חבל נחלתו כד לט
סימן לט - צוואות בימינו
שאלה
האם כדאי לכתוב צוואה בימינו ואלו דברים צריכים להיות כלולים בה?
א. סדר ירושה עפ"י דין תורה
מן התורה אין צורך בצוואה לשם העברת נכסי האדם ליורשיו. אלא, כאשר אדם מת, נכסיו כולם עוברים ליורשיו לפי סדר הירושה שהתורה קבעה.
נאמר בבבא בתרא (פ"ח מ"ב):
"סדר נחלות כך הוא: איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כ"ז). בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין. יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין. אחין קודמין לאחי האב. יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב. זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי יריכו".
פרש ר' עובדיה מברטנורא:
"כל הקודם לנחלה. יוצאי יריכו קודמין – ואם אין יוצאי יריכו קיימין, חזרה נחלתן אצל האב. כיצד, ראובן שמת, חנוך ופלוא חצרון וכרמי [בניו] יורשין אותו. ואם מת אחד מן הבנים קודם ראובן, וההוא בן הניח בן או בת [או בן בן או בת בן] או [בן בת או בת בת] עד מאה דורות, יירש במקום אביו בנכסי אביו ראובן, ויטול כאחד מבני ראובן. ואם אין לראובן בנים ולא בני בנים ואף לא בנות בנים, אז יורשות בנות ראובן את ראובן. ואם אין לראובן בנות ולא בני בנות ולא בנות בנות עד סוף כל הדורות, אז יירש יעקב את ראובן בנו. ואם אין יעקב קיים, יירשו את ראובן אחיו בני אביו, שמעון לוי ויהודה [יוסף ובנימין] וכו'. ואם אינן קיימין ירשו את ראובן בני שמעון ולוי וכו'. ואם אין להם בנים ולא בני בנים יירשו בנותיהן או בני בנותיהן או בנות בנותיהן. דבכל מקום הזכר ויורשיו קודמין לנקבה. ואם מתו אחיו של ראובן בלא זרע או שלא היה לו אח מעולם, תירשנו אחותו דינה בת יעקב או בניה או בני בניה [או בנותיה ובנות בנותיה] עד סוף העולם. ואם אין לראובן אחות ולא זרע אחות, תחזור ירושתו לאבי אביו דהיינו ליצחק. ואם אין יצחק קיים, תחזור ירושת ראובן לעשו בן יצחק, שהוא אחי אביו של ראובן. ואם אין עשו קיים, תחזור ירושת ראובן לאליפז בן עשו או לבניו ולבני בניו או לבנותיו ולבנות בנותיו עד סוף כל הדורות. ואם אין אחים לאביו של ראובן ולא מבני בניהן, תחזור ירושת ראובן לאחות אביו או לבניה ולבני בניה או לבנותיה על הסדר שאמרנו. ואם אין לאביו של ראובן לא אחים ולא בני אחים ולא אחות ולא בני אחות, תחזור ירושת ראובן לאברהם אבי אבי אביו. וכן לעולם עד אדם הראשון".
"האב קודם – לעולם לאחי האב ולבניהם, [ואחי האב קודמים לאחות האב], ואחי האב ואחות האב קודמים [לאבי האב. ואבי האב קודם לאחי אבי האב. ואחי אבי האב ואף אחותו קודמין] לאבי אבי האב. וכן לעולם".
סדר הנחלה הזה הוא סדר הירושה מן התורה. היינו, ללא התערבות בעל הנכסים במה שיקרה עם נכסיו לאחר פטירתו.
לסדר הירושה הזה צריך להוסיף עוד מספר הלכות מן התורה ומדרבנן ביחס לסדר הירושה.
א) האיש יורש את אשתו, אבל האשה אינה יורשת את בעלה, אלא מקבלת תשלום מן הנכסים רק עפ"י כתובתה וזכויותיה כאלמנה: מזונות, כסות, מדור. וכן נכסי מלוג חוזרים אליה וכן נכסי צאן ברזל שהכניסה לבעלה1.
ב) מן התורה בן בכור (=במידה ויש) נוטל בירושה פי שניים.
סדר הירושה מן התורה הוא בגדר חובה כאשר אין ציווי אחר של בעל הנכסים. ורשאי אף לפי דין תורה לתת במתנה את נכסיו לאחרים או לתת ליורשיו בחלוקה שונה מזו שהתורה קבעה2. ורק אם לא ציווה יש לעשות לפי סדר הנחלות בתורה.
