חבל נחלתו כה לג

סימן לג

האם ראוי למול בן מנכרית וישראל שחיים יחדיו

שאלה

יהודי החי עם נכרית בארץ ישראל בימינו, רוצה למול את בנו, האם ראוי למוהל מישראל למולו?

פתיחה

נדון בתחילה בדיני מילת נכרי על ידי ישראל ואחר כך במילת בן נכרית.

א. מילת נכרי

פסק הרמב"ם (הל' מילה פ"ג ה"ז): "עכו"ם שצריך לחתך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד בו היה אסור לישראל לחתוך לו אותה שהעכו"ם אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידין אותן אליה, אף על פי שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוון למצוה, לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר לישראל למול אותו".

הרמב"ם דן בשני מצבים של מילת עכו"ם, עכו"ם הנימול משום פצע באותו מקום שהמילה תרפא אותו, ועכו"ם הנימול משום מצוה. אם נתכוין לרפואה בלבד אסור למולו בחינם משום איסור רפואת עכו"ם, אבל אם מתכוין למילה היינו למצות מילה, בלא גיור, אף שנרפא בכך מותר למולו.

אמנם הכסף משנה (הל' מילה פ"ג ה"ז) פרש שהיתר הרמב"ם הוא במל לשם גירות ולריפויו וז"ל: "פרק שני דע"ז (דף כ"ו:) ת"ר ישראל מל את העכו"ם לשום גר לאפוקי משום מורנא דלא. ופירש"י לשום מורנא תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם דהא אמרן לא מעלין ולא מורידין. ונראה שמפרש רבינו ישראל מל את העכו"ם לשום גר אף על פי שיש לו מורנא. וז"ש ולפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מותר וכו' כלומר אף על גב דאית ליה מורנא".

אמנם משו"ת הרמב"ם (סימן קמח) עולה שלא כהסבר הכס"מ, אלא שמותר למול שלא לשם גיור אלא לשם מצות מילה:

"השאלה השלשים שאלה בדבר מילת הגוים והערלים המותר לישראל לקבל זאת על עצמו אם לאו? והיש הפרש בין הישמעאלים והנוצרים בזה אם לאו? ומה פרוש הבריתא ת"ר ישראל מל את הגוי לשם גר, לאפוקי משום מוראנא, דלא. וגוי לא ימול את ישראל וכו', מה באה ללמדנו במ"ש ישראל מל את הגוי לשם גר?"

"התשובה מותר לישראל למול הגוי אם רוצה הגוי לכרות הערלה ולהסירה, לפי שכל מצוה, שהגוי עושה, נותנין לו עליה שכר, אבל אינו כמי שהוא מצווה ועושה, ובלבד שיעשנה, כשהוא מודה בנבואת משה רבינו, המצווה זאת מפי אלהים יתעלה, ומאמין בזה, ולא שיעשנה (לסבה) אחרת או על פי דעה שראה לעצמו, כמו שנתבאר בבריתא של ר' אליעזר בן יעקב וכמו שבארנו אנו בסוף חבורנו הגדול1. ומאחר שאמרה הבריתא ישראל מל את הגוי לשם גר וזה ברור וידוע, שמי שמתגייר, יימול, היה עולה בדעתנו, שלא אמרה לשם גר אלא למעוטי מילת הגוי ושאסור למולו, אם יישאר בגיותו, גוי מהול. ולכן באר לנו התלמוד, שאין כוונת לשם גר למעוטי לשם מילה, כשהוא (נשאר) גוי, אלא למעוטי מוראנה, ר"ל, אם היה בו חולי בראש הערלה, אסור לישראל לחתכה כדי לרפאו ולהצילו, אף על פי שבכריתתו יש אופן מה מן המצוה, הואיל ואין כוונתו לימול ואינו מתכוון אלא להתרפאות לבד, וזה אסור. וזה הדין בנוי על העיקר הידוע, שאסור להציל גוי מכליון, לאומרם הגויים והכותים לא מעלין ולא מורידין. וזה הדין למדים מאומרו: יתעלה ולא תחנם, ואין כוונתו שאסור למול גוי. ואין הפרש בזה בין ישמעאלי לנוצרי. ובכל עת שיבוא אלינו, שנמול אותו לשם מילה, מותר לנו למולו, אף על פי שהוא נשאר בגיותו".

