ברכה כמבואר בסימן תלה. ולפי הסבר הר"ן ברש"י אף לחכמים קיים החשש של אכילה אף שמחזר אחרי החמץ לשורפו, וא"כ כיצד הוא מחדש שלפי רש"י יבדוק מחמץ בתוך הפסח. ומה שכתב שעל מזיד אין תשלומין תימה גדולה: מה הדמיון בין תפילה לבדיקת חמץ, כיון שלא בדק בראשון חייבו אותו חכמים לבדוק, אבל מי שלא היה חייב לבדוק לפני פסח מניין שמתעורר עליו חיוב בפסח?!
לכן נלענ"ד שהבנת המשנה והסוגיא והפוסקים היא שבדיקת חמץ של תוך הפסח היא סיום החיוב בלבד לבדיקה הראשונה שלא בדק1. ומי שנכנס לבית שלא בדוק בתוך החג, והבית כלל לא היה ברשותו אור לי"ד אין עליו חובת בדיקה מתק"ח. ואין תקנת חכמים לבדיקה בתוך הפסח אם לא היה חייב בכך באור לי"ד וכפי שבאר הפמ"ג.
ניתן להבין ולסבור שיש חובת בדיקת חמץ בתוך הפסח כדי שלא יבוא לאוכלו, כחובה מחודשת שלא היתה קיימת בליל י"ד, אבל זוהי בדיקה שאינה כלולה בתקנת חכמים, אלא היא סייג וגדר עצמי ולא מתקנת חכמים, ולכן אין מברכים עליה ואין צורך בנר וכד', וכמובן שאין אחריה ביטול חמץ שלא מועיל בתוך החג. וכן לפי רש"י ודאי שאין עליה ברכה.
מסקנה
מי שנכנס לחדר לא בדוק בתוך חול המועד פסח, בין שתכנן ובין שנכנס אליו באונס, מתקנת בדיקת חמץ של חכמים אינו חייב בבדיקה. אולם לשם זהירות ראוי לו לבדוק שמא ימצא חמץ ובהיסח הדעת יבוא לאוכלו הוא או מי ממשפחתו – אולם יבדוק בכוונה ברורה שאם ימצא חמץ ישרפנו, ולא יזכה בו.