חבל נחלתו כג ז

סימן ז

האם פירות האילן מצטרפים להשלים כזית לברכת מעין שלש

שאלה

מי שאכל פרי משבעת המינים פחות מכזית ואכל עוד פרי יותר מכזית שברכתו האחרונה בורא נפשות רבות איזו ברכה מברך כברכה אחרונה?

תשובה

א. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רח סי"ג):

"אם אכל פירות מז' המינים ואכל תפוחים, א"צ לברך על התפוחים בורא נפשות, שגם הם בכלל ברכת על העץ שגם הם פה"ע הם; אבל אם אכל תפוחים ושתה יין, צריך לברך בורא נפשות על התפוחים; וכ"ש אם אכל בשר או פרי האדמה ושתה יין, או אכל מז' המינים שצריך לברך על כל אחת ואחת; וה"ה אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים, אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים".

באר המשנה ברורה (ס"ק סב): "שגם הם וכו' – הא לא"ה אין ברכה מעין ג' פוטרת בנ"ר וכן להיפך [אחרונים]".

מתבאר מדבריו, שאם ברך במצב זה שאכל פירות מז' מינים ופירות האילן אינו מברך בשום מקרה בורא נפשות וברכה זו אינה פוטרת את פירות ז' המינים (כן נראה לבאר דבריו 'וכן להיפך').

ומכאן לגבי שאלתנו, אם אכל מז' המינים פחות מכשיעור – ודאי אינו יכול לברך בנ"ר על הפרי מז' המינים. וה"ה אם הוסיף לפרי מז' מינים פרי האדמה או מדברים שמברכים עליהם תחילה שהכל – אינו יכול לברך על הפרי מז' המינים בנ"ר. והשאלה היא האם יכול לברך על כל מה שאכל מעין שלש. הפרי שאכל פחות מכשיעור, אינו חייב בברכה אחרונה, והשאלה האם פרי העץ יכול להצטרף כדי לפטור את כל האכילה בברכת מעין שלש או לאו.

ב. אמנם מן הטור (או"ח סי' רי) משמע שלא כמשנה ברורה, והביא שיטת ר"י שברכת בנ"ר פוטרת את פירות ז' מינים. וז"ל: "האוכל מז' המינין פחות מכזית שאינו יכול לברך עליו מעין ג' כתב הר"י שיש לו לברך בורא נפשות, וא"א הרא"ש ז"ל כתב: ולא נהירא דמסתבר שעל דבר הראוי לברך עליו ברכה מעין ג' בשביל חסרון השיעור לא שייך בו ברכה אחרת ע"כ. וכן יראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל ואין מחלק בין בריה לשאר דברים ולא בין ז' המינין לשאר המינין".

ולפי דבריו עולה שיכול לברך בנ"ר על פירות שבעת המינים. ואף הרא"ש לא חלק עליו מצד שאינו ברכתו, אלא מצד שאין מברכים על פחות מכשיעור, ואם היה סובר שאין בנ"ר פוטר היה מקשה שאין טעם לברך בנ"ר מכיון שאינה פוטרת מעין שלש.

ואמנם השולחן ערוך (או"ח סי' רי ס"א) פסק כרא"ש ולא כר"י: "האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל"... אולם משני הראשונים משמע שאם ברך על פירות ז' המינים – בנ"ר כברכה אחרונה יצא י"ח, ולא כמשנ"ב שהובא לעיל.

ג. עפ"י דברים אלו מובנים דברי כנסת הגדולה (הגהות טור או"ח סי רי אות א) שכתב:

"אמר המאסף: נחלקו שני חכמים על מי שאכל חצי זית משבעת המינין וחצי זית מדבר שברכתו האחרונה בורא נפשות, מה יברך לאחריו, יש מי שאומר שלא יברך כלום ויש מי שאומר שיברך אחריו בנ"ר. והאומר שיברך אחריו בורא נפשות רבות רצה לעמוד על דעתי, ושאל את פי את אשר אני אחזה לי. והשבתי לו, דיראה דחיליה דהאומר שלא יברך כלל מן הכא, שכתב רבינו בעל הטורים ז"ל בשם הרא"ש ז"ל, דהאוכל פחות מכזית משבעת המינין לא יברך כלל, והם דברי התוספות ורבינו יונה והרשב"א ז"ל והמרדכי בפרק כיצד מברכין. וליתא, דהיינו דוקא מפני שלא אכל כזית שלם, אבל מי שאכל חצי זית מזה וחצי זית מזה, שבין הכל אכל כזית, מי פטרו מברכה אחרונה?! כל שכן למה שכתבו התוספות בשם הר"י ז"ל דאפילו אכל חצי זית משבעת המינין לחודיה יברך בנ"ר, דהכא ודאי יברך בנ"ר, כיון שאכל בין הכל כזית. ועוד קשה על סברת החכם הזה, [דאפילו] דל מהכא חצי זית של שבעת המינין, [הרי] משום חצי זית של (ה)שאר המינין חייב לברך לדעת הר"י ז"ל שכתבו התוספות בפרק כיצד מברכין בד"ה בציר ליה שעורא וכו', דבנ"ר כיון דלאו ברכה חשובה היא מברכין אותה על פחות מכזית, והרא"ש ז"ל מסופק בדבר".