ב. סדר הירושה לפי חוקי המדינה
אף לפי חוק המדינה אין צורך בצוואה. ובמיתת אדם נכסיו עוברים ליורשיו לפי חוקי מדינת ישראל.
סדר הירושה עפ"י החוק האזרחי במדינת ישראל שונה מדין תורה, ומי שאינו מותיר צוואה עפ"י ד"ת גורם לעקירת דין תורה. והיה ולאחר מותו יורשיו מדין תורה יחלקו נכסיו עפ"י דין תורה, אם היורשים (אפילו אחד או אחת מהם) יערערו לבית משפט אזרחי, הוא יחלק את הירושה לפי סדרי הירושה במשפט החילוני במדינת ישראל, ויבטל ויעקור דין תורה.
אלה סדרי ירושה היום במדינת ישראל (לקוח מתוך אתר משרד המשפטים במירשתת).
"בהיעדר צוואה, זכות הראשונים בירושה מתחלקת שווה בשווה בין בן הזוג של הנפטר ובין ילדיו של הנפטר. בן הזוג מקבל מחצית מן הירושה, והילדים מתחלקים שווה בשווה במחצית הנותרת. בנוסף למחצית מכלל הרכוש זכאי בן הזוג לרשת גם את המטלטלין ואת מכונית הנוסעים של המנוח, אם הייתה לו כזו. אלמנה זכאית לקבל מן העיזבון גם את דמי כתובתה ותוספת כתובה, ובנסיבות מסוימות היא יכולה גם לדרוש מזונות מן העיזבון".
חלוקת ירושה בסדר המשפט במדינה היא עקירת הלכה מן התורה. מסופר בשבת (קטז ע"א): "אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי. הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה [ע"ב] דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא. בעו לאחוכי ביה; אעיילא ליה שרגא דדהבא, ואזול לקמיה, אמרה ליה: בעינא דניפלגי לי בנכסי דבי נשי. אמר להו: פלוגו. אמר ליה כתיב לן: במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה: מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה, ואיתיהיבת עוון גליון, וכתיב ביה: ברא וברתא כחדא ירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו: שפילית לסיפיה דעוון גליון וכתב ביה: אנא לא למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא] לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי. וכתיב ביה: במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה: נהור נהוריך כשרגא! – אמר ליה רבן גמליאל: אתא חמרא ובטש לשרגא".
אותו פילוסופא היה מן הנוצרים (כן עולה מהקשר העניינים בתלמוד ומן 'הציטוטים' שלו) וחכמים הביאו זאת ללמד שזו היא מגמתם עקירת תורת ישראל. זו סיבה אחת לסידור צוואה שתהיה ברת תוקף הן עפ"י ד"ת והן על חוקי המדינה.
ג. מנהג הירושה בימינו
בימינו השתנו סדרי החברה והכלכלה ולא נהגו בסדר הירושה מן התורה.
לרוב הציבור אין קרקעות פרט לדירת המגורים שלהם. ברוב המשפחות אין בכור יורש פי שניים. ברוב המשפחות אדם שנפטר מעביר את כל רכושו לאשתו (אף לא כסדר הירושה החילוני!). ברוב המשפחות בת מקבלת חלק בנכסי הוריה בין אִם האָב נפטר ראשון, ובין אִם האֵם נפטרה ראשונה.
מספר בגשר החיים (ח"א פ"א):
"והיות שמנהג העולם הוא להשאיר גם לבנות והוא גם חוק המדינה, מי שעיניו בראשו מהדר להשאיר בצוואתו גם לבת (ובלשון מתנה וכנז"ל). חדא שמנהג קובע הלכה (כדלהלן). שנית כדי שלא תטול חלקה מכח חוק הממשלה, ושגם באים עי"ז לריב ומחלוקת. ומי שלא השאיר כלל צוואה, יהדרו הבנים להשתוות ולתת מחלקם לבנות מטעם הנז"ל. וכן מכ"ש שיש לעשות כן בנוגע לאשתו.
