חבל נחלתו כה א

<< · חבל נחלתו · כה · א · >>

סימן א

אימתי כפפות מצילות מנטילת ידים

שאלה

באלו מצבים, אם לבש כפפות בעת עשיית פעולה המחייבת אחריה נטילת ידים, פטור מנטילה?

תשובה

א. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' ד):

סעיף יח

"אלו דברים צריכין נטילה במים: הקם מהמטה; והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ; והנוטל צפרניו; והחולץ מנעליו; והנוגע ברגליו; והחופף ראשו. וי"א אף ההולך בין המתים; ומי שנגע במת; ומי שמפליא כליו; והמשמש מטתו; והנוגע בכנה; והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא, תלמודו משתכח; ואם אינו תלמיד חכם, יוצא מדעתו".

סעיף יט

"המקיז דם מהכתפים, ולא נטל ידיו, מפחד ז' ימים. המגלח, ולא נטל ידיו, מפחד ג' ימים. הנוטל צפרניו, ולא נטל ידיו, מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד".

באר המשנה ברורה (סי' ד ס"ק לח):

"צריכים נטילה – להסיר רוח רעה השורה עי"ז ע"כ ימהר ליטול תיכף. והנטילה תהיה עד הפרק ועכ"פ עד סוף קשרי אצבעותיו אבל אם ליכלך ידו בטיט וברפש דאין בו משום רוח רעה א"צ רק לקנח מקום המלוכלך בלבד ודי. ולענין תפלה יבואר לקמן בסימן צ"ב עי"ש בבה"ל".

ובס"ק לט באר המשנ"ב: "במים – אף דלתפלה וכ"ש לתורה די אחר כל אלו בנקיון בעלמא וכדלקמן בסעיף כ"ב דמיירי בקם מן המטה וכ"ש באינך מ"מ להסתלק רוח רעה צריך דוקא מים ועיין לקמן בס"ק מ"א. וא"צ ג' פעמים כ"א בקם מן המטה ויש מחמירין בהולך בין המתים ומשמש מיטתו דבעינן ג"כ ג"פ. ובספר היכל הקודש מחמיר ביוצא מבהכ"ס ג"פ ובמ"א סימן ז' סתר דבריו".

מבואר מדבריהם שלסילוק רוח רעה צריך נטילה לעתים ג' פעמים על כל יד ולעתים פעם אחת. אולם הצריכו נטילה (פרט לפת שאכ"מ) אף מצד נקיות או כהכנה לתפילה.

וכך כתב המשנ"ב (ס"ק מ):

"והיוצא מבהכ"ס – אפילו לא עשה צרכיו וכן מבית המרחץ אפילו לא רחץ שם ומשום רו"ר ששורה באלו המקומות".

והוסיף בס"ק מב: "בין המתים – בבית הקברות וכתב מהרי"ל סי' כ"ג שיש ליטול קודם שיתפלל על הקברות ורוחצין שנית בשובו לחצר בה"ק שרוחות רעות מלוין החוזרין. ויש נוהגין אז לרחוץ גם הפנים".

ובס"ק מג: "במת – ואפילו מי שנכנס אצל מת אחד או שהלך ללותו נוהגין בנטילה. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ ומנהג אבותינו תורה היא [רמ"א יו"ד שע"ו]".

וכן הנזכרים בסעיף יט בשו"ע: מקיז דם, מגלח, נוטל צפורניים אף הם מחמת רוח רעה.

לעומת זאת יש דברים שהנטילה בהם מחמת נקיות. כתב המשנה ברורה בס"ק מא: "מנעליו – משום שנוגע בידיו בעת החליצה אבל בלא נגע בהם א"צ נטילה והחולץ מנעליו ונוגע ברגליו וחופף ראשו אינו משום רוח רעה רק משום נקיות ע"כ א"צ למהר ליטול ידיו תיכף משא"כ באינך דמשום רו"ר וכנ"ל בס"ק ל"ח". והוסיף בס"ק מה: "בכנה – ובפרעוש אפשר דדי בנקיון בעלמא". וכן בס"ק מו: "בידו – במקומות המטונפות שיש בהם מלמולי זיעה".

ואמנם אף את האחרונים משום נקיות כרך המשנ"ב ברוח שטות כדברו בס"ק מז: "יוצא מדעתו – עיין בא"ר דר"ל דנתלבש בו רוח שטות ועי"ז יוכל לבוא אח"כ לעבירה וכמאמרם דאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות".

וישנה נטילה עבור תפילה כפי הביא בפסקי תשובות (או"ח ריש סי' ד): "קודם שעומד להתפלל, אף על פי שאינו יודע בהם שום לכלוך או רוח רעה, איבעית אימא משום 'ארחץ בנקיון כפי ואסובבה מזבחך ה (כפשטות הסוגיא בברכות (טו א) וכדברי הרא"ש שם פרק ט' סי' כ"ג וב"י והפוסקים), ואיבעית אימא משום 'הכון', וכשם שהכהנים בבית המקדש קידשו ידיהם מן הכיור קודם עבודתם (עיין ב"י וב"ח סי' ז' בשם הגמי"י פ"ג מהל' שביתת עשור ושבלי הלקט ועוד, עפ"י הגמ' (יומא ל'). לענין קידוש ידים דכהנים, והיינו אפילו אינו יודע עליהם לכלוך וטומאה, ובעצם זהו פלוגתת הרא"ש והרשב"א בטעמא דנט"י, אי משום נקיות משום שידיו של אדם עסקניות הם (להרא"ש), או משום הכנה לעבודת ה' ולשרתו ככהנים משרתי אל בביהמ"ק (להרשב"א, כמובא במשנ"ב)".

