חבל נחלתו כה לט
סימן לט
קליפות פרי הדר לעניין תרומות ומעשרות
שאלה
אשה הכינה עוגה וערבה בתוכה פירורי קליפת לימון שגרדה במגררת ('פומפיה'), לאחר שהעוגה היתה מוכנה, נזכרה שהלימונים לא היו מעושרים אלא טבל.
האם צריכה להפריש תרו"מ על קליפות הלימון בעוגה?
אם צריכה להפריש – האם תפריש מן הלימון עצמו אותו היא גרדה, או מלימוני טבל אחרים או מן העוגה עצמה?
תשובה
נברר דין קליפות פרי הדר לעניין תרו"מ, ואח"כ נשיב לשאלה המעשית לפי קוצר דעתנו.
א. בשלשה תחומי הלכה דנים לגבי קליפות פירות בכלל ופרי הדר בפרט: הפרשת תרו"מ, קדושת שביעית, וברכות. יש מן הפוסקים שמשווים ולומדים מתחום לתחום.
לגבי קליפות הדרים, השכבה הלבנה ראויה להאכל. השכבה המצפה מבחוץ (בכל הצבעים: ירוק, צהוב, כתום) נאכלת לאדם על ידי בישול, טיגון וכד' ועושים מהן ריבות וממתקים מסוכרים, ולבהמות.
ב. בשו"ת מנחת שלמה (ב – ג, סימן קיד) כתב:
"נראה דקליפין שראויות לאכילה כמו קליפה הלבנה של תפו"ז חייבות ודאי בתרו"מ... אלא יש לדון אם חיובם הוא מה"ת או רק מדרבנן, ונ"מ אם תורמין ומעשרין מזה על זה. וכן יש לדון אי חשיבי כגוף אחד עם הפרי או הוי כב' מינים". היינו הקליפות ודאי חייבות לדעתו בתרו"מ, ולא הכריע האם ניתן להפריש מהפרי על הקליפה ולהיפך.
ג. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' קטז) כתב שישנן שלש שיטות בדין זה, שמקורן מהמשנה על צלף במעשרות (פ"ד מ"ו). ומפרט:
"(ג) ובקליפי תפו"ז, דעת הטו"ז (או"ח סי' ר"ד ס"ק ט"ו), דיש להם דין קפריסין, וע"כ לפי מה דס"ל להטור וש"ע בקפריסין דברכתו בפה"א, גם בקליפי תפו"ז כן, ולפי"ז בודאי פטור גם במעשר כמו בקפריסין, וזה שיטה א'. שיטה הב' הוא המג"א (סי' ר"ב ס"ק י"ז) דפליג וס"ל דקליפי תפו"ז עדיף מקפריסין, וברכתן בפה"ע, ומטעם דהוי מגוף הפרי, ונטעי אינשי אדעתא לאוכלן בקליפיהן ע"י רקוח, ועוד מ"מ ראוי לאכלן חיים, אלא שאינם טוב כ"כ, וכ"ז ראוי להצטרף למאן דס"ל כן גם בקפריסין עייש"ה, וכ"כ (בס"ק ל"א), ועי' פמ"ג שם. שיטה הג' הוא הא"ר (סי' ר"ג סק"ג) בשם הע"ת (=עולת תמיד), דס"ל דעוד גרע מקפריסין, וברכתן רק שהכל, ומטעם דלא נטעי להו אינשי אדעתא לאכלן ע"י רקוח, גם עינינו רואות שא"א לאוכלן חיים כלל, וע"כ מברך רק שהכל, וכ"פ בפמ"ג שם, וא"כ לדידי' מכ"ש דפטור ממעשר, אכן החיי"א (בנשמת אדם כלל נ"ג סי' ו') מצדיק שיטת המג"א, דעיקר נטיעתם ג"כ אדעתא דקליפיהם, שהרי מביאים ממנו אלפים ורבבות ליטרות קליפות בפעם א', ומה"ט חייב גם במעשר, עיין שם, אולם בבאר היטב שם כתב שבמלכות ישמעאל מנהגם לברך שהכל, והיינו כדברי הא"ר, ועי' בס' עוללות אפרים (מהגאון מוהר"ז מרגליות על ה' ברכת הפירות דין ו') מה שפלפל בזה, ובהגהות חת"ס (על המג"א שם) כתב דנראה כהא"ר".
עולה מדבריו שרוב האחרונים סברו וכן המנהג להקל ולפטור מתרו"מ קליפות תפוזים.