עולה מדבריו שמה שנאסר לישראל בגוי הוא מילה לשם רפואה (ללא תשלום), אולם מילה לשם גיור, או לשם קיום מצות מילה ללא גיור (מתוך אמונה בדת משה) הותרה בו.

במקרים שהרמב"ם הביא מדובר בנכרי גדול שבא מרצונו למול, ועושים את רצונו. שאלתנו עוסקת בקטן שאביו מישראל מביאו למולו, והנימול נכרי כיון שאמו נכריה. במקרה זה לא שמענו כלום מהרמב"ם בהלכות מילה ובהלכות מלכים.

ב. מילת קטן

אם מדובר במילה לשם היותו גר קטן, היינו שאביו רוצה לגיירו והבן יחיה עם אביו כדין בן ישראל, מלים אותו, אולם אין מלים אותו בשבת, כדין כל מילת גרים.

כדברי הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ג ה"ו – ה"ז):

"גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול, וצריך לטבול בפני שלשה והואיל והדבר צריך ב"ד אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה ואם הטבילוהו ה"ז גר".

"גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד שזכות היא לו...".

והוסיף בהל' מלכים (פ"י ה"ג):

"בן נח שנתגייר ומל וטבל ואחר כך רצה לחזור מאחרי ה' ולהיות גר תושב בלבד כשהיה מקודם, אין שומעין לו, אלא יהיה כישראל לכל דבר או יהרג, ואם היה קטן כשהטבילוהו בית דין, יכול למחות בשעה שיגדיל ויהיה גר תושב בלבד, וכיון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוחה אלא הרי הוא גר צדק"...

עולה שישנה אפשרות למול נכרי קטן, אולם רק לשם גירות ולא לשם מצוה (ואף הוא יכול לשוב לגיותו אם מיחה לפני שהגדיל).

בשו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן (סי' סד) דן באריכות האם ראוי למול תינוק בן נכרית שאביו מביאו לגיירו.

וכתב כך:

"וכשאני לעצמי נראה לי ודאי שכל זמן שיד בית דין תקיפה מצוה וחובה עלינו למנוע בכל תוקף נשואי תערובת אלו ולא לקבל את האשה או את האיש לגרים אחרי שנשאו ולא אפילו קודם נשואיהם אם ידוע, או נכרים הדברים, שלשם כך הם מתגיירים".

"אך כבר קדמה הוראה הלכה למעשה לקבל גרות האיש או האשה קודם או אחר שנשאו משום שאין בידינו למונעם מעברה חמורה זאת, וכמו שנזכר בדברי פוסקים אחרונים שצדדו להתיר זאת משום בחירת הרע במעוטו וכדי שלא ידח ממנו נדח. בנוגע לבניה של הנכרית שהיא אינה רוצה להתגייר או שאנו איננו רשאים לקבלה כגון נכריה הנשאת לכהן לא מצאתי בזה דבר מפורש בתלמודין, גם בזה אני אומר וכן כתבתי בתשובתי הקודמת וזאת חובת בית דין לחייב את האב שהוא נשוי נכריה בכל דרכי השפעה (לפי שיותר מזה אין בידינו כלום) לגרשנה ואז ישלח אותה ואת בניה, אבל במקרה רע ומר כזה שלא ישמע לדברי בי"ד ולא יפרוש מאשתו הנכריה – הוא שכתבתי לחייבו למול את בנו בשמיני שהוא חל בחול. ולכן הנני מפרש דברי שלא עלה על דעתי לומר שמילה זאת תעשה בחגיגות וברכות המילה ככל בן ישראל שהרי ילד זה כל שלא התגייר כדין וכהלכה הוא גוי גמור ואין מצוה במילתו ולכן אסור למולו בשמיני שחל בשבת, וכיון שכן אין כאן גם שמחה, אלא להיפך צר (אצ"ל צער) ויגון שבאנו לידי מדה זו".

"ובכל זאת אמרתי לחייבו שימול בנו ביום השמיני כדי להרחיקו מהשפעת אמו הנכריה, ושהיא תבין ותרגיש בעצמה שבנה זה אינו נתון להשפעתה, והוא יהיה יהודי ככל הגרים בישראל".

"דבר זה היה נהוג בישראל מימים ימימה כמו שזה מוכח מעובדא דיעקב איש כפר נבוריה אזל לצידון2, אתון שאלון ליה מהו מיגזר בריה דארמאייתא בשובתא וסבר למישרי להון וכו' (ירושלמי שם)".

