חבל נחלתו כד כד
סימן כד
חיוב קופת צדקה בעיר
שאלה
האם חייבת להיות בימינו בכל ישוב קופת צדקה?
תשובה
א. פסק הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ט ה"א-ה"ג):
"כל עיר שיש בה ישראל חייבין להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים שיהיו מחזירין על העם מערב שבת לערב שבת ולוקחין מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והן מחלקין המעות מערב שבת לערב שבת ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים, וזו היא הנקרא קופה".
"וכן מעמידין גבאין שלוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה, ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים ונותנין לכל עני ממנו פרנסת יומו, וזהו הנקרא תמחוי".
"מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה, אבל תמחוי יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו, והמנהג הפשוט היום שיהיו גבאי הקופה מחזירין בכל יום ומחלקין מערב שבת לערב שבת".
מוסיף הרמב"ם (שם ה"ו): "התמחוי נגבה בכל יום, והקופה מערב שבת לערב שבת, והתמחוי לעניי עולם, והקופה לעניי אותה העיר בלבד".
קופת הצדקה מספקת לעניי אותה העיר בלבד, להם ולמשפחותיהם את צרכי סעודתם, ומתחלקת כל שבוע – לשבוע אחד בלבד.
א. כך מבאר הרמב"ם (פאה פ"ח מ"ז):
"וקופה, שם הכלי, ר"ל כאן הצדקה הנגבת כל שבוע מערב שבת לערב שבת. ואצלינו כלל שמי שאינו נותן לקופה כדי חובתו נכנסין לביתו וממשכנין אותו, וכך אמרו ממשכנין על הצדקה אפילו בערבי שבתות, ולפיכך אין ממנין על גבייתה פחות משנים, לפי שהכלל אצלינו אין עושין שררה על הצבור פחות משנים. ומתחלקת בשלשה לפי שהיא דין כשאר דיני ממונות, מפני שנותנים לזה הרבה כפי ערך צרכיו ומעלתו ונותנין לזה מעט לפי ערכו ג"כ, ועוד כלל אצלינו דיני ממונות בשלשה. ומי שיש לו מזון שתי סעודות שהיא כלכלת יום אחד לא יקח מן התמחוי המתחלק בכל יום. ומי שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות שהם כלכלת שבוע לא יקח מן הקופה הנגבית כל שבוע".
לפי מה שמפרש הרמב"ם החלוקה אינה שווה בין המקבלים, ולא רק בגלל מספר המקבלים, אלא בגלל מעלתם, ויש שמקבל תקציב סעודות גבוה כיון שהוא בן טובים הרגיל בבשר ויין, ואחר הרגיל בפת מקבל ממון כדי קניית פת וירקות.
אמנם מרש"י בשבת (קיח ע"א) משמע מעט באופן שונה.
"קופה – מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי, ומתחלקין מערב שבת לערב שבת".
"ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה – שהרי יכול להמתין לערב שבת הבאה, אבל כשיש לו מזון שתים עשרה – יטול, שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ערב שבת, והרי לשבעה ימי שבת צריכין ארבע עשרה סעודות".
מתבאר מרש"י שתמחוי מתחלק לעניי אותה העיר ג"כ, אלא שהעניים נחלקים לשני חלקים: כאלה שאינם מן מתביישים ליטול מן הצדקה והם מקבלים מן התמחוי, וכאלה המתביישים ליטול בפרהסיא והם מקבלים מעות אחת לשבוע לכלכלת ביתם, בצינעא.
ג. כופין על הצדקה לקופת הצדקה. כפי המבואר בבבא בתרא (ח ע"ב): "כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי, ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה".
שאלו תוספות (שם): "אכפיה לרב נתן – וא"ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים טו) ואר"ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.), ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי. ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'. ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה ותוס' חולין קי: ד"ה כל]."
וכן הרמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ט הי"ב) פסק: "מי שישב במדינה שלשים יום כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה"...
ועי' בספרי כרך כ סי' מ שם דנתי בכפיה לצדקה (ולאו דוקא לקופת צדקה).