בסעיף הבא (בתשובת המנח"י) הביא שאף דעת החזו"א היתה לפטור מתרו"מ. וז"ל: "(ד) ובכן אבוא לדברי כת"ה, מש"כ באות א' לפשיטות דקליפי תפו"ז יש להם דין קליפי אתרוג, שהרמב"ם פסק להלכה (בפי"א מה' תרומות ה"ה), עפ"י מקור מהתוספתא (ריש פ"י מתרומות) שאסורים לזרים, וא"כ ברור שהם חייבים במעשרות עכת"ד, הנה גם בנשמת אדם שם הביא לראי' מאתרוג של תרומה, דאמר (בסוכה ל"ה) מפני שמפסיד הקליפה עיין שם, אכן ראיתי בס' חזון איש (הנדפס מחדש ה' ברכת הפירות סי' ל"ג אות ג') שהביא מהתוספתא דתרומות הנ"ל באתרוג, ומ"מ כתב כיון דמצינו בקליפי אגוזים ושקדים שאינו אוכל כדתנן (במעשר שני פ"א מ"ג), ומצינו באתרוג דהוי אוכל כנ"ל, ושאר קליפין לא שמענו, וילמוד סתום מן המפורש, וכל שאין אוכלין אותו כלל לאו אוכל הוא, ובסוף (ס"ק ב') כתב לענין קליפי תפו"ז, לתמוה על המג"א הנ"ל, דצ"ע כיון דאין מרקחין רק מיעוטן ומיעוט אנשים ורוב אזיל לאשפה, לא מצינו מקור לזה דחשיב פרי, ואין נפקותא בין המיעוט השכיח או לא שכיח, ומה שהשיג הנ"א על הא"ר כנ"ל, אין זו תשובה, דאותן שמשליכים מרובים עליהם עשר פעמים, ול"ד לקפריסין דהתם אוכלין אותן, אלא שאינו עיקר הפרי וטעמו פחות, אבל קליפי תפו"ז אין אוכלין כלל חיין, ולפ"ז הן פטורין ממעשר עכת"ד"...
כדברי החזו"א סבר אף הגר"ש ישראלי (עמוד הימיני סי' כט, התורה והארץ עמ' 40 ואילך) שכל שרוב בני אדם אינם אוכלים אותו והוא נאכל על ידי הדחק אינו חייב בתרו"מ, וכמובן שאין להפריש ממנו על עיקר הפרי. והפרשה מיניה וביה היא חומרא בלבד.
ד. אולם בשו"ת הר צבי (זרעים א סימן פ) כתב:
"נשאלתי על דבר הקליפות של התפוזים שלוקחין אותם למרקחת אם יש בהם איסור טבל, דכמות שהם אינם עומדים לאכילת אדם".
"ולכאורה מדפליגי רבי אליעזר ורבי עקיבא במעשרות (פרק ד משנה ו) לענין קפריסי צלף, ומסוגיא דברכות (דף לו ע"א) מבואר דלרבי עקיבא קפרס לאו פרי הוא ואינו חייב בתרו"מ, משמע דמכל שכן קליפות שאר פירות דלא חשיבי פרי".
"אך עדיין יש להסתפק דהתם כשהקליפה לבד אינה מחוברת להפרי בזה לא חשיב פרי, משא"כ כשקורא שם על פרי שלימה בקליפתה שוב חל שם תרומה גם על הקליפה, דאל"כ קשה בההיא דסוכה (דף לה ע"ב) דאיתא דאתרוג של תרומה לא יטול מפני שמפסידה, ופירש"י קליפתה החיצונה נמאסת, ואמרינן מאי בינייהו (בין מאן דאמר מפני שמכשירה ובין מאן דאמר מפני שמפסידה) כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה החיצונה, למ"ד מפני שמכשירה איכא ולמ"ד מפני שמפסידה ליכא, הרי מבואר דגם על קליפתה החיצונה חל שם תרומה ומ"ש מההיא דקפרס, אלא ודאי כמו שכתבנו. ועדיין יש מקום לומר דשאני אתרוג דרובו ככולו קליפה הוא וזה עיקר פריו, משא"כ שאר פירות דיש בהם אוכל וקליפה י"ל דהקליפה אינה חייבת כלל דלא נטעי אינשי אדעתא דקליפה, ויעויין בביצה (דף יג) דאיתא דאין צריך להפריש את העץ אף דטעם עצו ופריו שוה, וצ"ע".
"שוב מצאתי בנשמת אדם (כלל נג) הלכות ברכת הפירות שהעיר מההיא דסוכה, ולדידיה פשוט דקליפי פירות חייבים בתרומות ומעשרות. עיין שם היטב".
