חבל נחלתו כב כג
סימן כג
אכילת גבינה ודגים
שאלה עריכה
האם ראוי להחמיר באכילת דג וגבינה יחדיו או שאין ראוי להחמיר בכך.
תשובה עריכה
א. הסוגיא בענין דגים בגבינה בוררה היטב על ידי הפוסקים (עי' ילקוט יוסף יו"ד ח"ג עמ' שח ואילך שהביא את הדעות השונות), ואין טעם לחזור אחר כל המדברים בענין. ונזכיר רק את עיקרי הדברים, והנהוג בעדות השונות.
ב. בראשונים אין לכך כל איזכור, והיחיד מן הראשונים, הוא רבינו בחיי בפירושו לתורה (פר' משפטים1), שכתב שיש בכך סכנה, ולא נכתב לא כמנהג ולא כהלכה.
מקור המנהג למעשה – בבית יוסף (יו"ד סי' פז, ג ב): "דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב. ריש פרק כל הבשר (קג:) [כל הבשר] אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים. וכתב הר"ן (לז ריש ע"א) דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי, דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתבו הרמב"ם (שם ה"ה) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד פה:) דלאכלן בחלב נמי שרי. ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג".
באו"ח עסק הב"י רק בנטילת ידים ולא בחשש סכנה של אכילה2.
כתב בדרכי משה (הקצר יורה דעה סי' פז אות ד) על דברי הב"י:
"ולא ראיתי מימי נזהרין בזה, וגם באורח חיים סימן קע"ג (עמ' תלג) אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי ועיין לקמן סימן קט"ז (ד"מ אות ג) ולכן נראה שנתערב להרב בית יוסף בשר בחלב".
ג. הלבוש (יו"ד סי' פז סו"ס ג) כתב כב"י: "ודגים וחגבים אין בהם איסור כלל אפילו מדרבנן דלא איקרי בשר ומותר לאוכלן בחלב, ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בלבוש תכלת סימן קע"ג".
אמנם הט"ז (יו"ד סי' פז ס"ק ג) העיר: "אבל דגים כו'. בב"י כתוב ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והוא ט"ס וצ"ל עם בשר כמוזכר בא"ח סי' קע"ג וכ"כ בד"מ שנתערב להב"י כאן בשר בחלב ובלבוש העתיק כמו שהוא בב"י ואינו נכון".
וכן הש"ך (יו"ד סי' פז ס"ק ה) השיג: "אבל דגים כו'. כתב העט"ז וז"ל ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בא"ח סימן קע"ג עכ"ל ובאמת נמשך אחר הב"י שכתב כן אבל הוא טעות כי לא נזכר שם אלא דדגים עם בשר אסור משום סכנה, אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו. וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול. גם בד"מ השיג על הב"י בזה, וכן בספר באר שבע דף ק' ושאר אחרונים השיגו עליו בזה. וגם בש"ס פרק כ"צ (דף ע"ו ע"ב) משמע בהדיא דלית ביה אפילו משום סכנה ע"ש והוא פשוט".
וכן כתב הפרי חדש (יו"ד סי' קטז ס"ב ס"ק ג) "שלא לאכול בשר ודג כו'. אבל דג בחלב שרי מעיקר הדין וכן עמא דבר, ודלא כהב"י בסימן פ"ז [עמוד קפא] ע"ש".
ד. השיג על ב"י באריכות הרב חיד"א במחזיק ברכה (יו"ד סי' פז ס"ק ד): "אבל דגים וחגבים וכו' מרן בב"י כתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והאחרונים כתבו שהוא ט"ס דדוקא בבשר הוא סכנה והרב כנה"ג והרב בית לחם יהודה העידו דהרופאים אומרים דיש סכנה גם בדגים וגבינה וכתב הרב מר וקציעה בא"ח סי' קע"ג דכן כתב רבינו בחיי וכצ"ל בבית לחם יהודה ע"ש והרב כנה"ג כתב שרבו מהרימ"ט וכן איזה רבנים היו נוטלים ידיהם בין דגים לגבינה ע"ש בא"ח סימן קע"ג וכתב הרב מטה יוסף ח"ב י"ד סי' ז' דחומרא בעלמא או משום מנקיותא עבוד ומסיק בספר בית לחם יהודה לפי מה ששמע מרופאים מומחים דדגים בחלב ממש הוא סכנה אבל בחמאה ושומן שעולה על חלב כבוש אין בהם סכנה וא"ש מה שנהגו העולם לבשל בחמאה או בשומן שצף ע"ג חלב כבוש אבל לא ראה שמבשלים ע"ש בדבריו".
