חבל נחלתו כה טז
סימן טז
בניית רחבות לבית כנסת בחול המועד
שאלה
האם מותר לעשות עבודות עפר סביב בית כנסת בחול המועד?
[בישוב המדובר התפרסם כך:
'לאור העובדה שהעבודות החלו עוד לפני המועד, ומכיון שמדובר במבנה ציבור, ושיש בהפסקת העבודות בימי חוה"מ דבר האבד (בעיקר בגלל שנכנסים לחורף), ובהנתן שמדובר בפועלים שאינם יהודים. הרב... אמר לנו שאפשר להקל לכתחילה ולהמשיך בעבודות גם בימים אלו'.]
וכיון שדברי הרב המתיר נראו לי שאינם נכונים, נכתבו הדברים לקמן.
א. מלאכת גוי בקבלנות בימים האסורים במלאכה
עפ"י הסוגיא בעבודה זרה (כא ע"ב ועי' רא"ש ע"ז פ"א סי' כג) ובמו"ק (יב ע"א) פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רמד ס"א) לגבי שבת:
"פוסק (פירוש מתנה) עם האינו יהודי על המלאכה, וקוצץ דמים, והאינו יהודי עושה לעצמו, ואף על פי שהוא עושה בשבת, מותר; בד"א, בצנעה, שאין מכירים הכל שזו המלאכה הנעשית בשבת של ישראל היא, אבל אם היתה ידועה ומפורסמת, אסור שהרואה את האינו יהודי עוסק אינו יודע שקצץ, ואומר שפלוני שכר האינו יהודי לעשות מלאכה בשבת; לפיכך הפוסק עם הא"י לבנות לו חצירו או כותלו, או לקצור לו שדהו, אם היתה המלאכה במדינה או בתוך התחום, אסור לו להניחה לעשות לו מלאכה בשבת, מפני הרואים שאינם יודעים שפסק".
ורמ"א הגיה:
"ואפי' אם דר בין העובדי כוכבים, יש לחוש לאורחים הבאים שם, או לבני ביתו שיחשדו אותו (ב"י בשם תשובת אשכנזים); ואם היתה המלאכה חוץ לתחום, וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של מקום, שעושים בו מלאכה, מותר"...
והוסיף השו"ע בסעיף ג: "אם בנו אינם יהודים לישראל בית בשבת, באיסור, נכון להחמיר שלא יכנסו בו"...
וא"כ ודאי שרחבות של בית כנסת מחוברות לאדמה והן בתוך ישוב, ואסור שנכרי יעבוד בהן אפילו בקבלנות להכינם לישראל בשבת, בימים טובים ובחול המועד.
באר המגן אברהם (סי' רמד ס"ק ח): "חוץ לתחום. וליכא למיחש שיקלעו אורחי' לשם דמסתמא אין דרך ישראל לשבות אלא אצל יהודים, פה בעירנו נוהגין היתר לשכור עכו"ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו"ם עושים המלאכה בשבת ואף ע"ג דמלאכה דאורייתא כדאמרינן היתה לו גבשושית ונטלה חייב משום בונה דמתקן הרחוב וצ"ל דגדול א' הורה להם כך משום דבשל רבים ליכא חשדא כמ"ש בי"ד סימן קמ"א ס"ד אבל בשכיר יום פשיטא דאסור וא"כ היה נראה להתיר לבנות בית הכנסת בשבת בקבלנות ומ"מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתירו כי בזמן הזה אין העכו"ם מניחין לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם, אבל תיקון הרחוב אין נקרא ע"ש הישראל כ"כ ומ"מ במקום שאין נוהגין היתר ברחוב אין להקל".
היינו החשש שישראל יראה את מלאכת הנכרי בקבלנות ויחשוב שהלה שכיר יום ושליח של ישראל, מחוץ לתחום של ישוב שיש בו ישראל לא חששו. ויש שהתיר מלאכת נכרי בקבלנות במחובר בצורכי רבים. ולפי"ז לכאורה מותר אף לבנות בית כנסת כצרכי רבים בשבת ובקבלנות אבל הגדולים לא רצו להתיר זאת.
