חבל נחלתו כא ח

<< · חבל נחלתו · כא · ח · >>

סימן ח - פקק בטחון בדירה שהפסיק את החשמל

שאלה

פקק בטחון חשמלי 'קפץ' וניתק את הדירה על כל אביזריה מן החשמל בליל שבת, האם מותר לקרוא בשבת לגוי שירים אותו.

א. אמירה לנכרי והנאה ממלאכתו

אמירה לנכרי אסורה מדרבנן1, כמו"כ הנאה ממלאכתו נאסרה ג"כ על ידי חכמים, ושני האיסורים הותרו במצבים מסוימים.

פסק השו"ע (או"ח סי' רעו ס"ב): "ישראל וא"י שהסיבו יחד והדליק א"י נר, אם רוב א"י, מותר להשתמש לאורו. ואם רוב ישראל, או אפי' מחצה על מחצה, אסור. ואם יש הוכחה שלצורך א"י מדליקה, כגון שאנו רואים שהוא משתמש לאורה, אף על פי שרוב ישראל, מותר".

מתבאר כי נר שהודלק לצורך ישראל על ידי נכרי אין ליהנות ממנו בשבת אא"כ הנכרי הדליק לצורך נכרים.

ורמ"א הגיה על הסעיף לעיל: "י"א דמותר לומר לא"י להדליק לו נר לסעודת שבת משום דסבירא ליה דמותר אמירה לא"י אפי' במלאכה גמורה במקום מצוה (ר"ן ס"פ ר"א דמילה בשם העיטור), שעל פי זה נהגו רבים להקל בדבר לצוות לא"י להדליק נרות לצורך סעודה, בפרט בסעודת חתונה או מילה, ואין מוחה בידם. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו וע"ל סי' ש"ז".

וכתב המשנה ברורה (ס"ק כ) על דברי הרמ"א: "לסעודת שבת – היינו שיושב בחשך ואין לו שום נר לאכול אבל אם גמר סעודתו אף שעדיין לא בירך בהמ"ז או שיש לו נר אחד פשיטא דאסור לצוות לא"י להדליק לו דהוי שבות שלא במקום מצוה מיהו אם יש לו שום נר ועבר וצוה לא"י להדליק לו נר אחר שרי ליהנות ממנו בעוד שהנר הראשון דולק כמ"ש בסעיף ד'".

נקודת המחלוקת שבין שתי הדעות שהובאו בשו"ע וברמ"א היא: האם יש לפסוק כדעת העיטור שמותרת אמירה לנכרי לדבר מצוה אפילו באיסור תורה או רק באיסור דרבנן וכיון שהדלקת נר היא איסור תורה יש להחמיר בה2.

אעפ"י שדעת רוב הפוסקים שלא כדעת העיטור, כתב המשנה ברורה (בס"ק כה): "ומ"מ מותר לומר לא"י לתקן את העירוב שנתקלקל בשבת כדי שלא יבואו רבים לידי מכשול וכדאי הוא בעל העיטור לסמוך עליו להתיר שבות דאמירה אפילו במלאכה דאורייתא במקום מצוה דרבים [ח"א בשם המ"מ] וכעין זה דעת הפמ"ג לעיל בסוף ס"ק כ"ב".

בסי' שז (ס"ה) פסק השו"ע: "דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לא"י לעשותו בשבת; והוא שיהיה שם מקצת חולי, או יהיה צריך לדבר צורך הרבה, או מפני מצוה; כיצד: אומר ישראל לא"י בשבת לעלות באילן להביא שופר לתקוע תקיעת מצוה; או להביא מים דרך חצר שלא עירבו, לרחוץ בו המצטער; ויש אוסרין".

ובאר המשנה ברורה (ס"ק כ): "והוא שיהיה שם וכו' – דכיון שהאיסור אינו אלא מדרבנן ואיסור אמירה לא"י הוא ג"כ רק מדרבנן והוי שבות דשבות לא גזרו באופנים אלו".

העולה להלכה הוא כי שבות דשבות הותרה במקום חולי, או מפני צורך מרובה או לדבר מצוה. וצריך לעיין האם הפעלת מכשירי חשמל על ידי חיבורם לרשת החשמל תחשב שבות או מלאכה. ועל פי זה לדון על חיבורם לחשמל בשבת.

הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)

הנחתך שגוי שיחזיר את מערכת החשמל לתקנה יעשה רק מלאכות דרבנן וביניהן הפעלת הפלטה של שבת.

לענ"ד עצם החזרת כל המערכת לתיקנה אסורה מן התורה לכו"ע. אומנם הגרשז"א חולק על החזו"א וסובר שאין בהפעלת מכשיר חשמלי בודד משום בונה. אך זהו רק בהפעלת מכשיר מסוים. לדעתו זה לא בונה אלא משתמש. אך חיבור כל מערכת החשמל הכללית של דירה שלמה אינה רק שימוש בחשמל, אלא בניה ממש. בית ללא חשמל, בימינו, אינו בית תקני. חיבורו לחשמל הוא בודאי מכה בפטיש (מי שקיבל דירה מקבלן ללא טופס 4 המחבר את הבית למערכת החשמל עדיין לא נחשב כבעלי הדירה למעשה).

ועוד, הגרשז"א מבחין בין שעון שהפסיק לפעול, שזו סתירתו, והפעלתו מחדש היא תיקונו, לבין מכשיר חשמלי שדרך שימושו היא בין בהפעלתו בין בהפסקתו. לכן אין בו לא בונה ולא תיקון כלי, אלא שימוש גרידא. אך הפסקת חשמל כללית בבית היא תקלה הנקרית בניגוד לרצונו של בעה"ב, היא סתירה, ואי לכך תיקונה היא בניין. אין זו דרך שימוש רגילה.

תשובת המחבר

הרב כדורש מפי הגבורה, זאת מנלן, שחיבור בית למערכת מותקנת בהעלאת מתג יחשב כבונה או מכה בפטיש, והרי כל שהגוי עושה הוא הרמת מפסק, ובחול עושים זאת עשרות פעמים ביום. ומה שהוא נעשה בשבת בגלל תקלה ובשיוכה לכל הבית לא הופכה למכה בפטיש וק"ו לא לבונה.

לענ"ד, אין בכך בונה אף לא מכה בפטיש. יש כאן איסור דרבנן בלבד של חיבור חשמל.

ב. מכשירי חשמל בשבת

לגבי סגירת מעגל חשמלי בשבת חלקו האחרונים האם איסורו מן התורה או מדרבנן. הרה"ג יעקב אריאל שליט"א בספרו 'באהלה של תורה' (ח"ב סי' כג) כתב שהתקבלה דעתו של הגרשז"א שסגירת מעגל חשמלי בשבת אסורה מדרבנן, אא"כ המכשיר אותו מדליקים עושה מלאכה האסורה מן התורה כגון בישול. היינו על ידי תנור בישול נעשית מלאכה מן התורה. אבל עצם סגירת מעגל חשמלי אסורה מדרבנן. ולכן כלי חשמל כגון: נורת ניאון או 'לד', מאוורר או מזגן או מיחם שהדלקתו לא תגרום לבישול (כגון שהמים שבו חמים מיד סולדת, ולא נכנסים מים חדשים קרים) אין בהפעלתם בשבת איסור תורה אלא איסור דרבנן בלבד, ואפילו במכשירים שיש נורת הודעה על מצב המכשיר – אותיות ומספרים – האיסור מדרבנן. ועל כן במקום חולי או צורך מרובה או דבר מצוה יהיה מותר לומר לגוי להפעילם בשבת, וכמובן ליהנות מפעולת אותם כלי חשמל.

בתשובתו שם נשאל הגר"י אריאל על מנורת להט האם הדלקתה אסורה מן התורה לישראל, ותלה זאת במחלוקת במבעיר גחלת של מתכת של הרמב"ם והראב"ד3.

אולם נראה שרק חימום גחלת של מתכת בחשמל אשר גורם לה שתהיה אדומה כאש יחשב כמבעיר אבל חימום גוף חימום כשאינו משנה את צבעו לא יחשב כמבעיר.