עולה שהגרצ"פ פרנק סובר שראוי להחמיר ולהפריש תרו"מ על קליפות פרי הדר, ולא כתב האם ניתן להפריש מן הקליפה על הפרי.
ה. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק א סי' א) בונה דבריו והחלטתו לחיוב על דברי המשנה בדמאי (פ"ג מ"ב): "הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר". ונו"נ באריכות על החיוב והפטור ומסיק:
"(כ"ב) עכ"פ היוצא מדברינו, שביארנו דמדברי המשנה והירושלמי בדמאי נתבאר דעלי הצנון וקליפת התפו"ז שפיר חייבים בתרומות ומעשרות, וגם שיכולים להפריש תרו"מ מעלי הצנון על הצנון וכן מקליפת התפו"ז על התפוז מכיון דחזו לאכילה ועיין בירושלמי פ"ד דמעשרות ה"ד ובפ"מ דאינו מעשר מקפרס (שהן קליפין) ומתמרות על האביונות מפני שאינו מינו [דיש לקליפין שם בפ"ע בשם קפריסין], וכן בהדין המבואר שם בזרע לזרע ולירק מעשר מזרעה על ירקה ומירקה על זרעה. וברמב"ם פ"א ממע"ש ה"י ובפ"ב דתרומות ה"ו, ובפ"א ממעשר ה"ט. ויש להאריך. ולרווחא דמילתא יש לצרף בזה גם דעת המג"א באו"ח בסימן ר"ב הבאתיו לעיל בדברינו והפנים מאירות והח"א (הובא במשנה ברורה בשער הציון שם) שפוסקים דקליפת התפו"ז מגוף הפירי הוא ומברך בפה"ע, וכן דברי המשבצות זהב הובא בשערי תשובה באו"ח (סימן ר"ג סק"ד) שכותב דקליפה של צנון הוא משובח ולכו"ע מעיקר הפירי הוא ומברך בפה"א עיין שם, וא"כ הרי נפשטה שאלתנו דשפיר עלי הצנון וקליפת התפו"ז חייבים בתרומות ומעשרות, וגם ששפיר יכולים להפריש מהם על פירותיהם".
ונו"נ עוד בחלק ב (סי' טז-יז). וכן בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סי' כא) עונה לקושיות עליו ומזכיר ראיה שהביא מדברי הראי"ה קוק בשבת הארץ. וז"ל:
"ויעיין נא כתר"ה בספרי שם בחלק ב' סימנים ט"ז י"ז שהארכתי עוד בענין חיוב קליפת התפו"ז בתרו"מ, והבאתי שם דברי המשפט כהן שכותב לענין שביעית שקליפת התפו"ז הוי מאכל אדם, וכן ראיתי שכותב כן גם בדעת כהן סימן רמ"א: שא"א לנו לברר שלא נטעו את האילנות גם ע"ד קליפתן שהדבר ידוע שבחו"ל מוכרים חלק גדול מתפו"ז לבתי עשיית משקאות והם משתמרים בעיקרם לקליפה וא"כ הוא מאכל אדם, גם מהעושים מיני מרקחות יש בתי מסחר רבים והם משתמשים באוכל וגם בקליפה, ודעת הסוחרים במקחם הוא בשביל זה השימוש ג"כ ודעת הנוטעים היא למסחר א"כ דעתם בטלה לדעת הסוחרים עיין שם".
"ואם הגאון הגרא"י קוק ז"ל כותב את דבריו שם לענין שביעית [אף על פי שמיניה נלמד גם לתרו"מ] ראיתי כעת שהבעל נשמת אדם (בסימן נ"ג אות ב') בשאלת קליפת התפו"ז לענין ברכה, כותב בתוך דבריו בפשוטו שבודאי מודה ר"ע דקליפת שאר פירות חייבין במעשר, ומסיים וכותב וז"ל: ומ"ש בא"ר דלא נטעי אדעתא דהכא דהא אנו רואים כשאוכלים הפאמאראנץ משליכין הקליפה, מה אעשה שהיה גדול הדור ולא היה בקי בסחורות דאלו קליפת הפאמאראנץ שבמדינתנו אינן מפאמאראנץ שאוכלין במדינה זו כי הם מעט, אבל מביאים לאלפים לטרות קליפת אלו ממדינות שגדלים שם ושם נטעי אדעתא דקליפתו נמי שהרי עומד לסחורה וכדאמרינן נטעי אדעתא דשותא ולכן נ"ל לברך בפה"ע עכ"ל, והוא הדין והוא הטעם גם בנידוננו בחיוב תרו"מ לקליפת תפו"ז, מכיון שמרקחים אותם ונמכרים לאלפים ולרבבות טונים לסוחרים וכדומה המשתמשים גם בקליפות לצרכי מאכל לכל מיני מרקחות, ואזלי ממילא מה שרוצה כת"ר לחלק בין תפו"ז שהם גופן אינן ראוין לאכילה כי אם ע"י תיקון בסוכר שמיירי מזה המג"א שם, לבין תפוזי"ם שלנו שנאכלים בלא שום תיקון כלל, ואין שום נפ"מ בזה כלל לענין הקליפה, כמובן".
