חבל נחלתו כג יז
סימן יז
'לכם' בנר חנוכה
שאלה
עריכהבירושלים פורסמה הודעה של 'בית המדרש להלכה בהתיישבות – אמונת אי"ש' (בעיתון יתד נאמן יט כסלו תש"פ), כי כיון שאין נותנים משמן שמדליקים בו בחנוכה, מעשר ראשון ומעשר עני, הרי יש בשמן שדולק חלק שאינו שלו, ועל כן מן הראוי להדליק בשמן מיובא מחו"ל שאין בו חששות אלו.
האם צריך לקבוע כן להלכה?
א. הסבר דעת האוסרים
בפסחים (ז ע"ב) מסיקה הגמרא שבמצוה המוטלת על אדם והוא מקיימה – מברך 'לעשות' ואם מקיימה עבור אחרים מברך 'על'. עפי"ז כתב בחידושי הר"ן (פסחים ז ע"ב וכן בר"ן על הרי"ף פסחים ד ע"א): "ומיהו איכא למידק בהאי כללא דהא הדלקת נר חנוכה שאפשר לעשותה על ידי שליח, ואפ"ה מברכים עליה להדליק, איכא למימר דכיון דאמרינן בפ' במה מדליקין [שבת כג א] דצריך לאשתתופי בפריטי, כיון שאינו יוצא אלא בשל עצמו הרי אין מצוה [זו] יכולה להתקיים ע"י אחר".
משמע שהשמן שמדליק בו צריך להיות של המדליק.
כתב בהערות הגרי"ש אלישיב (שבת כג ע"א) – "אי בעינן לכם משלכם בשמן של נר חנוכה".
"ו) כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. הר"ן בריש פסחים דן בנוסח הברכה של הדלקת נר חנוכה, וקאמר דבעינן שיהא השמן שלו ולא סגי בשמן של חבירו ומשום כך מברך להדליק. ולדברי הר"ן לכאורה השותפות כאן היינו שנותן לאושפיזא את מחיר כל השמן שיהא שלו אלא שהלשון פריטי לא משמע כן. וגם אי אפשר לומר כן כי אז כל השמן יהיה שייך לאורח, ובעל הבית לא יצא ידי חובתו".
"וצריך לומר שודאי סגי בפרוטה אחת לכל שמונת ימי החנוכה גם לפי הר"ן. ומה שכתב הר"ן דבעינן שיהיה השמן שלו, היינו דבעינן שותפות שלו בפרוטה דייקא ולא סגי שיהיה בעל הבית שליח שלו ועל ידי זכיה בעלמא. ואם תאמר ומאי שנא מכזית מצה בליל ראשון של פסח דבעינן נמי שיהא שלו פסחים לח א, והיאך אורח יוצא ידי חובתו במצה של בעל הבית, ויש לחלק בין מצה לנר חנוכה, כי בכזית מצה כיון שבעל הבית נותן אותו לאכילה, מיד כשמכניסו האורח לפיו לאכלו הריהו קונה את הכזית והוי שלו. אך בשמן להדלקה שדולק לעצמו והוא לא עושה מעשה זכיה כדי שיהיה השמן בבעלותו, לא הוי לכם אלא אם כן נותן פרוטה לבעל הבית ובדבר מצוה אוקמוה אדאורייתא, דמדאורייתא כסף קונה ראה חולין פ"ג ע"א דאמרינן הכי גבי קניית בהמה בארבעה ערבי ימים טובים ואיפסק בשו"ע חו"מ קצט סע' ג"...
"והנה הא שלא שמענו שמקנים שמן לילדיו בביתו שמדליקים נ"ח. נראה, שהוא ע"ד שאנו נוהגים כהרמב"ם וכולם מדליקים מצד מהדרין של הבעה"ב שצריך להדליק לכולם (א"ה. ולענין הברכה עי' ברע"א בשו"ת תנינא סי' יג)".
עולה מדבריו שהבין שחייב להיות למדליק חלק ממוני בשמן כדי שיצא בו י"ח.
בהודעה שנתפרסמה נאמר: כי כיון שלפי הגרי"ש אלישיב יש בשמן חלק שהוא מעשר ראשון או מעשר עני שלא ניתן לבעליהם, הוא אסור להדלקה גם מפני דין 'לכם'.
יש להבחין שיש לדון בשתי הטענות: א) האם במצב הנוכחי כאשר יש חלק בשמן שלא ניתן ללויים ולעניים האם מותר להדליק בו. ב) האם בעינן 'לכם' בשמן של נר חנוכה.