"עובדא זאת שבאו לשאול ממנו אם מותר למולו בשבת מוכח שרגיל היה הדבר למול בחול בניהן של נשים נכריות הנשואות לישראל שבאלה היתה השאלה דבבנות נכרים גמורים לא יעלה על הדעת להסתפק בו שיהיה מותר לחלל שבת למילתו, אלא ודאי השאלה היתה בבן נכרית שילדה מישראל, וע"ז סבר יעקב איש כפר נבוריה להתיר מילתו בשבת משום דלמשפחותיהם לבית אבותם כתיב, והורה לו רבי חגי לאסור מילתו בשבת מהנאמר בעזרא ועתה נכרות ברית לאלוקינו להוציא כל הנשים והנולדים מהם במצות אלקינו וכתורה יעשה, ללמדך שבני הנכרית הם גויים גמורים כמותה מדכתיב לא תתחתן כי יסיר את בנך מאחרי, והיינו למולן בשבת ומשום חלול שבת אבל למול אותו בחול ודאי שמותר בלי כל פקפוק".

ומסיק מסקנת ביניים: "וכן ראיתי ושמעתי שגדולי המוהלים בירושלם הזדקקו לבקשת לא יהודים ומלו את בניהם בחול. והלכה פסוקה היא אם נתכוון הגוי למילה מצוה לישראל למול אותו (שו"ע יו"ד סי' רס"ח סעיף ט')".

"מזה אנו דנים שמותר למול בניהם של נשואי נכרית בחול אבל בלא ברכות המילה כיון דכל זמן שלא מל וטבל כדין וכהלכה הרי הוא גוי גמור. ברם למודעי אני צריך שאין אנו מעוניינים כלל למול בן זה ולא לגייר אותו כי מה יתן ומה יוסיף מילת גוי בשבילנו, אבל כוונתנו במילתו הוא כדי להפרידו מהשפעת אמו הנכריה ותורתה, ולהכניסו תחת כנפי השכינה ככל הגרים בישראל".

וכך מסקנתו למעשה:

"מסקנות לדין: ישראל שנולד לו בן מאשה נכריה, והביא את בנו למולו. מודיעים לו בי"ד כי ילד זה אינו בנו, והרי הוא כגוי גמור לכל דבר, ולא יכנס לברית ישראל אלא אחרי מילה וטבילה כדין גוי גמור שבא להתגייר. ומכיון שהוא קטן מן הצורך שאף אמו תסכים למילתו לשם גרות, הלכך שואלים את פי האם והסכמתה, והאב אחרי קבלת הסכמה מצד האם, והתחייבות להטבילו לשם גרות בזמן הקרוב ביותר, נזקקין בי"ד למולו ביום השמיני ללידתו אם הוא יום חול, או ביום אחר, ע"מ להטבילו לשם גרות, סמוך למילתו".

"בשעת המילה מברך המוהל ברכת מילת גרים, ומל בשם ומלכות. אבל אין קוראים לו שם ולא עושים פומבי ביום המילה, וכן לא נותנים לו תעודת מילה עד יום טבילתו; אז מקבל הוא תעודת גרות; בתעודת הלידה, כותבים שנולד מאמו הנכרית, ובתעודת הגרות כותבים שגרותו נעשית ע"י אביו. והוא הדין לבת ישראל שנולדה מנכרית. וה' אלקי ישראל יקים בנו ולעינינו, יעודו מפי נביא קדשו לאמר: וצרפתי אתכם כצרוף כסף ובחנתי אתכם כבחון הזהב והבאתי אתכם במסורת הברית".

כל זאת אם אביו מישראל יחנכו לתורה ומצוות ואז אין הגיור צפוי להיבטל, (אולם גם אז אם הבן לפני שהגדיל רוצה לחזור לגיותו – רשאי לחזור ואינו נענש על כך).

במקרה שאמו הנכריה חיה עם אביו ורוצָה להתגייר דנו הפוסקים האם מחכים לגיור אמו כדי שיהיה בטוח שגיורו אינו לריק. ועי' בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ו סי' יט).

אבל סתם גיור קטן מן הפה ולחוץ, היינו שיתחנך כגוי – לשם כך לא גיירו, משום שכל הגיור הזה אינו אמיתי והוא יישאר בגיותו.

