חבל נחלתו כג יא
סימן יא
רחיצת קטן בן שש או שבע בשבת
שאלה עריכה
האם מותר לקלח בשבת, ילד בן שש שבע, שמזיע הרבה, על ידי מים חמים הבאים מדוד שמש, למי שמחמיר שלא להשתמש בדוד שמש בשבת?
תשובה עריכה
א. השואל הביא ראיות1 שקטן נחשב לחולה שאין בו סכנה עד כדי עשיית איסורים מדרבנן עבורו. ולענ"ד בלי שאכנס לכל ראיה נלענ"ד שלא כל הקטנים ולא כל המצבים שוים. אינו דומה קטן לענין סוכה לפי בית שמאי לקטן לענין צום יום הכפורים, וכן אינו דומה יציאה בעירוב אמו לצרכי קטן בשבת. באופן כללי כל דין קטן נידון לגופו, באיזה מקרה הוא נחשב כחולה שאין בו סכנה, ובאיזה מקרה דינו ככל אדם, ואף אם נדון דינו כחולה שאין בו סכנה, הראיות שהביא השואל הן בעשיית צרכיו על ידי נכרי, ולרוב משפחות ישראל אין נכרי בביתם שיכול לרחוץ ילד כזה.
ואשיב לפי עניות דעתי.
ב. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שכו ס"א):
"אסור לרחוץ כל גופו, אפי' כל אבר ואבר לבד, אפילו במים שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע; ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף, אסור; אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו".
ורמ"א הגיה: "או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו (ב"י בשם הרא"ש פרק תינוקת)".
הוסיף השו"ע: "והני מילי בחמי האור, אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד, ואין צריך לומר בצוננין. והא דשרי בחמי טבריא, דוקא בקרקע, אבל בכלי, לא, דאתי לאיחלופי בחמי האור".
והעיר בביאור הלכה (סי' שכו ס"א):
"במים שהוחמו מע"ש – ומצטער אף על פי שאינו חולי כל הגוף י"ל דמותר לרחוץ [חידושי רע"א]".
ולפי דבריו עולה שמי שמצטער והרחצה תסיר ממנו את הצער מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב שבת2.
ג. כתב בשו"ת משנה שכיר (או"ח סי' קיח): "עוד ראיתי בספר דברי יוסף הנ"ל, שכתב לצדד להיתר, דכיון דאיכא צערא דגופא לטבול בצונן הוה ליה מצטער שהתירו לרחוץ בחמין, וכמו דפסק בשו"ע (או"ח סי' שז ס"ה) דמותר לומר לגוי להביא מים חמין כו' לרחוץ בו המצטער, עיין שם, אף הכא לא גרע, דהא עיקר טבילה מצוה היא, ואם יעשנה בצונן יצטער. והסדרי טהרה (סי' קצז ס"ק טז) הביאו, והוסיף להביא מן הרב המגיד (ה' שבת פ"ו ה"ט) דאפילו בקצת צער התירו איסור רחיצה ולית [ביה] משום גזרת מרחצאות, עיין שם".
כתב בשו"ת ויען יוסף (או"ח סי' קעה): "וכעת מצאתי עוד סמך להתיר הטבילה, בהגהות רעק"א או"ח סימן ש"ז (סעיף ה'), דעל מש"כ שם המחבר לרחוץ בו המצטער, כתב הגרעק"א וז"ל, משמע דמצטער מותר לרחוץ אפילו כל גופו בחמין שהוחמו מערב שבת וקיל יותר משאר שבותים עכ"ל, וחזר ונשנה בדבריו בסי' שכ"ו (סעיף א') וז"ל, אפילו במים שהוחמו מערב שבת, מצטער אף שאינו חולה כל הגוף י"ל דמותר לרחוץ עיין מה שכתבתי לעיל סי' ש"ז עכ"ל".
