חבל נחלתו כו א
סימן א - חובת התפילה בבית כנסת
שאלה
בעקבות הקורונה והתפילות מחוץ לבתי כנסיות, אם בקרן רחוב ואם בחצרות ובגנים הורגלו אנשים לארגן מניינים פרטיים למנחה וערבית, אף שקבוע זמן לתפילות בבית כנסת, ואין סיבה אמיתית להתפלל מחוצה לו.
האם ראוי לעודד זאת, או ראוי למחות במנייני רחוב.
תשובה
א. מצד הקורונה אין סיבה שלא להתפלל בבית כנסת, אמנם עדיין עם מסיכות, אבל לא נראה לי שזו הסיבה העיקרית שמונעת מלהתפלל בבית כנסת. הסיבה העיקרית היא נוחיות ועצלות ואי שקילת מעלת התפילה בבית כנסת.
נאמר בברכות (ח ע"א): "אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל – נקרא שכן רע, שנאמר: כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל; ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם".
וכ"פ הרי"ף (ברכות ד ע"א) והרא"ש (ברכות פ"א סי' ז).
ב. פסק הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ח ה"א): "תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור, ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת, וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע".
עולה מן הרמב"ם שיש שתי מעלות לתפילה בבית כנסת: עם הציבור ובמקום תפילה הקבוע לכל הציבור – בית כנסת (ומשמע אף ביחידות). ולכן נקרא שכן רע אם אינו מתפלל עם הציבור בבית כנסת.
באר בחי' בן ידיד (הל' תפילה ונשיאת כפים פ"ח ה"א): "ובעניותי נ"ל לפרש דברי רבינו כפשטן וה"ק תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפי' יש בהם חוטאים דהן אל כביר לא ימאס. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור להתפלל עמהם ולא יתפלל יחידי באין לו אונס כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור דדוקא ביש לו אונס יתפלל ביחיד ולעולם אפי' שמתפלל עם הצבור יזהר להשכים ולהעריב פירוש כל תפלותיו של בקר וערב לביהכ"נ, ולא תפלה עם הצבור בבית שאין תפלתו של אדם נשמעת בכל עת כשמתפלל עם צבור אלא כשהיא עם צבור בבית הכנסת"...
ג. פסק הטור (או"ח סי' צ): "ואמר ר"ל כל מי שיש לו ב"ה בעירו ואינו נכנס לתוכה להתפלל נקרא שכן רע ולא עוד אלא שגורם לו ולבניו גלות".
באר הפרישה (או"ח סי' צ ס"ק טו): "נקרא שכן רע. בגמרא (ח א) יליף לה מדכתיב (ירמיה יב יד) כה אמר יי' על כל שכני הרעים ופירש רש"י (על הרי"ף) ואין יכול להיות שכן רע ליי' יתברך אלא שאינו בא להשרות את שכינתו בבית הכנסת עכ"ל ונראה לפע"ד דרצונו לומר שנעשה שכן רע לבריות הדרים עמו בעיר כיון שהוא גורם שאין השכינה שורה עליהן ועל דרך שנאמר (תהלים קלט כא) משנאיך יי' אשנא ובתקוממיך אתקוטט שפירש רש"י בפרשת בהעלותך (במדבר י לה) שכל השונאים לישראל הם שונאים להשי"ת וזהו שכתוב (ויפוצו) [וינוסו] משנאיך ע"ש גם יש לומר כפשוטו דכמו ששכן רע אינו נהנה בשכונת חבירו כן הוא מראה עצמו שאינו נהנה שיגור השכינה אתו".
ד. וכ"פ השולחן ערוך (או"ח סי' צ סי"א): "מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו".
לגבי נ"מ הלכתיות עיין: צל"ח (ברכות ח ע"א), פרי מגדים (א"א או"ח סי' צ ס"ק כג), מחזיק ברכה (או"ח סי' צ ס"ק ד) מאמר מרדכי (כרמי, או"ח סי' צ ס"ק טו), ערוך השולחן (או"ח חיים סי' צ סט"ו), משנה ברורה או"ח סי' צ ס"ק לז-לט), עץ יוסף (על עין יעקב, ברכות ח ע"א סעיף לט).