ולהיפך, במילת קטן שלא לשם גיור מחו הפוסקים, משום שפוצעים ומצערים את התינוק ללא שום חיוב, ומדוע? רק משום שאביו רוצה בכך, וכי מי נתן לו זכות לצער תינוק?!

ג. מילת בן ישראלית-מומרת בשבת

המדובר במקרה שלפנינו בבן נכרית החיה עם אביו (במה שמכונה על ידם נישואין, אע"פ שאינם תופסים) כאשר לאמו אין שום כוונת גיור, והשאלה האם למולו כיון שאביו רוצה למולו שלא יהיה שונה מחבריו (ואולי גם שהוריו לא ייבדלו מחבריהם מעם ישראל שבניהם נימולים). במקרה כגון שלפנינו, דנו הפוסקים בעיקר על המציאות בחו"ל שכל החברה מסביב היא חברת נכרים.

פסק הטור (יו"ד סי' רסו): "ישראל שהמיר דתו לעבודת כוכבים ונשוי ישראלית ונולד לו בן ממנה מלין אותו בשבת, ואין אנו מחזיקין אותו שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית. ישראל שנשא כותית וילדה לו בן אינו נימול בשבת שולדה כמוה".

היינו, בן ישראלית אפילו אביו המיר דתו מלים את הבן אפילו בשבת כיון שהיא ישראלית ונוהגת דיני בת ישראל. לעומת זאת, בנו מנכרית אינו נימול בשבת, ומשמע (משתיקת הטור) שמותר למולו בחול.

וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' רסו) בסעיף יב: "ישראל שהמיר ונולד לו בן מישראלית, מלין אותו בשבת". ובסעיף יג: "ישראל שנולד לו בן מעובדת כוכבים, אין מלין אותו בשבת".

העיר הפרישה (יו"ד סי' רסו ס"ק ל): "ישראל שנשא נכרית וכו' אינו נימול בשבת. הוה מצי למימר דגם ביום השמיני אינו נימול דהולד כמוה ואינו נקרא יליד ביתך, אלא אגב דאיירי כאן בדין מילה בשבת כתב כן". ולא באר לשם מה המילה בחול.

הש"ך (יו"ד סי' רסו ס"ק טז) הביא לשון הב"י מבדק הבית: "מישראלית כו'. ולי (=הב"י) נראה דאפילו נשוי מומרת נמי מלין בשבת בן הנולד מהם שהרי הם חייבים בכל המצות וישראלית דנקט העיטור אפשר דלא לאפוקי מומרת, אלא לאפוקי עובדי כוכבים עכ"ל בדק הבית ומביאו ב"ח".

היינו לפי הב"י יש לחלק בין בן מומרת לבן עובדת כוכבים, הראשון נימול ואפילו בשבת, ואילו השני ודאי שלא נימול בשבת שכן הוא גוי גמור.

משיב עליו הש"ך:

"ולי לא משמע הכי וגם מדסיים הב"ה (=הבדק הבית) ואין אנו מחזיקים אותו שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית ומביאו הטור משמע דהוי סלקא דעתך אמינא כיון דאביו מומר נחזיקהו שיצא לתרבות רעה ולא מחזקינן בהכי כיון שאמו ישראלית אבל כשאמו מומרת אסור וצריך עיון".

הש"ך נשאר בצ"ע האם בן שאמו מומרת מלים בשבת.

נראה שנקודת ההסתפקות היא האם אנו מצווים למול את הבן הזה שאמו מומרת שכן הוא מישראל ולכן מצד חיובו למולו על ידי בית דין, נימול אף בשבת, או שכיון שודאי יצא לתרבות רעה אינו נימול בשבת3.

העיר המשנה למלך (הל' מילה פ"א ה"י): "וכתב הטי"ד סימן רס"ו דישראל שהמיר ונשוי ישראלית מלין בנו בשבת. וז"ל מרן בב"ה ול"נ דאפילו נשוי מומרת נמי מלין בשבת בן הנולד מהם שהרי הם חייבים בכל המצות וישראלית דנקט הטור אפשר דלאו לאפוקי מומרת אלא לאפוקי כותית ע"כ. ופשט דברי הטור אינן מורין כן שהרי סיים דבריו וכתב ואין אנו מחזיקין אותו שיצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית, משמע דבמומר שנשא מומרת אין מלין את בניהם משום דאנו מחזיקין אותו שיצא לתרבות רעה, וכ"כ הר"ב ט"ז והש"ך וכ"כ הטור [גינת ורדים] א"ח כלל ב' סימן ל"א. ועיין עוד שם שכתב דמומר שנשא מומרת אין מלין בנו אפילו בחול ואין דבריו נראין בעיני".

