חבל נחלתו כב טו
סימן טו
אכילת בשר, ביצים וחלב בפסח
שאלה עריכה
נשאלתי בדבר אכילת בשר בקר ועוף וכן ביצים וחלב בפסח מצד איסור חמץ. כאשר השאלה מתחלקת לכמה מצבים:
א. כאשר הבהמות והעופות אכלו חמץ לפני פסח והדברים הנאכלים הוכנו לפני הפסח, היינו הבהמה והעוף אכלו חמץ לפני פסח והם נשחטו לפני הפסח (לבשר) או שהחלב נחלב והביצים הוטלו לפני הפסח.
ב. בהמה ועוף שאכלו חמץ בפסח – אכילת בשרם בפסח.
ג. בהמה ועוף שאכלו חמץ בפסח – שתית החלב ואכילת ביצים בפסח.
א. הנאה מחמץ שנאכל ע"י בהמות ועופות קודם הפסח
פסק הרמ"א בשו"ע (יו"ד סי' ס ס"א): "בהמה שנתפטמה בדברים אסורים, מותרת (מרדכי דיבמות פ' אלמנה לכ"ג) אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים, אסורה (תוספות דתמורה פ' כל האסורים)".
חמץ כל ימות השנה מותר ואינו נחשב לאיסור וא"כ אם החמץ נתעכל1 והפך לחלק מבשר הבהמה או העוף לפני הפסח, לית מאן דפליג שהבשר מותר וכש"כ חלב וביצים כפי שנבאר להלן.
האבסת חמץ של ישראל וע"י ישראל או שלוחיו (אפילו נכרים) לבהמותיו בפסח אסורה מן התורה, וישראל זהירים בכך. בימינו מגדלי הבהמות והעופות היהודים מתחילים כחודש לפני הפסח להאכיל אוכל כשר לפסח על מנת שלא ישאר כלל חמץ במיכלי המזון ובאבוסי הבהמות, ולכן אפילו בהמות או עופות אלו נשחטו בחול המועד ונאכלו בפסח אין בהם צד איסור. מה גם שרוב הציבור קונה מוצרים אלו לפני הפסח, ומעט משחטות עובדות בחוה"מ כדי להכין תצרוכת טריה לחול המועד, והשאלה שייכת יותר לשחיטה פרטית שאינה מצויה בימינו.
ב. בהמה ועוף שאכלו חמץ בפסח – אכילת בשרם בפסח
האחרונים בעקבות דברי התבואות שור בספרו בכור שור לפסחים (כא ע"א) דנו ארוכות האם מותר למכור בהמה לנכרי ע"מ שיאכילנה חמץ בפסח. הגורמים לדיון היו שפרנסתם של הרבה יהודים התבססה על האבסת ופיטום בהמות מפסולת חיטה ושעורה ששימשה לעשיית הבירה ומשקאות חריפים אחרים. הדיון ההלכתי היה על ההערמה במכירת הבהמות ועל ההנאה העקיפה מהתפטמות הבהמות בחמץ נכרי בפסח. בבירור זה לא נעסוק בכך אלא בשאלת אכילת גוף הבהמה או העוף שנתפטמו בחמץ בפסח ואכילתם בפסח – כגון שנקנו מנכרי.
כתב הש"ך (יו"ד סי' ס ס"ק ה) שמתורת חטאת (כלל סה דין י) בשם איסור והיתר עולה שלכתחילה אין להאכיל בהמה דברים אסורים או לקנות מנכרי בהמה שאכלה דברים אסורים אע"פ שאין זה כל מאכלה. וכן דייק מהשו"ע (קמ"ב, יא) שפרה שפטמוה בכרשיני עבודת כוכבים מותרת רק בדיעבד משום זה וזה גורם אבל לכתחילה אסור. אולם מהמרדכי ביבמות דייק שמותר לאכול בהמה שנתפטמה באיסורי אכילה, מפני שאינו אוכל את האיסור עצמו אלא רק את הבהמה שנתפטמה באיסור, אבל באיסוה"נ אכילתה נחשבת כהנאה ונאסרה. והוסיף שכן נראית דעת האו"ה בסוף כלל מז שאפילו אם עיקר גדילתה היתה מבהמה טמאה כגון שאמה של הבהמה טריפה, הרי היא מותרת באכילה משום שמעוכל הוא כשרוף. ולכן אפילו אכלה כל ימיה דברים האסורים באכילה – מותרת. וא"כ לגבי חמץ בפסח שאסור בהנאה נראה שאין לאכול בפסח בהמה שנתפטמה מחמץ בתוך הפסח.