"ולפיכך נראה לי שצדק החכם האומר דמברך בורא נפשות רבות, משום דאיכא כמה ספיקי: ספק אם הלכה כהר"י ז"ל דאפילו על שבעת המינין אפילו בפחות מכזית יברך בורא נפשות רבות, ואם תמצא לומר שאין הלכה כמותו, דהא ספק אם הלכה כמותו אם בורא נפשות רבות מברכין בפחות מכזית, ואת"ל דבהא נמי אין הלכה כמותו, שמא לא חלקו על הר"י ז"ל אלא דוקא באכל פחות מכזית, אבל כשאכל כזית בין הכל יברך בורא נפשות רבות. וכיון דאיכא ספיקי טובא דמסייעי לברך, הכי נקטינן. כל שכן שנראה פשוט דאין לספק, דאפילו לדברי הרא"ש ז"ל דאין לברך בנ"ר באוכל בפחות מחצי זית משבעת המינין, באוכל פחות מכזית מזה ופחות מכזית מזה, בנדון שלנו ודאי דמברך בנ"ר, דבנ"ר אכל מילי שייכא".

ד. ככנסת הגדולה פסק המגן אברהם (סי' רי ס"ק א):

"האוכל. נ"ל דכל האוכלין מצטרפים לכזית אכל חצי זית מז' מינין וחצי זית אחר מברך אחריהם בנ"ר (כ"ה) ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר, וכל המשקין מצטרפין לרביעית אבל האוכל והשותה אין מצטרפין".

ובארו במחצית השקל (ס"ק א): "האוכל כו'. אכל חצי זית מז' מינים כו' בורא נפשות רבות. כיון דאין שיעור בז' מינים, ומצד הדין גם על ז' מינים הוה ליה לברך בורא נפשות רבות. אלא מצד חשיבותו קבעו לו ברכה מיוחדת, וכיון דאין בו כשיעור ואי אפשר לברך ברכה המיוחדת לו, עכ"פ לא גרע משאר אוכלים שאינן מז' מינים, ומצטרף לחצי זית ממין אחר, והוי כאלו אכל כשיעור מפרי שאינו מז' מינים דמברך בורא נפשות רבות. גם יש דעות בפוסקים [כנה"ג שם] דאפילו אכל חצי שיעור מין ז' ולא אכל שום פרי אחר, אפילו הכי מברך על אותו חצי שיעור מז' מינים בורא נפשות רבות. וניהו דלא קימא לן הכי, מכל מקום כהאי גונא דאיכא שיעור בצירוף ודאי מברך בורא נפשות רבות לכולי עלמא".

וכך פסק המשנה ברורה (סי' רי סק"א): "האוכל – כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן אם משבעת המינין ברכה מעין ג' אם שלא מז' מינים לענין בנ"ר. אכל חצי זית משבעת המינין וחצי זית אחר מברך אחריהן בורא נ"ר וה"ה כשאכל חצי זית פת וחצי זית מדבר שמברכין בנ"ר מברך בנ"ר וכל המשקין מצטרפין לרביעית האוכל והשותה [דהיינו שאכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית] אין מצטרף אפי' לענין בנ"ר".

וכ"פ הבן איש חי (שנה ראשונה פרשת מסעי סעיף ה):

"כל האוכלין מצטרפין לכזית, אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין. ומיהו פת השרויה במשקה מצטרף המשקה הבלוע בתוכה לשיעור כזית".

"והא דאמרינן כל האוכלין מצטרפין לכזית היינו דוקא לברך בנ"ר. אבל לברכה מעין שלש אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית שאר פירות לא יברך מעין שלש אלא יברך בנ"ר ועיין טוב עין להגאון חיד"א ז"ל דף מ"ד. וה"ה אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית מזונות או חצי זית פת אין מצטרפין ויברך בנ"ר".

ה. מדברים אלו יש להעיר על פסיקתו של הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (ח"י או"ח סי' יט) ומתבסס בתשובתו הארוכה על כמה יסודות, ואשיב עליהם בקצרה לפענ"ד:

א) אין מברכים על ספק ספיקא משום ספק ברכות להקל ולא לברך (סב"ל).

נלענ"ד שודאי ספק ברכות להקל ולא לברך, אבל אם יש ספק ספיקא להחמיר מברך. בשכנה"ג כותב: "שבין הכל אכל כזית, מי פטרו מברכה אחרונה?!", כלומר לא מצד ספק אלא חיוב מלא, ועל כן מסיק: "וכיון דאיכא ספיקי טובא דמסייעי לברך, הכי נקטינן". היינו עצם הברכה אחרי שאכל יותר מכזית ודאי חייב, והספיקות הן לסיוע לחיוב, ומסתפק איזו ברכה לברך.

ב) ברכת בנ"ר אינה פוטרת מעין שלש.