"והרב אליה רבה בא"ח סימן קע"ג כתב וז"ל כתב הלבוש י"ד סי' פ"ז אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה וכתב ד"מ וט"ז דט"ס הוא וצ"ל דגים בבשר ובשיירי כנה"ג השיג עליו וכתב דגם בדגים בחלב אמרו הרופאים דאיכא סכנתא ויש נוהגין אפי' ליטול ידיו בין גבינה לדגים והרב מגן אברהם לא ראה (כצ"ל) שכ"ג ומ"מ לא ראיתי מקפידין בזה עכ"ל ומדבריו נראה דהרב ט"ז ע"ד הרב לבוש כתב דט"ס הוא וכו' וכאשר יראה הרואה בט"ז בדין זה עיניו יחזו דמ"ש הוא דבב"י יש ט"ס והרב הלבוש העתיק כנסחת הספרים ואינו נכון עכ"ד ודוק בדברי מור"ם בדרכי משה בסי' זה".
"ותו דנראה מדבריו של הרב אליה רבה דנתפייס מדברי הרב שיירי כנה"ג והשיג על המ"א דלא ראהו ולפי קיצורי נראה דעל כרחין צ"ל כמ"ש הט"ז דט"ס נפל בבית יוסף דישובו של הרב שיירי כנה"ג לא שמיע לי דהוא פירש מ"ש מרן כאן בב"י ומ"מ לאכול דגים בחלב מפני הסכנה אסור כמ"ש בא"ח סימן קע"ג דכונתו דאסור מפני הסכנה כמו שאמרו הרופאים על דרך שנתבאר בא"ח סי' קע"ג לענין דגים עם בשר דמפני הסכנה אסור ע"ש וכמה מהדוחק יש בזה חדא דהא מילתא חדתא היא דאמרו הרופאים דאיכא סכנה בדגים עם חלב ומהיכן נדע זה והי"ל למרן לבארו".
"ותו דאם כדבריו אמאי לא כתב זה בש"ע ולא בא"ח סי' קע"ג ולא בסימן זה ולא לקמן סימן קי"ו על כן היותר נראה הוא דט"ס נפל כמ"ש הרב ט"ז".
"וכזאת וכזאת כי הני תרי דוקיי ק"ק על מה שישב הרב בית דוד י"ד סימן ל"ג דברי מרן הנזכר והאריך להעמיד דבריו עש"ב ולי ההדיוט כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה דמרן סתם דבריו בתכלית וכל כי הא צריך לאודועי ואם אמרו שהפוסקים איבעיא להו לפרש דבריהם עאכ"ו מי שדרכו לפר"ש והוא אחרון מרן ז"ל ומדוע לא כתבו על השלחן הטהור וכמו שכתבנו לעיל".
ה. וכן כתב ביד אפרים (יו"ד סי' פז ס"ג):
"אבל דגים וחגבים אין בהם איסור. עיין באר היטב [ס"ק ה]. ועיין כנסת הגדולה [הגב"י אות יט] דלדברי הרופאים יש סכנה גם בדגים עם חלב. ובמור וקציעה [או"ח, סוף] סימן קע"ג כתב כך בשם רבינו בחיי [שמות כג, יט ד"ה וכן דעת]. ועיין בית לחם יהודה [ס"ק ג] שכתב ששמע מרופאים מומחים דוקא חלב ממש, אבל חמאה ושומן שקולטין מהחלב אין חשש. והאליה רבא באורח חיים סימן קע"ג [ס"ק ט] כתב על דברי כנסת הגדולה (דמ"ש) [דמכל מקום] לא ראיתי מקפידין בזה. ועיין בכנסת הגדולה [או"ח סימן קעג הגב"י] שמהרי"ט רבו וכן איזה רבנים היו נוטלים (=ידים) בין דגים לגבינה. ומחזיק ברכה [כאן אות ד] הסכים דטעות סופר נפל בב"י [עמוד קפא ד"ה דגים], ובמקום חלב צ"ל בשר. ובמדינותינו עמא דבר שמבשלים דגים עם חלב ולא קפדי כלל". ועי' ערוך השולחן (יו"ד סי' פז סט"ו).
כתב בגליון מהרש"א (יו"ד סי' קטז ס"ב ס"ק ג): "שלא לאכול בשר ודג. מה שכתבו האחרונים על מה שכתב הב"י [סימן פז עמוד קפא] דאסור לבשל דגים בחלב שהוא טעות סופר, איתא בתשובת חינוך בית יהודה סימן ס"א בשם מה"ר משה [ר' מענדלש] מקראקא שאינו טעות, דרק בחמאה שרי, אבל בחלב טבע שניהם מקררים ואיכא סכנה".