הפרי מגדים (יו"ד שפתי דעת סי' ס ס"ק ה) לאחר שהאריך לבאר דברי הש"ך סיים: "סוף דבר הכל נשמע, באיסורי אכילה אפשר כולי עלמא מודים דשרי דיעבד כל ימיה, ולכתחלה אם דבר ידוע אסור לקנות משום מראית עין, והוא הדין להאכיל בעצמו לעוף דברים אסורים. ואיסורי הנאה אם כל ימיה אסור דיעבד, כדמוכח מעבודת כוכבים בכרשיני ומשחרית לשחרית נסתפקו התוס'".
בשערי תשובה (או"ח סי' תמח ס"ק יז) כתב: "וכתב דודי מ"ו הגאון ז"ל (=נכדו של בעל תבואות שור) בתשובת כת"י שבהמה האוכלת חמץ בפסח מותר לשוחטה בימי הפסח עיין שם. ונראה שיש ליזהר אם האכילוה שעורים חמוצים וכיוצא בו יש להשליך הפסולת שבבטן המלאה מיד לאחר פתיחת הבטן למקום הפקר, שאולי יש שם עדיין שעורים חמוצים בעינם. ואין לסמוך ולומר שודאי נתעכלו ועיין לקמן סי' תס"ו ס"ק מ"ד וכאן יש להחמיר יותר כיון שהשעורים היו חמוצים בשעת אכילה".
ג. בהמה ועוף שאכלו חמץ בפסח – שתית החלב ואכילת ביצים בפסח
כתב הבית יוסף (או"ח סי' תמח, ו-ז): "ובאגודה (פ"ב סי' כג) נמי אסר ליתן בהמתו לגוי להאכילה בימי הפסח וכן אסרתי ברגנשבור"ק משום דידוע שמאכילין אותה פסולת שכר אך סתמא כשאינו ידוע התירו רבותינו מההיא דפרק בתרא דעבודה זרה (סג.) דאומר אדם לפועליו וכו'".
וכן פסק בשו"ע (או"ח סי' תמח ס"ז): "אסור ליתן בהמתו לאינו יהודי להאכילה בימי הפסח, אם הוא יודע שמאכיל אותה פסולת שעורים שהוא חמץ". נושא זה כפי שכתבנו אינו מענייננו בבירור זה.
הוסיף המשנה ברורה (ס"ק לג): "...ולענין חלב של בהמה שאוכלת חמץ אפילו היא של נכרי נחלקו אחרונים בזה ודעת הפמ"ג להתיר החלב שחלבו אחר מעל"ע שאכלה חמץ, ויש מקילין אפילו בו ביום אם אוכלת שחרית וערבית מדברים המותרים".
ובשערי תשובה (שם ס"ק יז) כתב: "ואפילו החלב שיחלוב הנכרי בימי הפסח אין היתר שנאמר שמה שהוא מאכיל חמץ אדעתא דנפשיה עביד, ועיין במק"ח שכתב ג"כ שבדרך מכירת חמץ יש לאסור אבל אותן ששוכרים רפת כו' ע"ש".
היינו האיסור הוא מצד נהנה ממכירת הבהמה לנכרי לצורך האכלת חמץ, (עי"ש במקור חיים ביאורים סי' תמח, ובשו"ת אורח משפט או"ח סי' קא, קב).
