חבל נחלתו כג מג
סימן מג
כופין על מידת סדום
שאלה עריכה
שני סטודנטים בשתי מכללות לומדים קורס זהה. ההרצאות ניתנות במחשב. (כל סטודנט מקבל קוד לכניסה להרצאות במכללה שלו.) סטודנט א' מעוניין ללמוד את ההרצאות של סטודנט ב' במחשב בקורס אותו הוא לומד, ולשלם על כך למכללה שלומד בה סטודנט ב'. הוא פנה למכללה של סטודנט ב', ותשובתה היתה שאינה מסכימה שסטודנט א' ישמע את ההרצאות אף בתשלום.
האם סטודנט א' רשאי לשמוע את ההרצאות ולשלם אחר מעשה או שאסור לו לשמוע את ההרצאות ללא רשות (ותשלום)?
תשובה עריכה
א. המדובר בקניין רוחני שכן ההרצאות עצמן מוקלטות ושמורות בשרתים אותם שכרה המכללה, וההרצאות ניתנו עבור תלמידי המכללה הזאת.
מובן גם כן מדוע המכללה אינה מוכנה לחלק קודים בתשלום לכל מאן דבעי, היא רוצה להגן על קניינה הרוחני וממילא אם היא תמסור קוד לאדם שאינו מן המכללה, ואינו מהימן לה, שמא הוא יתחיל לסחור בקנייניה והמכללה תינזק בכך שמוצר שהיא עבדה עליו ושילמה על ייצורו (במקרה הנוכחי הרצאה ושכר מרצה) אחרים ישתמשו בו ללא תשלום.
נתינת הקוד לתלמיד הלומד במכללה היא חלק מהסכם הלימודים שבינה לבין התלמיד, ועל אף שיש סיכון שתלמיד יעתיק הרצאה ויסחר עימה בכ"ז זה הוא סיכון שכל מקום לימוד נוטל על עצמו.
בימינו, הרבה מאד מידע עובר דרך המרשתת, אדם המעוניין ללמוד נושא מסויים, משלם לבעל המידע, וזה שולח לו קוד לפתוח את האתר ולקבל את המידע שקנה. לעתים הקוד ניתן עם עוד סיסמאות וכד' או שהוא קצוב לזמן וכד'. אבל עכ"פ כך אדם מוכר את מרכולתו, בין אם זה קורס למנעולנות או קורס ללימוד נגינה בפסנתר וכד', או השתתפות בשיעור שאינו פתוח לכל.
ב. בין מכללות נראה שיש סיבה נוספת שלא לפתוח את הרצאותיהן בתשלום לכל מאן דבעי. אם כל מאן דבעי יכול לשמוע הרצאה פלונית באתר של מכללה א' והרצאה אלמונית באתר של מכללה ב' וכו'. יכולים מתקצבי המכללות לבוא ולומר לשם מה שבמכללה א' ובמכללה ב' ובשאר מכללות בכל מכללה יקיימו וישלמו מרצה לאותם נושאים בדיוק, נקים אתר משותף וניקח את המרצה הטוב ביותר והוא ייתן להרצאות במרשתת לכל המכללות, ולא נצטרך כל כך הרבה מרצים לאותו נושא.
אולם אין זה טעם למנוע מתלמיד את ההרצאה הספציפית אלא סיבה להתנהגות כוללת בין המכללות.
ג. נראה שצריך לדון מה הנזק למכללה ב' אם אחרים ישמעו את אותן הרצאות תמורת תשלום? ונראה שאין בכך שום נזק. את שכרה תמורת שמיעת ההרצאות המכללה תקבל, וההרצאות ניתנו על מנת שיישמעו לציבור התלמידים, ואין בהן מידע סודי שאמור שלא להישמע לכאלה שאינם מורשים, וא"כ מדוע שימנעו אחרים מלשמוע וללמוד את ההרצאות שלהם?!