"מכל האמור יוצא שאף מבלי להכניס א"ע בהכרעת ההלכה לענין ברכת הקליפה [שאנו רואים שהמג"א והפנים מאירות והנשמת אדם ועוד סוברים לברך בפה"ע] נראה ברור שקליפות התפו"ז חייבים בתרומות ומעשרות ואפשר גם להפריש מעליהם על גוף הפרי, וכפי הראיות שהארכנו בספרנו שם, מבלי שימצא שום סתירה נגדית לזה".
וכן מתיחס לתשובתו הראשונה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יז סימן מ) בתשובתו לבנו.
ו. בספר מאמר מרדכי (לגר"מ אליהו, שביעית פסקי הלכות – הערות פרק יד) כתב ביחס לקליפות פרי הדר בשביעית:
"סא] הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סי' פ"ד, דעת כהן סי' ר"מ) כתב שיש קדו"ש בקליפות תפוזים מפני שנוטעים את הפרדסים גם על דעת שימוש בקליפות, ואף יתכן שרובן משמשות לאכילה ע"י טיגון. ובשם הגרש"ז אויערבך כתבו להחמיר מפני שהן טפלות לפרי, ולכן מתחשבים בכך שהן ראויות לבהמה מצד עצמן אעפ"י שאין כן מנהג רוב בני אדם. וכידוע שלדעת החזו"א (סי' י"ד ס"ק י' ד"ה "ובמ"ב", מעשרות סי' א' ס"ק ל') יש לברך "שהכל" על קליפות התפוזים ואין בהן קדושת שביעית, מפני שרק מיעוטן נאכל ורק ע"י מיעוט בני אדם. ועי' משנה ברורה (סי' ר"ב ס"ק ל"ט) שהביא מחלוקת אחרונים כיצד לברך על קליפות תפוזים מרוקחות, והסיק לברך "שהכל" מספק. ולמעשה בזמנם היו קליפות תפוזים עבות וראויות לממתקים, אך כיום הקליפות דקות ולא ראויות אפילו למאכל בהמה, ולפיכך – אין חיוב מהדין, וטוב להחמיר1. מה שאין כן בקליפות של אתרוג, שנאכל עם קליפתו החיצונית שיש בה קדושת שביעית".
עולה שלפחות לגבי שביעית שיטת הגר"מ אליהו שראוי להחמיר מספק.
ז. כיון שלפנינו מחלוקת בין האחרונים האם קליפות תפוזים חייבות במעשרות ויש מחייבים ויש פוטרים, נראה שאין להפריש מן הפרי בלבד על הקליפה בלבד ולהיפך, מפני שלשיטה הפוטרת יש כאן מן החיוב על הפטור ולהיפך.
ולכן אם מפריש פרי או חלקו, יתכוין בהפרשתו שהפרי עצמו פוטר את הפירות וחלק הקליפה יפטור את הקליפה ובכך יצא י"ח שתי הדעות.
במקרה הנוכחי שכבר השואלת הפרידה את הקליפה מהפרי על ידי שגרדה והכניסה לעוגה, עומדות לפניה שתי ברירות: או להפריש חלק מהעוגה (קצת יותר מאחד ממאה) או לקחת פרי טבל ולהפריש ממנו פרי וקליפה ולהתכוין בהפרשת קליפת הפרי גם על הקליפה שפירוריה נמצאים בעוגה.
ומשתי הברירות, האחרונה עדיפה, מפני שלפי דעת הפוטרים קליפת תפוז ממעשרות, יצא שהוא עושה דבר לבטלה וכן אינו יכול לברך על ההפרשה מספק. ואילו בהפרשה על פרי וקליפתו יכול לברך ולהתכוין לפטור אף את הקליפה שבתוך העוגה2.