ד. ברשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק, עניינים ענין צדקה) מבחין כך: "עוד חילוק בין ציבור ליחיד: בקופה חיוב המצוה הוא מצות צדקה המהווה חובת ממון (כפדיון הבן וכדומה) וכיון שכן נשתעבדו נכסים, ואילו נדר לצדקה אינו מהווה מצות ממון אלא מצות הפלאה בעלמא ולכן לא נשתעבדו נכסיו". וכיון שהיא חובת ממון היא מולידה שעבוד נכסים. והרי היא כמלוה הכתובה בתורה (קדושין יג ע"ב). אמנם עדיין קשה סו"ס מה ההבדל בין קופת צדקה לבין נדרי צדקה שכופין לקיים נדרו כדין כפיה על המצוות.
ה. כתב הבית יוסף (יו"ד סי' רנו, א): "וכתב המרדכי בפ"ק דב"ב (סי' תעח) תניא בתוספתא (ב"מ פי"א הי"ב) כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים. פסק רבינו מאיר (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סי' תתקיח) דהוא הדין להכניס אורחים ולחלק להם צדקה". היינו אין זו רק חובה התנדבותית, אלא זהו חלק ממבנה עיר בישראל. ועל כן חובת הקמת קופה לעניים בעיר וחובת הנתינה לה הם כשאר החובת לקיום העיר היינו מס המוטל על כל יושבי העיר. וכן כתב בביאור הגר"א (יו"ד סי' רנו ס"א ס"ק א).
מוסיף אבחנה זאת גם בשעורי ר' שמואל (רוזובסקי, בבא בתרא ח ע"א סי' קעו):
"בגמ' פריך אמתני' דכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש, ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש, והתניא שלשים יום לתמחוי שלשה חדשים לקופה ששה לכסות תשעה לקבורה שנים עשר לפסי העיר, ומשני א"ר אסי א"ר יוחנן כי תנן נמי מתני' שנים עשר חדש לפסי העיר תנן. וכתב הרי"ף, 'ושמעינן מינה דכל הני מילי חיובא נינהו ומפקינן מינייהו בעל כרחן דומיא דפסי העיר'. ויל"ע מה בא להשמיענו בזה, הא ודאי דכל הני דתני חיובא נינהו".
"וי"ל דהרי"ף בא להשמיענו יסוד החיוב בקופה ותמחוי דאין זה מצד מצות צדקה גרידא, אלא דהוא מדין חיובי בני העיר לצרכי העיר, והוי דומיא דפסי העיר שיסודם מחיובי בני העיר. ונפק"מ בזה דהוו חוב ממון ממש כמו כל חיובי בני העיר דהוו חוב ממון, והא דמפקינן מינייהו הוא כמו כל גביית חוב דעלמא ולא רק מדין כפי' על המצוות, וזהו מש"כ הרי"ף, דכל הני מילי חיובא נינהו ומפקינן מינייהו בעל כרחן דומיא דפסי העיר, והיינו דמהא דכייל התנא חיוב קופה ותמחוי בהדי פסי העיר משמע דהם באותו גדר חיוב דצרכי העיר. [ואין משמע דכונתו רק להוכיח דכייפינן להו בע"כ כמו בפסי העיר דכופין בע"כ, אלא כונתו לדמות קופה ותמחוי לפסי העיר בעצם יסוד החיוב, וכמש"כ ודו"ק]".
היינו קופת צדקה היא מס המוטל על כל אנשי העיר, כפי שבניית דרכיה וחומותיה של העיר הן חלק מכל תשלומי העיר. ועי"ש בשיעור הר"ש רוזובסקי בו הוא מרחיב את האבחנה הזאת ומביא מפוסקים נוספים שזהו יסוד המישכון על קופת צדקה של אותה העיר.
