חבל נחלתו כג יד
סימן יד
שימוש בפסח בכלי שבלע חמץ לפני פסח
שאלה עריכה
אדם (נוהג כמנהג אשכנז) ריסק ירקות במרק בפסח, בבלנדר שלא הכשיר אותו לפסח. הבלנדר משמש בשאר השנה רק לריסוק ירקות (כולל קטניות). לפני פסח השתמשו בבלנדר בתוך סיר שבלע חמץ. האם המרק מותר באכילה בפסח?
תשובה עריכה
בשאלות מסוג זה עסקתי בח"ו סי' יא ובחלק יג סי' יג ועל כן לא אאריך, אלא אכתוב את טעמי ההיתר, לפענ"ד, ואביא בקצרה מקורות לכך.
א. היתרא בלע – חמץ לפני הפסח לרוב הפוסקים תחשב בליעתו – היתרא בלע, והיקלו בבליעת חמץ של נ"ט בר נ"ט קודם הפסח. עי' במאמרי בכרך יג בשתי תשובותיו של הראשל"צ הגר"ע יוסף שהאריך בכך.
ב. נ"ט בר נ"ט שלישי בכלי – בליעת החמץ בבלנדר היא כך: הסיר בלע חמץ ממה שנתבשל בו, ואחר כך פלט הסיר לתוך מרק הירקות שנתבשל בו, ומן הירקות נבלע בבלנדר וכל זאת עוד לפני פסח. וטעם החמץ שהבלנדר פולט בפסח הוא טעם רביעי.
כתב הריטב"א (חולין קיב ע"א): "ודכוותה לענין חמץ בפסח דגים שעלו בקערה של חמץ בין לבישול בין למליח קודם זמן איסורו, [עי' בדברי רבינו פסחים ל' א', ונראה שחסר כאן, ואפשר דצ"ל וחזרו ונתערבו בשלישי קודם זמן איסורו כו', וכ"נ בהמשך דברי רבנו] הרי הם מותרין בפסח משום דהוי נ"ט בר נ"ט, דלא חשיב איסור כלל, ומשום הכי אף על גב דחמץ בפסח איסוריה במשהו לית לן בה, דכל כי האי גוונא לא חשיב דאיכא חמץ כלל בשלישי וכבר נתבטל גם בשני, דחמץ לפני זמנו בטל הוא בששים, וכן עמא דבר".
וכתב בתפארת ישראל (כללי חמץ ונוקשה אות ב): "אבל משהו ונטל"פ יחד, ככף אב"י שתחבו בקדירה פסח, אף דאסור באכילה, מותר בהנאה (מג"א ת"נ י"ב), וכ"ש דמותר להשהותו (תמ"ז ח"י סקי"ח). וכ"כ נ"ט בר נ"ט דהיתירא וסתם כלי אב"י יחד מהנעשה קודם פסח מותר אפי' באכילה בפסח [לכל הפחות ביום האחרון] (מג"א תמ"ז סקכ"ה).
וכ"כ בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תנא סעי' לב-לד):
סעיף לב
"וכלים שנשתמש ונבלע בהן חמץ כל השנה על ידי חום כלי שני כגון כפות שאינן מיוחדין להגיס הקדירה או להוציא בהן תבשיל מהקדירה אלא רוב תשמיש המיוחד להם הוא לאכול בהם מהקערה שהיא נקראת כלי שני (לאחר שנפסק הקילוח מהכלי ראשון) הרי הן נכשרין על ידי הגעלה בכלי שני"...
סעיף לג
"וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא הגעיל כלל את הכפות ותחבן בפסח לתוך כלי ראשון יש להתירו באכילה אם יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב לפי שיש לסמוך על סברא הראשונה שהולכין בכל כלי אחר רוב תשמישו ועל דברי האומרים שכל הכלים שנבלע בהם איסור על ידי חום כלי שני אין צריך הגעלה כלל לפי שחום כלי שני אין בו כח להבליע כלל".