ב. לגבי הנחת כפפות (=בתי ידים) בפעולה המקדימה ומחייבת נטילת ידים, לגבי שלושת הסוגים לעיל.

לגבי נטילת ידים לפני תפילה בפשטות אין משמעות לכפפות כיון שאת התפילה עצמה יש לבצע ללא כפפות, אא"כ תנאי הקור הם כאלה שאינם מאפשרים ללא כפפות. ולגבי הנחת כפפות לפני התפילה יבואר להלן.

דברים שהנטילה מחויבת בהם מחמת נקיות, עשיית הפעולה בכפפות ודאי פוטרת מנטילה, שכן אצבעות ידיו אינן מטנפות כגון נוגע במקומות המכוסים או נגיעה בנעלים. ולכן בהרבה בתי כנסיות יש כפות נעלים ארוכות לסייע לכהנים לנעול נעליהם אחר ירידה מהדוכן ללא נגיעה בנעלים. אולם צריך לזכור שאם המדובר תוך כדי תפילה או תורה, צריך להסיר את בתי הידים כדי שלא יתפלל וילמד עם כפפות.

ג. לגבי פעולות המצריכות נטילת ידים מפני רוח רעה כאן צריך לעיין האם כפפות יועילו.

לגבי נטילת ידים בבוקר באר המשנה ברורה (סי' ד ס"ק א): "ירחץ ידיו וכו' – יש ע"ז שני טעמים הרא"ש כתב לפי שידים של אדם עסקניות הן וא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה לזה תקנו חז"ל ברכה על הנטילה לק"ש ולתפלה והרשב"א כתב לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכין אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר לכן גם דבר זה תקנו בשחר להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ולהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא לענין נטילה וכדלקמן בזה הסימן. ואם לא בירך ענט"י קודם התפלה שוב לא יברך אחר התפלה לכו"ע [ח"א]".

ובערוך השולחן (או"ח סי' ד ס"א): "ומצינו בגמרא שני עניני רחיצה בבוקר האחד בשבת [ק"ח:] שאומר שרוח רעה שורה על הידים שחרית קודם נטילה ואין ליגע לפה ולאוזן ולעינים קודם רחיצה וזה הרוח רעה לא סר עד שירחוץ ידיו ג' פעמים שישפוך מים על ידיו ג' פעמים [רש"י] וא"כ י"ל דברכה זו הוא על ענין הזה ועוד מצינו בברכות [ט"ו.] דלק"ש ותפלה צריך רחיצת ידים דכתיב [תהלים כו, ו] ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' ואם אין לו מים מנקה בעפר ובכל מידי דמנקי ויתבאר בסי' צ"ב וא"כ י"ל דברכה זו היא מצד תפלה של שחרית".

היינו לפי המשנ"ב: משום ידים עסקניות ומשום שנעשנו כבריה חדשה. ולפי ערוה"ש, שני טעמים: רוח רעה והכנה לק"ש ותפילה. ואולי יש להשוות בין הדעות.

ד. כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' ד סי"ג): "אם היה ניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום אף על פי שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו כגון שהניחן בבתי ידים, אעפ"כ צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום מפני שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר מטעם שנתבאר בסעיף א' לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל".

היינו, לפי שו"ע הרב צריכים ליטול ידים בבוקר אף מי ששמר ידיו בכפפות כל הלילה.

ובדרך החיים (סי' א סט"ו) כתב: "לא תיקנו נט"י אלא לתפלה אף כשישן בבתי ידים ובודאי לא נגע במקום המטונף אבל שאר ברכות השחר יכול לומר אם ישן בבתי ידים אף בלא נטילה (פ"מ שם) ואף אם אין ישן בבתי ידים ואין לו מים אצל משכבו תיכף כשיעור משנתו יאמר בלא נטילה מודה אני כו' רבה אמונתך שאין בה לא שם ולא כינוי".

עולה שלתפילה חייב בנטילת ידים, ולגבי שינה עם כפפות היא מסייעת שיכול להגיד דברים שבקדושה אף אחרי שינת לילה, אולם לא להתפלל.