ו. כך כתב בשו"ת בנימין זאב (סימן רצג):
"דין בבעלי בתים שברחו מפחד סכנת אויבים מעיר פטרץ ובאו בעיר ארטא ונתעכבו שם יותר מי"ב חדש ונושאין ונותנין שם בסחורה כאנשי העיר ואנשי העיר מבקשים מהם להשתתף עמהם במיסים ובארנוניות שפורעים למלך ולאנשיו הבאים לגבות ואותם הבעלי בתים טוענין שאנו באנו פה מצד אונס ורצונינו לחזור לעירנו ואין אנו חייבי' כאנשי העיר ואנשי העיר טוענים כנגדם שהם נושאין ונותנין ומלוים ושישתתפו עמם הדין עם מי".
"נראה לע"ד דהדין עם אנשי העיר כיון שנתעכבו שם י"ב חדש ראוי שישתתפו עמהם כיון דחובה ומנהג קבוע הוא להם במיסים ובפרעונות לקבל מהבאים שם ואפי' לא נתעכבו שם י"ב חדש וכ"ש לאלו שנתעכבו כדלקמן ורוב מיסים וארנוניות תלויין במנהג בני העיר שנהגו מקודם וראוי ללכת אחר מנהגם דאם תצריך להם ללכת בכל דבר בדינא דתלמודא יהיה ביניהם ריב וקטט ומשום הכי מחלו אהדדי למיזל בתר מנהגם ויש להביא ראיה ממה שכתב המרדכי פ"ק דב"ב שהשיב רבינו אביגדור כ"ץ וז"ל איש הבא אל עיר נושבת יהודים אם צריך ליתן מס תוך י"ב חדש אם מנהג קבוע שם ולחובה איני יודע לפוטרו כדתנן פ' השוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה וגרסינן עלה בירושלמי זאת אומרת המנהג מבטל הלכה כו' עד אלמא מנהג בני העיר דוחה ב"ד חכמי התלמוד אף על פי שמצאו לו סמך מן המקרא ולא מנהג חכמים בלבד אלא אפילו מנהג חמרים יש לו לסמוך עליו ועוד כתב משם רבינו מאיר בר ברוך אהא דתניא בתוספתא והביאה האשירי נמי פ"ק כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת ולקנות להם ס"ת נביאים וכתובים ועלה פסק הר"ם דה"ה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה...".
ולכן אם כך נהגו, כך צריך להמשיך ולנהוג שקופת הצדקה היא חלק מן המערכת הצבורית של העיר וכמובן שכופין עליה.
ז. בימינו, לא שמעתי על מקום או ישוב בו יש קופת צדקה כפי המבואר ברמב"ם וברש"י, וצריך לדון מדוע, והאם איננו מתחמקים מקיום המצוה. (קופות הצדקה כגון בבני ברק 'קופת העיר' המחלקות למשפחות, בוררות את המשפחות להם יתנו, ואין להן שום אמצעי כפיה שתושבי העיר שיכולים יתנו צדקה.)
ח. מצאתי בערוך השולחן (יו"ד סי' רנו ס"א) שהשיב לשאלתנו:
"בזמן חכמי התלמוד היתה בכל עיר ועיר קופה ותמחוי כמו שיתבאר ואף גם בזמן הקדמונים היתה קופה בכל הערים כמ"ש הרמב"ם בפ"ט [הל' ג'] וז"ל מעולם לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להן קופה של צדקה אבל תמחוי יש מקומות שלא נהגו בו עכ"ל ועתה בעוונותינו אין לנו לא קופה ולא תמחוי שמפני לחץ הפרנסה וריבוי העניים אינו באפשרי רק כל יחיד מישראל נותן צדקה מכיסו ורבו עניים לאלפים המחזרים על הפתחים וכל אחד נותן לו פרוסת לחם או מטבע קטנה ורבו המעשים בכל עיר ועיר שכמעט בכל שבוע הולכים שני אנשים לקבץ נדבות על איזה יחיד ועם כל ריבוי הצדקה שבימינו אלה, עכ"ז אין הקומץ משביע וכו' ושמענו שיש באיזה ערים שעשו כעין קופות ומתנהג בכבדות".
ט. נלענ"ד, כיון שכל המבנה חברתי והכלכלי השתנה בימינו, יחד איתם נשתנתה חובת העיר בקופה.