עוד הוסיף בשערי תשובה: "ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ל"ה כתבתי שאם היא חולבת מותר לאכול החלב שחולבין ממנה בימי הפסח דלא דמי לנתפטם באיסור הנאה כיון שהחמץ של נכרי מותר לו והוא מאכילה בהיתר ע"ש".
וכן דבריו בשו"ת בית אפרים (סוף סי' לה): "...ואף שאסור הישראל ליהנות מחמץ של עכו"ם היינו מחמץ בעין אבל בנ"ד שהעכו"ם האכיל לבהמותיו בהיתר גמור ועכשיו הוא חולב הבהמה ואין כאן דררא דחמץ כלל וחמץ אסרה תורה ולא חלב ואיזה הנאה מגיע להישראל מהחמץ...".
הפרי מגדים (יו"ד שפתי דעת סי' ס ס"ק ה) כתב: "ודע דסבור הייתי לומר דאיסורי הנאה שכתב הש"ך היינו שהן בקבורה כמו עבודת כוכבים ומשום הכי עפרן אסור, ולפי זה חמץ בפסח אין לשתות חלב מבהמות עובדי כוכבים שאוכלין הבהמות חמץ איסורי הנאה, ולאחר שהיות מעת לעת יש להקל דלאו מאיסורי הנאה בא החלב, ובתוך מעת לעת נמי כיון דהוה זה וזה גורם ומדרבנן אסור לכתחלה ויש פלוגתא אי חמץ מנקברין או מנשרפין הוה ספק ולקולא... הכלל העולה כל שאכלה דברים האסורים בהנאה פעם אחת אז מותר לקנות ולאכול בו ביום ואין צריך שהייה מעת לעת דהתוס' שאוסרים הא מפרשים כרש"י שהאכילה כל ימיה משחרית לשחרית דעיקר גדילתה מהם. ולהר"מ והרע"ב שפירש פעם אחת הא כתב אין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס, ואף רבי חנינא בן אנטיגנוס יודה להדיוט שרי ואנו קונים בר-אווזות ואוכלים תולעים בקיץ ממים ושוחטים בו ביום"...
עולה מדבריו שמותר לשתות בפסח חלב שחלב נכרי מבהמתו2, על אף שהנכרי האכילה חמץ באותו יום, והחמץ לגבי החלב הרי הוא כמבוער.
אמנם בחגורת שמואל על הלבוש (יו"ד סי' פג ס"ק לב) הביא משם הפר"ח: "אבל אם אכלו בלעיסה כגון עופות שאכלו מורסן לענין חמץ בפסח או שאכלו חלב וכיוצא אם שהה כדי עיכול דהיינו מע"ל... אין לו דין חמץ וחלב לאיסור, דחשבינן עפרא בעלמא".
הנשמת אדם (ח"ב כלל קיט אות ט) דן האם יש איזו חומרא להחמיר שלא לשתות חלב בפסח מבהמות שאוכלין חמץ.
הוא משיב בתחילה ששמע כי הסתמכו על דברי המג"א בסימן תמה שזה וזה גורם אסור בפסח, ודוחה שבפרה שאכלה חמץ אין אף זו"ז גורם.
ומוסיף: "ועוד נ"ל דע"כ לא מחמירין האוסרין אלא בנתפטמה כל ימיה, וזה לא תמצא בחמץ שהרי כל השנה שעת התירא. ומה שכתב באיסור והיתר ובכרתי ופלתי דאפי' חמץ בפסח אסור, לא משכחת לה אלא בעגל שנודע שכלו לו חדשיו, או שנולד מאמו איזה ימים קודם פסח ונתגדל רק מחמץ דאז כל גדולו באיסור דאסור לאכול העגל להאוסרים בימים אחרונים של פסח, וגם בזה רבו המתירין, אבל לענין החלב לא משכחת לה כל גידולה באיסור, ולכן אפילו באותו יום שאכל החמץ מותר, דאע"פ דזמן עיכול הוא מעת לעת היינו לענין אותו דבר בעצמו כגון חטים שנמצאו, או החלב בכשרה שינקה מן הטריפה, שגוף החטה והחלב לא נתעכל עד אחר מעת לעת, וגם בזה הרי"ף והרמב"ם והש"ע בסי' (פ"ז) [פ"א סעיף ו'] כתבו דאפי' הצלול שבקיבה נחשב לפרש ובטל מתורת חלב, וכסברת רש"י בפסחים בפרה ששתתה מי חטאת, אבל ודאי מה שכבר נתהפך להיות בשר מבשרה לכ"ע הוי מעוכל".