עולה, כי לפי הב"י בן הנולד למומרת מלים אותו בשבת כיון שהוא מישראל. והש"ך נשאר עליו בצ"ע. לעומת זאת הש"ך והט"ז הסיקו שאין מלים אותו בשבת כיון שיצא לתרבות רעה. והביא המל"מ את דעת הגו"ר שבן מומר ומומרת כלל אין מלים כיון שיוצא לתרבות רעה.

חולק על הש"ך והט"ז, הפרי חדש (שו"ע יו"ד סי' רסו סי"ב) ומצטרף לבית יוסף, וכתב: "ואני אומר דמה בכך שיצא לתרבות רעה סוף סוף ישראל הוי ומיחייבי בית דין לממהילי' ולמה אין מלין אותו בשבת, כן נראה לי ודוק [ליקוטים]".

המחלוקת שלפנינו היא במילה בשבת – האם מלים בשבת תינוק מישראל שודאי יצֵא לתרבות רעה. מכיון שהוא מישראל וחייב במצות מילה כמו כל תינוק מישראל, וכיון שאביו מומר מוטל על בית דין למולו, או שכיון שקרוב לודאי שיצא לתרבות רעה אין למולו בשבת.

ובתפארת ישראל (הלכתא גבירתא, שבת פי"ט מ"א) פסק: "ממזר או ישראל מומר שהוליד בן מישראלית מוהלין בשבת. משא"כ בשניהם מומרים או ישראל שהוליד בן מנכרית שאין מוהלין בשבת".

הובאו לעיל בתוך דברי המשנה למלך דברי הגו"ר שאין למול כלל בן מומר ומומרת, ונראה לע"ד שבכך אין הלכה כמותו. וכי מה חטא בן זה שאביו ואמו מומרים וכדברי הרמב"ם (הל' מילה פ"א ה"א): "...ובית דין מצווים למול אותו הבן או העבד בזמנו ולא יניחו ערל בישראל ולא בעבדיהן" וכ"מ מדברי הפר"ח.

ד. מילת בן נכרית

שאלות מילת בן נכרית עלו בחו"ל בצורה מרובה וחריפה.

כתב ב'שערים מצויינים בהלכה' (ח"ד עמ' קלא): "וישראל שנשא נכרית ונולד לו בן ממנה, כתב בש"ע (שם סעי' י"ג) דאסור למולו בשבת. כתוב בשו"ת עצי הלבנון (סי' סד) דמשמע מדברי השו"ע דרק בשבת אסור למולו. אבל בחול מותר למולו. אבל בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדו"ק סי' רל) ושו"ת מהר"ם שיק (סי' רמ"ח) ובשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' שס"א) כתבו דאם אמו מסכמת למולו ולטבלו כדין גר יש למולו. ובשו"ת בית יצחק (אהע"ז ח"ד סי' כ"ט אות י"א) הוסיף עוד שיבטיח גם לגייר אשתו".

אולם בן נכרית שלא לשם גיור, ודאי שאין שום מצוה למול, ולהיפך מילתו 'מכניסה' אותו לתוך קהל ישראל ותגרום לנישואי תערובת איתו ועם זרעו, ואם כן ודאי אין למולו (וכמובן שאין לברך על מילתו אף לא ברכת מילת גרים).

בשו"ת רבי עזריאל (יו"ד סי' רכט-רל) מספר השואל – ר' צבי הירש קאלישר – על מקרה באמריקה שנושאי נשים נכריות רצו למול בניהם ורבני אמריקה אסרו עליהם למולם ואסרו על המוהלים למול. ומקרה זה הובא בעיתון יהודי ודנים עליו רבני ישראל. הרב קאלישר שסר למשמעתו של הרב עזריאל הילדסהיימר מנסה בשני הסימנים להוכיח שמותר ואף ראוי למול בן נכרית מנישואי תערובת כאלו. הרב הילדסהיימר בתקיפות ובעדינות דוחה את דבריו.