ה. את שאלת הנטילה מול הרוח הרעה השורה על אצבעותיו בלילה מעלה בשו"ת יביע אומר (ח"ד – או"ח סי' ב אות ז):

"ולפ"ז אתי שפיר מ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' לח) וז"ל, שאלת ממני אודיעך מי שצריך לשתות מים בלילה, וסתם ידים עסקניות הן, היאך יזכיר את ה'. ואם ישתה בלי ברכה מעל. תשובה, אם אפשר לו לשמור ידיו שלא יכניסם לבית הסתרים מוטב והרי שותה ומברך, ואף על גב דסתם ידים עסקניות הן, לאו למימרא שאם נזהר בהם שלא יוכל ליזהר, דהא סתם ידים אמרו, ואלו אינם סתם אלא שמורות. ונראה לי שאם אדם ישן בחלוקו ומכנסיו סתם ידיו שמורות הן. ואם א"א לו לשמרם, כ' הרשב"א שישפשף (כצ"ל) בכל מידי דמנקי, ואפי' לחכך ידיו בכותל סגי. וה"ה במטלית יבש. וכן אני נוהג לשפשפם במטפחת קשה יפה יפה ומברך ושותה. הנלד"כ. עכ"ל".

"ולכאורה תימה שלא חשש להרוח רעה ששורה על ידיו, ולדעת הזוהר אסור לברך עד שיטול ידיו ג"פ, א"ו דאזיל לשטתיה בתשו' ח"ד (סי' פ) הנ"ל, דנקטינן כהגמרא והפוסקים נגד ד' הזוהר וספרי הקבלה. והן אמת דלכאורה ק' שהרי הרדב"ז עצמו כ' שבמקום שהזוהר מחמיר הוא חושש לעצמו לנהוג כן, והיאך היה עושה מעשה להקל בזה. דהיינו דוקא היכא דליכא טירחא ושעת הדחק, אבל בכה"ג שאם יטול ידיו כדי שישתה בברכה, מלבד שהוא טרחא בימי החורף, עוד בה שלפעמים עי"ז תדד שנתו מעיניו, וכשעה"ד דמי. ומש"ה היה סומך על עיקר דין הגמ' והפוסקים להקל. וכמ"ש ג"כ בשו"ת מהר"י מברונא (סי' סה), שהשוכב על מטתו מותר לנקות ידיו בצרור ויברך וישתה, שהרי הרא"ש והמרדכי בשם הרמב"ם כ' דלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה, אבל כל שאר הברכות מלביש ערומים וכו' כולהו קודם נט"י נתקנו. וע"כ משום דסגי לנקות ידיו בצרור או בעפר. ואפי' לענין תפלה אמרי' בברכות (טו) שאין מטריחין אותו לחזור לאחוריו כדי מיל. וכ"ש לענין ברכת הנהנין דלא מטרחינן ליה לעמוד ולאהדורי אמיא בלילה. ובפ"ק דשבת (י) אשכחן דאפי' התרת חגור חשוב טורח דקאמר כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה. ונראה פשוט שלפי טעמו דחשיב טירחא בכה"ג, אפי' יש לו מים אין להטריחו לעמוד ממטתו וליטול ידיו. כיון דמעיקר דינא שרי ע"י קנוח ידיו בעפר ובצרור. ודוקא לגבי תפלה הצריכו תנאי שאין לו מים אז יקנח בעפר ובצרור (ברכות טו) אבל לגבי ד"ת וברכות אפי' יש לו מים מותר ע"י קנוח בעפר וצרור. וכמ"ש בתשו' הרשב"א (סי' קנג). וכ"כ העולת תמיד (סי' ד ס"ק יד) והמג"א (סי' צב סה). וכ"כ הגר"ז והפמ"ג והמשנ"ב (שם ס"ק כט). וע"ע בשו"ת לב חיים (ס"ס סד). ע"ש. וה"נ ס"ל להרדב"ז דבכה"ג סמכינן אגמ' ופוסקים להקל. ומכ"ש לחד תירוצא בס' ברכת אברהם והובא בא"ר (סי' ד' ס"ק טו), דקינוח בעפר ובצרור ג"פ מהני אף להעביר הרוח רעה שעל ידיו. וחשש לו הא"ר שם. דלפ"ז שפיר עביד הרדב"ז אף לד' הזוה"ק".

