חבל נחלתו כה יח
סימן יח
הזכרת ראש חודש בראש השנה
שאלה
האם בתפילות ובברכת המזון בראש השנה יש להזכיר ראש חודש, ואם לאו מאיזה טעם אין להזכיר?
א. הזכרות ראש חודש בתפילות
את ראש חודש אנו מזכירים: בתפילת יעלה ויבוא, בתפילות העמידה ובסעודות. אנו מוציאים ספר תורה ומעלים ארבעה לקרוא בתורה, אנו מתפללים תפילת מוסף ובה מזכירים קרבנות ראש חודש. בברכת מעין שלש ג"כ מזכירים: 'וזוכרנו ביום ראש החודש הזה'. בברכת המזון מוסיפים: 'הרחמן... יחדש את החודש הזה לטובה ולברכה'. בשבת שלפניו מודיעים על ראש חודש (ברכת החודש).
השאלה שנברר להלן: אלו מאזכרות אלו צריכות להיות בראש השנה שהרי הוא חל בראש חודש.
ב. הקרבת מוספי ראש חודש בראש השנה
קרבנות ראש חודש היו קרבים בבית המקדש בראש השנה. ישנה הו"א של תלמוד ירושלמי של ראשונים ושל אחרונים שלא היו מקריבים אותם.
נאמר בירושלמי (שבועות פ"א ה"ד): "רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אין צריך להזכיר של ראש חדש"...
באר קרבן העדה:
"אין צריך להזכיר של ר"ח. לומר בתפלה את יום ר"ח הזה ואת יום הזכרון הזה דמה שאומר את יום הזכרון הזה עולה לתרווייהו בר"ה כתיב זכרון תרועה ובר"ח כתיב גבי חצוצרות והיו לכם לזכרון". הגמ' מנסה להביא ראיה לכך ודוחה.
בהמשך כתוב: "ר' יוסי בעי מעתה שני שעירי ראש השנה מחמת ראש חדש באין ותימר אין צריך להזכיר ראש חדש?" (היינו: שעיר חטאת אחד בא לראש חודש ולכן ודאי צריך להזכיר). מוסיפה הגמ' בהמשך: "א"ר אמברי לית יכיל דכתיב [במדבר כט ו] מלבד עולת החדש ועוד מהדא דתני שנים עשר לשנים עשר חדשי השנה. חד בר אביי עבר קמי תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסוניה".
מבאר קרבן העדה:
"לית יכול. אי אפשר לומר כן ששניהן הן באין מחמת ר"ה (או ר"ח) דהא בסוף קרבנות דר"ה כתיב מלבד עולת החדש ומנחתה ש"מ שגם שעיר ר"ח היה קרב בר"ה".
"ועוד מהא דתניא. בתוספתא בפרקין ומביאה לקמן, רש"א ל"ב שעירים היו מקריבים בכל שנה וקחשיב י"ב שעירים לי"ב חדשים ואחד בר"ה ש"מ שגם בר"ה היו מקריבים שעיר של ר"ח".
"חד. אחד מבני אביי עבר לפני התיבה והתפלל בצבור בר"ה ולא הזכיר של ר"ח ושבחוהו והיינו כר' יעקב בר אחא דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן".
לא מבואר מה השבח הגדול באי הזכרת ראש חודש אחר שקרבנותיו ודאי קרבים בראש השנה.
עולה כי מוסף ראש חודש ודאי קרב בראש השנה, המחלוקת היא האם צריך להקריב שעיר ר"ח בראש השנה כיון ששניהם מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. והגמרא מסיקה שכל קרבנות ראש חודש ודאי קרבים בראש השנה כולל השעיר.