כתב בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (ח"א יו"ד סי' רכט) בתשובתו לרצ"ה קאלישר:

"(כא) ומה שהאריך בדרכי מוסר כי יהי' טוב מאד שלא לסתום מהחוטא דרך לשוב שהוא עתה בכלל מעוות לא יוכל לתקון ובנים אפשר שלפעמים גדולי ישראל יוצמחו מהם וכו' הנה דברי מוסר כאלו בודאי ראוים לגברא יקירא כמהו. אבל כל זה איננו שוה לן ואנו מצד הדין אנו דנין, ולדינא לענ"ד אין לנו רשות למול נכרים כאלו ואין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך [שבת ד' ע"א], ואי משום מעוות לא יוכל לתקון לא ידעתי איך מצא זאת שהוא בכלל מעוות וכו' דבמשנה לא קאמר ר' שמעון בן מנסי' רק בבן הערוה שהוא מיוחס אחריו ופירש"י שהביא פסולים בישראל (דייקא) ויהא זכרון (משום שמיוחס אחריו) אבל בבעל נכרית אף דבודאי ליכא בגדר החסידות כלל וכלל ועונו רב הוא מאד, עכ"ז אינו בכלל מעוות לא יוכל לתקון דאינו מתיחס אחריו".

היינו, אנו במילה שהיא כביכול לשם גיור חבים לאותם תינוקות שיגדלו כגויים ואף שאביהם מישראל הביא לגיירם, לגביהם זו חובה גמורה והכשלה.

ומוסיף הרב הילדסהיימר שם:

"(כז) וגם מאד נראו גם בעיני החששות שמלין וטובלין את התינוק עתה ובהתגדלו יתנהג בדרכי ישראל פעם א' ולא יוכל עוד למחות (אף להפוסקים דיכולים למחות) וההיזק כפלי כפלים מהזכות ומה לנו ולצרה זאת והראי' שהביא שאנו מלין בני פושעי ישראל שהם ג"כ באותו סוג אתמהה דלזה אנו מחוייבים ועומדים, אבל בגרים נצטוינו להדחותם ומכש"כ שלא להביא התחייבות גדול כזה כל ימיו לתינוק שלא עשה לנו שום דבר ואנו משימין עליו התחייבות שאין לשער ערכו ואשר קרוב לוודאי שלא יחטא נגדו וגם לא יכיר אפי' אפס קצהו בהתגדלו בבית אמו נכרית ומה לנו בזה".

ולכן לדעתו אין למול בן נכרית.

וכך כתב בשו"ת שרידי אש (ח"א סי' מו, עמוד קכח):

"ובדבר מילת בן נכרית מישראל – נ"ל שאף המתירים למול לא התירו אלא במקום שהאב והאם רוצים לגייר את התינוק והטבילה היא לשם גרות, אבל בלא גרות בוודאי אסור. ובימינו, זה שנשא נכרית והיא לא נתגיירה כד"ת, בוודאי אינו שומר דיני כשרות ושבת והתינוק שמתגייר אוכל אח"כ נבילות וטריפות וא"כ אין הגרות זכות לו, ואין בגרות כלום. שכל גרות קטן הוא מטעם שזכות היא לו, כמפורש בכתובות י"א, א. ולכן לפי דעתי אין להתיר את המילה לבן נכרית, כי מלבד הטעמים המבוארים בעט"ז ובפרישה יש טעם חשוב, שלא יתבולל בישראל, שסבורים שהוא יהודי גמור, כמו שכתב הגר"ע הילדסהיימר זצ"ל וגם אין להקל על העבריינים שנושאים נשים נכריות ואח"כ מזמינים את המוהל ואת מכיריו לסעודת ברית מילה כאילו לא אירע דבר וחושבים שהכל כשורה".

"לפי"ד על כת"ר לעמוד איתן בדעתו שלא להתיר את המילה לבן נכרית, עד שידעו הכל שבן הנולד מנכרית הוא נכרי גמור וזה שנושא נכרית מוליד בנים נכרים, ואין לבנים תקנה רק שאם יגדלו יתגיירו, או שלכה"פ יקבלו ההורים על עצמם לגדל את הרך הנולד עפ"י דיני ישראל באכילת כשרות ובשמירת שבת קודש ואז אפשר להתיר את המילה לשם גרות".