נדון בשתי הטענות.
ב. טענות ביחס למצב הנוכחי
כפי שכתב הגרי"ש אלישיב אין צריך שכל השמן יהא שלו, אלא שתהיה לו בו שותפות. ועל כן בשמן שיש בו חלק של לוי ועני כיון ששאר השמן שלו יכול לצאת בו. לא יהא חלקו בשמן פחות ממי שמשתתף בפרוטה שאין כל השמן שלו.
ואולי ניתן לחלק בין משתתף בפריטי שעושה ברשות, לבין נוטל חלק לוי ועני שאינו ברשותם ועל כן יפגום אף בשאר השמן שהוא שלו. אולם, כיון שלא נהגו לתת (ללוי מעשר ראשון), לכאורה המצב הזה הוא ברשות, ואין בו עבירה ולכן החילוק נדחה. ועוד הוסיפו האחרונים שאף אם נחוש למצוה הבאה בעבירה של גזל, ישנן דעות בראשונים ובאחרונים שאין חוששים למצוה הבאה בעבירה בדרבנן בנר חנוכה.
ועוד, ללויים לא נהגו לתת (כפי שהובא שם מחזו"א שביעית סי' ה אות יב) ולגבי מעשר עני, הרי המצב והחשש ניתן לתיקון מיד, בכך שיניח שקל לעניים חליפי מעשר עני שבבקבוק השמן.
ועוד מן ראוי לתת מעשר ראשון ועני בצורה שנותנים גופים הנותנים מתנות אלו כ'אוצר הארץ' (שעל יד מכון התורה והארץ) בו מלוים מראש ללוי ולעני ומזכים את כל המעשר ראשון ללוי ואת מעשר העני לעניים, ומשלמים בפירות את דמי ההלואה, ובכך כל החשש של אי נתינה יורד, וממילא מתבטל כל הערעור של החוששים לחלק הלוי והעני.
(ואע"פ שאין נותנים את הפירות לעני אלא רק את חליפי הממון בכל זאת נראה שאין לחוש לכך כמבואר במקו"א.)
ג. דעת היראים בלולב
עיקר התבססות המערערים הוא עפ"י שיטת היראים שאע"פ שגזל נכרי מותר, בכ"ז הנגזל מנכרי פסול לארבעת המינים מדין 'לכם'. ומכאן שאם יש במצוה חלק שאינו שלו לגמרי (כגון גזל נכרי) לא יוצאים י"ח 'לכם' במצוה. בדברי הגרי"ש אלישיב יש הרחבה של קנה המידה של 'לכם' לכל המצוות, דבר שאינו מפורש בש"ס וראשונים. נברר את דעת היראים ו'הרחבותיה' לכל המצוות.
כתב בספר יראים (סי' תכב [דפוס ישן – קכד]):
"וצריך להזהר שלא יגזול אלו ד' מינין אפילו לעובד כוכבים, ואף על גב דגזל עובד כוכבים שרי כל כמה דלא נפיק מרשות עובד כוכבים לא מיקרי לכם דאמר רב הונא [ל' א'] להנהו דמזבני אוונכרי כי זבניתון מעובדי כוכבים אסא לא תגזון אתון אלא ליגזו אינהו וליתבו לכו, מ"ט סתם כנענים גזלי ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת, הלכך ליגזו אינהו כי היכי דלהוי יאוש בעלים בידא דידהו ושינוי רשות בידא דידכו ומוקמינן [שם ע"ב] למיפק אוונכרי גופייהו. אבל לדידן הוי יאוש בעלים בידא דאוונכרי ושינוי רשות בידא דידן ושרי. וקסבר ייאוש בלי שינוי רשות לא קני, וש"מ מהכא גזל כנעני שרי דהא לאחר קנין לא פסלינן ליה משום מצוה הבאה בעבירה הלכך שרי, אך שלא יהיה חלול השם בדבר".
