חבל נחלתו כד לה
סימן לה - תיקון אלמנה
שאלה
מה הוא תיקון אלמנה ומתי הוא נצרך?
תשובה
א. עפ"י המקובלים ישנה סכנה לאדם הנושא אלמנה לאשה.
השיב בשו"ת חיים שאל (לרב חיד"א, ח"ב סי' יט):
"בלקיחת אלמנה לאשה אם יש לפקפק. אי מצא אשה מצא טוב ויפק".
"אשר דרשתני אביע אומר על נשואי אלמנה כי שמעת דיש נזהרים ולא ידעת למה כי הכתוב לא אסר אלמנה אלא לכהן גדול אבל כהן הדיוט הגם דמוזהר בגרוש' ואינך שרי באלמנה וק"ו לישראל ושכמ"ה".
"תשובה לא מחכמה שאלת על זה וישמעו אזניך מה שפיך מדבר ראה אתה אומר דיש נזהרים וגמר אומר שאינו אסור אלא לכ"ג ומה ענין זהירות לאיסור דמן הדין ודאי אלמנה מותרת אפי' לכהן הדיוט ומרבית העם נושאין אלמנה ואין מוחה ואין פוצה פה ומצפצף. אמנם פ' ערבי פסחים אמרו דר"ע ציוה לרשב"י אל תבשל בקדרה שבישל בה חבירך ואמר רב פפא בגרושה בחיי בעלה דיש שם ד' דעות ואי בעית אימא אפי' אלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. הרי דהגם דמותר ציוה ר' עקיבא שלא לישא אלמנה והוא עצה טובה. ומעין דוגמא אמרו ביבמות דף מ"ה דהגם דרב סבר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לא רצה לתת לו בתו משום זהירו' הגם דהתם איכא טעמא דמעלה עשו ביוחסין. אמנם דע שעל פי הזהר הקדוש כמעט היא סכנה לישא אלמנה כמבואר פ' משפטים בסבא קדישא והי' טעמו כי יתן את רוחו ורוחא דשבק בה בעלה קמא מתגרין זה בזה וזמנין דנצח קמא. ושמעתי ממקובלים דתוקף הסכנה הוא בתריסר ירחי קמאי שמת בעלה. ובעיני נראה כי יש ליזהר שלא לישא אלמנה כלל. והגם דאמרו שדברי חלומות לא מעלין וכו' הרי כתב הרשב"ץ בתשובה דיש לחוש מיהא".
"ואגיד לך מה שאירע בזה זה ל' שנה והותר שהייתי אני הצעיר במדרש הרב החסיד המקובל המופלא מהר"ש שרעבי זלה"ה עם רב אחאי גאון הרב המופלא ח"ק במהרי"ט אלגאזי נר"ו ובא לפנינו רב אחד חסיד אשר נשא אשה זה שלש שנים והיא היתה אלמנה מרב חסיד קדוש זלה"ק ובתחילה נשאת עם בחור אחד ושהה עמה קצת ומת במגפה ואח"כ נשאת לזקן אחד ומת ואחר כמה שנים נשאת לרב קדוש הנז' ואחריו נשאה הרב אשר בא לפנינו ההוא אמר שחלם שבאו לו ג' בעלי אשתו. והזקן לא היה אומר כלום והרב הי' מוחל לו. אך הבחור התריס כנגדו ואמר שרוצה לדון עמו בדיני שמים ונתפעל מאד מחלום זה ושאל שאל מהחסיד מהר"ש וממני שנחרים להבחור הנז' שלא יתבענו לדין. וענינו לו כי מי הוא זה אשר יחרים לשואל דין בשמים וכמעט לא ניתן לישאל ופייסנוהו להרב הנז' כי יראנו ליטפל בזה. ולא היו ימי' מועטים ונפטר הרב החסיד הנז' וחל"ש. ובו בפרק נצטערנו מאד על ענין זה. ואמרנו כמה גדולים דברי חכמים".