כתב בדעת תורה (למהרש"ם, או"ח סי' רמד): "לבנות לו חצירו וכו'. עי' ספר חסידים סי' שמ"ח [וז"ל: מעשה באדם א' שהשכיר נכרי לבנות ביתו וקיבל עליו הנכרי בקבלנות, והי' הנכרי בונה בשוי"ט וכו', ולא היו ימים מועטים שלא נשאר הקרקע לא לו ולא לזרעו], ופי' אזולאי שם [מ"ש מספרו ברכ"י בזה, ועוד כמה דברי תוכחות על האנשים שעושין כן וכו', ואף אם לא ידעו שבונים העכו"ם בשבת ע"ש]. ועי' שע"ת סק"ג [מ"ש מהנו"ב להתיר בשעה"ד בקבלנות לכסות הגגים בחוה"מ ואפי' בשוי"ט מטעם שבק"ק פראג רוב בנינים שבונים היהודים הוא בקבלנות וכו'], ועמש"ל סי' תקמ"ג בגליון השע"ת שם [שציין למ"ש כאן מתשו' נו"ב הנ"ל, אבל העתיק התשו' בקיצור ולא הזכיר מ"ש בנו"ב שם שעיקר ההיתר הוא לפי שהבית אינו עומד ברחוב היהודים, אלא כל סביביו בתי עכו"ם ע"ש], ועשו"ת ברכת יוסף סי' ו' שהשיג על הנו"ב בזה, ועתשו' מהר"י באסן סי' ד' ותשו' ז"א סי' ל"א יעוש"ה".
בבאור הלכה (סי' רמד ד"ה או לקצור לו שדהו) האריך לבאר שאם ידוע שאלה קבלנים נוכרים יש ראשונים שהקלו בכך והמקילים סומכים עליהם, ואעפ"כ לא התיר זאת אלא בדיעבד למי שמיקל.
מה שהבאנו הוא בעיקר לגבי שבת ויו"ט.
לגבי חול המועד כתב השולחן ערוך (או"ח סי' תקמג ס"א): "כל דבר שאסור לעשותו אסור לומר לאינו יהודי לעשותו".
והוסיף השו"ע בסעיף ב: "אינו יהודי שקבל מערב יום טוב לבנות ביתו של ישראל בקבלנות, אסור להניח לעשות בחול המועד, אף על פי שהוא חוץ לתחום; אבל אם נתן לו מלאכה בתלוש קודם המועד, בקבלנות, לעשותה בתוך ביתו של אינו יהודי, מותר".
וכתב המשנה ברורה (סי' תקמג ס"ק ג): "בקבלנות וכו' – ר"ל אף שהוא בקבלנות ולא בשכיר יום וגם אינו מצוהו שיעשה במועד וכל דעביד אדעתיה דנפשיה עביד כדי לגמור במהרה את מלאכתו אפ"ה אסור שהרואה יאמר שהוא שכיר אצלו. ואם כל העיר דרכן לבנות בקבלנות עיין לעיל בסימן רמ"ד ס"א בבה"ל ואם בנו באיסור כיון שהוא בקבלנות ולא בשכיר יום שרי לדור בו".
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' תקמג ס"ב):
"ויש דבר שחול המועד חמורה מיו"ט כיצד כגון א"י (=אינו יהודי) שקבל בקבולת לבנות בניין לישראל דבתוך התחום אסור וחוץ לתחום מותר וגם אין עיר אחרת בתוך תחומו של הבניין כמ"ש לעיל סי' רמ"ד ובחול המועד אפילו בכה"ג אסור, והטעם דשבת ויו"ט שאסור לילך חוץ לתחום אין חשש שישראל יראו שבונים ביתו של פלוני בשבת ויו"ט משא"כ בחול המועד שיכולים לילך חוץ לתחום אסור מפני מראית העין הלכך אין חילוק בין תוך התחום לחוץ לתחום".