ד. שנינו באבות (פ"ה מ"י): "ארבע מדות באדם האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת סדום".
כתב רבינו בחיי1 (בעל הפירוש עה"ת, בפירושו במס' אבות): "ויש אומרים מדת סדום, מצד שלא היו רוצים שיהיו אחרים נהנין מהם כלום על שהיו מואסים הצדקה בתכלית והורגין כל מי שעשאה, והיו מכלין רגלי כל עובר ושב מביניהם, ועל כן ראו רז"ל שפסקו את הדין ואמרו: כופין אותו על מדת סדום, זה (אינו) נהנה וזה אינו חסר זה מדת סדום. ומה שאמרו ז"ל על שמואל הנביא: ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, שלא היה רוצה להנות משל אחרים, אבל בודאי שהיה רוצה שיהנו אחרים משלו, דהא קיימא לן כיש אומרים זו מדת סדום, ולא קרא תנא קמא, זו מדת בינונית אלא מצד שהוא נקי מן הגזל ואינו חומד ממון חבירו, אבל אם אין אחרים נהנין משלו זו בודאי תכונה רעה בנפשו ומדת סדום היא".
השאלה ההלכתית היא האם כופים במקרה כזה על מידת סדום.
ה. פסק הרמב"ם (הל' שכנים פ"ז ה"ח): "מי שהיו לו חלונות למטה בכותלו ובא חבירו לבנות בפניהן ואמר לו אני אפתח לך חלונות אחרות בכותל זה עצמו למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו ואומר לו בעת שתפתח החלונות תרעיד את הכותל ותקלקל אותו. ואפילו אמר אני אסתור כל הכותל ואבנה אותו לך חדש ואעשה בו חלונות למעלה ואשכור לך בית שתדור בו עד שאבנה יכול לעכב עליו ואומר לו אין רצוני שאטרח ממקום למקום, לפיכך אם לא היה שם טורח כלל ואין צריך לפנות אינו יכול לעכב עליו, וכופין אותו שיהיה חבירו סותם חלון זה שלמטה ממנו ועושה לו חלון מלמעלה שזו מדת סדום, וכן כל דבר שזה נהנה בו ואין חבירו מפסיד ואין חסר כלום כופין עליו".
אף במקרה הנוכחי המכללה אינה מפסידה מאומה מכך שסטודנט שאינו לומד במכללה משלם ושומע את אותן הרצאות. להיפך, היא מרויחה ממון על כך. אם לדוגמא היא השקיעה אלף שקל עבור הפקת הרצאה לארבעים תלמידים, ועתה נוסף לה תלמיד או שניים היא מרויחה על ההשקעה שלה יותר ויותר.
עוד פסק הרמב"ם (הל' שכנים פי"ב ה"ג): "ארץ מרובעת שהיה הנהר מקיף לה מזרח וצפון והדרך דרום ומערב חולקין אותה באלכסון כדי שיגיע לזה נהר ודרך ולזה נהר ודרך, ואם אמר תנו לי החצי שמצד זה שהוא בצד שדי שומעין לו, כללו של דבר כל דבר שהוא טוב לזה ואין על חבירו הפסד כלל כופין אותו לעשות".
נראה על כן שעל המכללה להרשות לשמוע הרצאות בתשלום ממאגריה, אם לא קבוצה שלמה לפחות לבודדים הפונים אליה ומבקשים הרשאה לשמוע הרצאות מסוימות.
ו. ויש לדון האם צריך כפיית בית דין או שכל מי שיכול להשתמש רשאי לכוף על מידת סדום.
נאמר בבבא קמא (פא ע"ב) ביחס לעשרה תנאים שהתנה יהושע ב"נ: "מהלכין בשבילי הרשות שלמה (=המלך) אמרה; כדתניא: הרי שכלו פירותיו מן השדה, ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו, מה הבריות אומרות עליו? מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו! עליו הכתוב אומר: מהיות טוב אל תקרי רע. ומי כתיב מהיות טוב אל תקרי רע? אין, כתיב כי האי גוונא: אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות".