"ואם נפשך לומר מאחר שנשואי אלמנה הוא סכנה איך התורה התירה ולא אסרה אלא לכ"ג והלא דרכיה דרכי נועם. יש לומר דמימי עולם נושאין אלמנות וכך נהגו שנות דור ודור. והתורה חידשה לאסור לכ"ג לבד. ועוד דכמה שנושאין אלמנה חיים וקיימים במזלם בריא ורוחא קמא נדחה. ועוד דהגם שרוחא קמא חזק הוא ממנו אם יש זכות גדול אלים לאפקועי ההוא רוחא קמא ולא יאונה לצדיק כל און. וכיוצא בזה תריץ יתיב הרב פרי חדש י"ד סי' פ"ג ס"ק ד' לחקירת רופא להרב מעדני מלך כי יש דג שיש לו קשקשת והוא סם המות וע"פ כלל רז"ל כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר יבואו לאוכלו ויאכלו סם המות ואיך התורה מסרה סימן שימשך נזק ומיתה. ומסיק הרב פר"ח שהתור' התירתו לרוב התועלת הנמצא בו אחר הוצאת הארס ויש בסמים ועשבים מינים ארסיים וכלן התירתן תורה ופושעים יכשלו בם וצדיקים ימלטו מהם כדכתיב לא יאונה לצדיק כל און עכ"ד. ואפשר להוסיף קצת שבזמן שנתנה התור' כבר הי' מפורסם לחכמי הטבע שהיו אז חכמים גדולים שהדג ההוא סם המות ויש תקון להוציא הארס ומש"ה התור' התירתו כי מודעת זאת שהיו בקיאים בז' חכמות. אלא שאח"כ שכחו עיקרי החכמות או קצתם וחזרו ויסדום ברב החקירה ושקידת העיון".
"ונחזור לעניננו שהאלמנות מימי עולם היו לאנשים וכמה חיים. וצדיקים או בזכותם ינצלו או לא ישאו אותה שלבם ימאן לקחתם. ומה גם דאי התור' אוסרת לאלמנות יהיו איזה מהן יוצאות לתרבות רעה ולכן הותרו. אמנם מדברי הסבא קדישא ומאשר כתבנו מבואר דלא יכנס בסכנה ויעשה בנפשו שקר ככל הדברים אשר ראו עיניך. הראת לדעת דהנזהר לישא אלמנה טעמו ונימוקו עמו ולא סגי כשעברו י"ב חדש. ולא נאמרו כל השיעורים הללו אלא למצניעהן ולא לפרסמם והנח להם לישראל ושומר פתאים ה' ורבים שתו והאריכו ימים ושנים והן מפלאות תמים דעים. ויען ידעתיך בשם כי ירא אלקים אתה ויודע ספר מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך בתווני דלבאי אוה למושב לו ללבי גליתי הרשום בכתב זאת צנועים חכמה נאם הצעיר מאדם העיר חיד"א ס"ט".
עולה מדברי הרב חיד"א, שלמד בצעירותו לפני הרש"ש, שיש סכנה בנשיאת אלמנה לאשה. ולא מצא שום דרך לתיקון.
ב. אולם ידוע שהרש"ש עצמו הכין תיקון אלמנה.
כתב בס' טעמי המנהגים (קונטרס אחרון סימן אלף ה אות לב):
"מאמר תקון אלמנה – בענין נשואי אלמנה, ראה בספר 'ישב רוחו', להרב הריא"ז מרגליות שליט"א (ירושלים תרצ"א), שהוא מאסף מכל המחנות בנידון נשואי אלמנה, שמקורו מפסחים (דף קי"ב) שהתנ"א רבי עקיבה צוה חמשה דברים לתלמידו הרשב"י, ואחת מהם שאמר לו אל תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, ואמרו שם בגמרא ואי בעית אימא אפילו באלמנה, לפי שאין כל האצבעות שוות"...
ומביא את הנאמר בזוהר וסיפור הרב חיד"א (שהובא לעיל).
"ונראה – כותב בספר ישב רוחו – שאחר הדברים האלה של המעשה הנורא הזה, אז קם רבינו הגה"ק המקובל אלקי רבי שלום שרעבי זי"ע ונתן לבו ונפשו על זה ועלה בסילודים, ותנח עליו הרוח, ואז ראה והתקין את "תקון האלמנה" שנעתיקנו לקמן. ופשיטא כי משמיא הסכימו אתו, די רוח אלהין קדישין הוה ביה".