והוסיף בסעיף ג:
"וכתב הטור דאפילו בדיעבד כשנבנה הבית באיסור ע"י א"י נכון להחמיר שלא יכנסו בה עכ"ל כלומר מדינא מותר אבל נכון להחמיר [ב"י] ויש מי שכתב דמדינא אסור [ב"ח] ואינו כן [ט"ז] אבל כשנתן לו מלאכה בתלוש קודם המועד לעשותה במועד בתוך ביתו של הא"י ובקבלנות ולא ייחד לו מפורש שיעשנה במועד דווקא מותר ומותר ליתן לא"י כל מלאכה אפילו מחובר בקיבולת או בשכיר יום קודם המועד ולהתנות עמו שיעשה דווקא אחר המועד... ומיהו אם אפילו עבר ועשה בחול המועד מותר הואיל והתנה עמו לעשותה לאחר המועד וגם א"צ למחות בידו [מג"א] ובדבר מפורסם לרבים צריך למחות [וכתב המג"א סק"א דלדבר מצוה מותר לומר לא"י לעשות מלאכה בחול המועד ע"ש. ונ"ל דזהו בתלוש ולא במחובר ואפילו בהכ"נ ובהמ"ד אסור לבנות ויש בזה חילול ד'... ".
למדנו מדברי הפוסקים עד כמה חמורה עבודת נכרי במחובר עבור ישראל אף שהוא קבלן, ובמיוחד בחול המועד שאף מחוץ לתחום אסור.
ב. בנית בית כנסת בחול המועד
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תקמד ס"א):
"צרכי רבים מותר לעשותה בחו"ה, כגון לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות; ולציין הקברות כדי שיזהרו מהם הכהנים; ולתקן המקואות".
ורמ"א הגיה: "ודוקא צרכי רבים כאלו, שהם צריכים לגוף האדם, אבל שאר צרכי רבים כגון בנין בית הכנסת (ב"י בשם תשובת הרשב"א), אסור לעשות במועד; והוא הדין דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד (ריב"ש סימן רכ"ו)".
מקור הרמ"א כאמור בשו"ת הרשב"א (ח"ד סי' שכו):
"שאלת צבור שהיו בונים בית הכנסת אם מותר להשלים בחול המועד מפני שיש בו צורך הרבים, או דלמא אסור שאפילו לצורך הרבים כל שהיא מלאכת אומן ואינו צריך כל כך במועד אסור, או נאמר עוד כיון שיש בו מצוה מותר".
"תשובה מסתברא לי שאסור כיון שהיא מלאכת אומן ואינה מלאכת האבד ואינה צריכה למועד שיש להם בית אחר להתפלל שם. או שיש שם בבנוי באותו בית הכנסת מקום להתפלל. ועוד אני מסתפק אם הותירו (=התירו) צרכי רבים במועד במלאכת אומן יותר מצרכי יחיד אלא בדברים הצריכים לגוף בחפירת בורות שיחין ומערות וכיוצ' בהן בהסר' הקוצים מן הדרכים ותיקון הרחובות, שבכל אלה יש בהן צורך רבים לחיותם ולשמור מן הנזקין שאי אפשר לרבים להתבונן בדרכים"...
"וא"ת מ"מ לבנין בהכ"נ מצוה איכא וכבר התירו אפי' ליחי' משום מצוה ככתיבת תפילין, התם שאני דצריך להם. ואי אפשר לו לעולם ואפילו לשעה בלא הם. אבל בבית הכנסת אפשר להם בלא הוא להתקבץ ולהתפלל במקום אחר. ותדע דלא משום כל מצוה התירו שהרי אסרו להגיה אפי' אות אחת ואפי' בס"ת ואף על גב דאיכא מצוה שאסור לשהות [שמא צ"ל להשהות] ס"ת שאינו מוגה משום ואל תשכן כו' כדאיתא בכתובות (דף יט:)".
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' תקמד ס"ז):
"ואין לשאול כיון דצרכי רבים מותרים למה לא נבנה בתי כנסיות ובתי מדרשות בחול המועד האמנם על זה כתב רבינו הרמ"א בסעיף א' וז"ל ודווקא צרכי רבים כאלו שהם צריכים לגוף האדם אבל שארי צרכי רבים כגון בניין בהכ"נ אסור לעשות במועד וה"ה דלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד עכ"ל ויש מי שכתב דבזמן הזה מותר לבנות בהכ"נ דהוי דבר האבד דחיישינן שמא ימנעום מלבנותו [שם סק"ב ועט"ז סק"א] ויש מי שכתב דלתקן הספסלים בבהכ"נ מותר בחול המועד מפני המחלוקת [ש"ת] ויש מי שכתב דמרחץ מקרי צורך הגוף ומותר בבניין מעשה הדיוט [מג"א סק"א] ובאמת יש להתרחק מזה ומימינו לא שמענו לתקן איזה תקונים בבהכ"נ ובבהמ"ד וכן במרחץ וזה תלוי לפי ראות עיני המורים לפי מצב העיר ובכלל צריכים לברוח מפני היתירים כאלו שיש בהם זלזול מועד".