"אבל שאר הפוסקים לא ס"ל הכי. וכמ"ש ג"כ הארצה"ח (בהמאיר לארץ סי' ד' ס"ק צג). ע"ש. וע"ע בס' יפה ללב ח"א (סי' ד ס"ק לג). ע"ש. ובאמת שראיתי להחיד"א בברכי יוסף (סי' סב סק"א), שהביא מ"ש הגאון מהר"י זיין (בעל פרח שושן) בתשו' כת"י, שהניעור בלילה וצמא למים, ינקה ידיו בכותל ובכל מידי דמנקי, ויברך וישתה. ושכ"כ הרדב"ז (הנ"ל). והעיר ע"ז, דלפמ"ש מהרח"ו ומהר"ם די לונזאנו שע"פ הזהר אסור לברך כשרו"ר שורה על ידיו, נראה פשוט דלא מהני בזה נקיון ידים בכל מידי דמנקי. אלא אם הוא אנוס שאינו יכול ליטול ידיו יהרהר הברכה בלבו. וכמ"ש להדיא הט"ז (סי' סב). בדין זה עצמו. ע"ש. וכ"כ בס' פרי האדמה ח"א (דט"ו ע"ב), ובס' ברכות המים (או"ח סי' ד), ובס' מנחת אהרן (כלל א אות ג, וכלל יג אות טוב), ובחיי אדם (כלל ה אות טז). ובס' שלמי צבור (דמ"ד ע"ב), ובס' זכור לאברהם (מע' ברכות אות נקיות), ובס' כף החיים פלאג'י (סי' ח אות ח). ובס' פנ"י אבולעפייא (אות ע). שיהרהר הברכה בלבו וישתה. ע"ש. (ועי' להלן בסימן ד אות כב). ומהר"י הררי בשו"ת זכור ליצחק (סי' א), האריך לתמוה בזה על הרדב"ז, שאיך נעלם ממנו הזוה"ק שאוסר לברך כשרו"ר שורה על ידיו. ומסיק כד' הברכ"י וש"צ שיהרהר הברכה בלבו. ע"ש. ולפי האמור לק"מ על הרדב"ז, דכל רז לא אניס ליה, אלא דס"ל דנקטינן כהש"ס והפוסקים בזה, ונקיט נפשיה בקצירי כדרכו בקדש בכמה מקומות. [ועי' בתפארת ישראל (פ"ג דברכות מ"ד) שדייק מהש"ע (סי' סב ס"ד) בהגה, שהרוצה לשתות בלילה יהרהר הברכה בלבו, ושכן הורה מר אביו הגאון. ע"ש. ולפלא שלא הזכיר שכ"כ הט"ז שם. ועמ"ש בשו"ת מתת ידו ח"א (חאו"ח סי' לז). וי"ל ע"ד. ואכמ"ל]".

וא"כ מסיק שאע"פ שלדברי הזוהר אין לברך כששורה על ידיו רוח רעה וצריך להעבירה על ידי נטילה, בכ"ז לא חיישינן לכך, אלא מותר לברך ואף ללמוד תורה בניקוי ידיו בעלמא וללא נטילה.

ו. מוסיף הגר"ע יוסף:

"(ח) ובהיותי בזה ראיתי בס' תולדות אדם (דצ"ד סע"א) שכתב, שהגר"ז מווילנא היה דרכו ללבוש בתי ידים קודם השינה, כדי שלא יגעו ידיו בבשרו בעת השינה, ואחרי הקיצו משנתו למד מיד בלי רחיצת ידים, כ"כ חס על זמנו שלא לאבד אף רגע בלי תורה. ע"כ. והגאון ממונקאטש בס' נימוקי או"ח (סי' ד סק"א) דרך קסתו ע"ד התולדות אדם הנ"ל, שדברים אלו מרפסן איגרי ולא ניתנו להאמין על הגה"צ ר"ז וכו', שהרי מפורש בש"ע (סי' ד ס"ב) שצריך לערות מים על ידיו ג"פ בסירוגין משום רו"ר ששורה בלילה. והוא מבואר בזוה"ק וכמ"ש בביאורי הגר"א. וא"כ מאי מהני לבישת בתי ידים בלילה כיון דרו"ר שורה עליהם. וגם למ"ש הרשב"א דנט"י שחרית הוא משום דהוי ככהן שנוטל ידיו קודם העבודה, מ"מ מודה הרשב"א שצריך נט"י ג"פ בסירוגין משום רו"ר, ולא מהני שכשוך ידיו בכלי כמ"ש בב"י בשם הרשב"א. וגם לדעת הרא"ש, שכפי הנראה עליו בנה יסודו הגר"ז, שעיקר הטעם הוא משום שהידים עסקניות ונגעו בלילה בשינתו במקומות המכוסים, ולכן ס"ל להגר"ז דמהני לזה בתי ידים שלא יגע, כבר ביאר בב"י, דמשמע דלהרא"ש אם ניעור כל הלילה דלא שייך לומר שידיו עסקניות למ"ד סתם ידים כשרות לתפלה, א"צ ליטול ידיו. לפ"ז הרי גם הרא"ש אינו מיקל אלא אם היה ניעור כל הלילה, משא"כ כשהוא ישן. נמצא דמ"ש התולדות אדם בשם הגר"ז הוא דלא כמאן. וגם הוא נגד דברי הזוה"ק. ולכן אין להאמין על אותו צדיק טעות ומעשה כזה. עכת"ד. ואני לא ידעתי מה כל החרדה הזאת. עד שיצא לחשוד בהרב המאור הגדול מהר"ר יחזקאל פייויל ז"ל בעל תולדות אדם, שבדה מלבו דברים אשר לא כן. וכבר נתפרסם הרב הנ"ל לשבח ולתהלה, וסמכו ידיהם עליו גאוני הדור שבזמנו, וכבוד והדר עטרוהו, בהסכמות שנדפסו בראש ספרו, ומאז הימים נתפרסם למגיד מישרים פה מפיק מרגליות. ושבחוהו רבנן קשישאי אשר משאתם יגורו אלים הגאון בעל פמ"ג והגאון בעל מרכבת המשנה ועוד. וכמובא בס' קריה נאמנה (עמוד רמא) נסח תעודתם ככתבם וכלשונם. ע"ש. וע"ע בהקדמה שניה לבנין שלמה להגר"ש הכהן מווילנא. והשתא הכא נבא לתלות בוקי סריקי בהרה"ג התולדות אדם הנ"ל ללא כל יסוד מוצדק. ולכי דייקינן נמצא שדבריו נכונים ואמתיים ומיוסדים על אדני פז. כי מלבד שהרמב"ם והרא"ש והרשב"א ותר"י והטוש"ע והרמ"א והט"ז וסיעתם כולהו ס"ל שברכות השחר כולם נתקנו לאומרם לפני נטילת ידים שחרית, עוד בה דאף הגאונים רב נטרונאי ורב עמרם וסיעתם דס"ל שאין לעשות כן בזמנינו אלה מפני שהידים מטונפות, בכה"ג שלבש בתי ידים לכ"ע שרי שהרי ידיו נקיות ולא נגעו במקומות המכוסים. וברור הדבר שאף הגר"ז היה נוטל ידיו ג"פ בסירוגין כדת לפני ק"ש ותפלה, ורק לענין ברכות ולימוד תורה היה מיקל ע"י הבתי ידים, מכיון שברור שידיו נקיות. וכמו שפסק בש"ע (ס"ס ד) שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה, אבל ברכות דשחרית יכול לברך קודם נטילה, אא"כ היה ישן ערום שאז אסור להזכיר את ה' עד שינקה ידיו. ע"כ. וכן דעת הגר"א בביאוריו (בס"ס מז), ולשטתיה אזיל דס"ל דברכות השחר נאמרו כסדרן בגמ'. וכמ"ש בביאורי הגר"א (סי' ח) בדין גילוי הראש. והגר"ז נמי בשיטת רבו הגר"א אמרה. ובאמת דלהרא"ש דה"ט דנט"י שחרית משום ידים עסקניות, בודאי אם ישן בבתי ידים א"צ נט"י. ולא הצריך הב"י שיהיה ניעור כל הלילה אלא א"כ היו ידיו מגולות. (ומ"ש הגאון ממונקאטש בזה דהוי דלא כמאן, הוא תמוה.) אולם גם לשיטת שאר פוסקים י"ל דברי התולדות אדם הנ"ל. והרי הוא כמבואר".