"ומכל מקום אין להקל אלא כשאין הכפות בני יומן שאז יש לסמוך על האומרים שנותן טעם לפגם מותר אף בפסח כי כן עיקר אבל אם הן בני יומן מבליעת חמץ אין להקל".
סעיף לד
"במה דברים אמורים בחום כלי שני עצמו דהיינו הכפות שבלעו חמץ על ידי חום כלי שני דהיינו בתוך הקערה שהוא כלי שני אבל עירוי מכלי שני כגון רוטב חם שהיד סולדת בו של חמץ שבתוך הקערה שנשפך על דבר היתר בפסח אין להחמיר בו ודי לו בהדחה אף על פי שאין כאן נותן טעם לפגם ואין צריך לומר שחום כלי שלישי ורביעי אינו אוסר בפסח אף שהיד סולדת בו".
"ומכל מקום אין להקל בזה אלא אם כן יש הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב כיון שיש מחמירין אף בשאר איסורים בכל חום שהיד סולדת בו אף שהוא כלי שלישי ורביעי שאף שאין לו כח לבשל מכל מקום יש לו כח להבליע ולהפליט אם כן על כל פנים בחמץ בפסח יש לנהוג כמותם שהרי יש מחמירין בחמץ בפסח אפילו בצונן כמו שיתבאר בסי' תס"ז".
במקרה הנוכחי שכל הבליעה היא טעם שלישי בכלי נראה לענ"ד שאף ללא הטעם של שמחת יום טוב או הפסד מרובה מותר.
ג. טעם לפגם – הבלנדר אינו בן יומו ולכן פליטתו פגומה, ובצירוף הטעמים הקודמים נראה להקל.
פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תמז ס"י): "נותן טעם לפגם, מותר גם בפסח". ורמ"א הגיה: "ויש מחמירין, וכן נוהגין באלו המדינות. ובמקום שיש מנהג להחמיר, אפילו משהו ונותן טעם לפגם אסור (ת"ה סימן קצ"ח /קכ"ח/)".
ופסק המשנה ברורה (ס"ק צח): "וכן נוהגין וכו' – ובמקום שאין המנהג ידוע יש להורות דהמיקל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה".
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' תמז סכ"א): "ובענין נותן טעם לפגם ג"כ יש דיעות דרבינו הב"י בסעיף י' כתב דנותן טעם לפגם מותר גם בפסח ורבינו הרמ"א כתב דיש מחמירין וכן נוהגין באלו המדינות ובמקום שיש מנהג להחמיר אפילו נותן טעם לפגם ומשהו אסור עכ"ל ואם ניתוסף לזה גם ריחא מותר אמנם במקום שאין מנהג המיקל בנותן טעם לפגם לא הפסיד [מג"א סקמ"א] ואפילו בפחות מס' מותר [ח"י סקמ"ה] דכן עיקר לדינא ולפ"ז המבשל בפסח בכלי חמץ שאינו בן יומא מותר התבשיל כמו בשארי איסורים ומ"מ אין להורות כן רק לעני ולא לעשיר ובקדירה שעבר עליו י"ב חדש יש להתיר לכולם דכבר פג טעמו וריחו"...
וכאן שטעם שמעיקרא אינו אלא טעם שלישי הוא ודאי כבר פגום ואף המחמירים בנטל"פ בפסח יתירו.
מסקנה עריכה
כיון שמדובר בכלי שאינו בן יומו ולכן כל טעם שיפלוט הוא פגום, וכיון שחמץ הוא היתרא בלע ולכן מעיקר הדין בנ"ט בר נ"ט הוא בטל קודם הפסח, ובעיקר שכל בליעת הבלנדר היא טעם שלישי, ומה שאנו חוששים הוא לטעם רביעי שיפליט נראה שהכל מותר הן מרק הירקות לאכילה בפסח והן הסיר אינו צריך הגעלה.