ב. הזכרת מוספי ראש חודש בתפילה בראש השנה
כתב בתוספות ביצה (טז ע"א): "איזהו חג שהחדש מתכסה בו וכו' – פרש"י שהלבנה אינה נראית, וקשה לפי' זה דהוה ליה למימר שהלבנה מתכסה. לכך פר"ת [שר"ח] מזדמן בו כלומר שרגיל לבא בו וכסא לשון זמן כמו ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז). ורבינו משולם פירש מתכסה שלא היה שעיר של ר"ח קרב בו1. והקשה רבינו תם דבתוספתא קאמר דקחשיב (ל"ו) [ל"ב] שעירים בשנה וקא חשיב י"ב שעירים דראשי חדשים ולא מצינו י"ב אם לא היה שעיר דר"ח דר"ה. והשיב לו רבינו משולם דלא עלה על לבו לומר כן, אלא היתה דעתו דלא מפרש קרא בהדיא של ראש חדש דראש השנה דכתיב בפינחס מלבד עולת החדש וחטאת לא הזכיר. וי"מ מתכסה שאין מזכירין אותו במוסף דראש השנה ור"ת היה אומר אדרבה הואיל והיה קרב מזכירין אותו במוסף דראש השנה. ותקן ר"ת לומר במוסף מלבד עולת החדש וגו' וכן תקן לומר שני שעירים כהלכתן וגו' שעיר אחד של ראש חדש ושעיר אחד של ר"ה".
עולה שר"ת תיקן להוסיף בתפילת מוסף להזכיר את מוסף ר"ח ללא איזכור כל הקרבנות אלא בכללות: 'מלבד עולת החודש', וכן להזכיר את שעיר ר"ח – 'שני שעירים כהלכתן'.
וביתר הרחבה כתב בתוספות הרא"ש (ראש השנה ח ע"ב) בשינויים מסוימים:
"שהחדש מתכסה בו. פרש"י שאינה נראית לרחוקים שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה, והביא ר"ת ראיה לפירושו (=של רש"י) מויקרא רבה בפרשת אמור אל הכהנים דקאמר התם תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וכל החדשים אינם חדש בתמיה אלא בכסה וכל החדשים אינם מתכסים אלא ביום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג אלא שחגו בן יומו אין לך חדש שנכסה ויש בו חג וחגו בן יומו אלא תשרי. ועוד מפרש ר"ת מתכסה מזדמן כמו ליום הכסה יבא ביתו שהוא לשון זמן בפרק חלק גבי עמון ומואב שיבבי בישי דארעא דישראל. וה"ר משולם היה מפרש שהחדש מתכסה בו שאין חטאת ראש חדש קרב בראש השנה כדכתיב מלבד עולת החדש אשר לעולת התמיד לא כתיב מלבד חטאת ושעיר, והקשה לו ר"ת דבריש תוספתא דשבועות תניא [ל"ב] שעירים קריבים לישראל בכל שנה וקא חשיב י"ב דראשי חדשים, וכן יסד ר' אליעזר הקליר בפיוטי ראש השנה: מוספי חדש עשתי עשרה2, והיינו פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר, והשיב לר"ת שלא אמר שאין בו מוסף אלא מתכסה שלא הזכיר הכתוב חטאת בקרא דמלבד כמו שהזכיר העולה, ועוד פי' מתכסה דאין מזכירין מוסף של ר"ח בתפלה. ור"ת היה אומר שיש להזכיר ותקן לומר מלבד עולת החדש וסיים ושני שעירים לכפר".
"ולי (=הרא"ש) נראה מה שנהגו שלא לומר במוסף ראש השנה מוסף ראש חדש משום דאלול חסר ומונין יום הכפורים עשרה מיום הראשון ואם היו מזכירין ראש חדש ביום שני אתי למיטעי ולמימר כמו שבשאר חדשים מונין מיום השני הכא נמי יש למנות מיום השני, לכן נכון שלא להזכיר ראש חדש כלל, ומיהו אין לפרש מתכסה שאין מזכירין מוסף של ראש חדש דבמקום שמקדשין על פי הראיה ועושין ראש השנה יום אחד ראוי להזכירו3".
נראה כי לפי הרא"ש אין להזכיר מוספי ראש חודש בראש השנה בכלליות, מחשש טעות בספירה ליו"כ, וחולק בכך על ר"ת.