"(ט) וגדולה מזו אני אומר שאף לדברי הזוהר הקדוש שאוסר לברך ולהזכיר ה' לפני נט"י שחרית, מ"מ בישן בבתי ידים אין הרוח רעה שורה על ידיו אלא מעט מן המעט, ולכן מותר לברך וללמוד קודם נטילה. וכמו שראיתי כן להדיא למהר"י יוזפא בס' יוסף אומץ (סי' קצח) שכ', שאע"פ שהניעור בלילה לא יוכל להרהר בד"ת. כי לא כן עמנו שנוכל להיות כדורות הראשונים בנקיות על מטתינו. וכמ"ש הפוסקים שמטעם זה אין אנו רשאים לומר ברכות השחר כשניעור משנתו, כמו שעשו הראשונים, ולכן איסור גדול הוא לנו להרהר בדברי תורה על מטתינו, מ"מ מצאתי לאחד קדוש שכ', שראה הרבה אנשי מעשה שלובשים בכל לילה בתי ידים שלא יגעו בגוף, ועם שמירה זו אין אחד מאלף מחלקי הטומאה יכולה לשרות עליהם. ומי שעושה כן מצוה שיהרהר בד"ת על מטתו כשניעור משנתו. ע"כ. הא קמן שעיקר המצאה זו קדומה. וס"ל להגר"ז דבכה"ג לא מבעיא הרהור בד"ת דשרי, אלא אפי' למוד ממש וברכות מותר, דהדר הו"ל כדורות הראשונים שהיו זהירים מלנגוע. גם במדרש תלפיות (מע' ט) כתב בשם סדר ותיקון הלילה בזה"ל, ראיתי הלכה למעשה מרבותי, וגם מגדולי עולם משאלוניקי, ואנשים חסידים, שבכל לילה היו לובשים בתי ידים וכו', ועם שמירה זו אין הטומאה יכולה לשרות עליהם א' מאלף חלקים. וא"צ ראיה לזה כי השכל מחייב האמת מה שהוא אמת. עכ"ל. והובא בס' כף החיים פלאג'י (סי' ח אות ט). (וקרוב הדבר לשמוע שגם מהר"י יוזפא כיון לדברי הספר הנ"ל,) והנה מהר"ח פלאג'י שם הביא ג"כ דברי התולדות אדם הנ"ל, וכ' שאין סייעתא להגר"ז, מד' המדרש תלפיות הללו דכולי האי לעסוק בתורה ע"י תיקון זה לא שמענו. ע"כ. אולם אפי' אם אין מזה סיוע כל כך להגר"ז, מאחר שכתבו שהשכל מחייב שאין רו"ר שורה אפי' אחד מאלף, מאן לימא לן שהזוהר אסר בזה. ואת"ל שאוסר גם בזה, אנן בדידן נקטינן כהגמ' והפוסקים דשרו חכימיא לברך כל ברכות השחר לפני נט"י. ובאמת דמאחר דאין לנו הכרח שהזוהר אוסר בזה, הא ודאי דאפושי פלוגתא לא מפשינן, ואמרינן דבכה"ג אף הזוהר יודה דשפיר דמי למעבד עובדא. וסמוכין לזה מצאתי בס' מנחת אהרן (כלל א סי' יט) שכ', מי שהיה בידו מכה וכרך עליה רטיה ותחבושת, ובאמצע היום הסירה, מסתברא לומר שמכיון שישן על מטתו היתה ידו כרוכה, לא נתן אז מקום לרוח הטומאה שתשרה על ידו, ולכן א"צ ליטול ידיו ג"פ כשהתיר הרטיה. ע"ש. ומבואר דס"ל שמותר להתפלל וללמוד אח"כ בלי נט"י ג"פ, מכיון שאין רו"ר שורה על ידים מכוסות, וממילא גם הלובש בתי ידים קודם השינה מותר לו לברך וללמוד בלי נט"י".