כתב הגרע"י: "אבל לפי מאי דקי"ל שאין ברכת בנ"ר פוטרת מעין שלש, וכמ"ש הטור ומרן הש"ע (סי' רח ס"ד), שאם אכל דגן חי או שהיה עשוי קליות, או שהיה שלוק והגרעינים שלמים, נסתפקו בזה התוספות והרא"ש (בברכות לז א) אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש, או בורא נפשות רבות, ולכן כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה, וברכת המזון תפטרנו. עכ"ל. וכ"כ הט"ז (סי' רח סוף ס"ק יט)".

ולענ"ד, יש לחלק בין הספיקות, הספק איזו ברכה לברך הוא הספק אותו הביא הגרע"י, לבין חיוב ברכה על כל הכמות, ולכן דיוקו שבנ"ר אינו פוטר שאר ברכות אינו נכון לענ"ד.

הפסק של ברכה על קליות הוא קודם אכילה, ואילו הספק על ברכה אחרונה הוא אחר האכילה, ומלשון מה שהביא משמע שלכתחילה יכלול קליות בתוך סעודה ועל כן לפי כנה"ג בדיעבד יכול לברך בנ"ר ולפטור גם דגן חי או קליות.

הביא בס' דף על הדף (ברכות לז ע"א): "תוס' ד"ה הכוסס וכו' כתבו בסו"ד: ונכון להחמיר שלא לאכול קליות או חיטים שלוקות אלא בתוך הסעודה שאז ביהמ"ז פוטרם וכו' ע"כ. (=היא ההלכה שהביא הגרע"י) הנה בכנסת הגדולה (או"ח סי' רי) נשאל: מי שהוא מסופק אם אכל דבר שברכתו האחרונה מעין ג' או אם אכל כזית מדבר שברכתו בורא נפשות רבות מה יברך. ומשיב בעל כנסת הגדולה בהקדם דברי הב"י (סי' רח) המביא את דברי התוס' הנ"ל וכותב וז"ל: שיש ליזהר שלא לאכול חטין חיין או שלוקין בעינייהו אלא בתוך הסעודה, שאם אדם מסופק בברכה ראשונה יברך שהכל, דעל הכל שאמר שהכל יצא, אבל ברכה אחרונה אין לומר אלא כפי מה שנתקנה ע"כ".

"וכותב הכנסת הגדולה: ואם נפרש דסבירא ליה דאף אם בדיעבד אם אכלן שלא בתוך הסעודה לא יברך אחריהם, דאין לברך ברכה אחרונה אלא כפי מה שנתקנה. מינה יש להוכיח דמי שאכל דבר שמסופק בברכתו שלא יברך אחריו, וכל שכן אם אכל משבעת המינין ואינו יודע לברך מעין ג', שלא יברך אחריו בורא נפשות רבות".

"ובסיום דבריו הוא כותב: ומסתבר דלא כתבו התוספות דיש ליזהר אלא לכתחלה, אבל בדיעבד אם אכלם שלא בתוך הסעודה יברך עליהם ברכה אחרונה, והדעת נוטה דיברך עליהם בנ"ר דשייכא אכל מילי וכמו שכתבתי שם, ואם כן הכא נמי יברך בורא נפשות רבות".

"ובשו"ת גינת ורדים (ח"א כלל א סי' טו) הקשה על כנסת הגדולה הנ"ל. דאי נימא דברכת בורא נפשות רבות היא ברכה כוללת כמו ברכת שהכל, א"כ להוי דינו כמו ברכת שהכל דבספק יכול לברכו לכתחילה ומאי שנא ברכת בורא נפשות רבות, אלא ע"כ דאינו יוצא יד"ח בברכת בורא נפשות והוי ברכה לבטלה. ושוב כתב שם, שלפי דעתו, עכ"פ הר"ר יונה ז"ל ס"ל דבורא נפשות רבות הוי ממש כמו שהכל דבספק יכול לברכו ודלא כתוס', ולכן בדיעבד שכבר אכל יסמוך אדברי הר"ר יונה הנ"ל ויברך בנ"ר כהכנה"ג ולא מטעמי' דהתוס', ובמאמר מרדכי (סי' רח סקל"ז) השיג על הוראה זו וכתב דלא יברך כלל ע"ש".

"וראה עוד בשדי חמד מערכת ברכות (סי' א אות עא) שנשאל במאכל שנסתפקו על הברכה האחרונה שלו. אי מעין ג' או בורא נפשות. האם יש עצה לאכלו שלא בתוך הסעודה, והשד"ח האריך בזה והביא לדברי כנסת הגדולה הנ"ל ודעתו כדעת הגינת ורדים הנ"ל דברכת בורא נפשות רבות פוטרת בדיעבד ע"ש".

למדנו שהן כנה"ג הן גינת ורדים והן השדי חמד חלוקים על שיטתו של בעל יביע אומר1.

מסקנה

אכל חצי זית מפירות שבעת המינים וחצי זית מפירות העץ או האדמה מברך אחריהם בורא נפשות רבות.