ה. באר המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב העבודה פרק ה):
"ובפ"ק דברכות (ח' ע"א) אמר ר' לוי כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לשם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על שכני הרעים הנוגעים בנחלה ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם עד כאן. בארו כי מי שאינו הולך לבית הכנסת נקרא שכן רע, ויש לפרש שהוא שכן רע אל בני אדם, וזה כי בית הכנסת בו מתאספים בני אדם להתפלל, והנה שמו מעיד כי הוא המקום מוכן שיתאספו ביחד בני העיר להתפלל ליוצרם והתפלה מיוחדת שתהיה באסיפה בצבור, ואם אינו נכנס לשם הרי אינו מבקש החבור והאסיפה הזאת להתאסף לתפלה, וזה נקרא שכן רע כי כן ענין שכן רע שהוא פורש מן שכנו שהוא עמו. ומכל שכן שנקרא גם כן שכן רע אל השם יתברך כי יש לו ללכת אל בית הכנסת ויהיה מצוי בביתו יתברך, כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת וראוי לאדם שיהיה נמצא בבית שמצוי השם יתברך שם ואם אינו בא שם נקרא שכן רע שאין לו חבור עם מי שהוא שוכן אצלו, שאם לא היה שכן רע היה בא לשם. ואמר שהוא גורם גלות לו ולבניו זהו לפי כי בית הכנסת מיוחד לאסיפה וקיבוץ, וכאשר אינו רוצה בקיבוץ ואסיפה ראוי שיהיה לו הגלות כי אין הגלות רק הפירוד והפיזור ודבר זה מבואר. ועוד כי אלו היה שכן טוב ולא היה שכן רע דרך השכינים שעומדים ביחד ואינם מתפרדים ולא היה לו גלות, עכשיו שהוא שכן רע אין הקבוץ ראוי אליו אלא הגלות והפירוד לו ולזרעו, כי כאשר השורש נעקר מקום חבורו גם הענפים נעקרים ממקומו ולכך הוא גורם גלות לו ולזרעו".
נראה מדברי המהר"ל שיש כאן שתי שכנויות רעות: ראשית כלפי חברו – אולם דוקא בתפילה במניין בקרן רחוב אין זו שכנות רעה שהרי הוא מתפלל עם חברו. וישנה שכנות רעה כלפי הקב"ה שהיא ודאי אף במניין מחוץ לבית כנסת.
ובשכנות זו שהיא בבית כנסת ועם כל הציבור ראוי מאד להשקיע ולהתחבר. ואע"פ שעברנו את הקורונה בשנתיים האחרונות והיא גרמה לפתרונות של שעת הדחק ראוי לנו לחזור לבריאותנו הרוחנית – ולהתפלל במניין בבית כנסת, ולהפסיק להקים מניינים חוץ לבית הכנסת בגלל נוחיות ועצלות, ולהצטרף לתפילת הציבור בבית כנסת.
הערת הרה"ג יעקב אריאל, רב העיר רמת גן (לשעבר)
יש להוסיף נקודה חשובה. ביהכ"נ הוא 'מקדש מעט'. זו לא מליצה גרידא, אלא מונח הלכתי. לדעת הרמב"ם במניין המצות בפתיתת ספר היד ל"ת סה קדושת ביכנ"ס היא מה"ת. וכן דעת היראים (קד). וגם הסבורים שהיא מדרבנן (ר' ר"ן מגילה ריש פרק בנה"ע) רבנן לא המציאו קדושה יש מאין, מקום המוקדש לעבודת ה' יש בו קדושה מעין זו שבמקדש, אלא שתוקפה אינו מפורש בתורה. עבודת ה' במקדש לא הצטמצמה רק בהקרבת קורבנות אלא גם בתפילה. חנה, לדוגמא. במזבחות שבנו האבות אין כמעט קרבנות אלא בעיקר קריאה בשם ה' ותפילה. וביום חנוכת המקדש נושא שלמה המלך ע"ה תפילת ארוכה שתוכנה – בית המקדש כמרכז תפילות עולמי. כל אדם בכל אתר ואתר יתפלל אל ה' דרך המקום הזה. ישעיהו מנבא 'כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים'. כך גם בכל קהילה מקומית ביהכנ"ס הוא בית מקדש בזעיר אנפין. כל התפילות צריכות להתרכז בו ורק בו. תפילות במקומות אחרים מחוץ לביהכ"ס דומות להקרבה בבמות מחוץ למקדש, העבירה העיקרית החוזרת ונשנית פעמים רבות בספר מלכים היא 'עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות'. ביהכנ"ס המקומי הוא מעין 'הכותל המערבי' של הקהילה, אליו באים לשפוך שיח לפני ה'. ובהכנ"ס מכוון לירושלים, ממנו עוברות התפילות במרוכז לביהמ"ק ומשם עולות השמימה ומתקבלות ברצון לפני אדון כול.