"(י) ועוד יש לאלוה מלין בהקדם מ"ש רבינו הרש"ש בנהר שלום, שהישן אחרי חצות לא שליט עליה רוח מסאבא וא"צ נט"י, מפני שהיה ער בחצות והמשיך המוחין ע"י עסק התורה והברכות. והובא בארוכה בס' דברי שלום (שאלה צז). (ושם דט"ז רע"ב כתב, דלפיכך אם ניעור קודם חצות מותר לברך ברכות קודם נט"י, כדין התלמוד בברכות (ס:), שעיקר שליטת הרוח רעה על הישן בנקודת חצות. ע"ש.) וע"ע בס' בן איש חי (פר' תולדות אות יג). ובכף החיים (סי' ד ס"ק מח). ובשו"ת ויקרא יהושע (חאו"ח סי' א). ובס' אמת ליעקב (בקונט' שפת אמת סי' מא) ובס' טהרת המים בשיורי טהרה (מע' נ סוף אות כד). ע"ש. והנה נודע בשערים גודל שקידת הגר"ז מוילנא על דלתות תוה"ק והתמדתו העצומה, וכמ"ש בתולדות אדם (דנ"ז ע"ב והלאה). ושמעתי באומרים שלא היה ישן יותר מארבע שעות בכל לילה. וכששאלוהו ע"ז מדברי הבאר היטב א"ח (סי' א סק"ו), שזמן שינה ח' שעות, וסימנך ישנתי א"ז ינוח לי. פיו פתח בחכמה וענה אותם, כי הפי' ישנתי א"ז שמנה שעות, ינוח ל"י ארבעים שעות, דהיינו שמנה שעות ליומים שהם ארבעים ושמנה שעות. (ארבע שעות מתוך עשרים וארבע שעות.) (וכעת ראיתי שהרמז הזה מובא בס' אשל אברהם מבוטשאטש (סי' א) בשם הגאון ר' שמעלקא הורוויץ אב"ד דניקלשפורג. וכ"כ עוד בס' מאורי אור (חלק באר שבע דף מ"ג ע"א). ע"ש.) ומעתה הואיל ואיקלשא טובא רוחא דמסאבותא ע"י שהיה ער בנקודת חצות ועסק בתורה, ובצירוף הבתי ידים שעל ידיהם אין הרו"ר שורה אפי' אחד מני אלף, שפר קדמיה דהגר"ז להתיר לעצמו לעסוק בתורה קודם נט"י שחרית, וכ"ז אני אומר למטוניה דהגאון ממונקאטש שהרעיש העולם ע"ז והגדיל המדורה עד שייחס בדותא להתולדות אדם בזה. אבל לקושטא דמילתא אין צורך בזה, ודברי הגר"ז נכוחים למבין לישרים למוצאי דעת, דבכה"ג שפיר דמי להקל ע"פ הגמרא והפוסקים, ואף הזוהר י"ל שמודה בזה. וכן מצאתי להגאון בעל שדי חמד בס' מכתב לחזקיהו בתשו' (סי' ב) שהאריך למעניתו בזה. והביא דברי התולדות אדם על הגר"ז, וכ' שמבואר יוצא דס"ל להגר"ז דבכה"ג אין רו"ר שורה על ידיו. ומי לנו מהגאון ז"ל שהיה מתנהג בחסידות ובקדושה יתירה. וכן הביא אח"כ מדברי המנחת אהרן שהקל ג"כ בזה כנ"ל. וזו הלכה העלה דשרי לאיניש לסמוך סמוכין דרבנן על הגר"ז שהיה עושה מעשה רב להקל. ע"כ. והנה לא עלה על לבו הטהור לפקפק באמיתות דברי התולדות אדם בזה, כי הסברא נכונה לא נפלאת ולא רחוקה היא. ובפרט שהבאנו ג"כ סיוע קצת מהיוסף אומץ יוזפא הנ"ל. וכן ראיתי בס' טהרת המים (מע' ר אות ל) שג"כ הביא דברי היוסף אומץ הנ"ל, והרב המגיה הוסיף שכ"כ מהר"א הכהן במדרש תלפיות בשם רבני שאלוניקי. ע"ש. וקרוב לשמוע שהגר"ז היה חושש לשיטת רבו הגר"א ז"ל בביאוריו לאו"ח (סי' מז ד"ס) שאף המהרהר בד"ת חייב לברך ברכה"ת. ע"ש. וכן נוטה דעת הגאון יעב"ץ בשאלת יעב"ץ ח"ב (סי' קמ). וכן הסכים הבנין עולם (חאו"ח סי' ו) להגר"א ודלא כהנשמת אדם שדוחה קו' הגר"א, ע"ש. גם בשו"ת הלק"ט ח"ב (סי' קנט) מצדד שהמהרהר בד"ת צריך לברך. וכ"כ בשו"ת עמק הלכה (חאו"ח סי' י"ח) וע"ע בשו"ת משיב דבר (חאו"ח סי' מז). ע"ש. ובברכות (כד:) אמרו, ת"ח אסור לו לעמוד במקום הטינופת שא"א לו לעמוד בלי הרהור תורה. ע"ש. ובפרש"י שבת (קנ) והיה מחניך קדוש שתהא חנייתך בקדושה, וה"ט משום שישראל מהרהרין תמיד בד"ת. ע"כ. נראה דר"ל על ישראל שבדור המדבר שהיו דור דעה ולא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. והוו כדין ת"ח שא"א לו לעמוד בלי הרהור תורה. ומכ"ש בריבוי הזמן ששוהים במחנה דלא אפשר בלאו הכי. וע' בשו"ת חקקי לב (חאו"ח סי' א) ובס' רוח חיים (סי' פה). ובס' פתח הדביר ח"ב (דק"מ ע"ג). ע"ש. ולכן מיד כשניעור הגר"ז משנתו לא יכול להתאפק מבלי הרהור תורה, ומי יחשוש להגר"א שסובר שהמהרהר בד"ת צריך לברך יותר מהגר"ז, וע"כ מיד בקומו היה מברך ברכה"ת בסמכו על כל הנ"ל שבבתי ידים אין רו"ר שורה אפילו אחד מאלף. וע"פ הש"ס והפוסקים גם בלי בתי ידים מותר לברך וללמוד כשישן בכסות המיוחדת לשינה. [וכעת ראיתי בהקדמת ספרא דצניעותא להגר"ח מוולוזין ז"ל, שסיפר רבו הגר"א בזה"ל. בזו הלילה בא אלי אליהו (כמדומה בזכרוני שאמרו משמו שהיה אליהו ואפשר חד ממתיבתן עילאין), וגילה לי עניינים וחידושים נוראים אין חקר וכו'. ובעמדי בבוקר מרוב הפלגת השמחה לא יכלתי להתאפק והרהרתי בהם קודם ברכת התורה, ונענשתי שתיכף נתעלמו ממני ואינם. (והוא לפי שיטתו הנקיה בש"ע א"ח שגם ההרהור בד"ת נאסר קודם ברכה"ת). וניחמוהו ובירכו לו השי"ת יחזיר לרבינו את אבידתו. ואחז"ר נתגלו לו שנית וכו'. עכ"ל. וע"ע בשו"ת שאלת יעקב (ס"ס ב) מפי השמועה, שהגר"א מיד בקומו ממטתו היה מברך ברכה"ת, מפני הרהור תורה שא"א לו בלא זה. ע"כ. ושמועתו זו נאה יש לה סמוכין דקשוט מדברי הגר"ח הנ"ל. וא"כ גם תלמידו הגר"ז היה הולך בעקבות רבו בזה. וכמש"כ לעיל. ודו"ק].