בקובץ שיטות קמאי (על ביצה טז ע"א) הביא ג"כ מתוספות רבינו פרץ את המחלוקת בין רבינו משולם לר"ת, והמשיך: "ויש מפרשים מתכסה, שאין מזכירים אותו במוסף. ותיקן ר"ת לומר במוסף של ראש השנה מלבד עולת החודש וגו', וכן תיקן לומר ושני שעירים לכפר [בתוספות שני שעירים כהלכתן], והם שעיר של מוסף ושעיר של ר"ח. ובימי בחרותו של רש"י ובימי רבותיו הנהיגו לומר ובראשי חדשיכם. ור"ת [היה אומר] דאתי מיניה חורבא, דבני כפרים הבאים לעיירות היו מונים י' ימים שבין ראש השנה ליוהכ"פ מיום שני, דסבורים היו דהוי כשאר ראש חודש דמנינן מיום שני, ולכך הנהיגו שלא לאומרו כלל וסמך להזכיר מלבד עולת החודש וכו' כדפי'".
היינו, בימי רבותיו של רש"י היו בתפילת מוסף של ר"ה אומרים את כל קרבנות ראש חודש. ר"ת (וכנראה גם רש"י) בטלו אמירה זו ור"ת תיקן להזכיר בקצרה את קרבנות ראש חודש במוסף של ראש השנה, אולם ללא הזכרת פרשת ראש חודש בפר' פנחס אלא: 'מלבד עולת החודש' וכן בקצרה 'ושני שעירים לכפר'. ר"ת נמנע מאמירת פרשת ראש חודש במוסף כדי שלא תאמר אף ביום השני של ר"ה ויבואו למנות ממנה ליום הכיפורים. ונראה ללמוד מדבריו שאת התוספת עולת החודש ושני שעירים יש לומר בשני הימים של ראש השנה. רבינו משולם הבינו בדבריו שכלל אין מקריבים קרבן חטאת, ותיקן את הטועים בדבריו שבמקדש היו מקריבים אבל אין להזכירו.
במחלוקת שהובאה לא הובא הטעם של הבבלי – זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, ונראה שטעמו של ר"ת שאין הזכרון שייך למוספין, ואותם צריכים להזכיר, על אף החשש של הטועים במנין ליוה"כ.
ג. זכרון אחד עולה לכאן ולכאן
נאמר בעירובין (מ ע"א):
"אמר רבה: כי הוינן בי רב הונא, איבעיא לן: מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה? כיון דחלוקין במוספין אמרינן, או דילמא: זכרון אחד עולה לכאן ולכאן?" ומסיקה הגמ' (עירובין מ ע"ב): "מאי הוה עלה? – אמר רב חסדא: זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן. וכן אמר רבה: זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן".
צריך לעיין מה משמעות פסיקת הלכה זו. וּלְמַה היא מתייחסת בכל אזכורי ר"ח. בפשטות בכל מקום שנזכר הזכרון של ר"ה – תפילה, יעלה ויבוא אין להזכיר ר"ח. לכאורה הזכרון אינו שייך לענין המוספין כלל. כמו"כ סיום ברכת המזון – 'יחדש עלינו' אינו כלול בזכרון.
כתב תוספות (עירובין מ ע"א): "ויש גאונים קדמונים שאין מניחין לומר ובראשי חדשיכם דלא ליתי לזלזולי במועדות ויו"ט ראשון של ר"ה דיאמרו יום שני עיקר כמו בראשי חדשים של כל השנה ואתי לממני מועדות מיום שני, ואין נראה לר"י דבכולהו שמעתא ליכא דחש להאי זלזולא. ובערוך בערך חדש איזה הוא חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פי' שאין אומר ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה".
עולה מדברי תוס' שלדעת הגאונים הקדמונים אין להזכיר מוספי ראש חודש (עי' לעיל הערה 3) משום זלזול המועדות ומשום חשש ספירה ליו"כ מיום שני של ר"ה. לפי ר"י אין לחוש לכך, ואילו הערוך כתב שאין להזכיר כלל ראש חודש בראש השנה והסמיך זאת על הפסוק 'בכסה ליום חגנו'.
