חבל נחלתו י נו
סימן נו- המחאה שלא נפרעה בזמנה
שאלה עריכה
ראובן קיבל משמעון המחאה של לוי לפרעון חוב. ראובן שכח את ההמחאה ומצאה לאחר שנתיים מעת נתינתה. עתה לאחר שנתיים, פג תוקפה. האם ראובן יכול לגשת לשמעון כדי שהלה יפרע את החוב, ושמעון יגש ללוי כדי לקבל המחאה חדשה, או ששמעון יכול לומר לראובן: בהעברת ההמחאה – לוי הפך להיות בעל חובך, ולכן עליך לגשת ללוי וליטול את חובך. מה יהיה הדין אם ההמחאה של לוי היתה מתנה לשמעון ללא התחייבות מוקדמת?
תשובה
א עריכה
המחאה, כשמה כן היא, הודעה לבעל ממון או רכוש אחר, לתת למחזיק ההמחאה את המפורט בה, עפ"י הסכם קודם בין כותב ההמחאה למחזיק הממון, כשהמפורט בהמחאה נהפך לקניינו של המחזיק בה, וההמחאה עוברת ליד נותן הממון או הרכוש כראיה על כך שהעביר את הרשום בה ליד מביא ההמחאה. לעתים ההמחאה היתה בעל פה ולא בכתב, כאמור במשנה בב"מ (פ"ט מי"ב) לענין בל תלין שאם השוכר המחה את השכיר אצל חנוני או שולחני ע"מ שיפרע את חוב השוכר בממון או במזון שוב אין השוכר עובר בהלנת שכר. כאמור: "אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו, ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו". היינו השוכר סיכם עם שולחני או חנוני שיפרע את חוב השכירות לשכיר והוא ישלם יותר מאוחר את החוב או שהחנוני והשולחני יתנו על סמך חוב קודם וכפריעת הלואה. ולכן השכיר מכח ההמחאה ניגש אל החנוני והשולחני וגובה את חוב השכירות בממון או במזון. וכן בתוספתא בבא מציעא (פ"י ה"ה): "המחהו אצל חנוני ואצל שולחני הן עוברין עליו והוא אין עובר עליהן, ואם התנה עמו מתחילה על מנת כן אף הן אין עוברין עליו".
המחאה רגילה בימינו (צ'ק אישי) היא בעצם הוראה לבנק להעביר ממון מחשבונו של בעל ההמחאה לחשבון מקבל ההמחאה ששמו רשום כמוטב. הסבת המחאה (חתימה מאחור) או העברתה לידי אחרים משמעותה המעשית היא שמוציא ההמחאה ולא משנה מיהו (אם הוא 'כלי שני' או 'שלישי' וכד') הוא ניגש לבנק וגובה את הסכום הנקוב בהמחאה מחשבונו של נותן ההמחאה, או שמפקידה בחשבונו והבנקים מעבירים את הסכום הרשום מחשבון בעל ההמחאה לחשבון בו הוא הופקד.
ב עריכה
צריך לברר מבחינת החיובים והשיעבודים מה קורה בנתינת המחאות ובהסבת המחאות.
כאשר אדם נותן לחברו המחאה על חוב, הוא כבי' אומר לחברו: גבה את חובך מכאן. שטר ההמחאה הוא מתן זכות לגביה ממקום מסויים. החוב עדיין לא נפרע* והשעבוד לתשלום לא נמחל עד הפרעון בפועל – היינו הוצאת הממון מחשבון נותן ההמחאה והכנסתו לחשבונו של המגישו לפרעון. כאשר ישנו פרעון, נמחל חובו של כותב ההמחאה למי שנכתבה ההמחאה לו, אעפ"י שבפועל הממון עבר לרשות אחרים.
כאשר אדם חייב לחברו ממון נוצר שעבוד הגוף של החייב לבעל חובו כגון שהזיק לו, או קנה ממנו חפץ, או לווה ממנו ממון. שעבוד הגוף אינו ניתן להעברה, אפילו המוכר שטר חוב לחברו בכתיבה ומסירה (שו"ע חו"מ סי' סו ס"א) מעביר רק את שעבוד הנכסים אך לא מעביר את שעבוד הגוף, ולכן המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול.
המחאה אינה שטר חוב אלא אמצעי תשלום. העברת המחאה מיד אחד לשני אינה מעבירה את השעבוד מאדם לחברו, היינו אם ההמחאה ניתנה לשמעון כתשלום על כלי שמכר ללוי, ולוי שילם בהמחאה לשמעון, ושמעון העבירה לראובן עבור חוב אחר, החוב של לוי לשמעון לא נמחל עד שהוא פרעו, ועצם העברת ההמחאה ליד שמעון וממנו ליד ראובן לא ביטלה את השעבוד של לוי לשמעון ושל שמעון לראובן. עולה לפי זה שאם ראובן קיבל את אמצעי התשלום ושכח מלהשתמש בו החוב לא נמחל ושמעון חייב לראובן, ולכן ראובן יכול לתבוע משמעון את החוב. לוי אינו חייב לראובן ולכן יכול לטעון כלפיו: "לאו בעל דברים דידי את".
ג עריכה
אולם ישנה אפשרות ששמעון ייפטר מתשלום. או שלפחות תהיה לו טענת פטור כלפי ראובן. לדוגמא: אם ההמחאה היתה מתנה שקיבל שמעון מלוי וכעת פג תוקפה של ההמחאה ואין הוא יכול לתבוע את לוי, אולם את החוב לראובן הוא צריך לפרוע. ולכן שמעון יכול לטעון כנגד ראובן: במקום לממש את התשלום בזמנו אתה פשעת ושכחת מן התשלום, ואתה מפסידני בפשיעתך. דומה הדבר לכך מה היה קורה אם ראובן היה שורף את המחאת המתנה של לוי לשמעון שניתנה לו כמתנה. כאן ראובן אינו יכול לטעון שלם את החוב! שכן הוא שרף את התשלום ולכן אין שמעון חייב לשלם את חובו.
ועל כן נראה שאם ההמחאה של לוי לא נוצרה כתוצאה מחוב, ולכן שמעון ששילם בהמחאת לוי ייפסד, יש לו בסיס לטענה כנגד ראובן, ואז ראובן יפסיד את חובו*.