"ואתה תחזה בספר ישב רוחו, אשר שם הולך וסובב בביאור נכון להציב גבול אלמנה, ומבאר שם טעמי התקון באחת עשרה מעלות בנמוקיהם, ע"ש. ומעניין מאד לראות מש"ש בספר ישב רוחו ענינים גדולים מפליא פלאים המעניינים מאד".
"וע"ש במעל'ה העשו'ר שמביא שם בשם אדמו"ר הגה"ק בעל בני יששכר זצוק"ל, ששמע מכ"ק מחותנו הרב הגה"ק המקובל אלקי מהרצ"ה מזידיטשוב זצוק"ל ששמע בשם המגיד הגדול והקדוש ממעזריטש זצוק"ל שנפש הנפטר אין לה עלייה כ"כ למחוז חפצה עד שתנשא אלמנתו אם היא ראויה לכך עדיין, ע"ש ד"ק בגוף הספר".
"ויכולים לעשות התיקון הזה ע"י שליח, וימסור לו כסף הפדיום בידו והוא יעשה עבורו התיקון בי' ת"ח י"א".
"וכן שמעתי מכבוד הרב הגדול וכו' הרב מבילגוריי זצ"ל שאחיו להבל"ח כ"ק אדמו"ר מבעלז שליט"א עשה אותו לשליח שיעשה עבורו התיקון האלמנה של הרש"ש זצוק"ל עם עשרה ת"ח ויר"א לפני הנישואין ועשה לו זאת כפקודתו עליו".
"ופעם אחת עשיתי התיקון האלמנה במעמד פני הרב הגה"צ לוחם מלחמות ה' כו' מוהרי"ח זאנענפעלד זצוק"ל הגאב"ד פעיה"ק ירושלים תובב"א עם עשרה ת"ח רבנים יראי ה', ורבינו היה המסדר קידושין על אותה החופה, והוא אמר אז להחתן הבעל השני ששמע מרבו בעל הכתב סופר זצוק"ל שאמר משמא דאבוהי בעל החתם סופר זצוק"ל שקודם החופה ילמוד הבעל השני פרקי משניות ולאמר קדיש דרבנן לעילוי נשמת הבעל הראשון ע"ה".
"ואנן סהדי וראה ראינו שכל אלו שעשו התיקון האלמנה להרש"ש חיו חיי שלום ושלוה, והראויים עוד הולידו בנים ובנות, והאריכו ימים ושנים טובים בזקנה ושיבה טובה בטוב ובנעימים כל ימי חייהם".
וא"כ הרש"ש עצמו לאחר שחתן מת לאחר שנושא אלמנה תיקן את התיקון (יובא להלן).
ג. כך כתב בשו"ת דברי יציב (חלק אבן העזר סימן יג):
"במה שנשאלתי בנישואי אלמנה". ומביא את תשובת החיד"א, וממשיך:
"וכזה בספרו שו"ת יוסף אומץ סימן מ"ט שאין לפרסם ענינים כאלו, ומביא מתרומת הדשן סימן רי"א אפילו בקטלנית שחשש לתרבות רעה, ואולם לתלמיד חכם שיודע דברי הזוהר, ובפרט דבזמנינו אירעו מעשים דנסתכנו וחלש ומלבד ההוא עובדא אשר כתבתי בקונטריס חיים שאל עוד אירעו מעשים אחרים בזמנינו אין צורך לכתבם וכו'. ודחה מה שאמרו שרק בתוך י"ב חודש ותלו עצמן בהזוהר וכו', שתדיר הוא בסכנה אך בי"ב חודש בסכנה עצומה, והמעשים שאירעו בזמנינו לאחר י"ב חודש רח"ל עיין שם".
"ובחנא וחסדא על כתובות ח"ב בציונים מדיני החתן דף רכ"ו ע"ב, הביא בקצרה החיים שאל והיוסף אומץ, ועושה על זה כמה דיני דינים, והביא אח"כ תיקון מהרב מהר"ש שרעבי שהביאה הרב החסיד מהרי"ש ניניו זלה"ה, שיתקבצו עשרה אנשים יראי ה', והוא יאמר שמבקש מהם שיגזרו על רוחא קדמאה, והמה משיבים שגוזרים בכח תוה"ק על אותו הרוח שיסתלק וכו', ומהרי"ש ניניו שמה כתב שנראה שבאותו פרק כשראה המעשה הנ"ל עמד מהר"ש שרעבי ותיקן תיקון זה עיין שם.