בשלטי הגבורים (עירובין י ע"ב אות ב) כתב: "ב"ה (=בעל העיטור) כתב כיון שאומר יום הזכרון הזה אצ"ל ר"ח הזה שבכלל יום הזכרון הוא, ואם בא לומר מוספי החדש והזכרון כולל אותם בכלל הזכרון ואומר את מוסף יום הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך כאמור ובחדש השביעי וגו' ובראשי חדשיכם ואצ"ל יום ר"ח הזה. ורב עמרם כתב שאין אומרים רק עולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן4. וגדולי מגנצא הנהיגו שאין להזכיר ר"ח כלל ואפילו מלבד עולת החדש ומנחתה אין לומר. וכן פי' בערוך איזה חג שהחדש מתכסה בו שאין אומרים ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה פי' לא במוסף ולא בבקר כשקורין פרשת הקרבנות שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פרשת התמיד ובראשי חדשיכם כמו שאומר בשבת וביום השבת וכן כתבו מקצת הגאונים שא"ל ובראשי חדשיכם שחרית בר"ה כי היכי דלא לזלזלו במועדות שאם יאמר אותו בשני יאמר דשני עיקר כמו בשאר ר"ח של כל השנה. אבל ריב"א כתב שיש לאומרו בשני כמו בראשון כמו שאומרים בשני ובחדש השני באחד לחדש ה"נ אמרינן ובראשי חדשיכם דהיינו ר"ח היינו אחד לחדש. הרא"ש ז"ל היה נוהג לומר במוסף פסוקי הקרבנות כמו ר"ח:
לפי בעל העיטור אין מזכירים את ר"ח בר"ה אבל כוללים את קרבנותיו בהזכרת קרבנות ראש השנה, לפי רב עמרם גאון אומרים עולת החודש ומנחתה במוסף, ולפי חכמי מגנצא והערוך אין להזכיר אפילו בשחרית ר"ח מחשש טעות בזמן יוה"כ. וריב"א כתב שיש לומר ואין חשש טעות כפי שאומרים לגבי ר"ה ביום אחד לחודש וכן, לפי מה שכתב שלה"ג כן סבר הרא"ש.
עולות שלש דעות עיקריות:
א) מזכירים ראש חודש בכל תפילות ראש השנה כמו בראש חודש וכן אף את המוסף והחטאת.
ב) מזכירים ראש חודש באזכרה בלבד ללא פירוט.
ג) אין מאזכרים כלל ראש חודש בר"ה.
הרא"ש (ר"ה פ"ד סי' יד) כתב: "גרסינן בעירובין (דף מ א) אמר רבא כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן מהו להזכיר של ר"ח בר"ה כיון דחלוקין הן במוספין אמרינן או דלמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ומסיק דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן כשאומר את יום הזכרון הזה עולה גם לר"ח דכתיב ובראשי חדשיכם ונזכרתם לפני ה' אלהיכם, וקרבנות מוסף ר"ח אין צריך להזכיר כדאיתא בירושלמי שהבאתי למעלה (סי' ג'). ור"ת היה אומר מלבד עולת החודש ומנחתה ובזה נכלל כל המוספין שהן כולן עולות והיה אומר ושני שעירים לכפר. והכי איתא בירושלמי רב מפקד לתלמידיו לאדכורי מוספין ועולת החודש ומנחתה ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן5".
משמע מן הרא"ש שמחלק בין הזכרת ראש חודש בתפילות עמידה לגביו אומרים זכרון אחד עולה לשניהם לבין הקרבנות, אשר לגביהם מזכיר בקצרה כשיטת ר"ת.
חילוק זה עולה אף מדברי המרדכי בשיטת ר"ת. כתב המרדכי (עירובין פרק בכל מערבין רמז תצב):
"זכרון אחד עולה לכאן ולכאן פרשב"ם שאין צריך להזכיר פסוקי המוספין לא דיו"ט ולא דר"ח כדאמרינן סוף מסכת ר"ה [דף לה א] כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ [*ה"ה] לפסוקי [המלכיות וה"ה לפסוקי] המוספין [*עי' בתוס'] ומיהו אם התחיל [פסוקי המלכיות] צריך לסיים וה"ה בר"ה אם בא להזכיר מוספי ר"ה יזכיר כמו כן דר"ח. ורבינו תם פי' דדוקא בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות איירי התם אבל במוספין צריך להזכיר אבל מוספי דר"ח בר"ה א"צ להזכיר כיון שמזכיר של ר"ה ואמר מלבד עולת החדש ומנחתה שוב אין צריך והגיה במחזור שלו מלבד עולת החדש ומנחתה ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן".