"ואיש אמיד אשר שאל לעצתי בנוגע לחלק בנותיו – יעצתי לו שיכתוב לכל בת חצי חלק של בן פשוט. אע"ג שמ"ש הפוסקים שנוהגים לכתוב 'שטר חצי זכר' ביאורו כמו לזכר, ראה רמ"א א"ע סס"י ק"ח וחו"מ סי' רפ"א סע' ז' ובפ"ת, ובספר נחלת שבעה סי' כ"א ועוד). אבל גם אז רק יחידים נהגו כך ורובם לא השוו לה לגמרי לבן. ולכן למעשה יעצתי לו לתת לכל בת רק חצי חלק של בן פשוט".
"ות"ח עשיר אחד עשה מעשה והנחיל בצוואה את כל רכושו רק עפ"י התורה, לבכור כבכורתו ולשני בניו הפשוטים כפשוטם, ולשלשת בנותיו לא כלום (אם כי הבכור איש אמיד ולא ת"ח, ואחד מבניו עני ות"ח מצוין, וגם חתניו ידועי תורה) והנחיל שנאה ותחרות ופירוד במשפחתו עד אשר אמרו הבריות שלא כדאי הי' לו להשאיר רכוש ולהוריש שנאה. וגם רבנים לעזו עליו ואמרו שהת"ח המוריש שכח את דברי הירושלמי (יבמות ריש פי"ב) מנהג מבטל הלכה (היינו שהמנהג בנוגע לקניני ודיני ממונות עושה הלכה כאשר דברנו ע"ז באחת התשובות שנדפסה בסוף ספר תחוקת העבודה) וכאשר האריכו בזה רבותינו האחרונים זלל"ה. אף גם חכז"ל שקדו לתקנת הבת לתת לה 'עשור נכסי' לנדוניא. והי' נוח לו לתת סכום במתנה לבן הת"ח ולבנותיו, והנשאר לירושה יחולק כנז'".
והשׂם דרכיו מקיים הקרא 'להשׂכיל אל דברי התורה' ו'שכל טוב יתן חן'".
זו הסיבה שמצד דין ראוי בימינו לכתוב צוואה.
ד. הצורך בכתיבת צוואה בימינו
עולה איפוא, ששתי סיבות עיקריות לכתיבת צוואה בימינו: בימינו סדר הירושה בתורה הוא בעייתי לנו לקיום ולא נהגו כן, ולכן צריך לכתוב צוואה לפי דין תורה אולם שתתאים לרצוננו. סיבה נוספת, אם משאירים את העזבון ללא צוואה ברורה – סדר הירושה בחוקי המדינה נוגד דין תורה, וע"כ מי שלא כתב צוואה מועילה עפ"י דין תורה ועפ"י חוקי המדינה, הוא מסייע לעקור הלכה מן התורה.
ה. דרך כתיבת צוואה מועילה לפי דין תורה
נוסח הכתיבה בימינו צריך להיות תואם את ההלכה בלשונו, ומקובל כצוואה לפי החוק החילוני, על מנת שבית משפט חילוני לא יעקור את הצוואה ויכניס בה פירושים משלו.
נוסח צוואה בימינו מבוסס על מתנה שהמוריש נותן זמן מה לפני מותו את נכסיו למי שהוא מעוניין לתת, בציון החלק שיינתן לכל מי שרוצה לתת. בנוסח זה כלולים יורשיו עפ"י דין תורה (בנים) ואלה שאינם יורשים לפי דין תורה – אשה ובנות.
1) אין משתמשים כלל בלשון ירושה על כל הטיותיו (מוריש, יורש כד'), אלא בלשון יקבל (=מתנה) כיון שהצוואה אינה עפ"י סדרי ירושה מן התורה, וברגע שמערבים לשון ירושה משתנים דיני החלוקה עפ"י ד"ת ולא כדעת המעביר עזבונו להם.
2) בדרך כלל נותנים את המתנות רגע אחד לפני פטירה, ואז כל הכלול בנכסיו עובר למי שכתב בין אם הם מבני משפחתו ובין אם לאו. כמו"כ בין אם הגדיר פריט מסויים ובין אם כתב חלק מוגדר (רבע שליש עשירית וכד').
3) כך כתב בגשר החיים (ח"א עמ' לז) בהוראות לכתיבת צוואה:
"בשטר מתנת בריא דרוש שיכתב קנין דוקא, או שיקנה לו באחד הענינים המועילים או שמודה לו שהקנה (נקטי' כהפוסקים שהודאה כקנין וראה פ"ת חו"מ ר"ג סק"ג)".