כן עולה מדברי הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' יב) וז"ל: "ולכן נלענ"ד דלענין הדלקת חשמל כיון שהחוט שבתוך המנורה מתחמם הרבה מאד עד שהוא מלבין ומפיץ אור כ"ש דחשיב שינוי טפי וחייב שפיר משום מבעיר, וכדאמרן שהרי גם בע"מ (=בעל מנת) לצרף טעמא דחשיב שינוי הוא רק מפני שהגיע לדרגת חום שראוי לצירוף אבל לא מפני עצם החיסום שנעשה אח"כ ע"י המים... וכיון שכן ה"ה נמי שאם השינוי הוא בזה שמלבין ומפיץ אור כ"ש דחשיב שינוי, וכמו שאם נתחמם בדרגה כזו שמים מחסמים אותו חשיב שינוי, כ"ש אם נתחמם לדרגה יותר גבוהה שמלבין ומפיץ אור, ואם מפני שזה לא מתקיים ומיד כשכבה הוא חוזר לקדמותו, נראה דאם כילוי והפסד אינו תנאי בחיוב הבערה, ה"ה נמי דבהבערת אש אין צריכים כלל שהאש תתקיים".

נראה לפי הגרשז"א כי רק אם חוט הלהט מלבין ומפיץ אור יחשב כמבעיר (וכן נקט הגר"י אריאל שם). בימינו נורות להט נדירות4 ועל כן פרט להדלקת נורות להט, בשאר כלי חשמל יהא מותר להשתמש עפ"י הצרכים הנזכרים לעיל (חולי, צורך מרובה, מצוה).

נראה על כן שחיבור 'פלטה של שבת' אין בו איסור תורה, מפני שגוף החימום אינו מגיע לצבע אדום (כמו כן הוא סמוי מן העין5). וא"כ אם מונח אוכל אשר חם מיד סולדת על פלטה של שבת שנותקה מחשמל, יהא מותר לומר לנכרי לחברה מחדש.

הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)

לדעת הגרשז"א הפעלת פלטה של שבת אומנם אינה בניין של כלי אלא רק שימוש וכנ"ל אך יש בה הבערה האסורה מן התורה. הספירלה החשמלית שבתוכה מתלהטת וזו הבערה חמורה יותר מגחלת של מתכת (וכמו שהעיר הגר"א נבנצל משום שהיא יוצרת אש ולא רק מתחממת מכוח אש חיצונית) איננו רואים את ההתלהטות, אך ורק משום שהיא מוסתרת. אך גם אם נניח שהיא לא מגיעה להתלהטות אין לדמותה לסתם מתכת מתחממת. מכיון שבדרך כלל היעוד והמבנה של ספירלה כזאת הם להתלהט, לכן גם אם במקרה היא עדיין לא הגיעה לרמה כזאת יש לראותה כחצי שיעור. כי אם יגבירו קצת את המתח החשמלי שלה, כמו של חברותיה בתנורים ובכיריים חשמליים היא תתלהט. גדר חצי שיעור כמבואר ביומא עד הוא משום דחזי לאצטרופי. אם אותו ח"ש יגדל בכמותו נגיע לשיעור שלם. חזו"א אומנם הגרשז"א חולק על החזו"א שסבר שחימום מתכת אסור מדין ח"ש, משום שסתם כלי של מתכת המתחמם על כירים של גז או חשמל לעולם לא יגיע להתלהטות ואין גם כוונה כזאת. ולכן אין לאוסרו מדין ח"ש, כי אין בו חזי לאצטרופי. אך ספירלה המיועדת בדרך כלל להתלהט ע"מ שנוכל לבשל ולאפות בתנור או בכיריים, בהם היא מותקנת, גם אם אולי במקרה בפלטה של שבת עדיין לא הגיעה לרמה כזאת, בתוספת קלה של מתח חשמלי היא תתלהט. יש כאן חזי לאיצטרופי ויש מקום לאוסרה מדין ח"ש. וצ"ע.

תשובת המחבר

בגוף חימום כזה אין חצי שיעור, כי יש לו רק מצב הפעלה אחד, ומשו"ה לא חששו בו שמא יגרוף ושמא יקטום, ומדוע כאן נחוש לחצי שיעור?! כיון שהוא סמוי מן העין אף הגוי אינו רואהו, ולכן יש מקום לומר שהוא מפעילו בגרמא.