היינו, החמץ שאכלה ודאי כבר מעוכל שהרי הוא יוצא כחלב ולא כחמץ בעין ולכן הוא ודאי מותר. ומוסיף טעם נוסף שחלב לולא שהתורה התירה אותו היה אסור ולכן כיון שהותר – הותר.
ואע"פ שהחיי אדם התיר, בקיצור שולחן ערוך (סי' קיז סי"ג) פסק: "לשתות החלב מבהמת אינו יהודי האוכלת חמץ בפסח יש אוסרין ויש מתירין, ושומר נפשו יחמיר ובפרט במקום שנהגו לאסור, חלילה להתיר".
בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' לח) כיוון לדבריו במחזיק ברכה (יו"ד סי' ס) ושם הוא מתיר ורק לגבי המחמיר כתב שתבוא עליו ברכה.
בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' רמח) דחה את טענות מי שהתיר את חלב. אולם בהשמטות (סי' לא) כתב: "ועוד נ"ל כיון שכתבנו בחבור שנות חיים לענין חלב של בהמות נכרים האוכלים חמץ בפסח וכתבנו דחז"ל לא גזרו חמץ במשהו רק באם נעשה התערובות בבית ישראל אבל אם נעשה בבית נכרי ובטל בבית נכרי בסמ"ך (=בששים) אינו נאסר במשהו כשבא אח"כ ליד ישראל וכן הוגד לי שכן כתב גם הגאון מוהר"ז זלה"ה (=בית אפרים) בתשובותיו". וכ"כ שו"ת יהודה יעלה (ח"א או"ח סי' קכז) לנהוג למעשה. וחזר על כך בקצרה בשו"ת יהודה יעלה (ח"ב – אה"ע, חו"מ סי' רנח).
אבל בשו"ת זית רענן (כרך א, או"ח הלכה ג סימן ב) כתב לאסור וז"ל: "וטרם נקדים לזה את אשר ראיתי בתשובה לבית אפרים [סי' לה] שדעתו להתיר את החלב מן הבהמות שאכלו חמץ בפסח, אם הבהמות אינם של ישראל רק שחכרו בשכירות לחלבן, והטעם דכיון שגופן אינן של ישראל והחמץ נתעכל טרם שהגיע לרשות ישראל, הרי זה דומה לחרכו קודם זמנו דמותר בהנאתו לאחר זמנו, ולבבי לא כן ידמה, דדוקא קודם זמנו שלא היה אז שום סרך איסורא ונפסל אז מאכילת כלב הוא דשרי בהנאה לאחר זמנו, משא"כ בחמץ של אינו יהודי שכבר נאסר לישראל טרם שנתעכל ליהנות ממנו, וכיון שכבר נאסר לכל ישראל בהנאה תו לא יצא מכלל איסורו אף שנפסל בתוך הפסח מאכילת כלב, כמו חמצו של ישראל עצמו דלא מהני מידי אם נפסלו מאכילת כלב לאחר זמנו, רק כשנעשו עפר ואפילו בגחלים לוחשות נמי אסור לכמה פוסקים, ואפילו המתירין לא התירו רק את הפת שנאפה בהם אבל הגחלים עצמן לכו"ע אסורין בהנאה". וכן שם בסימן ג מחמיר.
ועי' בשו"ת אורח משפט (או"ח סי' קא).