עוד הביא המרדכי (ראש השנה פרק יום טוב רמז תשכב) "זכרון אחד עולה לכאן ולכאן".
"(הג"ה) עיין סוף פרק בכל מערבין (ור"ת הגיה במחזור שלו מלבד עולת החדש ומנחתה ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן) [*כל זה במ"י אינו] ר"י סגן לויה מצריך בברכות לומר בשני ימים של ר"ה ובראשי חדשיכם כי היכי דאמר ובחדש השביעי באחד לחדש בשני ימים וכן כתב רש"י בשם רבינו יעקב בר יקר וכן כתב רשב"ם, והא דאמרי' זכרון אחד עולה לכאן ולכאן היינו שלא להזכירו בתפלה ולא לומר את מוספין ולא לומר מלבד עולת החדש, ותמה ראבי"ה מנין להם לחלק בפתרון זכרון אחד כו' ועוד למה לא נוציא שלש ספרי תורה. וגאוני מגנצא לא מדכרי כלל ר"ח ומפרשי זכרון אחד עולה לכל מילי, וגם מפרשי אי זהו חג שהחדש מתכסה בו שלא להזכיר כלל ורבינו שמואל בר יצחק הלוי6 הנהיג בגרמיזא לומר הפסוק ולומר מלבד עולת החדש ומנחתה ואינו אומר את מוסף יום ר"ח ולענין זה זכרון כו'. ורב עמרם כתב שיש לומר מלבד עולת החדש וכן הגי' ר"ח בסידורו וכן נהג הר"ם ז"ל ובערוך בערך חדש אי זהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה פירוש שאין אומרים ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא בזולתה".
עולות מהמרדכי כמה דעות בהבנת המונח: 'זכרון אחד עולה לכאן ולכאן'.
ראשוני צרפת (רש"י בשם ר"י בן יקר, ר"י סגן הלויה, רשב"ם) סוברים שמזכירים אותו בברכות וכנראה כונתם ליעלה ויבוא ובתפילת עמידה של ראש השנה, אבל לא אומרים פסוקי המוספים של ר"ח ולא מזכירים אותם כלל.
הראבי"ה תמה מאין החלוקה ומשמע שלפי דעתו מזכירים ראש חודש כבכל ר"ח, ואף מוציאים ס"ת לקריאת קרבנותיו.
גאוני מגנצא פסקו שלא להזכיר כלל ראש חודש וכ"כ הערוך.
ורב עמרם גאון כתב להזכיר ר"ח ומוספיו ללא פירוט הקרבנות.
ביאור ל'זכרון אחד עולה לכאן ולכאן' וממנו למסקנות המעשיות כתב המאירי (ר"ה לה ע"א): "וכן התבאר שם שאע"פ שיום ר"ה ראש חדש הוא אין צריך להזכירו זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ר"ל שמלת יום הזכרון כוללת ר"ה וראש חדש שהרי בשניהם נאמרה זכירה בר"ה זכרון תרועה ובראש חדש וביום שמחתכם ומועדיכם ובראשי חדשיכם ונזכרתם והיו לכם לזכרון וכו' השאילו בו זה הלשון זכרון לכלם יהיו תשועת נפשם וכו' ומאחר שכן יראה לי שאינו צריך לומר את מוספי שכשאמר את מוסף יום הזכרון כלל בו של ראש חדש ושל ר"ה שמלת מוסף כוללת כל שניתוסף ביום והרי הוא כמי שאמר את מוסף יום התרועה ויום ראש החדש, ונמצא שאין צריך לומר מוספי אא"כ היה בשבת, שהרי מ"מ השבת לא נכלל במלת זכרון וצריך לכללו במלת מוספי. ויש מצריכין לומר את מוספי וכן אנו נוהגים ואף ביום שני שהרי מ"מ כל דיני ראשון עליו ויש אומרים שאם לא אמר לא יצא ולא יראה כן אף בשבת שבדיעבד מיהא יראה שהכל נכלל בו".