ג. חיבור הבית לחשמל – על כל הכלול בו

נשאלת השאלה האם מותר לומר לנכרי להרים מפסק ראשי שניתק את כל החשמל בבית, כאשר בבית יש גם נורות להט וגם מכשירים שהחיבור בהם מדרבנן משום צורך רב וכד'.

נראה לענ"ד שכיון שהנכרי בהרמת מפסק אחד – מחבר כלים שחיבורם מותר עם נורות הלהט הדבר מותר כאמור בשו"ע (או"ח סי' רעו ס"א): "אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל, אפי' אין בו סכנה, [הגה: או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה (מרדכי פ"ק דשבת),] מותר לכל ישראל להשתמש לאורו. וה"ה לעושה מדורה לצרכו או לצורך חולה. ויש אוסרים במדורה, משום דגזרינן שמא ירבה בשבילו".

ואין מחייבים את מי שלא הדליקו עבורו את המדורה לפרוש ולצאת ולא ליהנות, כן במקרה דידן לא נחייב את הדיירים לכבות את נורות הלהט כדי שבהרמת המפסק לא תחוברנה נורות הלהט. היינו, כיון שהותר אף איסור אשר לישראל הוא מן התורה, והותר לצורך ע"י נכרי – מותר לכולם ליהנות ממנו. וא"כ אף כאן כיון שמרים את הפקק לצורך מאוורר או לצורך מזגן ונדלקה אף נורת להט עימם יהא מותר ליהנות ממנה בשבת.

הערת הרה"ג יעקב אריאל – רב העיר רמת-גן (לשעבר)

יש לי הצעה אחרת, אם כי גם היא בעייתית, להתיר את תיקון המערכת החשמלית ע"י גוי. לכבות את רוב המתגים החשמליים חוץ מכמה נורות לד בודדות והכרחיות. מהגוי מבקשים להחזיר להן את תפקודן. אומנם לשם כך אין לו דרך אחרת אלא לתקן את כל המערכת אך כוונתו היא, וגם אנו לא אמרנו לו, אלא להחזיר את האור לכמה נקודות בודדות (כאמור, הפעלת נקודה בודדת אינה אסורה מן התורה לדעת הגרשז"א) והיתר הוא פסיק רישיה, כולל הפלטה החשמלית שהגוי לא התכוון אליה, כמבואר בסי' רנג ס"ה בהגה: "נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא (ביום חורף קר מאוד, שהכל חולים אצל צינה) וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים".

אומנם שם השפחה מדליקה את התנור בהתר והחמין מתחממים מאליהם בפס"ר משא"כ כאן הגוי מתקן את המערכת החשמלית כולה שבעצם היא אסורה מהתורה. מאידך שם השפחה יודעת שהחמין יתחממו ואילו כאן הגוי לא יודע שהפלטה תידלק. וגם כל כוונתו רק לאותן נקודות בודדות ולא לכל המערכת. כשאין כוונה למלאכה לא אסרו אמירה לגוי.

וז"ל המג"א בס"ק מא: "ואף על גב דהוי פסיק רישיה לגבי התבשיל מ"מ באמירה לעכו"ם לא קפדינן כולי האי". וז"ל ערוך השולחן: "ואף שיש בזה הערמה הרי הא"י עושה ההערמה ומה בכך".

כל זה דחוק מאוד אך זה עדיף מאשר כוונה לתקן את כל המערכת.

תשובת המחבר

לא הבנתי מה הועיל ניתוק חלק מהמערכת כדי שלא יחשב, מכה בפטיש או בונה, וכי בונה שתי לבנים בבנין עדיף מבונה ארבע?! לענ"ד להיפך, דוקא מפני שמרים מפסק ומחבר את כל הבנין אינו נחשב בונה, (אלא לפי שיטת החזו"א שנדחתה. וכי הוא בורא עולם שבהרמת מפסק בונה בנין שלם?!) ואי-הבניה בולטת בכך שאינו עושה שום יצירה ממשית, והחיבור הכולל יוצר שרוב הפעולות לטובת רווחתו של ישראל בשבת הן בגרמא ובהערמה כפי שהביא הרב, ולכן מדברי הרב עולה שיש להקל עוד יותר ולהתיר.