והוסיף בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קמז): "והנה בחלב של בהמת נכרי הביא בשע"ת גם דעת הב"א להתיר ובמ"ב [או"ח] בס"ס תמ"ח הביא שיש אוסרין גם בזה. וטעמם משום שגם מחמץ של נכרי אסור ליהנות או אולי מחמרי כהרמ"א לאסור גם באיסורי אכילה. אבל לע"ד מסתבר דבר חדש שאף שאסור ליהנות מחמץ של נכרי ל"ד לחמץ של ישראל דבשל ישראל אסורין אף הפחמין ובשל נכרי פשוט שאם שרף הנכרי חמצו יהיו מותרין הפחמין בהנאה דהא חמץ של נכרי אף שעתה אסור בהנאה יותר אחה"פ וא"כ מה לנו אם עבר הפסח שאין עתה איסור חמץ או עבר החמץ דאחר שנשרף אין כאן חמץ וליכא איסור חמץ ולכן רק של ישראל אסור משום שאסור לעולם אף כשעבר הפסח וה"ה כשעבר החמץ. וא"כ גם כשהאכיל הנכרי החמץ לבהמתו כבר ליכא החמץ בעולם והוי כעבר הפסח שאין שוב מה לאסור ולכן אף להרמ"א שאוסר בהמה שאכלה גם רק איסורי אכילה ג"כ יהיה מותר חלב של בהמת נכרי בפסח כיון שעתה ליכא החמץ ואולי זהו טעם הב"א שמתיר חלב של בהמת נכרי שאכלה חמץ אף שמשמע מספרו יד אפרים ביו"ד סי' ס' שמחמיר כהרמ"א אף באיסורי אכילה".
ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' קמז) האריך מאד מאד ומסקנתו: "ולכן נלע"ד מדינא להתיר בהמות ועופות שאכלו חמץ ושאר איסורין בין הבשר ובין החלב. ובפרט שכן סברי גם הכו"פ ומהרי"ט וכן פסק בס' ערוך השלחן בסי' ס' ביו"ד ואם כי טעמייהו לא נראה לע"ד מ"מ הדין אמת וברור עוד יותר שמותרת גם באכלה אה"נ שאסורין גם שלא כדרך הנאתן כדבארתי".
לעומתו בשו"ת ויען יוסף (או"ח סי' רעה) הסיק:
"ידוע פלוגתת האחרונים (בסו"ס תמ"ח) בענין אי שרי לשתות חלב מבהמת עכו"ם האוכלת חמץ בפסח דהו"ל נהנה מחמץ בפסח, והמתירין ס"ל דהו"ל זה וזה גורם. ועוד כתבו דבבהמות עכו"ם כיון דלא אכלה החמץ באיסור הו"ל לגבי החלב כחרכו קודם זמנו (סי' תמ"ב ס"ט), כמ"ש בתשו' בית אפרים או"ח סוף סי' ל"ה, וכבר אסף איש טהור בספר גילוי דעת (דעת תורה) על הל' טריפות סוף סי' ס' סברת הפוסקים בזה, וכתב בתשו' מהר"ם שיק חאו"ח סי' רי"ב דאף המתירין בשל עכו"ם מ"מ בשל ישראל המאכיל חמץ בפסח באיסור אין להקל. ונראה לענ"ד דה"ה עופות שנתפטמו באיסור בחמץ בפסח דינם כחלב מבהמה האוכלת חמץ, ומש"כ בשערי תשובה סו"ס תמ"ח דבהמה האוכלת חמץ בפסח מותר לשוחטה נראה דמיירי בבהמת עכו"ם. ובמדינה זו כל העופות מתגדלים במקום מיוחד שקורין פארם (=חווה) ומוכרי בשר עוף קונים מבעלי הפארם לשחיטה אף בחול המועד פסח, ובעוה"ר ידוע שיש בעלי פארם ישראלים שחשודים להאכיל חמץ בפסח על כן יש להזהיר למוכרי בשר עוף שלא לקנות עופות בפסח מישראלים החשודים להאכיל חמץ, והמחמירין שלא לשתות חלב אפילו מבהמת עכו"ם האוכלת חמץ בפסח, צריכין להחמיר אף מלקנות עופות מפארם עכו"ם בפסח".