"(יא) גם הלום ראיתי בס' שלחן מלכים בהשמטות (דף שס ע"ב) שהביא מעשה רב דהגר"ז מווילנא הנ"ל, ושבס' נימוקי או"ח כ' שא"א להאמין בזה. וכתב דלדעתו י"ל כמו ששמע על הגר"י אייבשיץ שכשהיה ניעור משנתו היה תלמידו הג"ר זרח איידליץ ממהר ליטול ידיו מיד, מפני שלא היה יכול להשאר אפי' רגע א' בלי הרהור תורה. ופעם נרדם תלמידו וכשניעור הגאון הקיצו באמרו לו: זרח! חיש מהר למים, כי כבר תירצתי את הרמב"ם במחשבתי בג' אופנים. וזוהי כוונת הגר"ז שלבש בתי ידים, כי מיד כשניעור היה לומד במחשבתו, ולא איבד אף רגע א' בלי הרהור תורה, אבל בודאי שנטל ידיו תיכף בקומו. ע"כ. ומשמע שמפרש שלא למד אלא בהרהור, ואין זה משמעות דברי התולדות אדם. וראיתי עוד למהר"י שווארץ בשו"ת ויצבור יוסף (ס"ס כג) שגם הוא כ' להתפלאת ע"ד התולדות אדם ושוב נסתייע מנימוקי או"ח. ע"ש. וליתא. ומחוורתא כדשנינן מעיקרא, וכבר כתבנו לעיל שגם בלא דברי היוסף אומץ ומדרש תלפיות הנ"ל, יש ליישב בפשיטות דעת הגר"ז, דס"ל דמכיון שהגמ' והפוסקים חולקים על הזוה"ק בזה, יש לפסוק כהגמ' והפוסקים, וכמ"ש הכנה"ג בכללי הפוסקים והמג"א (סי' כה סק"כ), שבכל מקום שהזוהר ובעלי הקבלה חולקים על הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים. ושכ"כ הרדב"ז (סי' מט). ע"ש. וכן בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' נא) כ' שלא לפסוק ע"פ הזוהר והקבלה. ע"ש. וע' בשו"ת התעוררות תשובה ח"ב (סי' כט) שהדבר פשוט מאד שהלכה כד' הנגלה במקום שחולק ע"ד הקבלה. ודחה דברי: המתעקשים מאד לומר שדבר שנמצא בזהר דוחה כל שיטות הפוסקים. ע"ש. ואף על פי שבשו"ת בית דינו של שלמה (חאו"ח סי' יב דכ"ב ע"ד) הביא דברי המשאת בנימין (סי' סב) שכ', שאפילו יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים והזוהר בכף שניה מכריע הוא את כולם. ע"ש. וכ"כ בס' מכתב לחזקיהו בתשו' (סי' ז' דל"ג ע"ג) בשם המשנת חסידים בסו"ס אדרת אליהו (סי' יז). ע"ש. מ"מ בנ"ד שהגמרא מוכיחה כדעת הפוסקים יש לפסוק כדברי הגמ'. ולכן גם הגר"ז סמך סמיכה בכל כחו ע"ד התלמוד והפוסקים ועביד עובדא בנפשיה להקל. ומכ"ש בהצטרף כל הסברות הנ"ל. ובחנם חרד עלינו הגאון ממונקאטש את החרדה הזאת. ועמו הסליחה".