"וכן בחוות יאיר סימן קצ"ז הביא הזוהר ושיש סכנה בכל אלמנה, ושהביאו בנובלות חכמה עיין שם. ובמשיב נפש מהב"ח על מגילת רות בפסוק [א' ט'] יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה, שפי' מרוחא דמכשכש [שהתפללה עליהן נעמי שה' ישקיט הרוח הראשון ודיפוק לבר ממעהא באופן שתמצאן מנוחה אשה בית אישה] עיין שם. ובמשנת חסידים מס' חתונה ומילה פ"א אות א', ולא יסכן עצמו באלמנה שלא יזיקנו רוח בעלה הראשון המקשקש במעיה עיין שם. ומי לא יירא ויפחד מזה".
"והנה ידעתי מך ערכי ושפל מצבי שאיני בקי בשום דבר פשוט ונגלה, ובפרט בענינים העומדים ברומו של עולם שאין לי שום מושג ושום הבנה שבעולם, ואני לא כננס אלא כלא נחשב ממש, וח"ו לא בלב ולב אשיחה רק האמת לאמיתו אגידה מה שבעוה"ר אדע מעמדי ושח"ו לסמוך עלי. אך תורה הוא וללמוד אני צריך, אשר מעודי ועד עכשיו לא נראה ולא נשמע בשום מקומות בפולין ואונגרן וכדומה מי שיעשה התיקון אלמנה ההוא, ואלמנות נישאו לרבבות ואין פרץ ואין יוצאת ח"ו לא מחלומות ולא מנזקים דשכיחי, ורבנים וצדיקים בכל דור ודור סידרו קידושין לאלמנות, וחיפשו היתרים אפילו לחשש קטלנית וכמ"ש התרומת הדשן הנ"ל, ולא עלה על הדעת להזהיר החתן יהיה מי שיהיה שלא ישאנה, ובדבר כזה לא ראינו ראיה גמורה וחלוטה. וח"ו לנו לסור ממנהגי ודרכי אבותינו הקדושים, בין להקל ובין להחמיר, ולזאת נתתי אל לבי לתור בדבר".
ותמה בעל דברי יציב הרי ישנו חיוב ומצוה בנשיאת אלמנה, ומאריך בדיני קטלנית, ותהה מדוע הרב חיד"א עצמו לא הביא תיקון אלמנה מרבו הרש"ש. ומקשה כי דברי הזוהר על הסכנה באלמנה חולקים על בבלי פסחים (קיב ע"ב) שחששו לגרושה משום דעות, והוסיפו אלמנה ולא חששו משום סכנה. ונו"נ בדברי החיים שאל הרי מימות עולם אלמנות נישאות ואם הסכנה כה גדולה איך נהגו בכך.
ומוסיף:
"והאמת שהמדייק בדבריו הקדושים ביוסף אומץ שכתב, ואולם לתלמיד חכם שיודע דברי הזוהר הקדוש נראה דיש לחוש, ובפרט דבזמנינו אירעו מעשים נראין החושה אל העין דנסתכנו וחלש ומלבד ההוא עובדא אשר כתבתי בקונטרס חיים שאל עוד אירעו מעשים אחרים בזמנינו עיין שם, נראה שבענינים כאלו דור דור ודורשיו וחוקות השמים המה, ונראה שהזמן ההוא היה הגורם לכך שאירעו רח"ל סיבות נוראות בזה, ולכך החמיר לתלמיד חכם היודע מהזוה"ק. אבל בדורות מעולם ולעולם לא אירעו ולא יארעו מעשים כאלו רק למיעוטא דמיעוטא, שאין לחוש לזה מחוקות התורה.
"ויש לפרש בזה דבה"ק בחיים שאל, דמימי עולם נושאין אלמנות וכך נהגו דור ודור ולא נשמע שום סכנה כל דהוא ח"ו, וכמה אנשים שקיימים במזלם ובזכות גדול, ולזה הוה מיעוטא דמיעוטא כל כך שמחוקי התורה אין לחוש ח"ו לסכנתא. ואף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי [מגילה ג' ע"א], ואותן שלבם ימאן לקחתם בטח לא ישאו אותם דמזלייהו חזי שזה סכנה הוא אצלו. ומה גם דאי התורה אסרה היו יוצאות כמה לתרבות רעה, לא רצתה התורה לחוש למיעוטא דמיעוטא כי האי דלא שכיח כלל ברובא דרובא דורות של ימות העולם, וזה ברור בס"ד".
