חבל נחלתו כג לב
סימן לב
זכות יציאה לחירות בעבד כנעני
שנינו בגיטין (פ"א מ"ו):
"האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי ושלא לזון את אשתו אינו רשאי"...
פרש ר' עובדיה מברטנורא:
"רצה לחזור בשניהן – קודם שיגיע ליד האשה והעבד".
"יחזור – ואין השליח יכול לזכות בהם לצרכן, דחוב הוא להן, שמאבדין מזונותיהן".
"וחכמים אומרים בגטי נשים – יכול לחזור".
"אבל לא בשחרורי עבדים – והלכה כחכמים".
"שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי – הלכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני. אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי, הלכך כי מגרש לה מפסיד לה מזוני".
ובגמרא בגיטין (יג ע"א): "ולרבי מאיר, תינח עבד כהן, עבד ישראל מאי איכא למימר? אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני שמפסידו משפחה כנענית. אדרבה, הרי הוא מתירו בבת חורין! עבדא בהפקירא ניחא ליה, זילא ליה, שכיחא ליה, פריצה ליה" (רש"י: "זילא ליה – זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו. ופריצה ליה – מתנהגת עמו בפריצות.)
היינו שאלה הגמ' מדוע לר"מ יכול לחזור בעבד כנעני, ולא נאמר שכבר זכה העבד בחירותו ע"י השליח, הרי זו זכות לו שיוצא לחירות. והגמ' דחתה שאף לעבד כנעני חובה היא לו שיוצא לחירות וטוב לו בעבדותו עם שפחה כנענית.
כתב בס' דף על הדף:
"בגמ': עבדא בהפקירא ניחא לי', זילא לי', שכיחא לי', פריצא לי'.
"הקשה הגאון היעב"ץ ז"ל בהגהותיו כאן, דהלא אפשר לו להעבד משוחרר למכור את עצמו לעבד עברי ואז יהי' מותר בשפחה כנענית וא"כ למה הוא חוב ע"כ".
"והעיר הגאון רבי פנחס הירשפרונג ז"ל בקובץ אור ישראל (שנה ו' קו' ו') דהא מפורש בגמ' בב"מ (דף ע"א) מדכתיב "ושב אל משפחתו", דמי שאין לו משפחה אין רשאי למכור עצמו לעבד עברי ע"כ".
וכתב חכ"א בקובץ הנ"ל (שנה ז' קו' ב – ג ע' רטז) ליישב בזה: הנה בגמ' שם אי' הלשון על גר, ועבד משוחרר לא הוזכר שם, אף שאמת שאין בזה סברא לחלק, מ"מ לא על היעב"ץ תלונתו רק על לשון התוס' מס' ב"ב דף י"ג ע"א ד"ה כופים וז"ל וא"ת אמאי כופים וימכור עצמו בעבד עברי וכו' רבו מוסר לו שפחה כנענית וכו', הרי מפורש יוצא מדברי התוס' דעבד שנשתחרר מוכר עצמו לעבד עברי, ועי' בהגהות גליון הש"ס מרעק"א במס' ב"מ דף ע"א על הגמ' הנ"ל שציין לדברי התוס' האלו והניחם בצ"ע, וכמו כן ציין לדברי רש"י ב"ב בדף הנ"ל ד"ה ה"ג דמשמע נמי מדבריו דעבד משוחרר מוכר עצמו בעבד עברי, וע"כ לומר שהי"ל לרש"י ותוס' הנ"ל איזה סברא לחלק בין גר לעבד משוחרר ויהי' הטעם איך שיהי', צודק היעב"ץ בקושיתו, לסברת התוס' דעבד משוחרר מוכר עצמו לעבד עברי נמצא שאין מגיע לו הפסד ע"י שנשתחרר דהלא יכול להגיע להיתר שפחה כנענית אפילו בשנעשה בן חורין".
ולענ"ד קשה מאד על הגאון יעב"ץ, (ורק לדברי תוס' ניתן להצילו מן הקושי'), הלא מוכר עצמו אסור בשפחה כנענית1, ורק מכרוהו בי"ד ויש לו אשה ישראלית מוסר לו אדונו שפחה כנענית להעמיד ממנה ולדות, כמבואר ברמב"ם (הל' עבדים פ"ג ה"ג): "מי שמכרוהו בית דין יש לרבו ליתן לו שפחה כנענית, בין האדון בין בנו של אדון אם מת אביו הרי זה נותן לו שפחה, וכופהו על זה כדי שיוליד ממנה עבדים והרי היא מותרת לו כל ימי עבדותו שנאמר אם אדוניו יתן לו אשה וגו', והמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית כשאר כל ישראל".
ורק עבד כנעני משוחרר שגנב ואין לו לשלם ומכרוהו בית דין יכול להימכר לעבד עברי, ורק אם יש לו אשה ישראלית וילדים (שם הלכה ד) אז מותר לקבל שפחה כנענית מאדוניו כדי להוליד ממנה עבדים לאדוניו.