היינו שלמה תיקן שילכו בשדות מן הקציר ועד רביעה שניה מפני שאין בכך נזק לבעלים, ובהליכת אנשים בשדותיו הם כופים את בעלי השדות על מידת סדום שלא למחות וכש"כ שלא להפריע להליכת אחרים.
וכ"כ בשיטה מקובצת (בבא קמא פא ע"ב) בשם גאון: "אל תמנע טוב מבעליו. וכל המונע טוב בזמן שאין לו הפסד נקרא רע".
ומהרש"א (חידושי אגדות בבא קמא פא ע"ב) שאל מדוע בזה נהנה וזה לא חסר של בית לשכירות יכול למחות ולמונעו מלהיכנס לביתו ובשבילי הרשות אינו יכול למחות. ותרץ לגבי בתים: "ויש לחלק כיון דדרך החצירות להשכיר גם אם זה הוא לא קיימא לאגרא יכול הוא למחות ולא מיקרי רע, מה שאין כן הכא דאין דרך למחות לילך בשדות פנויות וכופין אותו על כך מקרא דאל תמנע טוב וגו' וק"ל". ועי' תורת חיים (בבא קמא פא ע"ב).
ז. מוסיף בסיום העמק שאלה (סוף סי' קעא):
"ובזה הנני מבאר מש"כ בעובדא דזונות שבאו לפני שלמה, ואמר המלך לעשות בחינה ולצוות לגזור את הילד ובזה העלה תנו לה את הילוד החי היא אמו, ולכאורה אין בזה שמץ דין ומשפט, ומאי קאמר אח"כ כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט. ותו דעיקר הבחינה אינה מכרעת כדאיתא במכות דכ"ג ב' ודילמא אירומי מערמא, ונהי דמפרש הגמ' דיצאה ב"ק ואמרה היא אמו, אבל מכ"מ שלמה פסק הכי לא משום ב"ק אלא מצד הבחינה. ועי' מש"כ הטור חו"מ סי' ס"ה, בשם שו"ת הרא"ש שהוא משום אומדנא, והוא לפי דתי' הגמ' מדהא קא מרחמא והא לא מרחמא כו' אבל לס"ד דשלמה אמר היא אמו קשה".
"לכן נראה דעיקר הפסק היה עפ"י מה שאמרו בב"ק ד' פ"א ב' דשלמה אמרה להא דתניא: הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו מה הבריות אומרות עליו מה הנאה יש לפלוני ומה הבריות מזיקות לו עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרי רע, והיינו שאמר שלמה אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, וזה הפסק החל בעובדא זו דאחר שהסכימה לגזור את הילד, מה לה אם יותן הילד להשנית, וזה משפט חדש העלה שלמה דכופין על מדת סדום, וכבר ביארנו דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, אלא שאין אנו מוצאים מקום הרמז, ואולי מרומז בהא דכתיב צדק צדק תרדוף, לפי הדרש בסנהדרין ד' ל"ג אחד לפשרה, וביארנו בהע"ד דפי' במקום אשר עפ"י הדין שניהם יהיו מסוכנים, כופין לעשות פשר, וה"ז מהיות טוב וגו', אבל שלמה בחכמת התורה שבו ידע הרמז, וזהו גמרה של תורה, שידע כל הרמזים מה שאפשר להורות ולדון".
הנצי"ב חידש שהכרעת שלמה המלך לתת את הילד לאחת הנשים, מפני שהשניה טענה 'גזורו', וכיון שלדידה אין הפסד בהצלת הילד, מה איכפת לה שיינתן לשניה?! ומכאן העלה שלמה שכופים על מידת סדום כשאין לו שום חסרון בכך.
מסקנה עריכה
מי שרוצה לשמוע את ההרצאות בתשלום, ויש לו דרך לשומען רשאי, ואין המכללה יכולה למונעו.