וא"כ מסיק שבלבישת כפפות על ידיו בלילה בשנתו יכול ללמוד תורה ולהגיד דברים שבקדושה אם מחמת כך עולה מהתלמוד על אף שבזוהר לא משמע כן, או שאם לבש כפפות, שאריות הרוח רעה לא מעכבות.

וכך פסק בנו הראשל"צ הרב יצחק יוסף בילקוט יוסף (השכמת הבוקר סימן ד – דיני נטילת ידים שחרית סעיף לא): "הישן עם כפפות אף לדברי הזוהר הקדוש מותר לו מן הדין לברך וללמוד תורה קודם נטילת ידים שחרית. מפני שאין רוח רעה שורה על ידיו כל כך, וכן היה עושה מעשה הגאון רבי זלמן מוילנא. ובמקום שאין מים מצויים, נכון לעשות כן כדי שיהיה אפשר לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בלי נטילת ידים. [אבל אם יש לו מים יטול ידיו, דהא איכא עוד טעמא לנטילת ידים שחרית, והוא משום שנעשה כבריה חדשה]".

ובהערות נסמך על דברי אביו בתשובתו.

וכך כתב בילקוט יוסף (השכמת הבוקר הערות סימן ד – דיני נטילת ידים שחרית אות א):

לגבי הישן בכפפות:

"(ז) ועוד נפקא מינה, במי שישן עם בתי ידים [כפפות] ויודע בודאי שלא נגע במקומות המכוסים שבגופו, לדברי הרא"ש אין צריך ליטול ידיו. אך לטעם הרשב"א יצטרך ליטול ידיו. וכבר נתבאר בשו"ת יביע אומר חלק ד' (חלק אורח חיים סימן ב' אות ח') דבמקום שיודע בבירור שלא יהיה לו מים לנטילה בקומו בבוקר, יש לנהוג כן שילבש בתי ידים בעת שוכבו לישון, ובבוקר אין צריך נטילה. וכן עשו צדיקי עולם. וראה עוד בשו"ת מכתב לחזקיהו (סימן ב'). ע"ש. ולדינא לכתחלה צריך ליטול ידיו שחרית לחוש לכל הטעמים. ורק אם יודע שלא יהיה לו מים טוב שינקה ידיו במידי דמנקי כדי שיוכל להתפלל ולברך. ואם נוטל ידיו, לא יברך משום ספק ברכות להקל".

ז. אמנם לגבי שאר הדברים ששורה עליו רוח רעה ומסלקה על ידי נטילה לא ברור לי שיועילו כפפות כדי שלא יצטרך נטילה להסיר את הרוח הרעה. ניתן לומר: כפפות על הידים גורמות שלא שורה עליו רוח רעה וראיה משנת הלילה – לסוברים כן, אולם ניתן לומר שדוקא בשנת לילה ניתן הפתרון הזה של העברת רוח רעה, ומנלן שבשאר רוחות רעות הבאות על ידי דברים אחרים הן לא נוחתות עליו אם כפות ידיו מכוסות?!

ולכן לגבי היוצא מבהכ"ס, היוצא מבית המרחץ, הנכנס לבית הקברות, המלוה את המת, המקיז דם, מגלח (מסתפר) ונוטל צפורניים (בהם אם נוטל עם כפפות צריך שהצפורניים תהיינה מגולות) בכל אלה לא מצאתי ולא ראיתי מי שאומר שכפפות מצילות. ולכן מחמת הספק ודאי צריך נטילת ידים.