למד מזה המגן אברהם (סי' תרלז ס"ק ג) לגבי סוכה: "וכן בקרקע וכו'. וצריך עיון שנהגו קצת לעשות סוכ' ברשות הרבים ואם כן סוכה גזולה הוא וא"ל דבני העיר מוחלין להם דהא ברה"ר יש לכל העולם חלק בהם (עבח"מ סי' קס"ב ס"ב) ואת"ל דכל ישראל מוחלין מ"מ הרי יש לעכו"ם חלק בהם ומלשון רש"י בסוכה דף ל' ע"ב משמע דוקא מישראל אסור אבל מעכו"ם שרי ואף על גב דקי"ל גזל העכו"ם אסור מ"מ לא מקרי מצוה הבאה בעבירה וכ"כ הש"ג ורי"ו, אבל בס' יראים כתב דאפי' למ"ד גזל העכו"ם שרי מ"מ לא מקרי לכם ובתשו' הרשב"א סי' תתנ"ב כתב דמה שכ' רש"י מישראל ל"ד דהא גזל עכו"ם מעכו"ם אסור וישראל מעכו"ם נמי פסול וכ"כ ב"י ססי' תרס"ד וא"כ אסור לעשות סוכה בר"ה שהעכו"ם לא מחלי על כך (ועמ"ש סי' תר"מ ס"ב) ואף דבדיעבד כשרה מ"מ נ"ל דאין לברך עליה דאע"ג דלית בה משום מצוה הבאה בעביר' כיון דלא קניא כלל כמ"ש הר"ן ורי"ו מ"מ אין לברך עליה כמ"ש רסי' תרמ"ט וכ"מ בתוס' רפ"ג דסוכה וא"כ הוי ברכה לבטלה".
הן לפי היראים והן לפי המג"א אין מדובר באיסור של 'שאול' כדוגמת 'לכם' בארבעת המינים, אלא רק בגזל נכרי, האם עובר ב'לכם', והאם יש בשימוש בו משום מה"ב. נראה שאין זה דומה למעשרות שהוא חייב ללוי ולעני, בהם הממון ודאי שלו והוא ממון שאין לו תובעין, ורק יש שאלה אם ייתן את חליפיו ללוי ולעני, או שיניחם תחת ידו. ועל כן אם יקדש בו אשה נראה פשוט שהאשה מקודשת אף אם לא נתן חליפיו ללוי ולעני. ולכן הדימוי בין גזל נכרי למעשרות אינו ברור. ועל כן, אף אם נרחיב את דין 'לכם' לשמן נר חנוכה עדיין חשש הפסול משום 'לכם' משום מעשרות שלא ניתנו לא ברור שקיים.
[ועי' בחכמת שלמה (קלוגר, או"ח סי' תרלז ס"ג) שהקשה מספר קושיות על שיטת היראים.
והאבני מילואים (סי כח ס"ק ג) חלק שבאתרוג קנה המדה לקיים בו מצות ארבעת המינים הוא אם מותר באכילה, ועל כן יוצא באתרוג של מעשר שני אע"פ שהוא ממון גבוה, "וכתב מוהר"י קורקוס משום דס"ל כמ"ד בסוכה (לה, א) דלא בעי דין ממון אלא היתר אכילה וה"נ היתר אכילה אית ביה והובא בכסף משנה שם, וא"כ באתרוג למ"ד גזילו (=של נכרי) מותר דיש לו בו היתר אכילה נראה דלא גרע ממעשר שני כיון דבזה נמי אית לי' היתר אכילה והנאה".
והביא זאת האמרי בינה (דיני פסח סימן ב).
והשיג האמרי בינה (דיני יום טוב סי' כא) על קצות החושן: "ומה"ט השגתי בהגהותי בדברי חיים דיני לולב (סי' ב') על ספר אבני מילואים מבעל קצוה"ח (סי' כ"ח ס"ק ג') דכ' על מ"ש המג"א (סי' תרל"ז) דאף אם גזל עכו"ם מותר מ"מ ל"ה לכם לענין אתרוג וכתב הוא דלדעת רמב"ם דתליא בהיתר אכילה שפיר נפיק ביה. ולא כן הוא כיון דלית ליה זכות יותר מלאחרים לא סגי בהיתר אכילה והוי כשל הפקר ולדעת ס' היראים שבמג"א הנז' דל"ה לכם הוא או משום דכל אחד יכול ליקח ממנו כיון דלא בא לידו מדעת בעלים או למ"ש במ"א דעכ"פ העכו"ם הבעלים הראשונים שגזל מאתם בכחם לחטוף ממנו ואין תורת גזלן ע"ז כיון דלא הקנו לו ובגזילה בא לידו לכך ל"ה לכם כיון דיש שיור זכות לאחרים משא"כ במע"ש דעכ"פ אסור לאחרים לגזול ממנו".