לפי דרכו של המאירי רק בר"ה שחל להיות בשבת ישנו איזכור של ר"ח, אבל בשאר מקומות בתפילות ובברכות אין מזכירים כלל ר"ח מפני שהוא כלול בזכרון של ר"ה.
הרבה מאד ראשונים האריכו בדעתם בענין: שו"ת רש"י (סי' סה), עיטור (הלכ' שופר ח"ד), ראב"ן (עירובין), ראבי"ה (סי' שפב), המנהיג (הל' ר"ה), הרוקח (סי' רג), או"ז (הל' עירובין סימן קמ), הבתים (שערי תפילה שער שני), ספר הפרנס (סי' תיב) וכן ראשונים רבים על הסוגיא בעירובין.
לכאורה על השיטה המבטלת כל איזכור של ר"ח בר"ה תעמוד הקושיא ממשנה מפורשת בעירובין (פ"ג מ"ט): "רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש חדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש ולא הודו לו חכמים".
אמנם כתב הרמב"ם בפירושו: "כלל ר' דוסא בדבריו אלה שני ענינים, האחד שמזכיר של ראש חדש בראש השנה. והשני שמתנה בראש השנה אם היום אם למחר. והכלל אצלינו כמו שביארתי לך ששני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הן ואסור להתנות בהן כדי שלא יזלזלו העם באחד משני הימים כשידעו שהוא ספק. וחשנו לזה בראש השנה לפי שאפילו בזמן שהיו עושין על פי הראייה היו עושין ראש השנה שני ימים על הרוב. ועוד כלל אצלינו שאין מזכירין ראש חדש בתפלת ראש השנה אלא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן, ואמרו בכסה ליום חגינו חג שראש החדש מתכסה בו. הנה נתבאר לך שכל דברי ר' דוסא דחויים".
ד. ההלכה למעשה באזכורי ראש חודש
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקפב ס"ו): "אומר בתפלה: ותתן לנו את יום הזכרון הזה, ואינו מזכיר ראש חודש".
באר המשנה ברורה (ס"ק יח): "ואינו מזכיר ר"ח – דכשאומרים יום הזכרון קאי נמי אר"ח דקרי זכרון דכתיב ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיה לכם לזכרון".
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' תקפב סי"ב): "ואומר בתפלה את יום הזכרון הזה שכן קראתו התורה זכרון תרועה מקרא קדש מפני שע"י התקיעות והתרועות אנו נזכרים לפני ד' לטובה כדכתיב [במדבר י, ט – י] והרעתם בחצוצרות ונזכרתם לפני וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו' והיו לכם לזכרון וגו' הרי שהתרועות והתקיעות מביא לזכרון ואותה אנחנו מבקשים לכן אנו קוראים אותו יום הזכרון הזה בין בתפלה בין בקידוש ואינו מזכיר של ר"ח בר"ה בשום עניין בגלוי אלא ברמז דגם ר"ח נכלל ביום הזכרון כדכתיב וביום וגו' ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון וכן ביעלה ויבא אומרים לשון זכרון והטעם מפני שהלבנה עדיין נתכסית ולזה כתיב בכסה ליום חגינו כלומר שאנו מכסים להזכיר ר"ח בגלוי".
וכך נפסק לגבי הזכרת המוספין של ר"ח.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקצא ס"ב):
"המנהג פשוט בכל בני ספרד שאין מזכירין פסוקי קרבן מוסף כלל".
ורמ"א הגיה: "והמנהג הפשוט באשכנז ובגלילות אלו לומר פסוקי מוסף ר"ה, ואין אומרים פסוקי מוסף ר"ח אלא אומרים: מלבד עולת החודש ומנחתה ועולת התמיד וכו' ושני שעירים לכפר ושני תמידין כהלכתן (טור); ואומרים ג"כ מוספי יום הזכרון (ר"ן סוף ר"ה ורבינו ירוחם וכל בו)".