"ומפני שיש הפרשים במהותי הקנינים בין קרקע למטלטלין ביחוד בנוגע לשטרות וחובות, לכן כותבין: 'והקניתי כל דבר ודבר לפי קנינו המועיל עפ"י דין תורה'. וכל סתם מתנת בריא בקנין היא מתנה דלא למהדר בה, וכותב: 'והקניתי לו מעתה ומעכשיו'. ואם רוצה להשאיר לו הזכות למהדר בי' צריך למכתב תנאי זה שביכלתו למהדר בכל זמן שירצה, או שכותב 'אם לא אהדרי בי במשך כל ימי חיי תהי' המתנה מעתה ומעכשיו'. או שכותב: 'אם לא תמצא אח"כ שטר מתנה אחר, או צוואה אחרת, יהא שטר זה (או צוואה זו) כחו יפה'. או שכותב: 'שיחול הקנין מעתה ועד שעה אחת קודם הפטירה' שבכה"ג חל הקנין בשעה האחרונה".
ו. נוסחאות צוואת בריא מספר גשר החיים
בספר גשר החיים מביא שתי נוסחאות לצוואה:
נוסחא א' משטר צוואת בריא (גשר החיים עמ' לח-לט):
בפנינו עדים ח"מ (=חתומים מטה) אמר לנו פב"פ (=פלוני בן פלוני) הוו עלי עדים כשרים ונאמנים וקנו ממני בקאג"ס (=בקנין אגב סודר) במדל"ב (=במנא דכשר למיקנא ביה) ואני מודה בזה הודאה בב"ד חשוב, בהיותי עתה ב"ה איש בריא ובדעתי הצלולה והמיושבת כשאר בני אדם ההולכים בשוק ויודע לשאת ולתת ככל בני אדם.
ואני אומר לכם כתבו שטר זה (או צוואה זו) במתנת בריא בכל הפרטים שאני מסדר לפניכם בזה, מה שיעשה בהוני וברכושי לאחר אריו"ש (=אריכות ימי ושנותי) ושטר וצואה זה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא, ויהא מועיל בין עפ"י דת תוה"ק ובין עפ"י חוקי הממשלה בכל אופן היותר מועיל כדין מתנת בריא. ובפירוש הותנה ממני בכל תוקף דין תוה"ק שאם ימצא איזה פרט בשטר זה (או צואה זו) שלא יספיק לו הקנין מהקנינים הן עפ"י ד"ת והן עפ"י חוק הממשלה לא יגרע בשביל כך הכח מיתר הדברים הנקנים לכל הזוכין עפ"י צואה זו במאומה וכל ספק שיולד בכח הקנין של שטר צואה זו יהיה הספק לצד המקיים את הצואה בכל הפרטים הנכתבים כאן לטובתם של הזוכים בה.
ואני מבטל בזה כל שטרי צואה שעשיתי עד היום. ואני מבטל כל מיני ערעורים מצד באי כחי הבאים לערער על שטר זה, אפילו עפ"י שטרות כי אינם נחשבים כלפי גלוי דעת של שטר זה.
[כאן מפרטים את פרטי הזכיות והנתינות לכ"א הסכום שמזכה לו].
ואני ממנה את פב"פ ופב"פ לאפוטרופסים על רכושי ולהם הקניתי את כל הנ"ל (=הנזכר לעיל) ועשיתי אותם ליד זוכה באופן היותר טוב אם יעדר ח"ו אחד מן האפוטרופסים יהא כל הכח הזה בידי האפוטרופסים הנשארים בחיים והרשות בידם למנות אפוטרופוס אחר או למלא את הדברים לבדם ואני פוטר את האפוטרופסים משבועה וגרם שבועה כו'.
את כל זה אמר לפנינו פב"פ מרצונו הטוב והגמור בתורת מתנת בריא מעכשיו עד שעה אחת קודם פטירתו, ויהא מועיל שטר מתנה זה הן עפ"י ד"ת (=דין תורה) והן עפ"י חוק המדינה וכנעשה עפ"י תקון חז"ל כל זמן שלא תמצא שטר מתנה מאוחרת בחתימת ידו מן זמן שטר זה.