ו. הבן איש חי (שנה שניה פרשת בהעלותך סעיף טו) פסק: "דגים בחלב מותר אפילו מדרבנן, מיהו יש בהם סכנת חולי, ולכך אסור לאכלם. וה"ה לאכול דגים עם גבינה יש סכנת חולי, אבל דגים בחמאה יש מן האחרונים שכתבו דאין חשש חולי בזה, ויש שכתבו דאיכא חשש חולי, ושומר נפשו ירחק ויזהר, דהא אפילו הרב פחד יצחק שהיה רופא גדול ונראה לו דאין בזה נזק נמנע מלאכול, ופה עירנו בגדאד אין מטגנים דגים בחמאה דחוששין החשש הנז'".
וא"כ החזיק במנהג מחשש חולי ואפילו בטיגון דגים בחמאה.
ז. בילקוט יוסף (קצוש"ע יורה דעה סימן פז – מהלכות בשר בחלב – דיני בישול בשר בחלב) כתב:
"פד. יש להמנע מלאכול דגים בחלב, או עם גבינה, משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו. ונהרא נהרא ופשטיה. [איסור והיתר כרך ג' עמוד שח. הליכות עולם ח"ז עמוד כ'. יחוה דעת חלק ו' סימן מח עמוד רנז]. ורבנות הנותנת הכשר למסעדה המגישה מאכלי גבינה עם דגים, צריך שיכתבו מודעה שלענין זה אין לספרדים ועדות המזרח להקל".
"פה. מותר לטגן דגים בחמאה, שדי לנו להחמיר בחלב ודגים כמבואר בבית יוסף, והבו דלא להוסיף עלה".
והביא בילקוט יוסף שם בהערה: "ראה בשו"ת יביע אומר ח"י בהערות לרב פעלים חלק ב' חיו"ד סימן י' שהביא מ"ש הגרי"ח לאסור לטגן דגים בחמאה, וכתב ע"ז, הנה רבו בעל זבחי צדק, אחר ראותו כל דברי מהרי"ח כתב בשו"ת זבחי צדק ח"ג (סי' קמג), שמאחר שיסוד כל החומרא של דגים בחמאה אינו אלא יסוד רעוע, כמ"ש במחז"ב, שכתב, שנפל ט"ס בדברי מרן הב"י. וכ"כ הרב יד דוד די בוטון שלדעת רוה"פ אין יסוד לחומרא זו כלל, א"כ למה לנו להחמיר בזה, ולכן אם מנהג תושבי העיר בומבאי לאכול דגים המטוגנים בחמאה, שפיר דמי, ואין להם לחוש כלל. וסיים: "והגם שהגרי"ח העלה לאסור דגים עם חמאה, משום דהויא מילתא דסכנתא, עכ"ז אנן בדידן נ"ל שאין לאנשי בומבאי לחוש לזה כלל, שהרי גם החכמים פה בגדאד, העידו שאנשים רבים במדינתנו אוכלים דגים עם חמאה ואין פוצה פה. וכן נהגו בכל ערי אשכנז". עכת"ד. ומה שחשש לזה הרהמ"ח מטעמא דסכנתא, הנה בודאי שאין זו סכנה טבעית, גם לפשט דברי מרן, אלא סגולית, ובכה"ג כתב בשו"ת אמרי אש (סי' ס), דלא מחמרינן בסכנה סגולית כאיסורא".
והוסיף שם בסעיף פו: "דגים שעברו ובישלו אותם בחלב, או עם גבינה, אין הדגים או החלב נאסרים באכילה, אפילו אם שיעור ששים כדי לבטל את הדגים או החלב, שדי לנו להחמיר לכתחלה שלא לאכול דגים עם חלב, אבל בדיעבד אם נתבשלו כבר בחלב, מותרים באכילה".
ויעויין בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' מח).
ח. לענ"ד מה שכתב שעל הספרדים להחמיר בדג וחלב או גבינה אינו מדוייק.
ליהודי תימן, כמה שהצלחתי לברר אין שום מסורת לאיסור (יעוי' תשובת חת"ס יו"ד סי' קא ד"ה אברא).
העולים מפרס עד כמה שהצלחתי לברר אין נוהגים איסור.
יהודי הודו נהגו להתיר דגים בחמאה.
בארץ ישראל ג"כ הספרדים לא נהגו בכך כפי שמעיד הרב חיד"א.
אף המקובלים – לא נשמע מהם מי שאוסר.
נהגו בכך ארם צובה ועירק (בבל) וצפון אפריקה.
וקהילות אשכנז לא נהגו בכך.
[וראיתי בשו"ת אבני דרך ח"ו עמ' 575 שהביא כי מנהג הגרשז"א והגרי"ש אלישיב זצ"ל היה שלא לאכול, 'ורבים מבני אשכנז', ובמחילה, אם הרמ"א, הט"ז והש"ך כתבו שמנהגם לאכול, מי יבוא אחריהם לערער על דינם?! ומה שהזכיר הוא מנהג חסידות שודאי אינו מחייב כלל.]