"וא"כ לא החמיר החיים שאל רק בזמנו ולא לדורות הבאין אחריו. ויש להאריך בזה הרבה בדורות אלו, וכבוד אלקים הסתר דבר, ומי שבשכלו וכחו להבן ידע במה שרמזנו אשר לפניו ודו"ק בס"ד".
ולאחר שנו"נ בנסתרות של סכנת נישואי אלמנה מוסיף:
"יח) ושבתי לראות באחרוני הפוסקים, ומצאתי בתשובות מהרש"מ ח"ב סימן קמ"א [בד"ה ומה שחוכך] שהעיד לפניו רב אחד ששמע מדו"ז הגה"ק משינאווא, שקבלה בידו מגדולים להתיר לאחר י"ב חודש וגם יזהר שלא יבא עליה בלילה הראשונה עיין שם".
ודן מצד איסור קנין בשבת ודברי המהרי"ל שהובאו במגן אברהם (שלט, יא). ומביא שיש לפרוש מאלמנה בלילה ראשון עפ"י מסורת גדולי החסידות.
וחותם:
"כב) ועכ"פ פשיטא וברור שח"ו לפרסם בענינים כאלו שמקובל ביד צדיקים שאדרבא כל כמה דלא מיפרסמא טובה לבטולי, וברית כרותה לשפתים ח"ו ודבר שפתים אך למחסור, ומאן דלא קפיד לא קפדינן בהדיה. וכיון שרבותינו הצדיקים והקדושים אשר מפיהם אנו חיים אמרו דלית חששא בדורות האלו, וכמה דברים שמבוארים לסכנתא ולית דחש להו האידנא, ועיין באבהע"ז שם סימן ט' בטו"ז ס"ק ג' שהביא מהקזה דפרק מפנין במעלי דשבתא דסכנה הוא לש"ס ולית דחש לה וכיון דדשו בו רבים עיין שם, ולית דחש לתקופות [רמ"א יו"ד סי' קט"ז ס"ה] לבד מתקופת טבת שנהגו ישראל להחמיר ומנהג ישראל תורה היא. וח"ו וחלילה לזילותא דארמלתא דחשו לה חכמים [כנ"ל], וכמה תקלות ח"ו יוכלו לבוא מזה הן למי שאינו מוצא בתולה והן להך ארמלתא שכולה וגלמודה, ובהך דרא דלא איכשרא [יש לחוש] לכמה עבירות רח"ל שיוצמח מזה".
"וראו רבוה"ק אשר כוחם משלה בשמים ובארץ לבטל מכל וכל הך סכנתא, ולרנן לב אלמנות, ולהמשיך התיקון לנפשות הנאספים, בכוחן לדור דורות. והנושא אלמנה בהבטחתו על דברי רבינו קדש הקדשים מוה"ר דוב בער ממעזריטש, ושאר הצדיקים הקדושים הנמשכים אחריהם, שהיא טובה לנפטר, שבאמונת חכמים שלו נעשה הבירור במדת חכמה כמ"ש הבני יששכר, והניצוץ הקדוש שב לשורשו למעלה ונתעלה למעלה מעלה, ואדרבא ממליץ עבורו לטובה ולברכה שהושיעו להעלותו בכחן של הצדיקים אכיה"ר".
ועי' בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' פה) שדן לגבי הנושא אשה אלמנה שנהגו העולם איסור זווג בלילה הראשונה.
נראה על כן שמי שאינו במדרגה עליונה ראוי שאם נפלה בחלקו אלמנה יישאנה, ואם חושש יעשה את תיקון האלמנה לרש"ש.
ד. הובא בס' 'ארחות רבינו הקהלות יעקב' (הרב יעקב קנייבסקי, ח"ה עמ' לג סי' עב):
"הנושא אלמנה יש תקון אלמנה באריכות בספר שחבר הרה"צ ראש"ז מרגלית זצ"ל מירושלם ומביא שם הרבה בקיאות בענין זה ואמר מו"ר (שליט"א) זצוק"ל שאדם רגיל לא צריך לעשות זה".
