חבל נחלתו כא מ
סימן מ - קביעת פאה את המשתייר מן האיסוף המכני
שאלה
עריכהבימינו, שמכונות האיסוף של התוצרת החקלאית משיירות הרבה פירות על האילנות או בירקות על גבי השיחים או בקרקע (תפו"א, גזר וכד') האם ניתן להתנות קודם איסוף הפירות שכל הפירות שיישארו על העץ או בשיחי הירקות או באדמה יהיו פאה?
תשובה
עריכהא. נתייחס לשאלה כשאלה תאורטית במנותק מן החקירה, האם חייבים במתנו"ע שבשדה בימינו (עי' על כך בספרי חבל נחלתו ח"א סי' עה אות ב ובסימן ???), האם הלימוד בחולין (קלד ע"ב) "ולא לעורבים ועטלפים" הוא פטור מהנחת פאה, או שמחוייבים להניח פאה אבל בעל השדה יכול לזכות בפאה, כיון שאין עניים הבאים ליטלה.
ב. במצות פאה צריך להניח לשם פאה, ואז הפירות פטורים מתרומות ומעשרות, כלומר: הגדרת השורה או העצים שהם פאה. כן עולה מסוגיית 'יד לפאה' בנדרים (ו ע"ב), כאמור ברמב"ם (הל' מתנות עניים פ"א ה"א): "הקוצר את שדהו לא יקצור את כל השדה כולה אלא יניח מעט קמה לעניים בסוף השדה שנאמר לא תכלה פאת שדך בקצרך אחד הקוצר ואחד התולש, וזה שמניח הוא הנקרא פאה".
לפי השאלה שלפנינו אין אפשרות להנחת פאה מראש, אלא הנשאר לאחר הקציר יוגדר כפאה. ואמנם יכול לתת פאה אף בתחילת הקציר או באמצעו, בהגדרת עץ או שורה כפאה, אבל אינו יכול לתת פאה כתוצאת מעשה האיסוף1. ואף אם נותן בסוף השדה את הפאה צריך שתוכל להינתן כאחת, ולא לומר בסוף הקציר: 'מה שנשתייר אחר מכונת האיסוף הוא פאה'.
ג. יש הבדל גדול בין נתינת פאה בעץ או שורה – מלאים בפירותיהם, לתוצאה שנשארה ממעשה לקיטה. הפאה בעצים או בשורות מלאות אינה מחייבת עמל יותר מבעל השדה עצמו, העני בא וקוטף את כל הפרי ממה שהונח עבורו. לעומת זאת נטילה רק ממה שנשתייר מחייבת הרבה יותר עמל וחיפוש. המתנות בהן העני משקיע עמל וחיפוש הן הלקט והשכחה או הפרט והעוללות או זיתי ניקוף שהן מתנות המחייבות חיפוש הסתכלות ובדיקה האם יש בפרי את הקריטריונים ההלכתיים המתאימים, אבל פאה עניינה עץ שלם או שורה שפירותיו נקבעים לעניים בלא מאמץ מרובה יותר מבעל השדה.
ד. סיבה נוספת לדחיית אפשרות זו היא, שלפי סברת השאלה הפאה והלקט והשכחה מעורבים זה בזה, שהרי שתי שבולים שנקצרו ונפלו הם לקט, ואם לא נקצרו ועבר מעליהן הן שכחה, אבל אותן רצה השואל להגדיר גם כפאה. וזאת לא מצאנו פירות שיהיו מתנות עניים מכמה סיבות.