גם אמר לפנינו בלשון הזה אני אומר בתורת הודאה גמורה שכל הנ"ז (=הנדון זה) הקניתי מעכשיו ולאחר אריכות ימי ושנותי כל דבר לפי קנינו הראוי לו.
וקנינו אנן סהדי מידו על כל הנ"ז (=הנדון זה) היום____ לחדש____ שנת _________
וחותמין העדים. ___________ ________________
נוסחא ב' באופן מקוצר של צוואת בריא (גשר החיים ח"א עמ' לט):
היות שאין אדם יודע את עתו ופן ח"ו תטרוף עלי השעה, ע"כ אמרתי לצוות ולכתוב מה שיעשה ברכושי ובהוני לאחר אריו"ש בעת שאני ב"ה בדעתי הצלולה והמיושבת כשהנני בריא ב"ה.
וחתימת ידי תעיד עלי כמעשי עדים כשרים ונאמנים איך שאני הח"מ ממנה את פב"פ לאפוטרופס (או אפיטרופסים) ויהא הוא (או הם) יד זוכה בעד כל הרשומים פה שיזכה (או שיזכו) בעד כאו"א כפי חלקו הנקוב פה, וכל דבר ודבר יהי' קנוי לפי קנינו המועיל עפ"י דת וכו'.
[וכאן מפרט שמות הזוכים והזכיות שלהם]
ואני מבטל כל צוואה אחרת שנכתבה עד היום. ותהא צוואה זו קימת בתקפה כל זמן שלא תמצא צוואה מאוחרת מזו.
ואת כל זה אני מקנה ברצוני הגמור בדעתי הצלולה כשהנני בריא ב"ה. ואני מזכה לכל או"א (=אחד ואחד) ד"א (ד' אמות) קרקע שיקנו מעומ"ע (=מעתה ומעכשיו) עד שעה אחת קודם פטירתי ובקאג"ס (=ובקנין אגב סודר) ובמדל"ב (=ובמנא דכשר למקני ביה) כל דבר המועיל לפי קנינו ודלא כו' בביטול כו' ובפסול כו'.
ואני פוטר את האפוטרופסים משבועה וג"ש (=גלגול שבועה) ות"כ (=ותקיעת כף).
יום ________________
וחותם (=המצוה) ____________
ועדים מקיימין (=חותמים) _______________ _______________________
[ומפני שכל בסתמא חפץ להשאיר לו הזכות למיהדר ביה לכן כותבין הלשון שיחול הקנין שעה אחת קודם פטירתו. אבל אם אינו חושב לחזור ביה יכתוב פשוט אני מקנה להם מעתה ומעכשיו.]
ז. צוואה אחת לשני בני הזוג
הרבה זוגות שחיים בשלום ושלוה מעוניינים לכתוב צוואה אחת לשניהם, כשבתחילת הצוואה כל אחד מבני הזוג נותן את כל הרכוש המשותף לשני, שיאריך ימים אחר פטירת הראשון. ותנאי חלוקת הרכוש לאחר אריכות ימיהם שוים. הבעיה מתחילה מה הדין אם יש זיווג שני לאחד הצדדים לאחר פטירת הצד השני.
במידה והזיווג השני הוא בזקנותם ולא יוולדו עוד ילדים, ראוי לעשות הסכם ממון בזיווג שני, כדי שהנכסים שכל צד מביא עמו יחולקו לפי התנאים שקבעו בזיווג ראשון.
במידה ולאחד הצדדים בצוואה המשותפת יוולדו עוד ילדים בזיווג שני, הוא ירצה שאף הם יהיו זכאים לחלק מעזבונו. וע"כ במקרה של צוואה משותפת ראוי להוסיף תנאי בצוואה הראשונה בעת כתיבתה (אם נעשתה כאשר בני הזוג היו ראויים ללדת), שצוואה זו תיבטל במידה ויוולדו לו ילדים נוספים בזיווג שני, והוא רשאי לכתוב צוואה חדשה. בצורה זו הצוואה אינה כובלת את הצד הנותר לפעול לפי הצוואה הראשונה.
מסקנה
מהסיבות האמורות לעיל, ראוי לכל אחד בדורנו המעוניין להשאיר את עזבונו למשפחתו או לאחרים, שיעשה צוואה, וכמובן שראוי שיחלק חלק מכספו לצדקה, וכן יוסיף דברי מוסר לבניו ובנותיו כפי יכולתו.