היינו מנהג ספרד לא להזכיר כלל פסוקי מוספין לא של ר"ה ולא של ר"ח. ואילו מנהג אשכנז לומר מוסף של ר"ה ולהזכיר שיש גם מוספי ר"ח וגם חטאת ר"ח.
עוד פסק השו"ע (שם) בסעיף ג: "צריך לומר: את מוספי יום הזכרון, כדי לכלול גם מוסף ר"ח; וגם ביום שני יאמר: את מוספי".
באר המשנה ברורה (סי' תקצא ס"ק ו): "וגם ביום שני וכו' – ר"ל אף על גב דבחודש תשרי היום ראשון הוא העיקר שמונין בו למועדים אפ"ה אומרים מוספי כדי דלא לזלזולי ביה ובדיעבד אם אמר מוסף א"צ לחזור אבל ביום ראשון אם אמר מוסף חוזר".
הסביר בערוך השולחן (או"ח סי' תקצא ס"ה): "הספרדים לא נהגו לומר בלחש קרבנות המוספים רק בשבת ור"ח דרגילי ולא אתו למטעי אבל לא של יום טוב ולא של ר"ה ויוה"כ משום דלא בקיאי בהו ואתו למיטעי ויוצאין ידי חובתן במה שאומרים ככתוב בתורתך ע"י משה עבדך מפי כבודך, אבל מנהג אשכנז אינו כן, ואנו אומרים כל קרבנות המוספים ואם אינו יודע בעל פה יתפלל מתוך הסידור וכן הוא המנהג הפשוט ואין לשנות. ולדעת ר"ת בתוס' שלהי ר"ה חובה על כל יחיד להזכיר קרבנות המוספים ע"ש אבל הקרבנות של מוסף ר"ח אין מזכירין להדיא מפני דכתיב [תהלים פא, ד] בכסה ליום חגינו שהחודש יהיה מכוסה ומזכירין ברמז לומר את מוספי יום הזכרון הזה דגם ר"ח מקרי יום זכרון וגם אומרים ושני שעירים לכפר האחד של ר"ה והאחד של ר"ח ואומרים בסוף הקרבנות מלבד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה ונסכיהם וכו' וגם ביום השני אומרים כן אף על גב דמנינן ר"ח מן יום הראשון דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר מ"מ אולי בביאת הגואל יעשוהו מעובר וימנו מיום שני לכן אין לשנות הנוסחא מן יום ראשון ליום השני וכמו שבכל ר"ח כשהן שני ימים אומרים מוסף וקרבנותיה ביום ראשון ג"כ אף שמונין משני כמו כן עתה אין חשש בדבר אף על גב דלא דמי לגמרי כמובן".
ה. אזכרת ר"ח בברכת המזון
כיון שזכרון אחד עולה אף לר"ח, נראה שכל מקום שנזכר ראש השנה הוא כולל בתוכו את אזכרת ראש חודש והדבר פשוט לגבי יעלה ויבוא בברכת המזון. אולם מוסיפים בר"ח: 'הרחמן יחדש עלינו את החודש הזה/הבא לטובה ולברכה, וכאן נראה שלא הקפידו על הצמצום ויש זמנים שמוסיפים כמה שיותר 'הרחמן'. מה הדין בר"ה.
כתב בשיירי קרבן (שבועות פ"א ה"ד): "והטור א"ח סי' תקצ"א כתב פי' לא במוסף ולא בבקר כשקורין פ' הקרבנות שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פ' התמיד ובראשי חדשיכם ע"כ... לכך נראה ולא בזולתה ר"ל שאין מזכירין ר"ח בבה"מ דבה"מ דאורייתא אף על גב דהנוסח דרבנן מ"מ כיון דדוד ושלמה תקנוה לברכה שלישית כמפורש פ' ג' שאכלו מסתמא גם הם תקנו להזכיר בו של ר"ח ושפיר אמר דוד בכסא. וה"ק שאין מזכיר בראשי חדשיכם לא בתפלה גם אינו מזכיר ר"ח לא בזולתה דהיינו בבה"מ". ולא התייחס להרחמן אלא לאזכרה ב'יעלה ויבוא'.