בעבר כלכלת היחיד התבססה על מקומו בעירו. אם בייצור עצמאי ואם בשכירות אצל אחרים. כמעט כל פרנסת האדם ומשפחתו היתה במקומו, ועל כן הצדקה כרשת בטחון כלכלית היתה מוטלת על אנשי העיר. לעומת זאת בימינו רוב הציבור יוצא ממקומו לפרנסתו, ומדוע שפרנסתו מן הצדקה תוטל על אנשי מקומו?!
כמו"כ אמצעי התעבורה השתנו מאד. הכלכלה נהייתה הרבה יותר ריכוזית, ורוב הנצרך מיובא מכל העולם. בימינו אף ישוב אינו מגדל ומייצר את צרכי מזונו, בגדיו ושאר צרכי הבית בתוכו. (המקרר מקוריאה, הבגדים מסין, החיטה ללחם מאמריקה, וירקות ופירות בחלקן מארץ ישראל.)
מה שלשעבר היה באחריות העיר, עתה הוא באחריות המדינה.
לשעבר לא היו מערכות לאומיות שטיפלו בעניים ובנזקקים לעזרה כלכלית. היום במדינת ישראל ישנו משרד רווחה וביטוח לאומי המופקדים על בטחונם הכלכלי של העניים, ודרך ענפיהם השונים המפוזרים בערים ובישובים הם מספקים את הבטחון הכלכלי לכל אזרח. את התקציב לפעולתן הן מקבלות דרך תקציב המדינה עפ"י חוק. וישנן אף קופות צדקה המקבלות כספן מנדיבי עם והן מוסיפות למשפחות עוד תקציבים, אם לצרכי קיום ואם לצרכים מיוחדים כגון מחלות ח"ו וכד'.
כמו"כ אף אם היו נוהגים בקופת צדקה בערים כשלנו שיש בהן רבבות עמך בית ישראל צריכים להקים קופה לכל קהילה ולכל בית כנסת אשר בו המתפללים קבועים ויודעים מי עשיר ומי עני וכו'.
י. נמצא שבימינו אין תקנות ישוב המחייבות להשתתף בקופת צדקה עירונית ועל כן אין לכפות את היחידים, לתת לקופת הצדקה לפי אומדן עושרו וכד'. פעולה זו עושה ביטוח לאומי ומס הכנסה, והוא כופה על הנתינות להם.
ואולי בישובים קטנים שכל התושבים מוכרים, צריכים ליסד קופה של צדקה.
הערת הרב הגאון יעקב אריאל, רב העיר רמת-גן (לשעבר)
לכאורה, במדינת רווחה אין את אותו צורך בקופת צדקה כפי שהיה בתקופת המשנה והתלמוד. עם זאת, אין ביכולתה של הרווחה לפתור את כל הבעיות. הרווחה פועלת עפ"י כללים קבועים ותקציב שנקבע מראש עם סעיפים מוגדרים לכל פרט ופרט. אך החיים מורכבים, ותמיד יש נזקקים או מצבים שאינם עונים על הקריטריונים המרובעים. בדידי הוו עובדות שהרווחה פנתה אלי לא פעם לסייע לה במימון של נזקקים שאין להם סעיף מתאים בתקציב (לדוגמא, מי שעבר ניתוח ונזקק להחלפת תחבושות כל יום במשך כמה שבועות. העלות הייתה מאות שקלים בחודש שלא ניתן להם מענה בתקציב הרגיל). וב"ה שהיתה לי קופה, רשומה כחוק, בה הפקדתי תרומות שקבלתי מידי פעם בפעם, כגון בחתונות והזדמנויות אחרות. בעיקר יש צורך בקופת גמ"ח ליד כל קהילה, ודווקא עכשיו כשאנו יוצאים ב"ה מהקורונה, אך לצערנו עם מאות אלפי מובטלים שמטה לחמם נשבר והמדינה לא תוכל לתמוך בהם לאורך זמן. על הקהילות להקים ולהרחיב את קופות הגמ"ח ע"מ לסייע לנצרכים.