וכך כתב בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סימן לד):
"במ"ש בענין רחיצת כל הגוף בחמין אם התירו בשבת למצטער, שהגרע"א כתב בסי' שכ"ו ס"א די"ל דמותר אף שאינו חולה כל הגוף, וציין למ"ש בסי' ש"ז ס"ה, ושם הביא ראיה ממה שהתירו לומר לעכו"ם להביא מים דרך חצר שלא עירבו לרחוץ בו המצטער, והביא כן גם משו"ת דברי יוסף להר"י ארגס סי' ס"ב (ס"ד). וכן כתב הרד"ך בפ"ו מהל' שבת ה"י, ובה"ו כתב דכיון דכתב הרי"ף בפ"ב דביצה [י"א ע"א מדפי הרי"ף] דרחיצה לאו דבר שחייבין עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה היא אלא גזירה היא וכי גזרי בשבת אבל ביום טוב לא, ה"נ לא גזרו במצטער. אך בתהלה לדוד סי' שכ"ו כתב שזה אינו עולה יפה לדידן שנוהגין דלא כהרי"ף כמ"ש ברמ"א או"ח סי' תקי"א ס"ב (והוא מהרא"ש [ביצה פ"ב סי' ט"ו] והטור שם) דאסור לרחוץ כל גופו ביום טוב בחמין שהוחמו מעיו"ט, וא"כ הוי כשאר שבותים דאסור במצטער"...
"ד) ולדינא נלענ"ד ברור שיש לסמוך על הרד"ך הדברי יוסף והגרע"א שהתירו למצטער לרחוץ כל גופו בשבת. ובפרט שהגר"א בסי' רע"ו ס"ה כתב כהגמ"ר פ"ק דשבת [סי' תנ"ב] דבמקום צערא בלבד התירו כל השבותים, וראיה ממה שהתירו למפיס מורסא וליטול את הקוץ עיין שם"...
"ז) ועכ"פ חזינן שבכמה מקומות התירו חכמים אפילו שבות גמור במקום צערא, ומכ"ש בנ"ד ברחיצה במים חמין בשבת שאינו בגדר שבות וכמ"ש הרי"ף דקיל טובא, דבודאי יש לסמוך על מ"ש הרד"ך ודברי יוסף והגרע"א דלא גזרו בו במקום צער כלל".
וכן כתב בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ו סי' קלג):
"בדין רחיצת גופו בשבת במצטער כל גופו"
"א. הביא מהגה' קמוח"ז מרן הגרע"א זי"ע (לסי' שכ"ו וכ"כ גם בסי' ש"ז ס"ה) דמצטער מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מע"ש, ודע דזה רק כשמצטער ועל ידי מה שירחוץ כל גופו במים שהוחמו מע"ש יפסוק צערו או עכ"פ יקל צערו, אבל אם הצער הוא ממיחוש אחד שא"צ לו רחיצת כל הגוף רק אותו אבר וכיוצ"ב בודאי אסור לרחוץ כל גופו בכה"ג, ולכן בספרי באר משה (ח"א סי' ל"ג אות י"ד) בחולה שהי' לו נתוח על הטחורים ואחר הנתוח מחמת צערו מוכרח הי' לישב פעמים בכל יום בכלי עם מים חמים עם עגבותיו במים, לא התרתי לו הרחיצה רק לישב עם עגבותיו במים שהוחמו מע"ש אבל לא רחיצת כל גופו עיין שם".
וכך כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב – הערות פרק לה – דיני רחיצה וסיכה בשבת הערה ג):
"...ועוד יש לצרף בזה להתיר לנשים לטבול בשבת בחמין, דהוי כמצטער, שמותר לרחוץ בשבת בחמין שהוחמו מער"ש, וכמו שכתב בחידושי רע"א בסעיף א', וראה גם בביאור הלכה סימן שכ"ו סעיף א' ע"ש, וה"ה כאן, שודאי יש צער בזה אם לא תטבול, וכן כתב בשו"ת דברי יוסף סימן ס"ד, והאריך בדבריו בספר סדרי טהרה בסימן קצ"ז ס"ק ט"ז, ע"ש. אלא שלכתחילה במקום שאפשר טוב שלא לסמוך על היתר זה, אלא תטבולנה בבין השמשות, שאז מותר לכתחילה, שכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בבין השמשות במקום מצוה, כמבואר בשו"ע בסימן שמ"ב סעיף א' ע"ש. ויש להורות לבלניות, שתרשנה לנשים מבנות ספרד לטבול בערב שבת בבין השמשות, שכן היה המנהג בירושלים לטבול בערב שבת מיד עם השקיעה, וכמו שהביא בשו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סימן כ"ד בשם ספר בני בנימין, שכן העיד מרן שמנהג הנשים בעיה"ק לטבול בבין השמשות, ע"ש. אך במקום שאין נותנים לטבול אלא עד לאחר צאת הכוכבים, יש להתיר לנשים לטבול בחמין אף בלילה, ואף אם אין זו טבילה בזמנה. ומ"מ בודאי שצריכות להזהר שלא להסתרק לאחר הטבילה, וכמבואר בשו"ע סימן ש"ג סעיף כ"ז ע"ש".