וחזר וכתב הרב ויינברג בעל שו"ת שרידי אש לועידת רבני אירופה (שנבצר ממנו להשתתף בועידה, מתוך 'המעין', לד, תשנ"ד):

"ידועה המחלוקת שנתעוררה בדור הקודם אם מותר למול ילד של ישראל שנולד לו מן הנכרית. כאן בארץ שוויצריא הסכימו הרבנים החרדים שלא למול ילד כזה מטעמים שביארתי אותם ברחבה במאמרי שנדפס ב"הפרדס". בפסק זה הצדיקו כל רבני אונגרן ובגרמניא הכריז הגר"ע הילדסהיימר זצ"ל איסור גמור למול בן הנולד מן הנכרית. ועי' בספר מטה לוי חלק שני [סימן נ"ה] שגם הגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל נטה לאיסור מילת בן נכרית".

"ברם כאן אירעו כמה פעמים שאנשים ישראליים נשאו נשים שהתגיירו לא ע"י רבנים חרדים אלא ע"י רבנים ליברליים בפאריז ובאיטליא. אני הוריתי להמוהל המפורסם מר אייזעמאך מבזל שלא למול בן מגיורת שכזו, כדי שלא להודות בכשרות הגירות שנעשתה ע"י רבנים ריפורמיים, ודי לחכימא. והנה קמו עוררים שטוענים, שלפעמים הגירות שנעשתה ע"י רבנים ריפורמיים היא כד"ת בדיעבד וא"כ כל הנולדים הם יהודיים ולפי"ז יש חובת מצוה למולם. אני עומד בדעתי שאסור למולם משום מיגדר מילתא, ושבאם ימולו את הנולדים מנשואי תערובות אלה יתנו חיזוק לגירות הנעשית ע"י רבנים ריפורמיים ועי"כ להתפשטות נשואי תערובת. אהיה מאושר מאד אם הועידה תפרסם את דעתה לאיסור".

וכן השיב בשו"ת אורח משפט הראי"ה קוק (השמטות ותיקונים סי' כב עמ' רסד): "פשוט הוא שהבן הנולד לישראל מן הנכרית, אע"פ שנמול לשמונה הרי הוא נחשב כנכרי לכל דבריו, ואסור להשיאו בת ישראל אלא א"כ יתגייר ע"פ בי"ד כדין תורה בטבילה ובקבלת מצוות".

וכן בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ח) שדוחה ומרחק כל מילה של בן נכרית, וז"ל:

"ועיי' שו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד סי' ק"י) אוסר ג"כ לקבל לגייר נכרית שנישאה לישראל בחוקי האזרחים עיין שם טעמיו. וגם תמהני בראותי שו"ת מהר"ם שיק זצ"ל (חיו"ד סי' רמ"ח) דאם מקבל עליו האב לטבול ג"כ את בנו הנולד מהנכרית יש לקבלו למולו ולברך כמו בגרים עיין שם וזהו באמת יהי' כמו חיזוק למעשיהם המתועבות ח"ו ובודאי צריכין להרחיקם בכל כחנו. והיטב אשר דברו בזה גאוני אשכנז הג' בעל ערוך לנר ז"ל והג' מווירצבורג בעל מלאכת שמים ז"ל ותשובותיהם בל"א נדפסו בשומר ציון הנאמן כי אין לקבל למול הולד (גם בתורת גרות) אותן הנולדי' מנכרית וישראל בנשואי התערובות כנז'. והטעם נראה לי עוד בזה כי באמת אם יתנוהו אביו ואמו (הנכרית) לגיירו ולהטבילו כדת בפני בד"צ כיון שאצליהם יתגדל הילד הגם שלפי חוקיהם כנ"ל יהי' הזכר לפי אמונת אביו אך הא ראינו אמונת אביו ודרכו בגי"א נמוסי הגויי"ם כי לקח בת אל נכר וקשורה בו וכ' הרמב"ם (בפי"ב מהל' איסורי ביאה הל' ז') שדבר זה גורם להדבק בעכו"ם שהבדילנו הקדוש ברוך הוא מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו והבן מן הנכרית אינו בנו וגרע מממזר עיין שם בקדושת לשונו ועכ"פ איך שייך לומר שאביו הלז שנשא נכרית יגדלוהו בדת ישראל הלא אם יחניכוהו בדרכי אביו ג"כ די רעות וגם תוגת אמו הנכרית הוא תרתי לריעותא וכל המקבל אותו לגרות ה"ז גורם להחטיאו לעבור על תורת ודת ישראל כי מקודם אינו מצווה לאשר אמו נכרית והולד כמותה עפ"י דינא. וכשיגיירו יהי' דינו כישראל והמה יגדלוהו שלא על ברכי התורה ודת ישראל זהו קשים גרים כספחת שאנו גורמים בידים כשיקבלו כנז' גם כשיזקין לא יסור אולתו מדהכי חנוכו כתינוק שנשבה אצל אבותיו הרעים ויהי' סלון ממאיר לבית ישראל ואנחנו בידינו נשים הנזק ח"ו בתוכינו. אתמהה".