"אמרתי למו"ר מובא בשם החת"ס ז"ל שילמוד החתן משניות ויגיד קדיש דרבנן לעלוי נשמת בעלה הראשון ויעשה זאת לפני החפה, אמר מו"ר (שליט"א) זצוק"ל שגם אם יעשה את זה קצת לפני זה כגון בבוקר בתפלה נמי טוב".
"מובא בדעת תורה מהמהרש"ם ז"ל או"ח סי' של"ט בשם הגרש"ק ז"ל הנושא אלמנה לא יבעול בלילה הראשון, ונשאל מו"ר בנדון מבעה"ב החרד לדבר ה' אבל לא ת"ח. ושמעתי שענה לו את כל התשובה דלהלן: בהלכה אין מקור לזה רק עפ"י סוד, ואם מתחתנים ביום א"כ בלילה שלאחריו כבר הוי יום שני ומותר. אעפי"כ אמר שכדאי להחמיר אמנם אם חושש להרהור כשיתחיל להאיר יום יאפיל החדר ויעשה מעשה. ואם לא חושש להרהור יחכה עד הלילה השני".
לתועלת המעוניינים הדפסתי את סדר התיקון:
סדר תיקון האלמנה (מתוך ספר גבול אלמנה לרב אבישי טהרני)
מתוך המובא בספר אמת ליעקב קונטרס שפת אמת:
יתקבצו עשרה אנשים יראי ה' כי כל בי עשרה שכינתא שריא, ואם אפשר שיהיו ת"ח מה טוב ומה נעים, ויעמוד האיש הנושא את האלמנה או שלוחו עם העשרה האנשים עם האלמנה, ויקרא עליה את הקריאה הזאת, ואם הוא ממנה שליח יאמר השליח הנוסח הזה: 'בשם משלח פלוני בן פלוני' ויהרהרו כולם בתשובה שלימה מקודם.
ויאמר האיש הנושא את האשה נוסח זה:
הנני עומד לפני קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולפני בית דין העליון והתחתון, ולפני מורי ורבותי, ואומר ידוע ומפרסם כי כל איש מניח באשתו בביאה ראשונה רוחא, ואותו הרוחא נשאר בגוף האשה להיות בנין אב לכל הבנים הנולדים ממנה, והנה עתה אני רוצה וחפץ לקחת את האשה הזאת: פלונית בת פלונית (יאמר שם האלמנה ושם אמה) לי לאשה, וירא אנכי לנפשי שלא יזיקני, או יקטרג עמי ההוא רוחא שהניח פלוני בן פלונית (יאמר שם הנפטר ושם אמו) בגוף האשה פלונית בת פלונית (יאמר שם האלמנה ושם אמה) והקדוש ברוך הוא אינו חפץ בהשחתת העולם ואינו חפץ לדחות נפש מפני נפש כי אלהים חיים הוא מלך חפץ בחיים, ואינו חפץ להעניש לאדם בסבת חברו כי כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא כי הוא אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ומרבה להיטיב כי חפץ חסד הוא.
לכן אני שואל ומבקש מן קודשא בריך הוא ושכינתיה ומתורתנו הקדושה ומבית דין של מעלה ומבית דין של מטה וממעלתכם, שתצרפו עמכם קודשא בריך הוא ושכינתיה, ובית דין העליון ובית דין התחתון, ותסכימו ותגזרו על ההוא רוחא שהניח פלוני בן פלונית (יאמר שם הנפטר ושם אמו) בגוף האשה הזאת פלונית בת פלונית (יאמר שם האלמנה ושם אמה), שיסתלק ויצא מגוף האשה הזאת, וילך ויתחבר עם נפשו ורוחו ונשמתו במקום הראוי להם, ולא יהיה עוד לפלוני בן פלונית (יאמר שם הנפטר ושם אמו שום רשות ושליטה על האשה הזאת פלונית בת פלונית (יאמר שם האלמנה ושם אמה) ויסלק כל רשותו ושליטתו ממנה, ולא יהיה לו עוד בה שום רשות ושליטה על האשה הזאת כלל בשום צד ואופן שבעולם. וגם בכלל הגזרה שלא יקטרג עמי ולא יזיקני בשום נזק שבעולם לא בגופי ולא בנפשי, רוחי ונשמתי ולא בממוני, ולא בבני, ולא יהיה לו עמי דין ודברים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ולא יגיע לי בסבתו שום נזק וענש והפסד בשום צד ואופן שבעולם. ובשכר זאת אני מנדב מתנת ידי לצדקה (ויתן צדקה תכף) למנוחת נפשו רוחו ונשמתו, ובעד ההוא רוחא שהניח פלוני בן פלונית (יאמר שם הנפטר ושם אמו) באשה הזאת פלונית בת פלונית (יאמר שם האלמנה ושם אמה) להעלותו ולחברו עם נפשו רוחו ונשמתו ולפדותם ולהצילם מבל ענשים, ולהעלותם למעלה לגן עדן העליון, להתעדן באפרסמונא דכיא בעץ החיים, ואכל וחי לעולם.