ועי"ע בשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' י).
ד. כתב בספר משנה אחרונה (סי' שכו סעיף ט): "מי שרגיל לרחוץ את כל גופו כל יום, ומצטער הרבה אם אינו עושה כן, וכן חולה, מותר לו לרחוץ כל גופו בשבת במים שהוחמו מערב שבת".
והוסיף בהערה: "רעק"א בהגהות על השו"ע, הובאו דבריו בבה"ל (ד"ה במים), וראייתו ממה שהתיר השו"ע (סי' שז ס"ה) אמירה לנכרי לצורך הבאת מים חמים לרחיצת המצטער, הרי שהמצטער מותר לרחוץ בחמין. וביאר רעק"א, שהאיסור הוא בגדר גזירה ולא בגדר שבות, ועל כן הקילו בו במצטער. והוסיף הגרשז"א (שש"כ מהדו"ח פל"ד הערה ז) שגזירה זו קלה יותר משאר גזירות, כיון שהיא גזירה משום עוברי עבירה, אבל בשאר גזירות אסרו חז"ל גם על מצטער, כפי שמצינו שגזרו על נטילת תרופה משום שחיקת סממנים אף שמדובר במצטער, וכן כתב בחוט שני (ח"ד סי' פט עמ' קנ)".
עולה מדבריו שגזירת רחיצה בחמין בשבת היא יותר קלה משאר גזירות שבת שהן אטו דאורייתא וגזירה זו מחמת הבלנין, ולכן הותרה במצטער.
ובסעיף י כתב שלקטן כל זמן שאינו מצטער אין להקל יותר מאשר לגדול. וז"ל: "איסור רחיצה בחמין נאמר גם בקטנים ותינוקות. ולכן כאשר צריכים לרחוץ תינוק, יש להקפיד שלא לרחוץ את רוב גופו, או שמי הרחיצה יהיו בדרגת חום המותרת ברחיצה בשבת. אמנם אם רגילים לרוחצו מדי יום ביומו במים חמים, מותר לעשות כן אף בשבת. (שתינוק הרגיל ברחיצה נחשב חולה שאין בו סכנה)".
נראה לפי רעק"א והבנת דבריו בגרשז"א כי לקטן המצטער (וה"ה גדול!) מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מערב שבת וה"ה במי דוד שמש (כיון שלא נעשתה בהם פעולה בשבת והמים הנכנסים כתוצאה מיציאת החמין הם פ"ר ואינו מתכוין לחמם אותם – עי' שש"כ פי"ד ס"ג והערה יג). ואילו סתם קטן אסור לרחוץ אותו אלא אבר אבר ולא כולו אא"כ רגילים לרחצו מידי יום ואז דינו כחולה שאין בו סכנה.
ה. וכך כתב בפסקי תשובות (או"ח סי' שכו אות ח): "ואכן למעשה הסכימו גדולי הפוסקים להתיר לעשות מקלחת בצינעא למצטער הרבה מחום היום ומחמת הבל וזיעה מרובה או כדי לסלק טינוף וזוהמא, או לצורך רפואה, וכן לצורך טהרת 'תשעה קבין', אך זולת זה נהגו לימנע מכך לחלוטין, ואסור לזלזל ולהקל ראש בכך, בין בשבת ובין ביום טוב".
"ובמקום שהתירו עשיית המקלחת רשאי גם במעט מים חמים כדי להפיג צינת המים, ובמים חמים אסור בהחלט לכל הדיעות, זולת במקום חולי וצער גדול, אך יש ליזהר מאד מאד בפתיחת ברז המים החמים שבבית, כי בקל עלולים ליכשל באיסור 'בישול' החמור".
מסקנה עריכה
קטן וגדול המצטערים מחמת החום וזיעה מותר להם לרחוץ כל גופם במים שהוחמו מערב שבת או ממי דוד שמש.