כך הביא בעלי תמר (שבועות פ"א ה"ד):
"והנה בספר קסת יהונתן להרב יהונתן בר יעקב ליקוטי דינים דיהרנפורט תנ"ז, שמעתי מהרב הגדול אב"ד מהר"ר מרדכי כ"ץ ז"ל בק"ק אובן, שהיה אומר בברכת המזון (=בר"ה), הרחמן הוא יחדש עלינו שנה טוב, מפני שאין מזכירין ר"ח בר"ה כלל עכ"ל. וכהיום פשוט כן בשינוי סגנון בכל הסידורים. אבל כנראה שבזמנו היו כאלו שאמרו יחדש עלינו החדש הזה אף בראש השנה. ובסידורי הספרדים ישנם הרחמנים מיוחדים לשבת לר"ח לסוכות ליו"ט ולחול המועד, ובראש השנה אומרים הרחמן כמו בשאר יום טוב שנקרא יום טוב וכמ"ש לעיל העובר לפני התיבה וכו', ובכ"ד. וכל אמירת הרחמן אינה אלא מנהג וברמב"ם אינה. וכתב הטור בסימן תקפ"ט נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב, הרחמן בכמה גוונים וכו' נהרא נהרא ופשטיה".
לא מצאתי אחרונים אחרים שהתייחסו לכך.
ו. ברכת החודש בשבת לפני ראש השנה
במנהגי אשכנז מופיע שאין אומרים ברכת החודש בשבת שלפני ראש השנה. כתב בספר המנהגים (טירנא, אלול ימי הסליחות): "מנהג כשר לתקוע מראש חדש אלול עד זכור ברית שהוא ערב ראש השנה, ואז מפסיקין מלתקוע וחוזרין ותוקעין בראש השנה זהו ל' יום. וסמך לזה (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר משמע חדש שלם שהוא ל' יום. והכל כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יהיה ראש השנה ויקטרג ח"ו. לכן אין מברכין (ה)חדש תשרי, וגם אין מזכירין ראש חדש לא בקרבנות ולא בתפילה. וגם כתוב בכסא7 ליום חגינו (שם שם) פירוש מכוסה. וגם לכן מתחילין לקרות פרשת בראשית בשמחת תורה כדי שלא יקטרג השטן".
סיבת אי האיזכור היא עירבוב השטן ונסמך עה"פ בתהלים 'בכסה ליום חגנו'.
הוא מזכיר השמטת ראש חודש בברכת החודש, בקרבנות ובתפילה.
המגן אברהם (סי' תיז ס"ק א) כתב: "בשבת שלפני ר"ח מברכין החודש חוץ מלפני ר"ח תשרי דכתיב בכסא ליום חגנו ועססי' רפ"ד"...
וכן ב'לדוד אמת' (לרב חיד"א, סי' כד אות א) כתב: "שבת שלפני ר"ח מכריזין ר"ח ואומרים נוסח יה"ר כו' הכתוב בסדורים, וגם לפני חדש אב מכריזין, זולת ר"ח תשרי שאין מכריזין דכתיב בכסה ליום חגנו.
ובמשנה ברורה (סי' תיז ס"ק א): "מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי ורמז לזה בכסה ליום חגנו"...
ובערוך השולחן (או"ח סי' תיז ס"ט) כתב: "בתשרי לא נהגו לברך החדש בשבת שלפניו והרמז לזה בכסא ליום חגנו ועוד דאיך נזכיר בו ר"ח תשרי ביום פלוני ולא נזכיר ראש השנה ואם נזכיר ר"ח וראש השנה ביום פלוני יהיה שינוי מכל שבת המברכים ועוד דלא נקרא ר"ח זה בשם ר"ח כלל אלא בשם ראש השנה"...
והובא במטה אפרים (אלף המגן סימן תקפא סעיף צז).