והשומעים יענו ויאמרו זה:
בצרוף קודשא בריך הוא ושכינתיה וברשות בית דין של מעלה וברשות בית דין של מטה וברשות תורתנו הקדושה וברשות סנהדרי גדולה, וברשות סנהדרי קטנה, וברשות הקהל הקדוש הזה, מסכימים אנחנו וגוזרים בכח תורתנו הקדושה על אותו הרוח שהניח פלוני בן פלונית (יאמרו שם הנפטר ושם אמו) מנוחתו עדן נשמתו עלה בגוף האשה הזאת פלונית בת פלונית (יאמרו שם האלמנה ושם אמה), שיסתלק ויצא מגופה, וילך ויתחבר עם נפשו ורוחו ונשמתו במקום הראוי להם, ויסלק מן האשה הזאת פלונית בת פלונית (יאמרו שם האלמנה ושם אמה) כלל, בשום צד ואופן שבעולם. וגם בכלל הגזרה היא על אותו הרוח של פלוני בן פלונית (יאמרו שם הנפטר ושם אמו), ועל נפשו ורוחו ונשמתו, שלא יהיה להם כח ורשות להזיק לפלוני בן פלונית (יאמרו שם הנושא את האלמנה ושם אמו) שיחיה, בשום נזק שבעולם לא בגופו ולא בנפשו, רוחו ונשמתו, ולא בבניו, ולא בממונו ולא בכל אשר יש לו. ולא יגיע לפלוני בן פלונית (יאמרו שם הנושא את האלמנה ושם אמו) בסבת אותו הרוח של פלוני בן פלונית (יאמרו שם הנפטר ושם אמו) שום הפסד ונזק, ושום ענש, בשום צד ואופן שבעולם, ולא יהיה עמו שום דין ודברים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אמן נצח סלה ועד.
וכעת ידליק המבקש, נר אחד לעילוי נשמת הנפטר ויאמר כך:
הריני מדליק נר זה לעילוי נשמת פלוני בן פלונית (יאמר שם הנפטר ושם אמו), רוח ה' תנחנו בגן עדן, שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים, אמן.
נספח
שאלה שהגיע לפתחי היתה על אלמנה זה כמה שנים, שבעלה בא אליה מפעם לפעם בחלום ומבקש ממנו שתבוא עמו. היינו שתמות כמוהו והיא מבוהלת מכך.
בכגון זה כתב בספר חסידים (מרגליות, צוואת ר' יהודה החסיד):
"ט. הרוחות של מתים משוטטות בעולם לשמוע מה גזירה יצאה לעולם, ולפעמים אומרים לחיים לבוא עמהם, אם מתרצים אז הוא, או אחד מזרעו ימות, אלא יש לאמר להם בעבור הקדוש ברוך הוא איני רוצה לבוא עמכם ולא עם מתים אחרים, ולמחר ילך על קברו וישביעו כמו כן בעבור הקדוש ברוך הוא החפץ בחיים שלא תבוא עוד אחרי ולא אחר זרעי ולא אחר שום בר ישראל או בת ישראל לא אתם ולא שלוחכם, כי חפצי בעוה"ז ולא באותו העולם, כן יאמרו ג' פעמים בלא מנעלים, וי"א ג' ימים ויצום אותו היום".