ד. דעות הפוסקים לגבי 'לכם' בשמן של נר חנוכה
במקראי קודש (חנוכה סי' כא) נוטה לכך שיש דין 'לכם' בשמן לחנוכה, וע"כ אין יוצא בשמן גזול. בשדי חמד (אסיפת דינים, מערכת חנוכה סי' טו) מביא משו"ת בית יצחק (יו"ד סוף סי' קמה) ראיות לכך שאין צורך ששמן חנוכה יהיה ממון המדליקו. ומביא שכן סבר בשו"ת שער אפרים. והביא שכיון שאין צורך ב'לכם' ומצוות לאו ליהנות ניתנו מותר להשתמש להדלקה בשמן של איסורי הנאה. והביא עוד בשדי חמד שדן בכך בספר זכר יהוסף (ראש פרק במה מדליקין).
בתשובת אבני ישפה (ח"ו או"ח סי' קא) כתב שהר"ן חידש דין שאינו נמצא בשום מקום, וודאי אין דין 'לכם' בנר חנוכה (הסבר דבריו ביחס לצורך בפריטי יובאו להלן).
בשו"ת באר שרים (ח"ב סי' רסז) דן ג"כ בשאלה זו וז"ל: "אולם חושבני דאף באם נימא דבעינן 'לכם' בנר חנוכה כדעת הר"ן עכ"ז יש מוצא לצאת י"ח בשמן שמוכר לו הקטן, וזאת על פי מה שראיתי בשו"ת מרן כק"ז החת"ס שכתב באו"ח סי' ק"פ ח"ל בסוף התשובה ועדיין אני אומר התם כתיב ולקחתם לכם שתקחו אותו לעצמכם ואין בו קנין לעצמו מיירי בלולב הגזול וכדומה אבל קרבן לא כתיב שיקחנו לעצמו שיהי' שלו אלא יקריב קרבנו ולא של אחר וכן יקדיש ביתו ולא בית של אחר, אבל כל שאינו של אחר אע"ג דגם לו אין בו קנין לא אימעט אלא היכי דכתיב קיחה שאז צריך שיקחנו לעצמו שיהי לו בו קניין וכו' עכ"ל. וחידש לן מרן בכח תורתו הק' דשאני קרבנות מלולב ואתרוג, דלכן אתרוג של ערלה לא יצא מלבד טעם הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ג דסוכה דאינו פרי, איכא מעוט דאינו לכם, וכמ"ש הרשב"א בסוכה דאס"ה (=דאיסורי הנאה) אינו שלו, והרחבתי הדיבור בשיטות הראשונים. בכל זה בספרי באר שרים על הש"ס סימן ל"ד אות ה' וסי' ל"ה אות א' ה' ו'. וכל שאין לו קנין בו אינו שלו משא"כ קרבן דבעינן בודאי שיקריב קרבנו ולא של אחר אך לא כתיב קיחה שיהי' שלו אלא דסגי שאינו של אחר".
עולה לדבריו, עפ"י החת"ס, שישנו חילוק בין אתרוג בו נאמרה קיחה וצריך שיהיה שלו, לבין שמן של נר חנוכה שהחיוב הוא שלא יהיה של אחרים, אבל אין חיוב שיהיה שלו. לגבי שאלה דידן נראה שדבריו יועילו, שכן סו"ס ממון לויים ועניים הוא ממון שאין לו תובעים וכמוש"כ לעיל אם מקדש בו אשה מקודשת אע"פ שמעורב בשמן בו הוא מדליק שמן שחייב לתת אותו או חליפיו.
בשו"ת דבר יהושע (לרב יהושע מנחם אהרנברג) הסביר כי אף לפי הר"ן אי"צ ב'לכם'. כי מצוות שבגופו (וכך הוא מצדד לגבי נר חנוכה: "והיינו משום שתקנו חז"ל שכל אחד ידליק נ"ח ולא שהשמן יודלק לשם נ"ח א"כ הו"ל מצוה שבגופו") שמקיימן ע"י שליח צריך שיהא בממונו של משלח וז"ל: "אך כבר הסביר התוס' רי"ד שם דלכך מהני שליחות בתרומה אע"ג דגם בזה אינו ניכר אם עשה בשביל המשלח, או בשביל עצמו. כיון שהתבואה משל המשלח בזה ניכר שבשליחות המשלח הוא מפריש וה"נ כאן שמשתתף בפרוטה ונעשה השמן של המשלח ממילא ניכר שבשביל המשלח ג"כ מדליק וזה כוונת הר"ן דאין שליחות מועיל רק כשמדליק משל עצמו, אבל בלא"ה אין המצוה יכולה ע"י אחר כמ"ש התוס' רי"ד". ולגבי שאלה דילן נראה שאין פסול בהדלקת שמן שמעורב בו ממון לויים ועניים.