ג. מתוך תשובות האחרונים על בנין בית כנסת בחול המועד
הביא בשערי תשובה (או"ח סי' תקמג ס"ב ס"ק א*) מתשובות הנודע ביהודה: "עכו"ם שקיבל כו'. ואם היה דחוק לבנות עיין מה שכתבנו לעיל סי' רמ"ד ס"ק ג' מתשו' נודע ביהוד' ח"א סימן י"ב ועיין בנ"ב מ"ת סימן ק"ג בבנין בה"כ שנתפשרו עם הבנאים בקבלנות והתנו לשבות בשבת ויו"ט אבל על חה"מ לא התנו ואם ירצו להשבית האומן לפועליו ממלאכתם בחה"מ יהיו צריכים לשלם שכרם והעל' להתיר דברבים ליכא חשדא כמ"ש המג"א סימן רמ"ד רק משום חה"ש לפי נכרים ובחה"מ ליכא חה"ש כיון שרואים שישראל עוסקים במו"מ ושאר מלאכות המותרים ויודעים שזה אסור לישראל בי"ט, לכן הם סוברים שבחה"מ אין איסור מלאכה כו' וע"ש שמיישב דברי המג"א ממה שהקשו עליו בא"ר ותו' שבת ועיין בתשובת מהר"מ ב"ב הקטנים סימן קמ"ב (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס קרימונה סימן קמב) שאפי' התחילו הנכרים לבנות קודם יום טוב ואין רוצים ליבטל ואם אין מניחים אותם לגמור לא יהיו נגמרים אסור להניחם לגמור בחה"מ ע"ש והביאו מח"ב ובת"כ שכ"כ השבלי לקט בשם הגאונים".
היינו כנגד הנו"ב שהתיר, הביא מן הגאונים ומתש' מהר"ם שאסור לגמרי אפילו אם כתוצאה מן האיסור הבניין לא יושלם.
כתב בשו"ת בית יצחק (או"ח ויו"ד, קונטרס אחרון סי' טז):
"בדבר בנין בהכ"נ בחוה"מ שהאלופים התנו עם הבנאי שלא יעבוד בשבת ויו"ט ועל חוה"מ לא התנו שסברו שיגמור הבנין קודם יום טוב וכעת יצטרכו להוסיף להבנאי אם לא יעבוד בחוה"מ וגם יש חשש שלא ימצאו אח"כ פועלים וכל המלאכה נעשה בקבלנות אם מחויבים להוסיף להבנאי שלא יבנה בחוה"מ".
"תשובה בנוב"י תנינא א"ח סי' ק"ג כתב להתיר לבנות בחוה"מ בכה"ג. ושם כתב הטעם דפסק כהמג"א סי' רמ"ד דברבים ליכא חשדא דלא כתוס' שבת רק שהמג"א אוסר משום חלול השם שאין עושין מלאכה בחג שלהם. וע"ז כתב הנוב"י דבחוה"מ רואים הנכרים שב"י עושים כל מלאכה ליכא חילול השם דיסברו הנכרים דמותר לבנות בחוה"מ אבל אם נפסוק כא"ר דבאיסור דרבנן גם רבים חשידי. גם בחוה"מ אסור דהרי מבואר ברמ"א תקמ"ד דלבנות ביהכ"נ אסור בחוה"מ דלא מקרי צרכי רבים רק מה שהגוף נהנה ובסי' תקמ"ג מבואר דכל דבר שאסור לעשותו אף ע"י נכרי אסור ובקבלנות אסור משום חשדא, וכ"כ בח"ס חלק ששי בלקוטים סי' מ"ג דבזה"ז דשכיחי פריצי אף ברבים שייך חשדא, וכן כתבתי אני בתשובה דבעירות גדולות ששכיחי פריצים ורוב בונים בשבת אף שלא בקבלנות חיישינן גם ברבים משום חשדא ע"כ גם בחוה"מ אסור... מ"מ לדעתי אם אפשר לרצות את הבנאי ברצי כסף אל ימנעו מלעשות כדת כראוי. ועיין בשערי תשובה סי' תקמ"ג דאם התחילו לבנות קודם יום טוב ואם אין מניחין לגמור בחוה"מ לא יהיו נגמרים אסור להניחם לגמור בחוה"מ עיין שם דמייתי בשם מהר"מ ב"ב הקטנים וגם בשם שבלי לקט. ומזה נראה כמ"ש ושארית ישראל יעשו כדת וכהלכה אולם אם לא יוכלו לרצות את הבנאי יש להם על מה שיסמוכו".