ועי"ע בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' לו).

ונראה שכמעט כל הפוסקים בחו"ל בדורות קודמים סברו שאין למול בן נכרית אם אין אמו מתגיירת.

ה. מילת בן נכרית במדינת ישראל

מילות של בני נכריות בימינו במדינת ישראל אינן שכיחות, אולם הן יכולות בהחלט לגרום לנישואי תערובת. הפירצה נמצאת דוקא אצל אברים מדולדלים לכלל האומה החיים עם אשה נכרית ואינם מגיירים אותה ביודעים. הילדים גדלים וחושבים עצמם לבני ישראל, ואינם יודעים מאומה על כך שהם בני נכריות. הם כמעט ואינם יודעים מאומה על יהדות אלא גדלים בחוסר ידיעה מוחלט, והם גויים גמורים שגדלים במסגרת של מדינת ישראל וכד'. הרי בכך שאימם אינה מתגיירת היא שומרת על גויותה ומעבירה זאת לבניה ובנותיה, וכיון שאותן משפחות מעורות במדינה הם ישאו נשים או בנותיהן תנשאנה ליהודים, והרי נישואי תערובת גמורים בתוך מדינת ישראל, וכיון שרוב ישראל לא בודק לנישואין הרי זה פתח גדול לנישואי תערובת.

ולכן צריך לומר לאנשים מישראל או שתגיירו את נשותיכם ותשאו אותם כדת משה וישראל או שאל תמולו את בניכם כדי לא לגרום לנישואי תערובת.

כה דברי הרה"ר בצמ"ח עוזיאל זצ"ל בתשובה שהובאה לעיל בראשיתה:

"ראשית דבר הנני להודיע, שדברי מוסבים על מקרה שאין האב נשמע להוראת בי"ד לשלח את אשתו הנכריה, ולו היתה יד בית דין תקיפה – לית דינא ולית דיינא דיאמר דיש מקום למול ולגייר את בנה, אפילו אם תרצה האם בכך ואף תסכים היא עצמה להתגייר, בין אם היא אשת כהן או אפילו אשת ישראל. ומזקנים אתבונן מהנעשה בימי עזרא: ועתה נכרות ברית לאלוקינו, להוציא כל הנשים והנולד מהם... וכתורה יעשה. ויענו כל הקהל ויאמרו כדבריך כן נעשה. ובגמרא אמרו ע"ז: וכתורה יעשה והיינו מרבי יוחנן משום רשב"י, ולא תתחתן בם, למה: כי יסיר את בנך מאחרי. בנך מבת ישראל קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך, אלא בנה (יבמות כ"ג). מכאן למדנו איסור חתנות ושולדה כמותה (קדושין ס"ח ע"ב) וכיון שכן, שורת הדין מחייבת לשלח אותה ואת בניה. אבל עתה שאין יד בי"ד תקיפה נאלצים אנו לדון בדבר...".

"וכשאני לעצמי נראה לי ודאי שכל זמן שיד בית דין תקיפה מצוה וחובה עלינו למנוע בכל תוקף נשואי תערובת אלו ולא לקבל את האשה או את האיש לגרים אחרי שנשאו ולא אפילו קודם נשואיהם אם ידוע, או נכרים הדברים, שלשם כך הם מתגיירים".

נראה על כן, שאף בארץ ישראל בימינו ובמצבנו הרוחני, אין למול בני נכריות אלא אם כן אימם מתגיירת ואביהם מתכונן לשמור תורה ומצוות, אבל סתם לשם חותם כשרות מזוייף אסור למולם ואף המוהלים יתנו זאת אל ליבם. וק"ו שלא שייך לברך שום ברכה על מילתם והרי הם כנכרים גמורים.