בס' מועדי קדשך (לרב אליהו שלזינגר עמ' קסד) תרץ את שאלת הר"ן שלא בעינן דין 'לכם' בנר חנוכה משום שה'חפצא של מצוה היא השלהבת, והשמן הוא רק הכשר מצוה, ובהכשר מצוה אין דין 'לכם'.
ועי' בס' דף על הדף (שבת יח ע"א) שהביא ראיה שאין חובת 'לכם' בשמן של נר חנוכה.
ה. השתתפות בפריטי בנר חנוכה ומשמעותה
השאלה היא מאיזה גדר חייב אורח להשתתף בפרוטה בהדלקת בעל הבית. הגרי"ש אלישיב דייק מהר"ן שיוצאים י"ח נר חנוכה, רק כשחלק מהנר שלו ממונית (ועל כן הברכה היא 'להדליק').
כתב על כך הגרשז"א (הלכות שלמה פי"ג דבר ההלכה יב): "גם נראה דענין ההשתתפות אינו בתורת בעלות על השמן, דלענין נר חנוכה אין הבעלות מעלה או מורדת, דאטו אתרוג הוא דבעי 'לכם', אלא ענין התקנה הוא שע"י השתתפותו נעשה כאחד מבני הבית, ולכן נפטר בהדלקת בעל הבית" (ועי' משנ"ב תרעז, ד וצ"ע)1.
וכך כתב בשו"ת אבני ישפה (שם): "לכן נראה כוונת הר"ן שהרי ההלכה ידועה שאכסנאי משתתף בפריטי והטעם ברור שכיון שאין זה עיקר ביתו הוא צריך דבר להראות ההשתתפות שלו במצוה כי נר חנוכה תלוי בבית, ולכן אמרו שישתתף בפריטי. וכעת מתורצת קושית הר"ן ששאל איך נוכל לברך הנוסח של להדליק בחנוכה בזמן שאפשר לקיים המצוה על ידי שליח, ועל זה ענה הר"ן שע"כ המצוה של חנוכה אינה על גופו כדי שנאמר שאפשר לקיימה על ידי שליח, שהרי האכסנאי אינו יכול לצוות ולעשות שליח בלבד אלא הוא חייב גם לתת כסף להיות שותף, וזה מוכיח שהמצוה היא גם על הבית ולא תועיל סתם שליחות".
והבאנו לעיל מדברי הרב אהרנברג שהסביר את הר"ן בצורה שונה.
ולענ"ד נראה, שלא מצאנו שום דיון בש"ס וראשונים על הבעלות בשמן נר חנוכה, ויותר נראה שהוא סימן להשתתפות של האורח עם בעל הבית בהדלקת הנר. שהרי המצוה היא 'נר איש ביתו' וכל הבית יוצא בנר אחד, ואפילו אין שוה פרוטה לכל אחד בשמן כולם יוצאים י"ח בהדלקה. וסימן לדבר רחב שהצילה את כל משפחתה וכתוב בירושלמי סנהדרין (פ"י ה"ב): "תני רבי שמעון בן יוחי אפילו היה במשפחותיה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות כולן היו ניצלין בזכותה". וא"כ כל המכונסים בביתה אפילו היו מאות ואלפי אנשים ניצלו בכיבוש יריחו, ונראה שה"ה בנר חנוכה, די בנר אחד לכל בני ביתו, ובפרוטה שהוא נותן, או שמזכים לו הוא מצטרף להחשב על בית זה.
וכן לגבי קרבן פסח שאינו נאכל אלא למנוייו לא מצאנו שצריך לקנות לו חלק בקרבן אלא די בפרוטה כדי להימנות או זיכוי בפה על ידי בעל הקרבן או מי שיש לו חלק בקרבן (ורק צריך שיהיה בקרבן לפחות כזית לאכילה לכל מנוי).
ולכן לא מצאנו שצריכים להקנות חלק בשמן לבניו ולכל ביתו.
ועי"ע בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' רכט) ובשו"ת להורות נתן (חי"ב סי' נז).
מסקנה
עריכהנראה כי רוב האחרונים לא חששו להלכה שהסיק הגרי"ש אלישיב ז"ל וע"כ יוצאים בשמן כמות שהוא ואי"צ לקנות שמן מחו"ל2 להדלקת נרות חנוכה.