וכך השיב בשו"ת יהודה יעלה (אסאד, ח"א או"ח סי' נג):
"ע"ד שאילת מעלתכם הרמה שוחרי טוב מבקשים רצון לידע אם יש היתר עפ"י תוה"ק לבנות בית הכנסת חדשה ע"י נכרים פועלים גם בשבת ויום טוב בקבלנות משום הפסד ממון שלא יצטרכו לשלם להאומן הבונה ופועליו שכרם גם על ימי השביתה בשבתות ויום טוב על מגן. גם כדי למהר ולגמור בית תפלה לאלקינו על תלה".
"הנה אהובי חזרתי על צדי צדדים להמציא היתר ולא מצאתי אבל האיסור מבואר ומוסכם בש"ע או"ח סי' רמ"ד ובמג"א סק"ח העלה דמשום ח"ה וגם משום חשדא איכא וכבר יפה הרגיש הא"ר די"ל בדרבנן כי האי גם בשל רבים איכא חשדא... וכן העלה בבאר היטיב או"ח סי' רמ"ד בשם המ"כ ובפמ"ג סי' רע"ו באשל אברהם אות ח' דאין להתיר למעשה בנין בית הכנסת אפילו בקבלנות גמורה וכן בפמ"ג סי' רמ"ד אות ה' ט' י"ג יעו"ש".
וממשיך לדון בדיני קבלן גוי בימים האסורים במלאכה, וחיוב לתת ממונו על קיום מצוות.
וכך השיב בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח מהדו"ת סי' קטז) בדבר בנין בית הכנסת בחול המועד ע"י נכרים. ומסיק: "ולענין בנין ביהכ"נ אם כי דעת האחרונים דדוקא שאם ע"י כך יש לחוש שיבטל הבנין לגמרי יש להתיר, וכמ"ש המג"א [סי' תקמ"ד סק"ב] בשם בדק הבית [בב"י שם], מ"מ מי שסומך ע"ד הנודע ביהודה ופרי מגדים אין בידינו למחות, וכבר הזכרתי תשו' בית יצחק הנ"ל".
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו סי' נב) כתב: "בענין בניית בית חולים בחול המועד. הנה נשאלתי מאת הנהלת ביה"ח הכללי שערי צדק דפעהקת"ו, בענין הפסקת בניית בית החולים החדש בחול המועד אשר מלבד גרימת ההפסד ממון, יגרום עוד לעיכוב גמר הבנין לזמן ממושך, ונשאלה השאלה אי אריך לבנות בחול המועד. והשבתי שא"א להתיר העבודה בחוה"מ מכמה טעמים, חזרו ושאלו אותי אם אפשר להתיר עכ"פ לקבל חומרים מוזמנים מכבר, שבלא זה תגרום לביטול מלאכה נוסף על חוה"מ של כשבוע או שבועיים אחרי יום טוב כמבואר בדברי השאלה".
וכל דיונו הוא על פריקת חומרים לבית חולים שהוא ודאי צרכי הגוף ומאד מתרחק מלהתיר.
מסקנה
נראה שהפוסקים התרחקו מלהתיר בניית בית כנסת, וכש"כ עבודות עפר בסביבתו, ואף שאולי יכנסו לימי הגשמים וכד' אין זה דבר האבד וב"ה יש לציבור היכן להתפלל, כמו"כ אין בהם צרכי רבים בגופם. ובמיוחד שבית כנסת עומד במקום מרכזי בישוב והן בני הישוב והן אורחים רואים את העבודות על ידו בחול המועד, יש בכך חילול השם שבונים בחול המועד.
[באותו ישוב יש יחידים הבונים ביתם ומעסיקים קבלנים בבניה חלקם נכרים, והם שובתים בחול המועד ויש סתירה פנימית בין הציווי ליחידים להפסיק בעבודתם לעומת בית כנסת שנבנה בחול המועד].